ה:
הכל חייבין פרק
ראשון חגיגה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אינו מהן. מזרע ישראל דכתיב והסתרתי פני מהם שצועק מצרות הבאות עליו ואינו נענה שלא
יבואו: והיה לאכול.
כג א
א)
ב)
שהעובדי כוכבים שוללין ממונו: וגרבוהו. שללוהו: בחלום אדבר בו. ביום ההוא קא דייק ביום ולא בלילה שמראין
לו חלום כדי שיתפלל
ח)
ג)
על הדבר: ידו נטויה. להגן עליו: אפיקורסים ט). שאינם מאמינים לדברי רז"ל כגון צדוקים: אחוי ליה. על ידי
סימן רמז לו החזיר
ד)
פניו: במחוג. ברמז: נסרחה חכמתם. בפסוק כתיב האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים מישראל: לנגדך. בשוה: שיחה יתירה.
❖
ה) ו)
דברי שחוק שלפני תשמיש: כדלא
שדור בי שבור מלכא וגרבוהו.
טעים תבשילא. שרעב לאכול כלומר
אינו מהם אמרו ליה רבנן לרבא מר לא
ז)
תורה אור השלם
מתאוה לתשמיש: בבתי גואי. איכא
ח)
אומר הר"י דהיינו ההוא
בהסתר פנים איתיה ולא בוהיה לאכול
1. וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר
דכתיב במסתרים: הכי גרסינן
דבפרק בתרא דברכות גבי
איתיה אמר להו מי ידעיתו כמה משדרנא
פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל
ובבתי בראי ליכא והכתיב ויקרא.
פשריה דבר הדיא שפתר לו שתמות
בצנעא בי שבור מלכא אפי' הכי יהבו
הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי
וכל קריאה השמעת קול היא:
אשתו ויאבד כל אשר לו מאת המלך:
פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים:
ביה רבנן עינייהו אדהכי שדור דבי שבור
הן
דברים לא יח
מאיגרא רם לבירא עמיקתא. כמה
אראלם צעקו חוצה. פשטיה
2. וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ
מלכא וגרבוהו אמר היינו דתניא אמר רבן
גדולה נפילה זו אין לך גבוה
וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ דקרא בישעיה כתיב על המזבח
ט)
❖
וכתיב הוי אריאל : שמעון בן גמליאל כל מקום שנתנו חכמים
ובור עמוק כמשמים לארץ: תקפיה.
שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ
ויחי עוד לנצח לא יראה השחת.
וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי
רבי לר' חייא ואזיל רבי בהדיה: כי
עיניהם או מיתה או עוני ואנכי הסתר
1
אָתָּה: ישעיהו נא טז
הוו מיפטרי מקמיה. שנטלו ממנו
אסתיר פני ביום ההוא אמר רבא אמר
פשטיה דקרא בתמיה הוא וכי
3. לֶאֱדוֹם כֹּה אָמַר יְיָ
הגהות הב"ח
רשות: איכו השתא. אם לא באתי
הרשע לא ימות כמו שהחכמים ימותו:
צְבָאוֹת הַאֵין עוֹד חָכְמָה
הקב"ה אף על פי שהסתרתי פני מהם
(א) גמרא לאפיה
בְּתֵימָן אָבְדָה עֵצָה
עמך והאמנתי לך מנעתני מברכה זו:
דמחייבא
בחלום אדבר בו רב יוסף אמר ידו נטויה
מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם:
מנא לך. שכל כך גדולה הקבלת פנים:
(ב) שם
ירמיהו מט ז
עלינו שנאמר ובצל ידי כסיתיך ר' יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר
2
4. וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה
שנטלה
כדקש. כשהזקין רבי יעקב: היה
(ג)
(ג) רש"י
אחוי ליה ההוא אפיקורוסא עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה אחוי ליה
וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ:
רגיל כו'. מהלך שלשה חדשים היה
בראשית לג יב
ידו נטויה עלינו אמר ליה קיסר לר' יהושע מאי אחוי לך עמא דאהדרינהו
מביתו לבית המדרש ונוסע מביתו
5. כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים
רב אידי אבוה
❖
דרבי
מריה לאפיה מיניה ואנא מחוינא ליה ידו נטויה עלינו אמרו ליה לההוא
אחר הפסח ולומד יום אחד וחוזר
וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם
מַה שֵּׂחוֹ עֹשֵׂה שַׁחַר
לביתו לשמח את אשתו בחג הסוכות:
מינא מאי אחויית ליה עמא דאהדרינהו מריה (א) מיניה ומאי אחוי לך לא
עֵיפָה וְדֹרֵךְ עַל בָּמ¢ תֵי
עד
ידענא אמרו גברא דלא ידע מאי מחוו ליה במחוג יחוי קמי מלכא אפקוהו
אָרֶץ יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת
מוסף רש"י
עמוס ד יג
שְׁמוֹ:
וקטלוהו כי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה אמרו ליה רבנן מאי תיהוי עלן מאפיקורוסין אמר להם
6. וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ
כל מקום שנתנו חכמים
עיניהם.
