חומר בקודש פרק
שלישי
חגיגה
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלחנו
של אדם
מכפר. דגדול כח הלגימא כדאיתא בהגדת
רחמנא קרייה עץ. אף כשהוא מצופה: שולחנו מכפר עליו. בהכנסת
סד א
א)
חלק : מזבח אדמה תעשה לי. וכי
ב)
אורחין: הכי גרסינן מזבח הנחשת דכתיב מזבח אדמה הכתוב קראו
ג)
אדמה. למזבח שמעלין עליו העולות והשלמים והיינו מזבח הנחשת:
מוקמי לה בזבחים פרק קדשי קדשים גבי מזבח
ד)
אדרבה משום דמצופין נינהו נטמאו. דאי לאו מצופה יש להם לטהרם
אבנים להאי קרא דמזבח אדמה אמר הר"ר אלחנן דקאי לתרוייהו
❖
ה)
❖
משום כלי עץ העשוי לנחת: מאי
ולמורי נראה לפי שהיה מזבח של משה
דעתיך. דילפת טעמא מדקרינהו
במקום מזבח של אבנים של בית
דרחמנא קרייה עץ
דכתיב המזבח עץ
1
רבינו חננאל
אדמה הא לאו הכי טמאין אע"ג
עולמים וכי האי גוונא דריש התם
שלש אמות גבוה וארכו שתים אמות
תורה אור השלם
הוא איקרי עץ שנאמר
דעשוין לנחת: מפני שהן מצופין.
כי מזבח הנחשת אשר
ומקצעותיו לו וארכו וקירותיו עץ וידבר
1. הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ
המזבח עץ שלש אמות
לפני ה' קטן מהכיל ודריש ליה
ובעי למימר שהציפוי מבטלן והוי
גבוה וארכו שתים אמות
אלי זה השלחן אשר לפני ה' פתח במזבח
אַמּוֹת גָּבֹהַּ וְאָרְכּוֹ שְׁתַּיִם
להו ככלי מתכות: מיבטל בטיל ציפויין
מזבח אבנים במקום מזבח דנחושת:
ומקצועותיו לו וארכו
אַמּוֹת וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ
ואיבעית אימא רבנן לר"א
וסיים בשלחן רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי
וקירותיו עץ וידבר אלי זה
לגבייהו. דרחמנא קרא עץ לכולהו
וְאָרְכּוֹ וְקִירֹתָיו עֵץ וַיְדַבֵּר
השלחן אשר לפני ה'
אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר
תרוייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח
כו'. וקשה למה לי
ובלאו האי קרא נמי לא מקבלי טומאה:
לִפְנֵי יְיָ: יחזקאל מא כב
אלמא דמקרי עץ ומשום
מכפר
על אדם עכשיו שלחנו של אדם
סלמנדרא. $ חיה הנבראת מן האור
השלחן הטהור מכלל שהיה טמא
2. מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה
הכי בעינן להיותו מטלטל
מלא וריקם זו ההלכה
לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת
מכפר עליו: כל הכלים שבמקדש יש להם
כשבוערין אש במקום אחד שבע
תיפוק ליה משום ציפוי דאף במזבחות
כולה ענין השלחן שצפויו
עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת
שנים תמיד בלי הפסק: כעובי
נמי הוה מטמא [ר"א] משום ציפוי אי
שניים
כו': מזבח הנחושת דכתיב מזבח
אינו מבטל העץ שלו היא
2
צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל
דינר זהב. דבר מועט. לא חסר
לאו טעמא דכקרקע נינהו ללישנא
במסכת מנחות בפרק שתי
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת
אדמה תעשה לי מזבח הזהב דכתיב
הלחם ומפורשת שם
שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ
בתרא אע"פ דרחמנא קרינהו עץ
זהבה דנעשה בו נס:
המנורה והמזבחות איתקוש מזבחות זה
כאשר פירשנו והרבה טעו
וּבֵרַכְתִּיךָ: שמות כ כ
3
אם כן השלחן נמי טמא אע"ג דאיקרי
3. וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן
הדרן עלך חומר בקודש
בה דכתיב על השלחן
לזה: וחכמים אומרים מפני שהן מצופין:
עץ משום ציפוי וללישנא קמא דמוקי
הטהור מכלל דזימנין הוא
וְהַשֻּׁלְחָן
וְהַמְּנֹרָה
וסליקא לה מסכת חגיגה אדרבה כיון דמצופין נינהו מיטמאו אימא
טמא והשלחן פשוטי כלי
וְהַמִּזְבְּחֹת וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ
לה כרבנן דמטמא ולא בטל הציפוי
עץ הוא ומסגרתו למטה
אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם
וחכמים מטמאין מפני שהן מצופין ואב"א
לגבי עץ ותירץ הר"ר אלחנן דאיצטריך
היתה. ותניא (בתוספתא
וְהַמָּסָךְ וְכֹל עֲבֹדָתוֹ:
רבנן לר"א קאמרי מאי דעתיך משום דמצופין מיבטל בטיל צפויין גבייהו
