חומר בקודש פרק שלישי חגיגה
כו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכן שניהם יוצאין.
הואיל ומצאו לפנים ושם לא לקח כ) וממנו לא יקח עוד. וכ"ש קדר נכנס וחבר יוצא הואיל וסוף הקדר ליכנס לפנים
נב א ב
א)
ב)
יחזור החבר הצריך ליקח ויקח: תנא נאמנין על כלי חרס הדקין לקדש. הא דתנן מן המודיעים ולפנים נאמנין על כלי חרס בכלי חרס
ג)
הדקין אמרו שא"א בלא הם כדפרשינן לעילל) אבל גסין כגון חבית ליין אין נאמנין אלא בתוך ירושלים כדלקמן. ואני לא כך שמעתי ולבי מגמגם
נג ג ד
ד) ה)
על שמועתי ששמעתי כשפיהן צר שאין אצבעו נכנס לתוכו וסופינו שאנו מטהרין אותם אפילו מליאים משקין טמאין: ואפי' אפיקרסותו בתוכו.
ו)
נד ה ו
ז)
אפי' מלאין משקין שלו שאינן של קדש:
נה ז ח
הגבאין שנכנסו לבית וכו'.
ואל תתמה. שכל דברי חכמי' כך הן שהרי
או שניהן יוצאין כלחוץ אמר אביי אף אנן
שמעתי אצל כלי חרס המציל את המשקין
ט
לקדש ובתרומה קאי
נמי תנינא הקדר שמכר את הקדירות
שבתוכו ואין מציל כל כלי שטף שהלגין
ולא לחטאת ובהדיא תניא בתוספתא
ונכנס לפנים מן המודיעים טעמא דלפנים
נו י
טמאין טומאת שבעה והמשקין טהורין:
הגבאים שנכנסו לבית נאמנין לומר
מן המודיעים הא מודיעים גופה לא מהימן
מתני' הגבאין. ישראל שהן גבאין
לא נגענו על טהרת חטאת ועל
אימא סיפא יצא אינו נאמן הא מודיעים גופה
נז כ
ח)
למלך נכרי לגבות מיד ישראל גולגליות
טהרת תרומה והא חטאת הוי קדש
❖
נח ל
ט)
נאמן אלא לאו ש"מ כאן בקדר יוצא וחבר
ומסין וארנוניות: שנכנסו לתוך
כדקתני התם ולא אפר חטאת ואפי'
י) כ)
נכנס כאן בששניהן יוצאין או שניהן נכנסין
הבית. לעבוט עבוטו וכן הגנבים
ל)
עשו תשובה. הר"ר שמעון:
מ)
ובירושלים
שגנבו כלי חרס והחזירום: נאמנים
שמע מינה תנא נאמנין בכלי חרס הדקין
מוסף רש"י
נאמנין על טהרת
נ)
לומר. שלא נגעו לתוכו לקדש נאמנין
כלי
חרס הגסים.
לקודש אמר ר"ל והוא שניטלין בידו אחת
ס)
שאין עושין כבשונות
בירושלים.
אבל לא לתרומה דכולה מתני' אחומר
וכ"ש הדקין וכן
תניא בהדיא
ור' יוחנן אמר אפי' שאין ניטלין בידו אחת
בקדש מתרומה קיימא ובהדיא שנינו
פ)
על טהרת כל
בירושלמי נאמנין
אמר ר"ל לא שנו אלא ריקנין אבל מלאין
ע) פ)
בתוספתא הגבאין שנכנסו לתוך
❖
מ)
הכלים. הר"ר
שמעון:
(זבחים צו.) דאמר
לא ורבי יוחנן אמר אפי' מלאים ואפילו
א
א]
קרא ויאסף וגו'.
הבית נאמנין על טהרת חטאת ואין
שלא
אפיקרסותו לתוכו ואמר רבא ומודה ר'
ב
נאמנין על טהרת תרומה והאי
תורה אור השלם
יוחנן במשקין עצמן שהן טמאין ואל תתמה שהרי לגין מלא משקין לגין
חטאת בשר קדש ולא אפר חטאת
טמאין טומאת שבעה ומשקין טהורין: מתני' הגבאין שנכנסו לתוך הבית
1. וַיֵּאָסֵף כָּל אִישׁ
(נדה לד.) הפותח
כדמוכח התם אף אם עשו תשובה
את חביתו והמתחיל
יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר כְּאִישׁ
דשין בטומאה היו: ובירושלים נאמנין
וכן הגנבים שהחזירו את הכלים נאמנין לומר לא נגענו ובירושלים נאמנין
בעיסתו.
