ב:
חמש
עשרה נשים
פרק ראשון יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
או
ב א מיי' פ"ו מהל' יבום שנמצאו אילונית. דאילונית קדושי טעות הן ולא היתה אשת
ואשת אחיו שלא היה בעולמו. כגון ראובן שמת
בלא בנים ונולד לו
א) קדושין מד: [לקמן יב.
ל.], ב) [לקמן קז:], ג) ב"ב
הלכה טז סמג עשין צא
אחיו ותימה [דאמרינן] (לקמן ד' סא:) קטן וקטנה לא חולצין
אח לאחר מיתה ושמו לוי ועמד שמעון וייבם אשתו ולו אשה אחרת
טוש"ע אה"ע סימן קעג
קח: [נדרים ג. נזיר ב: ב"ק
ולא מייבמין כו' קטנה שמא תמצא אילונית ואמאי תתייבם ממה
ומת בלא בנים ונפלו שתיהן לפני לוי שתיהן פטורות לפי שאשת
סעיף יב:
יז: זבחים מח. בכורות יג.
ג ב מיי' שם הל' כא
נפשך דאם אינה אילונית שפיר מייבם
ואם היא אילונית נמי שרי
ראובן שנשאת לשמעון אסורה ללוי וענוש כרת עליה לפי שאשת אח
לקמן ל. לב. ר"ה יב.],
ד) [ויקרא יח], ה) [דברים
טוש"ע שם סעיף ז:
דלא היתה אשת אחיו ואר"ת דההיא
בכרת כשאר עריות שבפרשה דכתיב
ד ג מיי' שם הלכה יד
כה], ו) [דף ג:], ז) [לקמן
ואשת אחיו שלא היה בעולמו וכלתו הרי
בקבלה עילויה וכה"ג משני בריש בן
בכולהו כי כל אשר יעשה מכל
א
ג.], ח) [לקמן ג:],
טוש"ע שם סעי' א:
ה ד מיי' שם הלכה כב
סורר (סנהדרין סט:) א) וה"ר אברהם
ט) בס"א נוסף: ספק,
אלו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן
התועבות האלה ונכרתוד) ובמקום מצות
❖
י) [לקמן ג.], כ) [לקמן יב.
טוש"ע שם סעי' ז:
מבורגויילה תירץ בנמצאת אילונית
יבום כשמת בלא בנים שריה רחמנא
החליצה ומן הייבום עד סוף העולם וכולן
❖
א) ב
ד"ה תני שהיו],
בחיי האח והקפיד אבל לאחר מיתה
ואשת אחיו שלא היה בעולמו שמת
אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו
דלמא אם היה קיים לא היה מקפיד
קודם לידתו לא שרא ליה דכתיב כי
ה)
תוספות ישנים
אילונית צרותיהן מותרות ואי אתה יכול
ישבו אחים יחדיו שהיתה להם ישיבה מוסף רש"י
ולא נהירא דבהדיא קתני בתוספתא
וכולן אם מתו. הך
לומר בחמותו ובאם חמותו ובאם חמיו
(פ"א) נמצאו אילונית בין בחיי הבעל בין
אחת בעולם והלכך משמת ראובן
וכולן. ט"ו עריות ששנינו
מתני' הו"ל לא זו אף
שנמצאו אילונית או שמיאנו כיצד פוטרות
ג
זו לא זו מתו דבדין
שפוטרות צרותיהן וצרות
לאחר מיתה צרותיהן מותרות ובגמ'כ)
נאסרה על לוי איסור עולם כאשת אח
הוא דצרותיהן מותרות
צרותיהן מן החליצה ומן
צרותיהן היתה בתו או אחת מכל העריות
אפרש בע"ה למאן דשרי צרת בתו
שיש לה בנים ואפילו עכשיו שנפלה
דאין הערוה קיימת בשעת
היבום, ויליף לה מקרא
האלו נשואות לאחיו ולו אשה אחרת ומת
אילונית אפי' בהכיר בה מאי חידוש
לפניו מכח נשואי אחיו שמעון שהיה
יבום אלא אפילו מיאנו
שהערוה הנופלת ליבום
דאיתא הערוה קמן מ"מ
לפני קרוב שהיא עליו
השמיענו בתוספתא בין מחיים בין
בעולמו אסורה לו בשביל ראובן וכשם
כשם שבתו פטורה כך צרתה פטורה הלכה
צרותיהן מותרות ול"מ
בכרת פטורה ופוטרת
אחר מיתה וא"ת דהכא משמע
שהיא אסורה לו כך צרתה אשת שמעון
צרת בתו ונשאת לאחיו השני ולו אשה
