ד:
הכל חייבין פרק ראשון
חגיגה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי
כא א ב תבואו לראות פני. פירש רש"י דנפקא ליה מדכתיב רמוס חצרי
מפנקי. שאין הולכין בלא מנעל דאין אדם נכנס להר הבית במנעלו
א) ב)
ג) ד)
דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי: פטורים מן הראייה.
דמשמע דהולך במנעליו ותימה הוא דבפרק הרואה
אין חייבין לשלוח עולות ראיותיהן על ידי שליח: טמא. אינו (חייב)
מפיק ליה מדכתיב של נעלך ויש לומר דהתם עיקר אבל
כב ג
הכא ניחא ליה לאתויי ראייה כדכתיב כי תבאו לראות וכו':
בביאה שאינו יכול ליכנס למקדש דכתיב ו) (כי מקדש) ה' טמא
❖
ה)
דכתיב ובאת שמה והבאתם
ו)
ונכרתה : ערל. ישראל
ז) ח)
שמה. והא דאמרינן
שמתו אחיו מחמת מילה: הכי גרסינן
מפנקי דכתיב כי תבאו לראות פני מי
א
ט)
1
הגהות הב"ח
דמרבי ליה ערל כטמא: איש איש.
ערל וטמא משלחין
י)
בקש זאת מידכם רמוס חצרי תנא ב הערל
(א) גמ'
קרבנותיהן דאע"ג דליתנהו בביאה
מזרע אהרן והוא צרוע או זב:
(ד)
והטמא פטורין מן הראייה בשלמא טמא
❖
ליה (ב) שם
כ)
לרבות את הערל. שהוא כטמא
התם מיירי בנדרים ונדבות שאין
דכתיב 2 ובאת שמה והבאתם שמה כל
קבועין זמן בהבאת רגלים והאי קרא
שלא יאכל תרומה אם כהן הוא:
שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה
(ג) שם
עבד. שהוא חביב לרבו עד שרבו
לא משתעי אלא בעולת ראייה דבעינן
תורה אור השלם
ומי
אינו בהבאה אלא ערל מנלן הא מני רבי
מצפה ושואף מתי יראהו יתרחק
ביאה אך קשה לרבי שמעון דאמר
1. כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי
עקיבא היא דמרבי לערל כטמא דתניא
מעליו: יתרחק מעליו. איך הגיע
(ד) תוס'
פרק בתרא דמו"ק וביום
(א)
מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם
ואע"ג להם
רְמֹס חֲצֵרָי:
ר' עקיבא אומר איש איש לרבות את
יום שנהפך לו לשונא ורחקו וצוה
באו יקריב בזמן שהוא
ג
3
(ה) בא"ד
ישעיהו א יב
שלא יראהו שנאמר ז) כי תבאו וגו':
ראוי לביאה יקריב בזמן שאינו ראוי
הערל ת"ר טמא פטור מן הראייה דכתיב
משלחין
2. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם
קרבנותיהן
תוכחה. שמוכיח פשעו בפניו: מאי
לביאה לא יקריב ופשיט מהתם
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֵיכֶם
ובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו
(ו) בא"ד
מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת
היא. מנא לן דמתיירא: כולי האי
דמצורע לא ישלח קרבנותיו וכי לית ליה
בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה
דהתם
שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ
ואולי. כל היסורין הללו יקבל ועודנו
ההוא דלעיל דערל וטמא דמשמע
(ה)
ההוא דערל
וּבָאתָ שָׁמָּה: וַהֲבֵאתֶם
אינו בהבאה רבי יוחנן בן דהבאי אומר
דמשלחין קרבנותיהן
בספק אם תהיה לו תקוה: ויש
דליכא מאן דפליג ולא מסתבר לחלק
שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם
(ז) ד"ה
משום ר' יהודה סומא באחת מעיניו פטור
וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת
נספה בלא משפט. יש כלה ואין
דהתם במצורע לחוד וההיא בשאר
תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם
מן הראייה שנאמר יראה יראה כדרך שבא
עון בידו ולא היה משפט ח) לספות:
טמאים דהאי קרא בסתמא כתיב
דכיון
וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם
(ב) לראות כך בא ליראות מה בא לראות
וְצֹאנְכֶם: דברים יב ה-ו
ומי איכא דאזיל כו'. הש"ס קא
משמע דאכל טמאים קאי וכי תימא
3. אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן
בעי לה: אמר ליה. מלאך
משום דכתיב לעיל מינה שבעת ימים
בשתי עיניו אף ליראות בשתי עיניו: רב
וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב
לשלוחו: אייתי לי מרים מגדלא
יספרו לו דמשמע בימי סיפורו
קרא דערל גבי
הונא כי מטי להאי קרא יראה יראה בכי
בַּקּ¢ דָשִׁים לֹא יֹאכַל עַד
פסח
נשייא. הרוג את מרים המקלעת
דקאי דוקא אמצורע הא אפסקיה
אֲשֶׁר יִטְהָר וְהַנֹּגֵעַ בְּכָל
אמר עבד שרבו מצפה לו לראותו יתרחק
❖
אי
טְמֵא נֶפֶשׁ אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר
שיער הנשים: היכי יכלת לה. מאחר
למילתיה וביום באו אל הקודש אל
ממנו דכתיב כי תבואו לראות פני מי
תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע:
שלא הגיע זמנה: הות נקיטא
החצר הפנימית דדרשינן מיניה זו
ויקרא כב ד
בקש זאת מידכם רמוס חצרי רב הונא
4. וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים
מתארא בידה. היתה אוחזת בידה
עשירית האיפה ועוד (ו) התם הוה ליה
מוסף רש"י
וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי
כי מטי להאי קרא בכי 4 וזבחת שלמים
לאתויי לההוא ערל וטמא למיפשט
האוד של תנור שקורין פורגו"ן:
איש איש לרבות את
יְיָ אֱלֹהֶיךָ: דברים כז ז
ואכלת שם עבד שרבו מצפה לאכול על
מינה דמשלח שפיר ונראה בעיני
הערל.
5. לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם
וקא
יֹאמַר יְיָ שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת
שלחנו יתרחק ממנו דכתיב למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' ר' אלעזר כי
דהתם בקרבנות מצורע מצרעתו
5
אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים
מיירי ובשמיני לרפואה כי בעי
מטי להאי קרא בכי ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו ומה
וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים
6
לאתויי קרבנותיו חזר ונצטרע הלכך
וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי:
תוכחה של בשר ודם כך תוכחה של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה
ישעיהו א יא
האי קרבן דמחוייב לא מצי מייתי
וכמה רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי ויאמר שמואל אל שאול למה
(יבמות ע.) יראה יראה.
6. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו
7
כיון דלאו בר ביאה הוא אבל בנדרים
אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי
הרגזתני להעלות אותי ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין אנו על אחת
ונדבות מביא שפיר אף מצורע כמו
וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת
כמה וכמה שמואל מאי היא דכתיב ותאמר האשה אל שאול אלהים
אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו:
8
שאר טמאים והתם הארכתי בדבר
בראשית מה ג
ראיתי עולים עולים תרי משמע חד שמואל ואידך דאזל שמואל ואתייה
לפרש מההיא דערל וטמא משלחין
7. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל
למשה בהדיה אמר ליה דלמא חס ושלום לדינא מתבעינא קום בהדאי
קרבנותיהן ולא בעינן סמיכה כמו
שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי
לְהַעֲלוֹת אֹתִי וַיֹּאמֶר
בההיא דהשולח חטאתו ממדינת הים
דליכא מילתא דכתבת באורייתא דלא קיימתיה רבי אמי כי מטי להאי קרא
שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד
דכל הגט דפריך
בכי יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה אמר כולי האי ואולי רבי אמי כי מטי
וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי
9
וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא
לה והא בעי סמיכה ומוקי לה בקרבן
להאי קרא בכי בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה' אמר
01
עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם
נשים או בחטאת העוף דהתם בערל
(לעיל ב. ועי"ש במוסף
גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ
כולי האי ואולי רבי אסי כי מטי להאי קרא בכי 11 שנאו רע ואהבו
❖
שמתו אחיו מחמת מילה וטמא כמו
רש"י)
לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה:
טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן ה' [אלהי] צבאות כולי האי ואולי
שמואל א כח טו
מצורע או זב דאין טהרתו תלויה
8. וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל
רב יוסף כי מטי להאי קרא בכי 21 ויש נספה בלא משפט (ג) אמר מי
רק ברפואה ואפשר שלא יתרפא
תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית
רבינו חננאל
איכא דאזיל בלא זמניה אין כי הא דרב ביבי בר אביי הוה שכיח
לעולם והוה ליה מחוייב קרבן הלכך
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל
ברגליו לאתויי מפנקי
שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי
גביה מלאך המות אמר ליה לשלוחיה זיל אייתי לי מרים מגדלא שיער
טוב לנו שיביא בלא סמיכה אבל התם
שנאמר כי תבאו לראות
עֹלִים מִן הָאָרֶץ:
בגיטין יש לנו להמתין עד שיביא
נשייא אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי אמר ליה אנא מרים מגדלא
שמואל א כח יג
פני. תנא הערל והטמא
9. יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי
עוד הארכתי התם בפרק ג' דגיטין
פטורין מן הראיה
שיער נשייא אמרי לך אמר ליה אי הכי אהדרה אמר ליה הואיל ואייתיתה
יֵשׁ תִּקְוָה: איכה ג כט
אוקימנא לרבי עקיבא
: דמרבה ערל כי טמא.
