כה:
חומר בקודש פרק שלישי חגיגה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חבר ועם הארץ שירשו את אביהם. [מתני' היא בפ"ודדמאי]
י)
יכול לומר לו טול אתה חטין במקום פלוני. שיודע בהן שהוכשרו
מה א
א)
ב)
ופירש רש"י טעם של משנה זו מטעם ברירה דמעיקרא
ואני אטול חטים במקום פלוני שיודע שלא הוכשרו דכיון דחד מינא
מו ב ג
ג)
הוברר הדבר שאלו לחלקו נפל אבל בשני מינים לא אמרינן הוברר
הן אמרי' יש ברירה שאלו
הן חלקו של זה ואלו הן חלקו של זה
ד)
כ)
הדבר וכן פירש הוא עצמו משנה אחרת גר ונכרי שירשו את
ולא החליף לו חבר לע"ה
חלקו שבטמאין בשביל חלקו של ע"ה
מז ד ה ו
אביהן יכול לומר טול אתה ע"ז ואני
בטהורין. אבל בשני מינין אין לומר
ה)
אטול מעות דאית ליה ברירה התם
ברירה דכשמת אביהן נפל חלק לזה
חבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם
מח ז ח
א
ו)
והיה קשה למורי כיון דסתם משנה
וחלק לזה בכל המינים ונמצא חבר זה
מט ט
הארץ יכול לומר לו טול אתה חטין שבמקום
נ י
אית ליה ברירה תקשי מיניה לרבי
מחליפה לו ועובר בלפני עור לא תתן
פלוני ואני חטין שבמקום פלוני טול אתה יין
❖
נא כ
ז)
מכשול : שורף את הלח.
יוחנן דאמר אחין שחלקו לקוחות הן
ח) ט)
שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני אבל
אם כהן הוא ויש שמן לתרומה מדליקו
ומחזירין זה לזה ביובל אלמא אין
י)
לא יאמר לו טול אתה לח ואני יבש טול
❖
כ)
לנרות: בדבר שאין לו גת. כגון
ברירה וכן בבכורות פרק יש בכור
הגהות הב"ח
אתה חטין ואני שעורים ותני עלה אותו
שכר תמרים של תרומה. והאי שורף
גבי נתנו עד שלא חלקו
(א) תוס'
חבר שורף הלח ומניח את היבש אמאי
לשון איבוד הוא: ויניחנו לרגל.
מוקי רבא ר' מאיר ורבי יהודה כרב
מוסף רש"י
יניחנה
לגת הבאה בדבר שאין לו גת
אסי דאמר האחין שחלקו מחצה יורשין
שטומאת עם הארץ אינה ברגל
שבודקין לעושי פסח.
וימכרנה: שבודקין לעושי פסח. בית
ומחצה לקוחות אלמא מספקא להו
ויניחנו לרגל בדבר שאינו משתמר
❖
אי יש ברירה או לא ומההיא דהלוקח
הפרס כדמפרש ואזיל היה הולך
לרגל:
ואם אמר הפרשתי לתוכה
ואין בודקין
יין מן הכותים ליכא
לעשות פסחו ובית הפרס של שדה
רביעית קדש נאמן: תנן התם מודין
לאוכלי תרומה.
לאקשויי דשמעינן מינה ברירה דהתם
שנחרש בו קבר מפסיקו בודקו
רבינו חננאל
בית שמאי ובית הלל שבודקין לעושי
טעמא אחרינא איכא שמפרש דבריו
בנפיחה ואם יש עצם כשעורה רואהו
פסח ואין בודקין לאוכלי תרומה מאי בודקין
(פסחים צב:) בית
חבר ועם הארץ שירשו
בהדיא אבל ירושה דממילא הויא לא
ונשמט ממנו ועצם כשעורה אינו
הפרס.
אביהם לא יאמר החבר
אמר רב יהודה אמר שמואל מנפח אדם
וכן בפ' בכל מערבין
מטמא באהל אלא במגע ובמשא
ב
לעם הארץ טול אתה לח
בית הפרס והולך ור' חייא בר אבא משמיה
ואני יבש. ותני עלה אותו
איכא מאן דאית ליה הך סברא וכי
לפיכך בודק בנפיחה שלא יסיטנו
חבר שורף את הלח ומניח
ברגלו: ואין בודקין לאוכלי תרומה.