אֶחָד חֲבֵרִים:
על הקודש ובשעת הרגל אף על התרומה: גמ' ורמינהי הגבאין שנכנסו
גמ'
❖
כו'. מפרש בגמרא:
כל
שופטים כ יא
הבית כולו טמא. כל כלי הבית טמאין
לתוך הבית הבית כולו טמא ל"ק הא דאיכא נכרי בהדייהו הא דליכא
ג
שחזקה הגבאין ממשמשין בכלים:
נכרי בהדייהו דתנן אם יש נכרי עמהן נאמנין לומר לא נכנסנו אבל אין
הגהות הב"ח
איכא נכרי בהדייהו. אין נאמנין לומר
נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו וכי איכא נכרי בהדייהו מאי הוי ר'
(א) גמ' והא
לא נגענו דמרתתו אם לא יחפשו כל
(ב) רש"י
ר' יהודה אומר יגמור.
יוחנן ור' אלעזר חד אמר ד אימת נכרי עליהן וחד אמר אימת מלכות עליהן
הבית: אימת נכרי עליהם. פן
ליה
❖
מאי בינייהו איכא בינייהו נכרי שאינו חשוב: וכן הגנבים שהחזירו את
יענישם בגוף או בממון: אימת
ה
וחכמים אומרים
מלכות. שמא ילשין עליהן נכרי אצל
הכלים: ורמינהי הגנבים שנכנסו לתוך הבית אינו טמא אלא מקום דריסת
לא יגמור.
המלך: נכרי שאינו חשוב. אימתו
רגלי הגנבים אמר רב פנחס משמיה (דרב) כשעשו תשובה דיקא נמי
הגהות מהר"ב
ו
רנשבורג ליכא אימת מלכות איכא: אלא מקום
דקתני שהחזירו את הכלים ש"מ: ובירושלים נאמנין על הקודש: תנא
ז
ח
דריסת רגלי הגנבים. מ"מ דריסתו
א] גמ'
נאמנין על כלי חרס גסין לקודש וכל כך למה ט שאין עושין כבשונות
מיהא טמא וכ"ש כלים שגנבו והחזירו:
❖
(ביצה יא:)
בירושלים: ובשעת הרגל אף על התרומה: מנהני מילי אמר רבי יהושע
י
כשעשו תשובה. ומחמת תשובה
בן לוי דאמר קרא ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים
1
החזירום הלכך לא משקרי: על כלי
הכתוב עשאן כולן חברים: מתני' הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתו
רבינו חננאל (המשך)
❖
חרס הגסין. וכ"ש הדקין ובהדיא
על גב הרגל ר' יהודה אומר יגמור וחכ"א לא יגמור: גמ' יתיב ר' אמי
תשובה אין אנו מחזיקין
תניאנ) בירושלים נאמנין על טהרת כל
כ
אותם בזה הדרך וכן נמי
הכלים לקדש: וכל כך למה. מהדר
ורבי יצחק נפחא אקילעא דר' יצחק נפחא פתח חד ואמר מהו שיניחנה
גנבים השנוים במשנתנו
רבינו חננאל
אף על הדקים מן המודיעים ולפנים:
אינן נאמנים אלא אם עשו
לרגל אחר א"ל אידך יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת יניחנה לרגל אחר
תנא נאמנין על כלי
תשובה אבל אם לא עשו
שאין עושין כבשונות בירושלים. לא
א"ל אטו עד האידנא לאו יד הכל ממשמשין בה א"ל הכי השתא בשלמא עד
חרס הדקין לקדש אמר
תשובה בין אלו ובין אלו
לדקים ולא לגסין ומיהו בדקים הוצרך
הבית כולו טמא. דחיישינן
ר"ל והוא שניטלין בידו
האידנא טומאת עם הארץ ברגל רחמנא טהרה אלא השתא טמאה היא נימא
לאנשי ירושלים שכל יחיד ויחיד נסכו
אחת וריקנין אבל מליאין
דלמא עברי עלייהו ונגעו
כתנאי דתני חדא יניחנה לרגל אחר ותניא אידך לא יניחנה לרגל אחר מאי לאו
לא כלומר אינם נאמנים
בהן כדי לגנבן ונטרדו או
בביתו לכך הוסיפו להן טהרה ליחידים
לקחו טובים מהן והניחו
ור' יוחנן אמר אע"פ
תנאי היא לא הא דקתני יניחנה ר' יהודה והא דקתני לא יניחנה רבנן ותסברא
מגבול מודיעים אבל בעלי הלשכה