במדבר ג לא
ספ"ג) שלחן שנטמא
שפיר קרא דהשלחן דאף במזבחות
א
4. הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ
מטבילין אותו בזמנו אפי'
נמי לא ידעינן ליה שיהיה בטל לגבי
א"ר אבהו
אמר ר"א ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהן ק"ו מסלמנדרא
בשבת. משום דמטלטל
נְאֻם יְיָ וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ
הציפוי אלא משום דיליף משלחן דאף
סָלַע: ירמיהו כג כט
מלא וריקם. ומעשה
ומה סלמנדרא שתולדת אש היא הסך מדמה אין אור שולטת בו ת"ח
5. כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ
שהטבילו המנורה בלילי
על גב דמיקרי עץ התורה טמאתו
שכל גופן אש דכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה' על אחת כמה וכמה
4
יום כו' . חוץ ממזבח
וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה כְּפֶלַח
משום ציפוי ורבנן דאמרי מבטיל בטיל
הזהב ומזבח הנחושת
אמר ריש לקיש אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל קל וחומר
הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד
ציפוי לגבייהו אמרי מדאיצטריך לרבויי
שהן כקרקע. דכתיב מזבח
לְצַמָּתֵךְ:
ממזבח הזהב מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב כמה
❖
שיר השירים ד ג
אדמה וכתיב המנורה
שלחן דהא מסברא טמא משום ציפוי
והמזבחות
[אתקוש
שנים אין האור שולטת בו פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון דכתיב
אלא ודאי לאשמועינן דאע"ג שיש לו
מזבחות] להדדי דלהוו
כפלח הרמון רקתך אל תקרי רקתך אלא רקנין שבך על אחת כמה וכמה:
ציפוי צריך קרא לרבויי דמקבל
כולהו כאדמה דלא מקבלי
5
הגהות הב"ח
טומאה. וחכמים מטמאין
טומאה ואי לאו הרבוי הציפוי בטל
הדרן עלך
חומר בקודש וסליקא לה מסכת חגיגה
(א) תוס'
מפני שהן מצופין. אי בעי
א"כ ממילא גבי מזבח דליכא רבוי
מבועל כותית
תימא לר' אלעזר קאמרי
❖
דמשכה ליה:
הצפוי בטל ללישנא בתרא:
ליה דקאמר טעמא מפני
סלמנדרא. החלד
שהן כקרקע דלא מטמו.
והעכבר תרגמם יהונתן כרכושתא וסלמנדרא. ערוך: פושעי ישראל אין אור של גיהנם כו'. נראה
הא לאו הכי הוו מטמא.
לי דלאו בפושעי ישראל בגופן דהא אמרינן בראש השנה פושעי ישראל בגופן גיהנם כלה והם אינם כלים
והא פשוטי כלי עץ
גליון הש"ס
(פשוטי) נינהו ולא מטמו.
אלא בפושעי קצת קאמר ומשום דמסיק להו אברהם לכולהו חוץ מבועלי הכותית (דמבשקר ליה) ערלתיה כדאמר בריש עושין פסין
(א) ד)
רש"י ד"ה סלמנדרא חיה
וכי תימא משום דמצופין.
וכי אמרינן בסוף הזהב הכל יורדין ועולין חוץ משלשה לאו בגיהנם מיירי אלא במקום אחד לידון הן
הנבראת וכו'.
דברי חכמים לר' אליעזר
ה)
יורדין ואף הנידון לאחר שנים עשר חדש עולין ואין נידונין יותר משנה תמימה :
בתימה האי דאמרת
❖
שאין בו
דמטמו משום צפויו
אלא
עובי
דינר. בתנחומא יש שהיה משה תמיה על זה אי אפשר שלא ישרף העץ ואמר לו המקום
כך דרכי באש של
מיבטיל בטיל ציפויהו
מעלה אש אוכלה אש ואינו מכלה כדכתיב והסנה איננו אוכל :
והוו להו כלי עץ. אלא בין
משום שהן מצופין בין
מוסף רש"י
הדרן עלך חומר בקודש וסליקא לה מסכת חגיגה
משום שהן כקרקע אפי'
ומקצעותיו לו.
הכי טעונין טבילה לפי'
(מנחות צז.)
שנינו כל הכלים טעונין טבילה ואפי' המזבח. א"ר אלעזר תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן ק"ו מסלמנדרא ומה סלמנדרא שהוא תולדת אש הסך מדמו אין אור שולט בו. ת"ח (שמשתמשין) שכל גופן אש
שלחנו של אדם מכפר
כדכתיב הלא כה דברי כאש עאכ"ו. אמר ר"ל אפי' פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהן ק"ו ממזבח הזהב ומה מזבח הזהב שאין צפויו אלא כעובי דינר הוה כמה שנים ואין אור שולט בו פושעי ישראל שהן
עליו.
מליאין מצות כרמון. שנאמר כפלח הרמון רקתך. אפי' ריקנין שבך מלאין מצות כרמון עאכ"ו: הדרן עלך חומר בקודש וסליקא ליה מסכת חגיגה. האל יסיר ממנו אף ורוגז וחימה ותוגה.
(שם. ובשטמ"ק:
לעני)
הדרן עלך מסכת חגיגה