ו:
הכל חייבין פרק ראשון חגיגה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מי
כו א איכא מידי דמעיקרא לא בעי הפשט. דוקא (ג) קא מבעיא ליה
ופרטות באהל מועד. משהוקם המשכן ודיבר עמו
מעל (א) הפרוכת
א) ב)
❖
משום דעיקר הפשט כתיב בגופיה אבל מעולת ראייה אע"ג דאמת
שם פירש לו הכתוב כדכתיב ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל
ה)
הוא דטעונה הפשט לא קשה ליה מידי כיון דלאו בגופיה כתיב:
מועד לאמר ובספר תורת כהנים דהיינו ויקרא נתפרשו כל הלכות
ג) ד)
רבי
עקיבא וכו'. אע"ג דבחמישי בנה מזבח ולא ניתנה תורה עד
קרבן וכן דברים הרבה: ונשנו. פעם שנית וכל מה שנאמר כאן נאמר
ה)
גליון הש"ס
ו) ז)
כאן ואע"פ שלא נכתב: ונשתלשו
סיני דריש מאותה שעה
תוספות ד"ה יש בשמחה
בערבות מואב. מפי משה לישראל ח)
דנאמר מעשיה בסיני כדכתיב עולת
ופרטות באהל מועד ור' עקיבא אומר כללות
❖
וכו' ולא בשתיהן.
שנאמר בעבר הירדן בארץ מואב
תמיד העשויה בהר סיני ומאן דלא
ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד
❖
הואיל משה באר את התורה וגו'
דריש האי מוקי לה דעולה טעונה
ונשתלשו בערבות מואב ואי סלקא דעתך
תורה אור השלם
: ואי סלקא דעתך עולת
כלי וכן פירש רש"י בנימוקי חומש
עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד
סיני עולת תמיד הואי. וחובת
העשויה בהר סיני ובסיפרי דריש לה
1. עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה
מוסף רש"י
הואי מי איכא מידי דמעיקרא לא בעי הפשט
הדורות מפי הגבורה: מי איכא מידי
בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ
שנעשית בהר סיני קודם לתורה
ופרטות באהל מועד.
אִשֶּׁה לַיְיָ: במדבר כח ו
והיינו בחמישי שבנה מזבח: וניתוח ולבסוף בעי הפשט וניתוח ר' אלעזר
כו'. אלא ודאי עולת ראייה הואי
2. הַזְּבָחִים וּמִנְחָה
יש בשמחה שאין בשתיהן.ובתוספ'
דתניא עולת תמיד העשויה בהר סיני ר'
ומאיליהם הקריבוה: והיא עצמה לא
1
הִגַּשְׁתֶּם לִי בַמִּדְבָּר
אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית
קרבה. והעולה שהקריבו הבכורות
אלעזר אומר מעשיה נאמרו בסיני והיא
גרסינן שהשמחה יש לה
(זבחים קטו:) ונשתלשו
יִשְׂרָאֵל: עמוס ה כה
עולת ראייה הוה: ומה אני מקיים
תשלומין כל שבעה $ ולא בשתיהן
עצמה לא קרבה רבי עקיבא אומר קרבה
בערבות מואב.
3. וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי
הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר.
ושמעתתא שלנו דלא גריס ליה
יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת
ושוב לא פסקה אלא מה אני מקיים 2הזבחים
וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיְיָ
לשון תימה ומשמע שלא הקריבו לפי
סבירא ליה דגם באינך יש להן
❖
ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה
שמות כד ה
פָּרִים:
שנזופין היו: שבטו של לוי. הקריבוה
תשלומין ולא קאמר יש בשתיהן
בית ישראל שבטו של לוי שלא עבדו ע"ז
(שם)
משלהם: שמחה. אף הם שלמי
שצריכין שיעור מה שאין כן בשמחה
הן הקריבו אותה בית הלל הא דאמרן ר'
(סוטה לז:) עולה
הגהות הב"ח
שמחה אם אין לו בשר שלמים של
דאימא אף שמחה יש לה שיעור ומיהו
שהקריבו
ישראל
עקיבא הא נמי דאמרן ר' יוסי הגלילי דתניא
נדר ונדבה שהתנדב כל השנה
בלאו הכי ניחא דלא נחית למיתני
(א) רש"י
במדבר.
