הכל חייבין פרק ראשון חגיגה
ו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דמחייבא
אימיה בשמחה. פירש רש"י בפרק קמא דקדושין
עד הכא מאן אתייה. עד ירושלים מי הביאו (ד) והלא משהוא יכול
(ה)
כד א
א) ב)
גבי אשה בעלה משמחה בבבל בבגדי
להיות חוץ מאמו יכול לאחוז ביד אביו דכדי עלייה מירושלים להר
ג) ד)
הבית אתה אומר שיחנכוהו ועד ירושלים מי הביאו: מחייבא בשמחה.
צבעונין בא"י בבגדי פשתן והכא משמע דבשלמי שמחה מיירי
כה ב
ה)
לעלות לרגל ולשמוח בחג עם בעלה דעל השמחה נצטוו נשים דכתיב
והתם פי'
וכן בפ"ק דר"ה :
❖
דיכול לרכוב על כתיפו של אביו.
ו)
ושמחת אתה וביתך :
ז) ח)
מכאן ואילך. דאימיה לא מחייבא
שהיה גדול קצת אבל לא
עד הכא מאן אתייה אמר ליה אביי עד הכא
הגהות הב"ח
להתראות בהר הבית: עד יגמל.
מצי לאחוז בידו ולעלות ברגליו:
ט)
(א) אדמיחייבא אימיה בשמחה אייתיתיה אימיה
בחיגר שיכול להתפשט. מקמי
❖
(א) גמרא
לסוף כ"ד חודש שכן תינוק יונק
מכאן ואילך אם יכול לעלות ולאחוז בידו של
אייתיה
ומשנה ראשונה הוא יכול לרכוב על
גדולו מאי מי אמרינן
אימיה דמחייבא
אביו מירושלים להר הבית חייב ואי לא פטור
כתיפו של אביו כדי לעלות מירושלים
דכיון דגדול המיחייב מדאורייתא גבי
בשמחה אייתיתיה
תורה אור השלם
השיב רבי תחת בית הלל לדברי בית שמאי
מכאן
הר הבית וכל שכן משילה למשכן:
קטן נמי מיחייב בחינוך דמידי הוא
(ב) שם
1. וְחַנָּה לֹא עָלָתָה כִּי
1 וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל
הכי גרסי' קטן חיגר לדברי בית
טעמא בקטן אלא משום לחנכו דידע
קטן נמי
אָמְרָה לְאִישָׁהּ עַד יִגָּמֵל
הנער והביאותיו והא שמואל דיכול לרכוב
שמאי וסומא לדברי שניהן. דאילו
כשהוא גדול או דלמא כיון דגדול
[פטור] מדרבנן
הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה
(ג) שם
אֶת פְּנֵי יְיָ וְיָשַׁב שָׁם עַד
על כתיפו של אביו הוה א"ל אבוה ולטעמיך
חיגר לדברי בית הלל לא מיבעיא לן
בהכי לא מיחייב גם קטן לא:
ור' ישמעאל ור'
עוֹלָם: שמואל א א כב
הראייה
שתי כסף. $ ומדרבנן
דלא מחנכינן ליה דהא אמרינן אין
תיקשי לך חנה גופה מי לא מיחייבא
אליעזר (ד) רש"י
2. וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי
אייתיה
מחנכין אלא לקטן שיכול לאחוז
הוא דמדאורייתא אין
יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת
בשמחה אלא חנה מפנקותא יתירתא חזייא
וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיְיָ
ולעלות ברגליו בירושלים וזה אינו
לו שיעור לקרבן רק לאשם מעילות
❖
ביה בשמואל וחשא ביה בשמואל לחולשא
דכדי עלייה מירושלים
שמות כד ה
פָּרִים:
יכול אבל לבית שמאי דמחייבי לחנכו
(שבועת העדות) דכתיב ביה כסף
וכו' מי הביאו והלא
דאורחא בעי רבי שמעון קטן חיגר לדברי
משהוא יכול וכו'
משיכול לרכוב קטן חיגר יכול לרכוב
שקלים ותנן בכריתות
בית שמאי וסומא לדברי שניהם מהו היכי
לאחוז ביד אביו
גליון הש"ס
על כתיפו של אביו והסומא יכול
המפריש שתי סלעים לאשם והא
דמחייבא
דמי אילימא בחיגר שאינו יכול להתפשט
לאחוז לב"ה מהו צריך חינוך או לא:
דאמרינן בזבחים [לא יהא
גמרא עולה שהקריבו
(ה) תוס' אימיה
דמחייבא
ישראל במדבר עולת
וסומא שאינו יכול להתפתח השתא גדול
שאינו יכול להתפשט. שאין סופו
ספיקו חמור מודאו מה ודאו חטאת
(ו) ד"ה
תמיד הואי.
להתפשט עולמית: קטן מיבעיא.
בת דנקא אף ספיקו אשם בר דנקא]
פטור קטן מיבעיא לא צריכא בחיגר שיכול
תמיד (ז) ד"ה
ז)
הלא אין חינוך קטן אלא כדי להנהיגו
ובמנחות יביא אשם הוא
תד"ה הראיה כו'
ואף על גב
להתפשט וסומא שיכול להתפתח מאי אמר
מכף
ומדרבנן היא.