שאינן ניטלין בידו אחת
אלו שלא יכלו לעמסן
הא רבי יהודה יגמור קאמר אלא הא דקתני לא יניחנה רבי יהודה
המוסרין נסכים לצבור די להם בנכנסין
ובין מליאין ובין ריקנין
כולן כאחת. ואמרינן
ס)
(א)
והא דקתני יניחנה רבנן ומאי לא יניחנה שאין צריך להניחה: מתני' משעבר
ואפי' אפיקרסתו לתוכן
דיקא נמי דקתני במתניתין
לתוך העיר ולשם בלבד האמינום על
שהחזירו את הכלים ש"מ
נאמנין אמר רבה אע"ג
החביות. א"נ יחידים צריכים לדקים
הרגל מעבירין על טהרת העזרה עבר הרגל ליום ששי לא היו מעבירין
דר"ל אמר אין נאמנין
כשעשו תשובה ש"מ:
אף לבישול שלמיהן יום יום: ויאסף
על כלי חרס מליאין
ובירושלים נאמנים על
מפני כבוד השבת רבי יהודה אומר אף לא ביום ה' שאין הכהנים
הקדש תנא נאמנין על
[מודה] היה במשקין
כל איש ישראל וגו'. בפלגש בגבעה
פנויין: גמ' תנא שאין הכהנים פנויין מלהוציא בדשן: מתני' כיצד מעבירין
עצמן שהן טהורין ואל
כלי חרס הגסין בירושלים.
כתיב שנאספו כל ישראל בגבעה:
תתמה שהרי לגין טמא
לפי שאין עושין כבשונות
על טהרת עזרה מטבילין את הכלים שהיו במקדש ואומרין להם הזהרו
ל
בירושלים ומשום הכי
טומאת שבעה ומשקין
הכתוב עשאן חברים. ורגל שעת
שלא
טהורין. קודם לגיתות
מזדהרי ומנטרי להון
אסיפה הוא: מתני' הפותח את
שבעים יום נאמן אמר
לפיכך לא גזרו בהו
חביתו. חבר שפתח את חביתו למכור יין בירושלים ברגל וכל הבא ליקח ממשמש ואף עמי הארץ ממשמשים: לא יגמור. אחר הרגל אע"פ
טומאה מספק. ובשעת
אביי ש"מ דיטרח אריסא
מקמי הגתות אגולפי
הרגל נאמנין אף על
שברגל הן טהורין לא שטהרתן טהרה אלא שברגל הכל חברים אבל לאחר הרגל מגעו טמא למפרע כדאמר במתני' עבר הרגל מטבילין
שבעים יום: מתני'
התרומה מנא הני מילי
כלי העזרה מפני שנגעו בהן ע"ה ברגל: רבי יהודה אומר יגמור. וטעמא מפ' במסכת ביצה ג' דברים הותרו סופן משום תחילתם
אריב"ל דאמר קרא ויאסף
הגבאים שנכנסו לתוך
גמ'
וזה כמו כן שאם אתה אומר לא יגמור אף הוא לא יתחיל ואין מזון מצוי לעולי רגלים: מהו שיניחנה כו'. אליבא דרבנן בעי לה:
כל איש ישראל העירה
הבית נאמנים לומר לא
כאיש אחד חברים הכתוב
נגענו. אוקימנא בדאיכא
אטו האידנא. כל ימי הרגל לא ממשמשו בה הכל והתרת ברגל: טמאה היא. למפרע וחבר אינו רשאי למכור דבר שהוא טמא לעולם. וי"מ
עשה לכל ישראל בשעת
נכרי בהדייהו כדתנן אם
אותה בע"ה ואי אפשר לומר בע"ה לא יגמור דמי ציית לן והלא אומר שלך טמא ושלי טהורע) וימצא לו מחביריו הרבה שימכור להם ואם בא
אסיפתן כאחד אפי' את
יש נכרי נאמן לומר נכנסנו
לאסור שלא יקחו חברים ממנו יקחו ולא יקחו מיבעי ליה ועוד דאמר במסכת ביצה שזו היא אחד מג' דברים שהותרו סופן משום תחילתן ואי
עמי הארץ עשה אותן
אבל לא נגענו מ"ט ר'
חברים: מתני' הפותח את
יוחנן ור' אלעזר חד
בע"ה אפי' לא שרית ליה לגמור ניחא (ב) במאי דמזבין ברגל: ה"ג מאי לאו תנאי היא לא הא דקתני יניחנה ר' יהודה והא דתני לא יניחנה
חביתו והמתחיל בעיסתו
א' אימת נכרי עליהן
רבנן ותסברא והא רבי יהודה יגמור קאמר אלא הא דתניא יניחנה רבנן והא דתניא לא יניחנה רבי יהודה היא ומאי לא יניחנה כו'.