הכפורת
ו)
ר' יוסי הגלילי אומר שלש מצות נצטוו
שמביאין ברגל ולא מעשר בהמה
הא כללא כדפריש' לעיל
א
(ב) ד"ה
(זבחים קטו:) ויעלו
מביא שלמים משלו או ממעות מעשר
רק חומרא באחת שאין בשתים ולהכי
ישראל בעלותם לרגל ראייה וחגיגה ושמחה
עולות כבשים.
דהא
שני שלו להיות לו בשר לשובע שאין
לא חשיב שתיהן אינן באין מכל דבר
(ג) תוס'
יש בראייה שאין בשתיהן ויש בחגיגה שאין
מעולת
או דילמא
שמחת החג אלא בבשר: שחגיגה
מה שאין כן בשמחה שבאה מכל דבר
בשתיהן יש בשמחה שאין בשתיהן יש
תמיד
אידי ואידי פרים.
ישנה לפני הדיבור. אותן שלמים
דהא חומרי דשתים לא קא חשיב:
(ד) ד"ה
בראייה שאין בשתיהן שהראייה עולה
אידי
ואידי פרים הוו.אליבאדמ"ד
שהקריבו הבכורות אף על פי שלא
כולה לגבוה מה שאין כן בשתיהן יש בחגיגה
דאמרינן מאי דהוה
(יומא
עולת ראייה הואי ואפי' למ"ד
ברגל הקריבום חגיגה נקראו שבהן
❖
הוה (ה) ד"ה
נב:)
מה שאין בשתיהן שחגיגה ישנה לפני הדיבור
עולת תמיד קודם מתן תורה היתה
נתקיים ויחוגו לי במדבר
מה שאין בשתיהן יש בשמחה מה שאין
שנאמר להם במצרים: השמחה
של פרים והדר אישתנו כמו שנשתנה
הא
לפאה אפילו בחוצה
נוהגת בנשים. דכתיב ושמחת אתה
בשתיהן שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים
מן הפשט וניתוח לרבי יוסי הגלילי:
רבינו חננאל
לארץ פחות
מאי
נפקא מינה. כלומר מאי
וביתך : מה שאין כן
מה שאין בשתיהן ור' ישמעאל מאי טעמא
לא
ישראל במדבר עולת ראיה
למטה
בשתיהן. דמצות עשה שהזמן גרמא
דהוה הוה וכן פריך בפ"ק
הואי וב"ה ורבי עקיבא
קא מוקמת
ליה כבית שמאי אי סלקא
ור' יוסי הגלילי סברי
דיומא גבי כיצד הלבישן
הן והכתוב לא ריבה אותן: הכי
דעתך עולה
שהקריבו ישראל במדבר עולת
למטה
עולת תמיד הואי ב"ש
גרסינן ורבי ישמעאל מאי טעמא
ובפסחים גבי אימורי פסחים
(ד)
מדרבנן
הא דאמרן ר' ישמעאל
תמיד הואי מי איכא מידי דמעיקרא לא
ז)
קא מוקמת ליה כבית שמאי אי
דתניא כללות נאמרו בסיני
ובסנהדרין גבי שור
בעי הפשט
וניתוח ולבסוף בעי הפשט
ופרטות באהל מועד
סלקא דעתך וכו'. ולא גרסינן אמר
סיני בכמה לא בעי משום דסבירא
ואין מחלוקת זה
וליכא מידי דבסיני לא בעי
וניתוח והא רבי יוסי הגלילי דאמר עולה
לאלופי דורות משעה ובע"ז פרק
לך. והכי פירושא לאביי פריך דאמר
הפשט ונתוח דהא אמרת
כדאמר
שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי
כללות נאמרו בסיני ובסוף
שני ובתענית גבי
לעיל בית שמאי ורבי ישמעאל כו'
בעי הפשט ונתוח שנאמר
במה שמש משה כל ימי המלואים
מאי טעמא מוקמת לה לרבי ישמעאל
מעיקרא לא בעי הפשט וניתוח ולבסוף בעי
ראשונה
והפשיט את העולה ונתח