מיאנו דכמו שלא נשאת
צרתה, וכולן העריות
דאילונית לא בעי גט [אפי' מדרבנן]
האחרת אסורה דילפינן לקמןו) על כל
אם מתו. קודם שמת
מעולם לו דמי דהמיאון
אחרת ומת כשם שצרת בתו פטורה כך
הבעל, או מיאנו. בבעל,
קא עקר קדושי קמאי
דאי בעיא היתה צרתה חולצת ולא
העריות העומדות עליו בכרת שנפלו
צרת צרתה פטורה אפילו הן מאה כיצד אם
או נתגרשו. דכשמת
ופשיטא דצרותיהן מותרות
מתייבמת כדתנן במתני' כל שיכולה
לפניו לייבום עם צרותיהן ששתיהן
אלא אפילו נתגרשו דעשה
ונפלה הצרה לפני היבם
מתו צרותיהן מותרות היתה בתו או אחת
למאן ולא מיאנה כו' ובכתובות בפרק
פטורות ואם נשאן ענוש כרת שמאחר
מעשה קדושין גמורים
לא צרת ערוה היתה
מכל העריות האלו נשואות לאחיו ולו אשה
אפ"ה צרותיהן מותרות
ולא פטרה ערוה צרותיה
אלמנה (דף ק:) תנן הממאנת והשניה
שפטרן הכתוב עומדות עליו באיסור
ול"מ נתגרשו דבשעה שמת
ומותרת ליבם (קדושין
אחרת מתה בתו או נתגרשה ואח"כ מת
אשת אח שיש לו בנים: וכלתו. שמת בנו
והאילונית אין להם כתובה משמע
מד:). וכל היכולה
לא היתה ערוה עמו בתורת
הא גיטא בעיא דהכי דייק בהמדיר
ונשא אחיו כלתו אסורה לו לעולם
אחיו צרתה מותרת וכל היכולה למאן ולא
למאן ולא מיאנה. בתו
אישות לפי שעשה מעשה
ב)ד
לעקור קדושי' אלא אפילו
קטנה הנשואה לאחיו ולא
ואפילו לאחר מיתת בנו: וכולן
(כתובות דף עג. ושם) וי"ל דהתם נקט
מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת:
נמצאת אילונית דבשעה
קיבל אביה קדושין, כגון
גמ' מכדי כולהו מאחות אשה ילפינן
שמתו. שמתה בתו קודם לאחיו או
האי לישנא משום דלא מצי למנקט
שמת היתה הערוה עמו
שהשיאה אביה תחילה
בתורת אישות לפי שלא עשו
לאחר ונתגרשה והיא
אינן צריכין גט משום שניה דקתני
מיאנה. והיכי משכחת לה מיאון
ליתני אחות אשה ברישא וכ"ת תנא חומרי
מעשה לעקור הקדושין אלא
יתומה בחיי האב ויכולה
בהדייהו תדע דע"כ ממאנת לא
בבתו והרי הוא קיים ואין מיאון
הם בסוף כמו שהם בתחלה
למאן ולא מיאנה בו ומת,
חומרי נקט ור"ש היא דאמר שריפה חמורה
בעיא גיטא א"נ בהמדיר לא דייק
אלא ביתומה משכחת לה כגון שאביה
צרתה חולצת. שאין זו
אפ"ה צרותיהן מותרות
אי הכי ליתני חמותו ברישא דעיקר
משום דהוי כמי שלא
צרת הבת להיפטר משום
הכי אלא משום דברישא קתני אינה
השיאה לה לאחד ונתגרשה כשהיא
היתה אשתו: א) וה"ר ר'
צרת ערוה, הואיל והבת
שריפה בחמותו כתיבא ועוד בתר חמותו
מקודשת ובסיפא תצא שלא בכתובה
קטנה ושוב אין לאביה רשות בה
יעקב מקורביל מפרש דמאי
יכולה למאן אינן נשואין
ליתני כלתו דבתר שריפה סקילה חמורה אלא
והא דתנן בהשולח (גיטין דף מו: ושם)
והלכה ונשאת לאחיו בעודה קטנה
גמורין, ולא מתייבמת.
אמרת דלמא איילונית היא
וא"כ לא היתה אשת אחיו.
הואיל ולא מיאנה הבת
המוציא אשתו משום אילונית לא
ויצאה במיאון ובפ' ב"ש (לקמן קט.) קרי
בתו ג) כיון דאתיא
מדרשא חביבא ליה
לפי שאילו היה יודע שהיא
הויא לה הך צרת ערוה
יחזיר ומפרש משום קלקולא דשמא
לה יתומה בחיי האב. ואם נתגרשה
כולהו
איילונית לא קדשה. כמו כן
במקצת (לקמן קז:).