תימא דמדרבנן מודה רבי יוחנן
דעולא אמר בית הפרס שנדש טהור לעושי
ג
את היבש ואמאי יניחנו
דאית ליה ברירה הא שמעינן ליה
אין סומכין על בדיקה זו דכיון דאין
לגת הבאה שהוא נאמן
פסח לא העמידו דבריהן במקום כרת
בה ופרשי' בדבר שאין לו
בשילהי ביצה אין ברירה
זמן קבוע לאכילה ימתין שבעה ימים
לאוכלי תרומה העמידו דבריהן במקום
גת כגון דבש וחלב
אף בעירובי תחומין ומיהו כמה
ויזה שלישי ושביעי ויטבול. אבל גבי
וכיוצא בהן. ואמרינן
מיתה איבעיא להו בדק לפסחו מהו שיאכל
סתמי משניות דמצינו דאין ברירה
פסח הואיל ובית הפרס דרבנן לא
יניחנו לרגל וכדבעינן
בתרומתו עולא אמר בדק לפסחו מותר
למימר לקמן טומאת עם
ובכמה מקומות פלוגתא דתנאי ובפרק
העמידו דבריהם במקום כרת:
(פסחים צב:
הארץ ברגל רחמנא
לאכול בתרומתו רבה בר עולא אמר בדק
שנידש. ברגל וזו היא בדיקתו בודק
בכל מערבין
וכעי"ז ברכות יט:)
טהריה. ודחי' בדבר שאין
לפסחו אסור לאכול בתרומתו א"ל ההוא
אם נידש או לא נידש: במקום שיש
דדחיק לאתויי תנא דברירה לא מייתי
משתמר לרגל עליה תנינן
(נדה
שורף את הלח: ואם אמר
בו חיוב מיתה. כגון טמא האוכל
סבא לא תפלוג עליה דעולא דתנן כוותיה
הך משום דעדיפא ליה לאתויי מילתא
הפרשתי לתוכה רביעית
נז.)
תרומה: מיגו דמהימן אקדש מהימן
דהתנא נזכר בה וגם מילתא דאיירי
ואם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש
קדש נאמן. ואם בדק
אתרומה. שגנאי הוא למזבח שתהא
(כתובות כח:)
בעירובי תחומין דאיירי בה:
לפסחו מותר לאכול
נאמן אלמא מדמהימן אקדש מהימן נמי
מנפח
בתרומתו כעולא דדייקא
אדם בית הפרס.(א) פירשתי
תרומה המחוברת לו בחזקת טומאה
אתרומה הכא נמי מדמהימן אפסח מהימן
(מו"ק ה:)
מתניתין כוותיה דקתני אם
והקדש יקרב למזבח: בריקנין
בברכות כל אורך
אמר הפרשתי לתוכה
נמי אתרומה: ד כדי יין וכדי שמן כו':
(נדה
דקדש. לאחר שעירה מהן קודש
רביעית קדש נאמן.
הדברים מפרישת רבי יהודה נ"ע:
שם) מנפח אדם בית
תנא אין נאמנין לא על הקנקנים ולא על
במטהר
מדמהימן אקדש מהימן
ה
טבלו ליקח הימנו
והיה שומרן לקדש אינו נאמן על
הפרס.
נמי אתרומה. הכא נמי
התרומה קנקנים דמאי אי קנקנים דקדש
נסכים. פירש רש"י
שמירתן: ובשאר כל ימות השנה.
מדמהימן אפסח מהימן
מיגו דמהימן אקדש מהימן נמי אקנקנים אלא
נמי אתרומה. כדי יין וכדי
כלומר כל ימות השנה דלקדש אין
דאיכא קדש ותרומה דמהימן דנאמן
שמן המדומעות כו'
חילוק בין שעת הגיתות לשאר ימות
אתרומה וקנקנים במיגו דמהימן
קנקנים דתרומה פשיטא השתא אתרומה
אוקימנא להא דתנינן
השנה: ובמלאין דתרומה בשעת
אקדש שגנאי הוא לו אם קנקנים
(פסחים
בתוספתא אין נאמנין לא
לא מהימן אקנקנים מהימן ו אלא בריקנים
צב:)
על הקנקנים ולא על
הגיתות. שאע"פ שלא גזרו על
שהיה בו הקדישו טמאים תימה
דקדש ובשאר ימות השנה ובמלאין דתרומה
התרומה בקנקנים דקדש
תרומתן בשעת הגיתות מפני הפסד
דא"כ אמאי נקט שבעים יום קודם
ריקנים ובשאר ימות
ובשעת הגיתות תנן כדי יין וכדי שמן
כהנים חבירים דנמצאת מפסידן
אפילו בשאר ימות השנה נמי דהא
השנה במלאין דתרומה
המדומעות מאי לאו מדומעות דתרומה
(נדה נז.)