3 אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם כיון שאבדה עצה מבנים נסרחה חכמתן של אומות העולם ואי
בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי
מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע
(נדרים
בעית אימא מהכא ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך רבי אילא הוה סליק בדרגא דבי רבה בר שילא שמעיה
ז:) דסח וצחק.
4
וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי
נִשְׁבָּה עֵדֶר יְיָ:
לינוקא דהוה קא קרי 5 כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו אמר עבד שרבו מגיד לו
ועשה צרכיו.
ירמיהו יג יז
מה שיחו תקנה יש לו מאי מה שיחו אמר רב אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידים לו
7. הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז
(ברכות סב.)
א
כמאן דלא טעים ליה
וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ:
לאדם בשעת מיתה איני והא רב כהנא הוה גני תותי פורייה דרב ושמעיה דסח וצחק ועשה צרכיו
תבשילא.
דברי הימים א טז כז
אמר דמי פומיה דרב כמאן דלא טעים ליה תבשילא אמר ליה כהנא פוק לאו אורח ארעא לא קשיא
8. וַיִּקְרָא אֲדֹנָי אֱלֹהִים
צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי
כאן דצריך לרצויה הא דלא צריך לרצויה 6 ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה אמר
(שם, ושם: כדלא
וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר
❖
רב שמואל בר איניא משמיה דרב מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו מאי מפני גוה אמר רב שמואל
שריף תבשילא)
ישעיהו כב יב
שָׂק:
9. הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ
בר יצחק מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לעובדי כוכבים ר' שמואל בר נחמני אמר מפני
חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר
גאוותה של מלכות שמים (ב) ומי איכא בכיה קמיה הקב"ה והאמר רב פפא אין עציבות לפני הקב"ה שנאמר
יִבְכָּיוּן: ישעיהו לג ז
רבינו חננאל (המשך)
01. אֵיכָהיָעִיבבְּאַפּוֹאֲדֹנָי
הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי ובבתי בראי לא והא כתיב
7
יבכיון ואע"פ שיש
אֶת בַּת צִיּוֹן הִשְׁלִיךְ
8 ויקרא אדני ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק שאני חרבן בית המקדש דאפילו
מפורש מלאכי שלום.
מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת
השלוחים ששלח המלך
יִשְׂרָאֵל וְלֹא זָכַר הֲדֹם
מלאכי שלום בכו שנאמר הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון: ודמע תדמע ותרד עיני
9
6
לעשות שלום לא קבלו
רַגְלָיו בְּיוֹם אַפּוֹ:
איכה ב א
מהם וחזרו בוכים בפחי
דמעה כי נשבה עדר ה' אמר ר' אלעזר שלש דמעות הללו למה אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני
11. (י) וִיחִי עוֹד לָנֶצַח לֹא
נפש: מפני גוה מפני
ואחת על ישראל שגלו ממקומן ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו
גאותן של ישראל שניטלה
יִרְאֶה הַשָּׁחַת: (יא) כִּי
מהן ונתנה לעובדי
יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד
היינו דכתיב כי נשבה עדר ה' אלא למאן דאמר על ביטול תורה מאי כי נשבה עדר ה' כיון שגלו ישראל
כוכבים. ומקשה ומי איכא
כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ
ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה תנו רבנן שלשה הקב"ה בוכה עליהן בכל יום על שאפשר לעסוק
בכיה קמיה דקב"ה והא
לַאֲחֵרִים חֵילָם:
תהלים מט י-יא
כתיב עוז וחדוה במקומו
בתורה ואינו עוסק ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק ועל פרנס המתגאה על הצבור רבי הוה נקיט
21. שְׂחֹק לְרֵעֵהוּ אֶהְיֶה
ופרקינן כי ליכא בכיה
ספר קינות וקא קרי בגויה כי מטא להאי פסוקא השליך משמים ארץ נפל מן ידיה אמר מאיגרא רם לבירא
בבתי גואי ומקום הנקרא
01
קֹרֵא לֶאֱלוֹהַּ וַיַּעֲנֵהוּ
מסתרים בבתי בראי הוא.