שיהא סרוך אחר מנהגו לכשיגדיל
ונסכיו בסלע לאו דוקא קחשיב
אביי כל היכא דגדול מיחייב מדאורייתא
❖
❖
משום
ב
וכיון שזה פטור לכשיגדיל למה לי
דאמרינן בפרק ב' דכריתות
קטן נמי מחנכינן ליה מדרבנן כל היכא
חינוך: שיכול להתפתח. קודם
יביא ז) אשם בסלע וכן הא דאמרינן
דגדול פטור מדאורייתא מדרבנן (ב) קטן נמי
שיגדיל: מצינו בעצרת. בפ' שור
בפ' הוציאו לו ביומא
מוסף רש"י
רבינו חננאל (המשך)
פטור: ב"ש אומרים הראייה שתי כסף
או כשב והקרבתם על הלחם שבעת
נישקול ארבעה זוזי ונשדי בנהרא לאו
עולה שהקריבו ישראל
לדברי (ב"ה) [ב"ש] וקטן
כו': ת"ר בית שמאי אומרים הראייה שתי
כבשים תמימים ופר בן בקר אחד
דוקא דלא בעי כולי האי ובפ"ב דמנחות
במדבר.
סומא שיכול להתפתח
(יבמות ה:)
לדברי שניהם מאי ופשטה
ח)
כסף והחגיגה מעה כסף שהראייה עולה
ואילים שנים יהיו עולה לה' וכתיב
פירשתי :
כללות נאמרו בסיני.
אביי כל היכא דגדול חייב
ישנה
לפני הדבור. וס"ל עולת
ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים
כולה לגבוה מה שאין כן בחגיגה ועוד מצינו
מן התורה קטן נמי כו'
מדרבנן פטור: מתני' ב"ש
: ישנה לפני הדיבור.
ראייה הואי כדקאמר בסמוך:
(ו)
בעצרת שריבה בהן הכתוב בעולות יותר
ט) קרבן יחיד. כגון חגיגה ובפ"ה
אומרים הראייה שתי כסף
קודם מתן תורה הקריבו שלמים
מבשלמים ובית הלל אומרים הראייה מעה
כו'. ת"ר הראייה שתי כסף
בסיני דכתיב וישלח את נערי בני
דיומא
שהיא כולה לגבוה מה
כסף וחגיגה שתי כסף שחגיגה ישנה לפני
שאין כן בחגיגה שהחגיגה
ישראל ואע"ג דהאי קרא
דקרי ליה קרבן צבור היינו גבי פסח
הדיבור מה שאין כן בראייה ועוד מצינו
החלב והדם לגבוה והבשר
כתיב בואלה המשפטים לאחר עשרת
שני כדקאמר התם חגיגה מ"ט מקריא
לבעלים ועוד מצינו
בנשיאים שריבה בהן הכתוב בשלמים יותר
הדברות קודם עשרת הדברות הוה
קרבן צבור דאתיא בכנופיא פסח
בעצרת שהזהיר הקב"ה
(סוטה לז: וכעי"ז זבחים
❖
קטו:)
מבעולות ובית הלל מאי טעמא לא אמרי
לישראל בעולות ושלמים
ואין מוקדם ומאוחר בתורה והכי
נמי אתיא בכנופיא איכא פסח שני
וריבה בעולות. ובה"א
תניא במסכת שבת בפרק ר' עקיבא
דלא אתיא בכנופיא:
כבית שמאי דקא אמרת ראייה עדיפא דעולה
החגיגה גדולה מן הראייה
דנין דבר הנוהג לדורות.
רבי יוסי אומר בשני עלה
ולא
שהחגיגה ישנה לפני מתן
כולה לגבוה אדרבה חגיגה עדיפא דאית
רבינו חננאל
תורה שנאמר ויזבחו
וירד בשלישי עלה וירד ברביעי ירד
בעי למימר דנין יו"ט מיו"ט
בה שתי אכילות ודקא אמרת נילף מעצרת
בה"א כל שאינו יכול
זבחים שלמים לה' פרים
ושוב לא עלה בחמישי בנה מזבח
לאפוקי נשיאים דחול הוי דלא מצינו
וכי תימא והא התם נמי
לאחוז בידו של אביו
דנין קרבן יחיד מקרבן יחיד ואין דנין קרבן
והקריב עליו קרבן בששיה) ניתנה תורה
ליה האי חילוקא בשום מקום (ז) אע"ג
ולעלות מירושלים להר
כתיב ויעלו עולות והנה
יחיד מקרבן צבור ובית שמאי מ"ט לא אמרי
הבית שנאמר שלש רגלים.