ברגל פי' כדי למכור
וחד אמר אימת מלכות
מאי לאו תנאי היא ואליבא דרבנן ותפשוט בעיא דלעיל דפלוגתא דתנאי היא: מתני' מעבירין על טהרת עזרה. מעבירין את
עליהן. מאי בינייהו איכא
ונשאר לו אחר הרגל ר'
יהודה אומר יגמור וחכ"א
בינייהו נכרי שאינו חשוב
הכלים ממקומן ולהטבילן ולטהר את העזרה מטומאת ע"ה שנגעו בהן ברגל שאע"פ שעשאם הכתוב חברים ברגל לא מפני שטהורין
דלית להו אימה. והא
לא יגמור ומיבעיא לן
הן הלכך לאחר הרגל מגען טמא למפרע: מפני כבוד השבת. שהיו הכהנים צריכין להתעסק איש בביתו בצרכי שבת: אף לא ליום החמישי.
דתנינן הגבאין שנכנסו
אליבא דחכמים דאמרי
אם עבר הרגל ליום חמישי אין מטבילין אותן עד לאחר השבת: גמ' לפי שאין הכהנים פנויין. במוצאי יום טוב להטבילן שטרודין להוציא
לא יגמור מהו שיניחנה
לתוך הבית כולו טמא
אוקימנא בדליכא נכרי
לרגל אחר ודחינן יד הכל
הדשן שעל התפוח שבאמצע המזבח שקיבצו שם כל ימות הרגל. כל דשן של מערכה: מתני' ואומרים להם. לכהנים ע"ה ברגל:
בהדייהו. דכיון דלית
ממשמשין בה כלומר נגעו
הזהרו שלא תגעו בשלחן. שלא יוכלו להטבילו לאחר הרגל שאי אפשר לסלקו ממקומו דכתיב ביה לחם פנים לפני תמיד :
בה עמי הארץ ויניחנה
אימתה דחד עלייהו נגעו
בכל כלים שבבית. וכן
לרגל אחר וא"ת אי הכי
טעונין
הגנבים שהחזירו את
ברגל עצמו היאך שותין
אותה שאני זה הרגל עצמו דהא טומאת עם הארץ ברגל ההיא רחמנא טהריה הא השתא טמאה היא ואתינן לאוקומה
הכלים נאמנים לומר לא נגענו פי' לא נגעו זולתם. דווקא שהחזירו הא לא החזירו כל הבית טמא ומקשינן עלה
כל הבית טמא ורמינהו הגנבים שנכנסו לתוך הבית אין טמא אלא מקום רגלי גנבים הנה אע"פ שלא החזירו כתנאי ודחינן לה ואסיקנא ההיא תנא דתני יניחנה לרגל אחר לרבנן היא והא דתני לא יניחנה לר' יהודה היא ומאי
לא יניחנה כלומר אין צריך להניחה אלא יגמור וישתה את כולה: ירושלמי ר' חנניה בשם ר' יוחנן התירו סופן
הכלים הבית טהור כלומר אינו טמא. ופריק רב פנחס בגנבים שבאו לגנוב ועשו תשובה ולא גנבו כלום. ואמרינ'
משום תחילתן שאם אתה אומר לא יגמור אף הוא אינו פותח ונמצא ממעט בשמחת הרגל: מתני' משעבר הרגל
כשם שלא גנבו לא נגעו ואין טמא אלא מקום מגע רגליהם ודאי דאי אפשר לעבור אא"כ נגעו
ומשום שעשו