רבן גמליאל פרק
חמישי יבמות
נב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
בעל ועשה מאמר פשיטא דהא קניה בביאה. הא לא פריך
האי גט אחר גט
הוא. בתמיה וכי זהו גט אחר גט דקתני רישא
כב
א) [לעיל כט:], ב) [שבת מ:
א ב ג מיי' פ"א
וש"נ], ג) קידושין יב:,
מהל' יבום ה"א
וחכמים אומרים יש גט אחר כו' ומפרש כיצד עשה מאמר כו' דהיינו
פשיטא דקניה בביאה לחודה דמהא לא הוה משני מידי אלא
ד) קידושין ט. ע"ש ב"ב
ופ"ב הלכה א ב סמג עשין
גט אחר מאמר: כדאמרן. בברייתא דלעיל כיצד אר"ג כו' ובמתני'
הכי פריך פשיטא שמאמר אחר ביאה אינו מגרע ואם בביאה לחוד
נא., ה) לעיל לח. [וש"נ],
נא טוש"ע אה"ע סימן
לא פירש: הואיל דאמר מר. בפרק ד'
אחין (לעיל דף כט:): והתניא
קנה בשביל מאמר שאחריו לא גרע ומשני אימא אם בעל בלא מאמר
ו) שם לט., ז) [גיטין פב:]
קסו סעיף ב:
כג ד ה ו מיי' פ"ג מהל'
לקמן צד., ח) גיטין כו:,
לוקה. ואין מלקות ארבעים אלא על
קנה דס"ד לא קני אלא אם כן עושה
ט) [דברים כה], י) [צ"ל
אישות הלכה כא כב
האי גט אחר גט הוא
אמר רב יהודה הכי
כמצותה מקדש ואחר כך בועלה
דברי תורה אלמא דאורייתא היא
כרשב"ג], כ) צ"ל גברא,
ופכ"א מהלכו' איסורי
וממתניתין דתנן בריש קידושין (דף
והיכי אמרת קנה. וקמשני האי לוקה
ל) [וע"ע תוס' קידושין ט.
קאמר גט אחר הגט ומאמר אחר מאמר
ביאה הלכה יד סמג עשין
❖
ד"ה אע"פ],
מח טוש"ע שם סימן כו
לאו מלקות ארבעים הוא אלא מכת
ב.) היבמה נקנית בביאה לא שמעינן
כדאמרן יבם אחד ויבמה אחת כיצד התרתן
(א)
סעיף ד:
מרדות מכת רידוי מדרבנן שנהג קלות
ליה דדלמא היינו מדאורייתא וכן הא
כד ז ח מיי' פ"ו מהל'
עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה
ראש בעצמו ולעולם קנה: דרב מנגיד.
דתנן הכא במתני' (לעיל נ:) הבעילה
גירושין הלכה כו סמג
הגהות הב"ח
הימנו חליצה: עשה מאמר ובעל הרי זו
שם טוש"ע שם סי' קמא
מכת מרדות: אמאן דמקדש בביאה.
בזמן שהיא בתחילה אין אחריה כלום
(א) גמ' כיצד מצות
סעיף סז:
כמצותה: לימא מסייע ליה לרב הונא
משום פריצותא: ואמאן דמקדש
דלמא נמי היינו משום דמדאורייתא
כה ט מיי' פכ"ה מהל'
התרתן: (ב) שם פשיטא
דאמר רב הונא מצות יבמה מקדש ואח"כ
א
סד"א הואיל דאמר מר:
סנהדרין הלכה ה
בשוקא. אפילו בכספא דמנהג זילות
קני ופריך והתניא לוקה וידע שפיר
(ג) רש"י ד"ה הכא וכו'
סמג לאוין רח טוש"ע ח"מ
בועל אימא אף זה כמצותה פשיטא סד"א
ופריצות היא: דמתפקר. לשון חוצפא
דמדרבנן לוקה אלא דס"ד דלוקה
תיבעי לן הכא אי מהני:
סי' ח סעיף ה:
כיון דאמר מר העושה מאמר ביבמתו
שמעיז פניו להתריס עם שליח ב"ד:
מדרבנן משום דעשאוהו חכמים
כו י מיי' פ"א מהלכו'
(ד) ד"ה הרי וכו' נתנו לה
א)
(ב)
❖
משכנסה:
טוען ונטען הלכה ה
מידם הוה דיימא חמתיה מיניה.