[ובשעת הגיתות]. והא
מרוב תרומות ארץ ישראל על
תנן ואם אמר הפרשתי לתוכה רביעית
דתנן במתניתין כדי יין
אמרי דבי ר' חייא מדומעות דקדש ומי איכא
הקנקנים לא האמינום ואין הכהנים
קדש נאמן ותירץ הר"ר אלחנן דהכא
וכדי שמן המדומעות
דימוע לקדש אמרי דבי ר' אלעאי במטהר
חברים מקבלין מהן הקנקנים עם
מיירי שייחדו לנסכים כשיצטרך ממנו
אוקימנא בקדש. ומקשינן
ז
וכי איכא דימוע בקדש.
את טבלו ליטול ממנו נסכים: קודם לגיתות
התרומה אבל מערין אותה לכליהן
אבל התם מיירי בשכבר הקדישו לכך:
ח
פי' תרומה שנפלה בחולין
ודכוותה אמרינן לקמן אל תתמה
הגבאין
שבעים יום: אמר אביי שמע מינה דינא
(ערובין
נדמעו זה נקרא דמע אבל
ל:)
שהרי לגין טמאין טומאת שבעה
אין לשון דימוע בקדש.
הוא דעילויה אריסא למיטרח אגולפי שבעים יומין מקמי מעצרתא:
ושנינן אין איכא דימוע
ומשקין טהורים: מאי לאו מדומעות
מתני' טמן המודיעים ולפנים נאמנין על כלי חרס מן המודיעים ולחוץ אין
בקדש כגון דמשמר טבלו
דתרומה. וקתני נאמן אכדין: תוס'.
להפריש ממנו נסכים
נאמנין כיצד הקדר שהוא מוכר הקדרות נכנס לפנים מן המודיעים הוא הקדר
י
לקדש. כי האי גוונא
ומי איכא דימוע לקדש. טבל שלא
והן הקדרות והן הלוקחין נאמן יצא אינו נאמן: גמ' כ תנא מודיעים פעמים
משכחת לה דימוע בקדש:
נתקן מדומע בתרומה אבל קדש לא
מתני' מן המודיעין
(כתובות כח:) בית
כלפנים פעמים כלחוץ כיצד קדר יוצא וחבר נכנס כלפנים שניהן נכנסין
הוזקקנו לפרוש מתוכה שיהא הטבל
הפרס שנדש.
ולפנים כו'. מודיעין מקום
(ערובין ל:)
או
כדתנא מודיעין רחוקה
מדומע בתוכו. ע"כ: במטהר את
מירושלים ט"ו מיל.
טבלו לנסכים. דאיכא חולין וקדש ותרומה מיגו דמהימן אקדש מהימן נמי אתרומה ואקנקנים שגנאי לקדש שיהו הקנקנים שעירוהו מהן בחזקת
(בכורות כט.)
אוקימנא כדתנא מודיעין
טומאה והוא קרב: מתני' מן המודיעים ולפנים. מודיעים שם כרך רחוק מירושלים ט"ו מיל כדאמר במסכת פסחים ממנו ולפנים
(כתובות
פעמים כלפנים פעמים
כח:) טהור.
כלחוץ כיצד קדר יוצא
לצד ירושלים נאמנין קדרין עמי הארץ ליקח מהן כלי חרס הדקין כגון קדרות כוסות וקיתוניות שאי אפשר בלא הם ובירושלים אין עושין כבשונותז)
וחבר נכנס כלפנים שניהן
מפני העשן לא לסיד ולא לקדרות ולפיכך האמינום שלא לגזור עליהן שאין גוזרין גזירה על הצבור שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בהח): הוא הקדר.
(כתובות
נכנסין או שניהן יוצאין
מי שהביאן חוץ למודיעים האמינוהו לפי שא"א אבל אם מסרן ליד קדר עם הארץ היושב במודיעים או לפנים לא האמינוהו: והן הקדירות.
שם)
ט)
מודיעין עצמה כלחוץ.
על אותן הקדירות שהביא הוא האמינוהו ולא לצרף עמהן קדירות של קדר אחר היושב במודיעים: והן הלוקחין. חברים שראוהו שהביאן
(בכורות שם)
נאמן הקדר אצלן ולא אצל לוקחים אחרים: יצא. מן המודיעים לשוב לאחוריו אינו נאמן: גמ' מודיעים. הכרך עצמו: פעמים כלפנים
(נדה שם)
כו' קדר יוצא. מלפנים מן המודיעים ונכנס למודיעים: וחבר. בא מחוץ למודיעים ונכנס למודיעים: כלפנים. מותר ליקח ממנו שהקדר לא
יחזור עוד לאחוריו ואם לא עכשיו יקח אימתי: שניהן נכנסין. מחוץ למודיעים ובאו בתוך הכרך כלחוץ אלא ימתין עד שיהא מן כרך ולפנים:
וכן
(פסחים צב:)