שְׂחוֹק צַדִּיק תָּמִים:
עמיקתא רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא כי מטו לההוא מתא אמרי איכא צורבא מרבנן הכא נזיל
איוב יב ד
איני ויקרא ה' אלהים
וניקביל אפיה אמרי איכא צורבא מרבנן הכא ומאור עינים הוא אמר ליה ר' חייא לרבי תיב את לא תזלזל
31. וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן
צבאות ביום ההוא לבכי
ולמספד וגו' הנה הקב"ה
וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן כְּגוֹי
בנשיאותך איזיל אנא ואקביל אפיה תקפיה ואזל בהדיה כי הוו מיפטרי מיניה אמר להו אתם הקבלתם פנים
קראו לבכי. ופרקינן שאני
אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה
הנראים ואינן רואין תזכו להקביל פנים הרואים ואינן נראין אמר ליה איכו השתא מנעתן מהאי בירכתא אמרו
חורבן ביהמ"ק שאפילו
וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב
מלאכי שלום בכו שנאמר
יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק
ליה ממאן שמיעא לך מפרקיה דרבי יעקב שמיע לי דרבי יעקב איש כפר חיטייא הוה מקביל אפיה דרביה
הן אראלם צעקו חוצה
קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן:
כל יומא כי קש א"ל לא נצטער מר דלא יכיל מר אמר ליה מי זוטר מאי דכתיב בהו ברבנן 11 ויחי עוד לנצח
ישעיהו נח ב
מלאכי שלום מר יבכיון
41. בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר
פי' ויקרא ה' אלהים
לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה בחייהן על אחת כמה וכמה רב אידי
צבאות וגו' קרא אותו
תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ
היום כלומר קבעו יום
אבוה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והוו קרו ליה רבנן בר
אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה
בכיה ומספד לדורות.
יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת
בי רב דחד יומא חלש דעתיה קרי אנפשיה שחוק לרעהו אהיה וגו' א"ל ר' יוחנן במטותא מינך לא תעניש
21
כתיב ודמע תדמע ותרד
עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה
עיני דמעה. ג' דמעות
להו רבנן נפק ר' יוחנן לבי מדרשא ודרש 31 ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון וכי ביום דורשין אותו
וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי:
❖
במדבר יד
הללו אחת למקדש ראשון
ובלילה אין דורשין אותו אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפי' יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו
ואחת למקדש שני ואחת
כי נשבה עדר ה' דכיון
עסק כל השנה כולה וכן במדת פורענות דכתיב 41 במספר הימים אשר תרתם את הארץ וכי ארבעים שנה
שגלו אין לך ביטול תורה
רבינו חננאל
חטאו והלא ארבעים יום חטאו אלא לומר לך כל העובר עבירה אפי' יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו
מזה: תנו רבנן שלשה
הקב"ה בוכה עליהן בכל
העובדי כוכבים ואוכלין
עבר כל השנה כולה: אי זהו קטן כל שאינו יכול
לרכוב על כתפו של אביו: מתקיף לה רבי זירא
יום. פי' אומר הקב"ה
ממונו אינו מישראל אמרו
עד
ליה לרבא והא מר ליתא
ראוי לבכות על אלו בכל
יום על מי שאפשר לו
בוהיה לאכול ומתפלל
לעסוק בתורה [ואינו עוסק ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק] ועל פרנס המתגאה על הצבור בחנם. ר' ור' חייא אקבילו
ונענה. אמר להן לא ידעיתהו כמה משדרנא בצנעא לבי שבור מלכא ואפ"ה לא איפרק דאמור רבנן כ"מ שנתנו חכמים
עיניהם או מיתה או עוני. שדרוה ליה שבור מלכא וגרבוה לרבא אמר רבה אע"ג דכתיב והסתרתי פני מהם אמר רחמנא
אפיה חד סגי נהורא. אמר להו אתם הקבלתם פנים הנראים ואינם רואים תזכו להקביל פני שכינה שרואין ואינן נראין. הרואה
חכמים במיתתם כתיב ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו השתא ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה
בחלום אדבר בו. רב יוסף אמר ידו נטויה עלינו ובצל ידו אנו סכוכים כו' ענינא כי נח נפשיה דר' יהושע בן חנניא אמרו
בחייהם על אחת כמה וכמה. דרש ר' יוחנן כתיב ואותי יום יום ידרשון וכי ביום דורשין ובלילה אין דורשין אלא לומר לך
ליה מה תהא עלן ממינאי כלומר אין אדם בינינו שיש בו כח להשיבם כמותו אמר להם אבדה עצה מבנים נסרחה חכמת
האומות: כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו. אמר רב אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לאדם
כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה לשמה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה וכן במדת פורענות כתיב במספר
הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה וכי שנה חטאו והלא לא חטאו אלא ארבעים יום אלא לומר לך כל
בשעת מיתתו כלומר אין לאדם להרבות שיחה אפילו עם אשתו אלא אם צריך לארצויה כגון שהיא כעוסה ובא לרצותה:
העובר עבירה אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו כאילו עבר כל השנה כולה. איזהו (חייב) [קטן] שאינו חייב בראיה
ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מקום שיש למעלה ומסתרים שמו שבוכים שם המלאכים כדכתיב מלאכי שלום מר