תנשא לאחר ויהיה לה בנים ויאמר
מאחיו או מיאנה באחיו או נמצאת
נמי אם היה יודע בבירור
שימות כשהיא קטנה לא
כו' ונמצא גט בטל ובניה ממזרים דמשמע בעיא גט אר"י דהתם
אילונית שמקחו מקח טעות ולא הויא אשת אחיו וכשמת אחיו הרי היא
יקפיד בזמן מועט כ"כ
כמו שאינה אשתו ומתייבמת צרתה: ואי אתה יכול לומר כו'. שכבר
במוציאה משום ספק אילונית שאין הסימנים ניכרים יפה תדע
אם היא איילונית. ועוד
דקתני סיפא נשאת לאחר והיו לה בנים ואילו ודאי אילונית אין לה
ילדו מאחר קודם שנישאו לאחיו הלכך לאו אילונית היא ומיאון
י"ל דהא דאמרינן קטנה
אינה מתייבמת שמא תמצא
רפואה דבהערל (לקמן עט:) פליגי ר"ע ור"א בסריס חמה אם חולץ
נמי ליכא שהרי גדולות הן ואין ממאנת אלא יתומה קטנה כדמפרש
איילונית היינו לפטור צרתה
לקמן בפ' ב"ש: כשם שבתו פטורה. שהרי אסורה לו ואין שם אח
וחולצין לאשתו שיש לו רפואה ובאילונית לא אשכחן דפליגי אף על גב
להנשא לשוק דשמא תמצא
אלא הוא כך צרתה פטורה כדיליף בגמרא : הלכה צרת בתו ונשאת
דבקידשה על תנאי וכנסה סתם איכא למ"ד בהמדיר (כתובות עב:) דבעיא
איילונית ונמצא שיש לו
ז)
לייבם הצרה לפי שהצרה
לאחיו השני. דהיכא דיש אח אחר ששתיהן מותרות לו אינן פטורות
גט היינו דוקא בשאר מומין דאיכא דמחיל אבל אילונית שום אדם
זקוקה לו והיינו כי הכא:
אין מוחל ואפי' לאביי דמפרש טעמא משום דאין אדם בועל בעילת
שהרי יש כאן מצות יבום ומתייבמת האחת והשניה פטורה דכתיב
ליתני לאחות אשה ברישא.
וקשה הא דאמרי' פ' ד'
זנות היינו בשאר מומין דמסיק אדעתיה ובדעתו אפי' יהיו בה מומין
את בית אחיו (דברים כה) בית אחד הוא בונה ולא שתים [לקמן מד.]. ואם ייבם
מיתות (סנהדרין מט:) כל
בועל לשם קדושין אבל אילונית דלא שכיח לא מסיק אדעתיה ומשום
האחד את צרת בתו ולו אשה אחרת ומת בלא בנים וחזרו ונפלו לפניו:
מקום ששנו חכמים דרך
כשם שצרת בתו פטורה. שנאסרה עליו משעת נפילת אחיו הראשון
חשש אילונית לא יהא בועל לשם קדושין:
מנין אין מוקדם ומאוחר
ואי אתה יכול לומר בחמותו שמיאנה. וא"ת משכחת לה מיאון
והלכך מאי קשיא ליה הכא
שנפלה עם בתו לפניו ופטרתה בתו הימנו והרי היא עליו כאשת
ליתני אחות אשה כו'.
אח שיש לו בנים ואסורה לו עולמית: כך צרת צרתה. אשת אחיו
בקידושי טעות דתנא דבי ר' ישמעאל אפי' בנה מורכב על
ואית דמתרצי דכי אמרי'
כתיפה ממאנת והולכת לה ותירץ ריב"ן דמתני' איירי בקטנות ועוד
השני האחרת פטורה שזו פוטרתה. וטעמא יליף בגמרא ח) מלצרור
אין מוקדם ומאוחר ה"מ
היכא דקא חשיב המנין
(ויקרא יח) שצרת ערוה פוטרת צרתה: ואפי' הם ק'. אחים והלכה
אמר ר"י דבקדושי טעות מצי למימר דאפי' מיאון אינה צריכה ולא
לגבי מעשה כגון ז' סמנים
הוה מצי למיתני בסיפא כל שיכולה למאן כו' וממאנת דר' ישמעאל
צרת צרתה של בתו ונתייבמה לאחיו השלישי ולו אשה אחרת ומת
(נדה סא:) וקאמר דכל
בלא בנים שתיהן נאסרות על זה וכן לעולם: צרתה מותרת.