כפוגע באשת אח שלא במקום מצוה
פרחה הימנו זיקת יבמין וחלה עליו זיקת
טוש"ע שם סי' פז ס"ט:
חשודה היתה חמותו ממנו: נתן לה
וא"כ מדרבנן לא קני לה בלא מאמר
ארוסין ונשואין אימא לאו מצוה קעביד
כז כ מיי' פכ"א מהל'
כסף או שוה כסף. ואמר לה התקדשי
ומשני מכת מרדות מדרבנן ומשום
איסורי ביאה הלכה
קמ"ל גופא אמר רב הונא מצות יבמין מקדש
תוספות ישנים
טו סמג לאוין קפו:
פריצותא בעלמא כדרב:
לי במאמר יבמין. ואע"ג דיהב לה
כח ל מיי' פ"ב מהל'
ואחר כך בועל ואם בעל ועשה מאמר קנה
ועל דמצער שליחא דרבנן.
דמבטל
גיטא. אע"ג דרב משמע
מידי לאו קידושין גמורים הן כקידושי
לאו שליחא ממש אלא צורבא
איסורי ביאה הל'
אם בעל ועשה מאמר פשיטא דהא קניה
תורה שהרי אין קידושין תופסין באשת
דסבירא ליה בריש
מרבנן ולאו מצער דוקא
יב:
כט מ מיי' פ"ב מהלכות
בביאה אלא אימא אם בעל בלא מאמר
אלא מחרף כדאמרי'
ב
אח והתורה לא התירתה לו ליעשות
השולח (גיטין דף לג:) דביטלו אינו
בעשרה יוחסין (קידושין
יבום הלכה א סמג
קנה והתניא לוקה מכת מרדות מדרבנן
כאשה נכרית אלא כסדר המצוה
מבוטל י) כר"ג גבי הא דאמר רב
ב)
ג
ע.) גבי רבי יהודה דקריא
עשין נא טוש"ע אה"ע סי'
וביאה הוא דכתבה בה רחמנא: ובשטר
יוסף ניחזי אנן מ"מ קאמר הכא דלקי
דרב מנגיד מאן דמקדש בביאה ומאן
ליה ההוא גברא [יהודה
קסו סעי' ב:
ג)
ד
ה
❖
ל נ מיי' פ"ג מהלכות
בר] שויסקאל:
כיצד. ואם קידש בשטר כיצד כתב
משום דמוציא לעז על הגט:
דמקדש בשוקא ו ומאן דמקדש בלא שדוכי
אישות הלכה ג סמג
דמסר
מודעא אגיטא. אפילו
בו. והוינן כיצד בתמיה והא כיון דקידושי
עשין מח טוש"ע שם סימן
ז ומאן דמבטל גיטא ח ומאן דמסר מודעא
לב סעיף א ב:
כסף אמרת נתן לה כסף כשאר נשים
היה מבטל כל מודעי
מוסף רש"י
אגיטא ומאן דפקיר שליחא דרבנן ומאן
לא ס מיי' פ"ד מהלכות
ט
י
ממילא שמעינן שטר נמי כשאר כל
מ"מ היה מלקה אותו משום דמוציא
וחלה עליו זיקת
יבום הלכה לב:
דשהי שמתא דרבנן עליה תלתין יומין ולא
לעז על הגט דאיכא דשמע במודעא
שטר אירוסין בעלמא כדאמר בקידושין
לב ע מיי' פ"ה שם הלכה
ארוסין ונשואין. של
אתי לבי דינא ותבע לשמתיה ועל חתנא
כ
שאר נשים ואם בא עליה
א סמג עשין נא נב
כתב על הנייר או על החרס אע"פ
ולא שמע בביטול:
דמתפקר בשליח דבי דינא.
לאחר מאמר בלא חופה לא
טוש"ע שם סי' קע סעיף
דדאיר בבי חמוהי דדאיר אין דחליף לא והא
שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת
. מכת
א:
קנה (לעיל כט:)
ההוא דחליף אבבא דבי חמוהי ונגדיה רב
כו': אמר אביי. האי תנא לאו
כך גירס' הקונטרס
לג פ מיי' פ"י מהל'
מרדות. רדוי (שבת מ:)
רידוי בתוכחה שלא ירגיל
גרושין הלכה א סמג
אשטר מאמר קאי אלא אשטר כתובה
ויש ספרים שכתוב בהן מאן דמצער
ששת ל ההוא מידם הוה דיים מחמתיה
בזה ואין לה קצבה אלא עד
לאוין קכג טוש"ע שם סימן
קאי: על נכסי בעלה הראשון. ולא
שליחא דרבנן וכן כתוב בכל הספרים
נהרדעי אמרי בכולהו לא מנגיד רב אלא
ו סעיף א:
שיקבל עליו (חולין קמא:).