הקריבו נמי קודם מתן
ואין אתה מוצא בנתינת התורה בנין
דלקמן פרק חומר בקודש
תורה עולת ראיה ההיא
ממקום מושבותיהם מי
כבית הלל דקאמרת חגיגה עדיפא דישנה
ילפינן צירוף כף אחת הכתוב
מזבח אלא באותו שנאמר וישלח את
הביא הקטנים ופרקינן
עולה שהקריבו ישראל
לפני הדיבור ראייה נמי ישנה לפני הדיבור
עשה כל מה שבכף אחת ולא פרכינן
נערי בני ישראל וגו'. ולקמן פריך
ממקומם שהיתה אמן
קודם מתן תורה עולת
תמיד הואי. ועוד מצינו
חייבת לעלות ולשמוח
התם נמי עולה הואי: נשיאים.
ודקאמרת נילף מנשיאים דנין דבר הנוהג
דורות משעה לא ילפינן דהתם כיון
הביאתו אמו מיכן ואילך
בנשיאים שהקריבו פר
דליכא למלפי מדורות ילפינן ליה
בחנוכת המזבח הקריבו שלמים יותר
לדורות מדבר הנוהג לדורות ואין דנין דבר
שאינה חייבת בראייה
ואיל וכבש לעולה
שפיר משעה אי נמי שאני התם
מעולות דכתיב כל הבקר לעולה וגו'
והקריבו לזבח שלמים
משלימתו לאביו ומקשה
הנוהג לדורות מדבר שאינו נוהג לדורות
לב"ש דאמרינן אם יכול
פרים שנים וגו'. ודחינן
דתני ביה קרא תריסר זימני כדאמרינן
וכל בקר זבח השלמים וגו' :
ובית הלל מאי שנא חגיגה דישנה לפני
לרכוב על כתיפיו של אביו
ב"ה עצרת קרבן צבור ואין
שתי אכילות. מזבח ואדם: נשיאים
בפ"ק דמנחות ובפרק הקומץ
דנין קרבן יחיד מקרבן
ולעלות חייב. והא שמואל
הדיבור דכתיב ויזבחו זבחים שלמים ראייה
2
דיכול לרכוב הוה וכתיב
צבור. ודחינן ב"ש עולה
קרבן יחיד וראייה וחגיגה קרבן יחיד
רבה גבי כלי הלח מקדש
נמי הכתיב 2 ויעלו עולות קסברי בית הלל
שהקריבו ישראל במדבר
וחנה לא עלתה כי אמרה
אבל כבשי עצרת קרבן צבור ומתרומת
הלח ויליף שמואל דורות משעה
עולת ראיה הואי. קרבן
לאישה עד יגמל הנער
$ עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד
הלשכה: ראייה נמי ישנה לפני
דתני ביה קרא תריסר זימני:
נשיאים אינו נוהג לדורות.
והביאותיו ונראה את פני
ורבי ישמעאל ורבי אלעזר וכו'.
אמר אביי ב"ש ור'
ה' וישב שם עד עולם.
הואי ובית שמאי סברי עולה שהקריבו
הדיבור. דעולה נמי הוה התם:
ישמעאל ור' אליעזר כולהו
ודחי ב"ש ולטעמיך חנה
מדבר הנוהג לדורות. כבשי עצרת:
ואין להקשות ושבקי ב"ה
ישראל במדבר עולת ראייה הואי אמר אביי
סבירא להו עולה שהקריבו
גופה אמאי לא עלתה מי
עולת תמיד הואי. חובת כל יום ויום
ועבדי כב"ש הלא ב"ש במקום בית
לא מיחייבא בשמחה אלא
בית שמאי (ג) ורבי אלעזר ור' ישמעאל כולהו
חנה מפנקותא יתירתא חזת
ולא גמרינן מינה: עולת ראייה
הלל אינו משנה וי"ל דסבירא להו לא
סבירא להו עולה שהקריבו ישראל במדבר
בשמואל
(והשתא)
הואי. על שם ויחזו את האלהים ו):
נחלקו
בית שמאי וב"ה בדבר זה:
[וחששה] משום חולשא
עולת ראייה הואי ובית הלל ורבי עקיבא ור'
בית
שמאי הא דאמרן. וליכא
כללות נאמרו בסיני. הרבה דברים
דאורחא משום הכי חנה
יוסי הגלילי כולהו סבירא להו עולה
נמי פטורה דאמר חולין
נאמרו סתומים בסיני שלא נתפרשו
לאקשויי מנא ליה דאית להו
ומשמשיהן פטורין מן
שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי
כל צרכן ופירשו לו לאחר שהוקם
עולת
ראייה הואי דלמא לעולם
הראיה. בעי ר"ש בר אבא
בית שמאי הא דאמרן ר' ישמעאל דתניא
המשכן באהל מועד שהרי לא נתפרשו
סבירא להו עולת תמיד וטעמא דידהו
קטן חגר שיכול להתפשט
ר' ישמעאל אומר
כללות נאמרו בסיני
שם הלכות עבודה ככל הצריך אלא
עדיף להו דהכי משמע מדבעי
מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את
מאי טעמא לא אמר בית הלל
ופרטות
עולותיך ואת שלמיך ולא פי'
כוותייהו האי
לאו מילתא היא
מתן דמיהן הפשיטן וניתוחן של עולות והקרבת אימורין של שלמים:
דמיבעיא ליה אמאי לא קאמרי
בית
הלל עולת
ראייה כבית שמאי:
ופרטות
מי