לאו דוקא דאפי' לא מיאנה לאו אשתו היא ואם ערוה היא צרתה
מקום דאמר דרך מנין
אין מוקדם ומאוחר חוץ
להתייבם לו שהרי בשעת זיקת ייבום אינה צרתה: וכל היכולה
מותרת מיהו בפרק בא סימן (נדה נב. ושם) משמע דבקדושי קטנות
מז' סמנים וסדר יומא
למאן. כגון שהערוה קטנה ויכולה למאן ולא מיאנה ומת אחיו הואיל
[נמי] איירי ר' ישמעאל גבי בתו של ר' ישמעאל שבאת למאן בבית
(יומא ס.) כדקאמר התם.
וקידושיה אינה אלא מדרבנןט) וזיקת נפילתה מדרבנןט) אינה פוטרת
המדרש ובנה מורכב על כתיפה ורבתה בכיה בבית המדרש ואמרו
וא"נ י"ל דנהי דאמרינן
אין מוקדם ומאוחר שאם
צרתה מן החליצה ולהתייבם אסורה כדמפרש טעמא בגמראי) שנראית
דבר שאמר אותו צדיק יכשל בו זרעו ונמנו וגמרו עד מתי הבת
עשה מהמאוחר מוקדם לא
צרת ערוה: גמ' מכדי כולהו. עריות מה שפטורות מן הייבום:
ממאנת עד שתביא ב' שערות ומשום ר' ישמעאל קאמר דנמנו דליכא
קפדינן בה. מיהו מ"מ
מאחות אשה ילפינן. לקמן בשמעתין [ג:]: ור"ש היא. דאמר בפ' ד'
צריך לתת טעם בדבר למה
למימר משום דר' יהודה נמנו דאמר עד שירבה השחור על הלבן
הקדים המאוחר והכא נמי
מיתות (סנהדרין מט:) שריפה חמורה ולהכי תנא רישא בתו ובת בתו
דהא מודה רבי יהודה בנבעלת דאינה יכולה למאן והא דפריך בפרק
נהי דאין מוקדם מיהו
כולהו עד אם חמיו בשריפה: בחמותו כתיב. ואיש אשר יקח
נושאין על האנוסה (לקמן ק: ושם) וממאנת מי קא ילדה ומשני בקדושי
מ"מ כיון דמן הדין הוה
ליה למתני' לאחות אשה
את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו (ויקרא כ): כלתו.
טעות כר' ישמעאל הא דשביק קידושי קטנות דאיירי בהו לאו משום
ברישא צריך לתת טעם למה
דמודי ר' ישמעאל בקידושי קטנות אלא משום דההיא סוגיא אליבא
בסקילה בפ' ד' מיתות (שם דף נג.). וכל שאר עריות דמתני'
לא הקדימה ומש"ה קא
אינן במיתת בית דין אלא בכרת: כיון דאתיא מדרשא. ליאסר
דשמואל ושמואל לא סבר לה כרבי ישמעאל בקדושי קטנות כדמוכח
מיבעיא ליה דליתני לאחות
אשה ברישא:
בפרק מי שמת (ב"ב קנו: ושם) אבל בקדושי טעות סבר כוותיה כדאמר
עליו חביבא ליה לתנא ואקדמה ברישא. ולקמן [ג.] מפרשי לה:
כולהו
בהמדיר (כתובות עד. ושם) קידש על תנאי ובעלה אינה צריכה הימנו גט
והיינו כרבי ישמעאל וצריך לומר מתני' לא כרבי ישמעאל והא דקאמר בגמרא (דף ט.) בפלוגתא לא קמיירי היינו דוקא אמנינא דט"ו
נשים: דלבתר שריפה סקילה חמורה. בחנם נקט הכי דאפילו היתה סקילה קלה בכל ד' מיתות בית דין ה"ל למיתני
כלתו בתר חמותו דבכל הנך ליכא מיתה אלא כרת לחודיה: בתו כיון דאתיא מדרשא חביבא ליה. היינו בתו מאנוסתו כדפי'
בקונטרס אבל בתו מנשואתו מערות אשה ובתה נפקא דלא גרע מבת אשתו וא"ת והיכי נפקא והא אין מזהירין מן הדין כדאמר
לקמן בפ"ב (דף כב:) גבי אחותך בת אביך (היא) או בת אמך דצריך למכתב אחותך
היא לחייב על אחותו בת אביו ובת אמו
לומר שאין מזהירין מן הדין ואר"י דלא דמי דהתם לא איירי קרא אלא באחותו
שאינה
מן האב ומן האם דבת אביך או בת אמך
משמע מן האב שלא מן האם ומן
האם שלא מן האב וכדמפרש
קרא בהדיא
מולדת
בית
או מולדת חוץ (ויקרא יח) דמתרגמינן
דילידא