לד צ מיי' פ"ג שם הל' ו
על של יבם. מאי טעמא כדאמר
בפ"ק דקידושין (דף יב:) ומיהו גם שם
ומאן דמבטל גיטא.
למקדש בביאה ובלא שדוכי ואיכא דאמרי
השולח גט לאשתו והגיע
סמג עשין נ טוש"ע
בהחולץ (לעיל דף לט.) אשה הקנו לו
פי' בקונטרס שליחא דרבנן שליח ב"ד
❖
אפילו בשדוכי נמי משום פריצותא ת"ר
בשליח ואמר לו גט שנתתי
שם סי' קלב סעיף א:
מן השמים: נתן לה גט. יבם ליבמתו:
ונראה דבכל שליחא דרבנן יש ללקות
לך בטל הוא, דילמא לא
מ כיצד מאמר נתן לה כסף או שוה כסף
מהו. לפוסלה על אחיו ועליו בהאי
אע"ג דלא הוי שליח ב"ד כדאשכחן
ידעי ליה אינשי דבטליה
ובשטר כיצד בשטר
כיצד כדאמרן כתב
קודם שיבא לידה ושמא
ד) נ
גיטא דתיקום עליה בלא יבנה ט) האי
בפ' עשרה יוחסין (קדושין ע.) דשמתיה
תורה אור השלם
יתננו השליח שבטלו ותנשא
לה על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו
גט לא מהני באשת איש להתירה
רב יהודה לההוא כ)טבחא דציער שלוחו
בו (קדושין יב:). ומאן
1. אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא
לינשא והכא נמי לאו גירושין למיקם
ואע"ג דשמתא חמור מנגדא כדמוכח
דמסר מודעא אגיטא.
שוה פרוטה
הרי את מקודשת לי אמר אביי
יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה
כגון בגט המעושה
מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ
בלא יבנה: לאיחלופי בגיטא. ולכנוס
במקום שנהגו (פסחים דף נב.) שמא
ה"ק ס שטר כתובת
יבמין כיצד כתב לה
בישראל, דמוציא לעז על
הוּא לֵאלֹהָיו:
❖
יבמה אחר הגט: הכא פסיל בכהונה.
החמיר עליו משום שביזה את רב
בניה (שם). ומאן דפקיר
אנא פלוני
בר פלוני קבילית ית פלונית
ויקרא כא ז
יהודה עצמו: דמקדש בביאה.
שליחא דרבנן. שמזמינו
כהן שנתן גט כזה לאשתו אסרה עליו
יבמתי עלי לזון ולפרנסה כראוי ובלבד
ה)
לדין מפי הדיינין וזה קם
והלכך תיבעי לן אי מהני מדרבנן:
אר"ת דאפי' ביבמה דצריך ביאה
(ג)
. ועל
עליו ומכהו (שם)
שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון
תוס' חד מקמאי
אלא מאישה. ולא התירה לכל אדם:
דפריצותא הוא שעושה תחלת קנינו
חתנא דדאיר בבי
ואי לית לה מראשון תקינו לה רבנן משני
הדר
בעא מניה אביי מרב'
ו)
חמוהי. שמא יכשל בה,
בבית חמיו. אנן
הרי זה גט. ואם נתנו (ד) משכנסה
בביאה:
שסתם חמותה אוהבת את
נתן לה גט ואמר לה
כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה בעא
הרי זו מגורשת הואיל ובידו לגרשה
סמכינן אנהרדעי דאמרי בכולהו לא
חתנה, דאמר מר (פסחים
הרי את מגורשת ממני
מיניה אביי מרבה נתן לה גט ואמר הרי את
משנכתב. ואי משום גט ישן דקי"ל
מנגיד רב אלא אמאן דמקדש בביאה
קיג.) הוי זהיר באשתך
ואי את מותרת לכל אדם
מחתנה הראשון (קדושין
מהו גט יבמ' מדרבנן
(גיטין דף עט:) בית הלל פוסלין ותנן
דבשל סופרים הלך אחר המיקל:
מגורשת הימני ואי את מותרת לכל אדם