דלא פריך ליה התם נמי למיסבר
דלא כהלכתא דבית שמאי במקום
אותה לנתחיה. אלא לאו
הפשט וניתוח דתניא רבי יוסי הגלילי אומר
ש"מ לאו עולת תמיד
קראי לפי שלא מצינו בגדי כהונה
בית הלל אינו משנה משום דשמעת
עולה שהקריבו ישראל במדבר אינה טעונה
הואי. אלא עולת ראיה
רק לאהרן ובניו ועוד דאכתי לא
ליה דאמר פרטות לא נאמרו בסיני
❖
הואי. ר' אליעזר נמי דתניא
הפשט וניתוח לפי שאין הפשט וניתוח אלא
נתחנכו הבגדים דבעינן עלייהו הזאה
וקשיא לך אי סלקא דעתך עולת
עולת תמיד העשויה בהר
מאהל מועד ואילך סמי מכאן ר' ישמעאל
סיני ר' אליעזר אומר
ונפקא מינה לעבוד במלואים בלא
תמיד הואי ומי איכא מידי כו' משום
מעשיה נאמרו בסיני והיא
בעי רב חסדא האי קרא היכי כתיב וישלח
רבינו חננאל (המשך)
הזאת בגדים:
הכי לא הוה לך לאוקמה כבית
3
עצמה לא קרבה ר' עקיבא
לפסוקי טעמא. ולא דמי לה'
את נערי בני ישראל ויעלו עולות כבשים
שמאי : הא ר' יוסי הגלילי. דשמעת
ואמרינן אמאי מוקמת ליה
אומר היא עצמה קרבה
(ב)
לר' ישמעאל כב"ש משום
בסיני ושוב לא פסקה.
ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים או
מקראות שאין להן
ליה בהדיא דאמר לעיל עולת תמיד
דליכא מידי דמעיקרא לא
וכי תימא איני והכתיב
הכרע ולא אזלינן בתר
הואי ואפילו הכי שמעינן בעולת
דלמא אידי ואידי פרים הוו למאי נפקא
הזבחים ומנחה הגשתם
בעי הפשט ונתוח ובסוף
פסוקי טעמא התם לא מצי קאי
תמיד דלית ביה הפשט וניתוח:
לי במדבר ארבעים שנה
בעי הא ר' יוסי הגלילי
מינה מר זוטרא אמר לפיסוק טעמים
בית ישראל שעבדו ע"ז
דאוקימתא כב"ה תני
לפסוקי טעמים. בנגינות. אם תאמר
רק לחד מינייהו דאין משמעות שתיהן
רב אחא בריה דרבא אמר לאומר הרי
הקריבו עולת תמיד בכל
בהדיא רבי יוסי הגלילי
שני מינין צריך אתה לפסוק הטעם
שוה אבל הכא מצי קאי לתרווייהו:
ארבעים שנה שהיו ישראל
אומר עולה שהקריבו בני
עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר
שאין להן שיעור הפאה. דכתיב
במדבר ותוב א"ר עקיבא
ישראל במדבר לא בעי
של ויעלו עולות באתנחתא כמו
מאי פרים הוו או כבשים הוו תיקו
כללות ופרטות נאמרו
הפשט ונתוח אלא מאהל
שאנו קורין אותו או בזקף קטן טעם
לא תכלה פאת שדך
בסיני ונשנו באהל מועד
מועד ואילך. ואסיקנא סמי
תנן התם אלו דברים שאין להם שיעור
ומדאורייתא היא דאילו מדרבנן
שמפסיק הדבור ממה שלאחריו ואם מין
ר' ישמעאל מב"ש : בעי
ונשתלשו בערבות מואב
הפאה
ב"ה ור"ע הני דאמרן
רב חסדא האי קרא היכי
(ה) אמר בפרק ראשית הגז
אחד היה צריך אתה לקרותו באחד
ר' יוסי הגלילי דתניא
פירושיה וישלח את נערי