ליהוי למניינא אלא היכי יכלת לה הות נקיטא מתארא בידה והות קא שגרא
01. בַּקְּשׁוּ אֶת יְיָ כָּל עַנְוֵי
דמרבי ליה לערל מן
אמר הרב ר' אלחנן דהא דאיצטריך
הטמא שנאמר איש איש
הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ
ומחריא פָּעָלוּ בַּקְּשׁוּ צֶדֶק בַּקְּשׁוּ
מזרע אהרן והוא צרוע
קרא דלעיל למעוטי ליה טומטום
ודחי ליה לערל מן
עֲנָוָה אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם
ואנדרוגינוס ולא למעוטי מספק ערל
התם אליבא דרבנן הוא דלרבי עקיבא לא צריך ומיהו אך קשה אמאי איצטריך מיעוט לערל
התרומה כטמא ומפורש
צפניה ב ג
אַף יְיָ:
ט)
גבי פסח תיפוק ליה מטמא וי"ל דהתם ממעטינן ערל שמתו אחיו מחמת מילה דלאו כטמא ומיהו זהו דוקא לפרש"י דמפרש התם
11. שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב
ביבמות פרק הערל
בתחלתו. טמא פטור [מן
כ)
י)
ערל שמתו אחיו מחמת מילה יש להעמיד הכי אבל לפר"ת דמפרש שדואג מחמת הצער אבל מתו אחיו מחמת מילה הוי אנוס
וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט
הראיה] שנאמר ובאת
אוּלַי יֶחֱנַן יְיָ אֱלֹהֵי
יש להקשות לרבי עקיבא דמרבה ערל כי טמא אמאי איצטריך קרא לערל דפסח תיפוק ליה מטמא ויש לומר (ז) דמהתם ידעינן ליה
שמה והבאתם שמה כל
צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף:
בעלמא כיון דמדמה ערל לטמא בפסח דרשינן נמי מאיש איש לרבות ערל כטמא אבל ליכא למימר דאי ליכא קרא אלא דערל
שישנו בביאה ישנו
עמוס ה טו
21. רָב אֹכֶל נִיר רָאשִׁים
בהבאה כו' ר' אלעזר כי
כטמא הייתי אומר דפסח בא בערלות דאי הוה רובן ערלים כמו בטומאה דהא מנא ידעינן לרבות ערל כי טמא מאיש איש כי
מטי להאי קרא בכי לכו
וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט:
יהיה צרוע או זב והתם לא כתיב רק טומאת צרעת וזיבות ואנן אמרינן בריש אלו דברים דלא דחי רק טומאת
❖
נא ונוכחה אמר ומה אחי
משלי יג כג
מת בלבד והשתא סוגיא דהכא פליגא ארבא דריש הערל
דקאמר דלא לישתמיט תנא דמרבה ערל כי טמא ונוקמא
יוסף לא יכלו לענות אותו
בתוכחה כי נבהלו מפניו
כרבי עקיבא ופריך ליה מהכא דערל וטמא פטורין מן הראייה ומשני שאני התם משום דמאיס ומשמע דאפילו רבנן מודו כלומר
תוכחה של הקב"ה על
לעזי רש"י
לאו משום דמרבה ליה כי טמא אלא משום דמאיס ומיהו י"ל דה"פ שאני התם משום דמאיס להכי מרבה ערל כי טמא אליבא
אחת כמה וכמה. ועוד
דרבי עקיבא אבל לא שיהא ערל מטמא בנגיעה כטמא להכי לא תנינהו גבי הדדי:
פורגו"ן. שפוד חתייה.
היה בוכה ואומר ומה
של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. שלא יוכל להשיב תשובה מעלייתא להיפטר לגמרי דמכמה דברים מצי לפטור עצמו
שמואל הצדיק היה
מתיירא מן הדין שנאמר
דליכא
מילתא דכתיב באורייתא
קצת כדאיתא בפרק הדר יכולני לפטור כל העולם מדין של תפלה:
ויאמר שמואל אל שאול
דלא קיימתיה. לא בעי למימר שיעיד לו שקיים הכל דמנא ידע והא לא היה בדורו אלא היה אומר כך וכך דרשתי ועשיתי מעשה בוא
למה הרגזתני להעלות
אותי ולא עוד אלא
והעידני שכן למדת גם אתה: אמר מי איכא איניש דאזיל בלא זימניה. ל"ג אמר שהרי רב יוסף לא היה שואל כך שעל זה לא
שביקש מרבינו משה לבא
מתרץ לו הש"ס כלום אלא הש"ס קא פריך ליה: הוה שכיח גביה מלאך המות.
דמספר מה שאירע לו כבר דהאי עובדא דמרים
עמו שנאמר ותאמר
האשה אל שמואל אלהים
מגדלא נשייא בבית שני היה דהיתה אמו של פלוני כדאיתא בשבת :
ראיתי עולים מן הארץ.
מוסיפנא
עולים תרי משמע וכו'.
אנו על אחת כמה וכמה. ר' אמי הוה בכי אמר כתיב יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה וכתיב בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה' וכתיב שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן וגו' כולי האי ואולי