על הנייר או על החרס. אר"ת
שם). מידם הוה דיים
הוא [גט] דמהני בא"א
איזהו גט ישן כל שנתייחד עמה אחר
מהו גט יבמה דרבנן הוא גט דמהני באשת
מחמתיה. חשדוה ממנו,
מהני ביבמה גט דלא
כתיבה הא איתמר בפרק הזורק
כר' אליעזר אתיא דלרבי מאיר דאמר
לשון (סוטה כז.) דומה ובת
מהני בא"א לא מהני
איש מהני ביבמה גט דלא מהני באשת איש
דומה (קדושין שם) לשון
ביבמה או דלמא אתי
(שם) אם
נתגרשה
תנשא לכתחלה:
עדי חתימה כרתי לא מהני דדבר
ולאשה לא מהני ביבמה או דלמא אתי לאחלופי
ליעוז (נדה סו.). ואי לית
לאחלופי בגיטא מעליא
שיכול להזדייף הוא דבשטר קידושין
לה מראשון. דלית ליה
ולא איפשיטא: תניא
בגיטא [א"ל חיישינן דלמא אתי לאחלופי
נמי בעי ר' מאיר עדי חתימה כדמוכח
נכסים (לעיל לט.). אפילו
ואשה גרושה מאישה
בגיטא]
מתקיף לה רבה בר
חנן אלא מעתה יהיב לה ניירא בעלמא ה"נ
לא נתגרשה אלא
אפילו לא נתגרשה אלא
בפ"ב דקידושין (דף מח.) ובפ"ק
מאישה. דאמר לה הרי
מאישה פסולה לכהונה
א"ל התם לא פסיל בכהונה הכא קפסיל בכהונה דתניא ואשה
דפסלה
דקידושין (דף ט. ד"ה כתב) פירשתי:
ע
1
את מגורשת ממני ואי את
וזהו ריח הגט שפוסל
שאין בו שוה פרוטה. פירוש
מותרת לכל אדם (גיטין
גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה לא יקחו והיינו
בכהונה אמר רמי בר חמא
ז)
פ
פב:) כגון שכתב לה גט
הרי שאמר ללבלר כתוב
ואינה מתקדשת משום כסף
ריח הגט שפוסל בכהונה אמר רמי בר חמא ח) הרי אמרו צאמר אחד ללבלר
ואמר לה הרי את מגורשת
גט לארוסתי לכשאכנסנה
מקודשת מטעם שטר גבי שדי
ממני ואי את מותרת לכל
כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט מפני שבידו לגרשה
אגרשנה ה"ז גט מפני
אדם, שלא נתגרשה זו
מכורה לך בפרק קמא דקידושין (דף
שבידו לגרשה. לאשה
ולאשה
לגמרי אלא מאישה נפרדה,
דעלמא אינו גט. ובפ'
כו. ושם) שהמוכר נותן שטר תימה
לא יקחו. אם מת
כל הגט אמרינן אמר
אמאי נקט אע"פ שאין בו שוה פרוטה דאין בו
שום רבותא דכך לי שוה פרוטה כמו אין שוה פרוטה ויש לומר דמשום דכתב ביה
והותרה לינשא (לקמן צד.).
ללבלר כתוב גט לארוסתי
לכשאכנסנה
אגרשנה הרי זה גט. תימה
לכשאכנסנה אגרשנה אינו
נתינה אחרי תיבת את ספר המקנה ס"ד
דליבעי שוה פרוטה ל):
גט מפני תקנת ולד שמא
דבפרק כל הגט (גיטין דף כו:) אמרינן דאינו
גט שלא יאמרו גטה קודם לבנה ובקונטרס פי' דהכא נמי לא קאמר דהוי
יאמרו גיטה קודם לבנה
גט אלא בדיעבד שכבר נתגרשה בו ואין
נראה דהתם דקאמר
אין גט משמע דלא הוי גט כלל ואר"ת דהכא
התם כגון דכתב בו זמן
מהשתא דאיכא משום
כשכתב בו זמן
שאחר נשואין שהוא זמן
נתינה
דאפילו גט
ישן
לא הוי שלא נתייחד עמה אחר זמן הכתוב בגטה
תקנת ולד הכא דכתיב זמן
והרי דשעת גירושין דליכא
תקנת ולד. א"נ הכא מדאורייתא קא' ה"ז גט א"נ כגון שנתגרשה דקי"ל אין מגרשין בגט ישן גזרה