משאר טעמים שאין מפסיקין כגון פשטא או רביע: לאומר הרי עלי
אין פוחתין ח) (לעני בגורן פחות) מששים ופליגי אמוראי
בני ישראל ויעלו עולות
ר' יוסי הגלילי אומר
בירושלמי חד אמר אין להם שיעור למעלה ולא למטה כלומר יוכל עולה כו' גר' ולא גרסי' כאומר: נפקא מינה לאומר הרי עלי עולה כאותה
ג' מצות נצטוו ישראל
כבשים ויזבחו זבחים
בעלייתן לרגל ראיה חגיגה
שלמים לה' פרים או
עולה. מה יביא פרים או כבשים תיקו: תנן התם. במסכת פאה:
לפחות עד חטה ולמעלה כל שדהו וחד אמר למעלה אין לה שיעור הא
דלמא אידי ואידי כלומר
ושמחה יש בראיה משא"כ
למטה יש לה ובעי מאי בינייהו כלומר ודאי לכולי עלמא איכא ומשני
הפאה העולות והשלמים כולן
בשתיהן שהראיה כולה
אם פיחת מששים למאן דאמר אין לו שיעור כלל מה שנתן נתן ופטור מפאה ואם הוסיף חייב במעשר ולמאן דאמר יש לו שיעור למטה
לגבוה משא"כ בשתיהן.
פרים היו ואמרינן מאי
ויש בחגיגה משא"כ
נפקא לן מינה [מאי] דהוה
מה שנתן נתן ואינו פטור מפאה וזכה העני ומחויב במעשר עד שישלם שיעור ששים בבת אחת דלא הוי פאה אם לא שילם לו
בשתיהן שהחגיגה ישנה
הוה. ואמר מר זוטרא
בבת אחת כו' ופריך אמאי לא חשיב תרומה ומשני תפתר מפני המחלוקת לשון פלוגתא דומיא דמחלוקת בששניהן אדוקין בתורף
לפני הדבור מה שאין
לפיסוק טעמי' כלומר אם
כלומר שיש בה חילוק דאמר רבי יוחנן עושה אדם כל שדהו בכורים ולא אמר עושה כל שדהו תרומה דהא בעינן ראשית
כן בשתיהן ויש בשמחה
אלו כבשים ואלו פרים
שהשמחה נוהגת בנשים
קרא צריך לאפסוקינהו
ששיריה ניכרים בפרק בכל מערבין התיבון הרי פאה דאין אדם עושה כל שדהו פאה ומשני עד שלא קצר שבולת לא נתחייב
כבאנשים מה שאין כן
ואי לא [לא] צריך רב
שדהו פאה כלומר דכתיב פאת שדך בקוצרך תלה רחמנא פאה בקציר והכי קאמר דמשנתחייב בפאה אין לה שיעור וכי תימא
בשתיהן. קתני מיהא
אחא אמר לנודר. באומר
שהחגיגה ישנה לפני
הרי עלי עולה כעולה
בכורים נמי הכתיב ראשית וליבעי שירים ניכרים כמו בתרומה דמרבינן ליה התם ראשית כל בכורי כל ואני הייתי מפרש מפני
הדבור מה שאין כן
שהקריבו ישראל במדבר
המחלוקת עין יפה עין רעה ובינונית לאפוקי הך דעניינם שוה ועוד דפליגי במסכת תרומה המרבה בתרומה רבי
בעולת ראיה ובשמחה
מאי פר מחייבת ליה או
אליעזר אומר אחד מעשרה יתר מכאן יעשה תרומת מעשר למקום אחר רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה ר' עקיבא
כבש תיקו. תנן התם אלו
ש"מ דסבר ר' יוסי הגלילי
עולה שהקריבו בני ישראל
אומר עד שישייר שם חולין ומפרש בירושלמי טעמא דרבי ישמעאל דראשית דגנך דיו לראשית שיהו כדגן:
במדבר עולת תמיד הואי.
והבכורים