נב:
רבן גמליאל פרק חמישי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולאשה בעלמא. וכנסה וגירשה בו אינו גט הואיל כשנכתב לא היה
והרי זה גט ד)[דקאמר היינו] לגרש בו
לכתחלה וההיא דכל הגט
לה א ב מיי' פ"ג מהל'
א) לעיל לב., ב) [לעיל י:
וש"נ], ג) לעיל מה.,
גירושין הלכ' ו סמג
ראוי לגירושין: ליבמתו מהו. כתבו קודם שכנסה וכשכנסה נתנו
שכתב זמן דקודם נישואין וגרע טפי מגט ישן דבגט ישן ליכא אלא
ד) רש"ל, ה) [וע"ע תוס'
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
לה מהו שתתגרש בו: כתב גט לזיקתו ולא למאמרו או למאמרו ולא
ייחוד בעלמא לכך אם נתגרשה בו תנשא לכתחלה אבל התם
❖
ב"ב קלה: ד"ה כל],
קלב סעיף ב:
ולאשה
בעלמא אין
לזיקתו. והוא עשה בה מאמר תחלה מהו שתיפסל עליו בכך: מאמר
לו ג מיי' פ"ה מהלכות
דכנסה ואיכא ודאי ביאה אינו גט כללה) א):
יבום הלכה ד סמג
גט. ואפילו כתוב בו זמן דאחר
עילוי זיקה רמי. כשעשה מאמר
עשין נא נב טוש"ע שם סי'
תורה אור השלם
ולאשה בעלמא אין גט מפני שאין בידו
נשואים כיון דאין בידו לגרשה בשעה
נדבק עם הזיקה וניתוסף עליה ואין
א
קע סעיף טו:
לז ד ה מיי' שם הלכה א
שעשאו שליח ונראה לר"י דהיינו דוקא
גט מועיל לזה בלא זה וכיון שנכתב
לגרשה בעי רמי בר חמא $ ליבמתו מהו כיון
1. לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ
טוש"ע שם ס"א:
הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ
למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא
בתוך הגט שלא עשאו אלא לאחד
דאגידא ביה כארוסתו דמיא או דלמא
לח ו ז מיי' שם הלכה יג
לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ
לעולם אבל למאן דאמר אדם מקנה
מהן הוה ליה מגרש חצי אשה ולא
כיון דלא עבד בה מאמר לא תיקו בעי
טוש"ע שם סעיף יג:
לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר
ב
לט ח מיי' פ"ב מהלכו'
כלום היא ומותרת לו: או דלמא האי
הוי גט דבידו לגרשה כמו בשחרור
הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא
רב חנניה כתב גט לזיקתו ולא למאמרו
זכייה ומתנה הלכה יג
לִפְנֵי יְיָ וְלֹא תַחֲטִיא אֶת
לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. ומהני
דמהני לוקח עבד על מנת לשחררו
סמג עשין פב טוש"ע ח"מ
למאמרו ולא לזיקתו מהו מאמר עילוי זיקה
הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
וכתב לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי
והיכא דכתב לזיקתו ולא למאמרו
סי' רעה סעי' כה:
נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:
קא רמי והוה ליה כמגרש חצי אשה והמגרש
❖
מ ט מיי' שם טוש"ע שם
לך מעכשיו כדאמר בהאשה רבה
אסורה עליו ועל אחיו דפקע זיקה
דברים כד ד
סעיף כו:
חצי אשה לא עשה ולא כלום או דלמא
(לקמן דף צג:) ובקידושין בפרק האומר
וקמה בלא יבנה ואי כתב למאמרו
מא י טוש"ע אה"ע סימן
❖
האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי
ולא לזיקתו אסורה לו ומותרת לאחיו
(דף סג.) וגט שחרור וגט אשה שוים
קע סעי' יד:
גליון הש"ס
דמאמר דעבד שקליה ופשה ליה זיקה
לכל דבר דהא ילפינן לה לה מאשה:
ג ותפשוט ליה מדרבא דאמר רבא א) נתן
ליבמתו מהו. אין לפרש
גמ' ליבמתו מהו. עיין
כמעיקרא: נתן גט למאמרו. ולא לזיקתו.
גט למאמרו הותרה צרתה לרבא פשיטא
נזיר דף יב ע"א תד"ה מאי
תוספות ישנים
❖
בארבעה אחין (לעיל לב.) גבי זיקת
דמיבעיא ליה אם גירשה בגט זה
טעמא:
ליה לרב חנניה מיבעיא ליה מאי תיקו:
א) א"נ שאני הכא שלא
[ב'] יבמין ג' אחין נשואין ג' נכריות
לאחר שיבמה יבומין גמורין אי הוי
חלץ ועשה מאמר: אמר רב יהודה אמר
רצה שיחול הגט עד
ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר
גט אי לא דפשיטא דאין ניתרת
לאחר שכנסה שהרי אמר
רב זו דברי ר' עקיבא דאמר אין קדושין
הגהות הב"ח
ב)
ומת הרי אלו חולצות כו' וקאמר (א)
בגט זה לשוק דהא בההיא שעתא לא
לכשאכנסנה אגרשנה וא"כ
תופסין בחייבי לאוין אבל חכ"א יש אחר
(א) רש"י ד"ה נתן גט וכו'
לא הוי גט ישן שהרי
רבא עלה נתן גט למאמרו ואח"כ
היה בידו לגרשה ולהתירה לשוק על
כ"ע ידעי דלא חייל עד
וקאמר רבא. נ"ב דף לב
חליצה כלום ומי מצית מוקמת לה כרבי
מת הותרה אשתו הראשונה שהיא
ידי גט זה ומאי קאמר נמי או דלמא
ע"א: (ב) תוס' ד"ה אי
לבסוף אחרי שכנסה וליכא
צרתה לאחיו השני דאי לאו גט הוה
כיון דלא עבד בה מאמר לא אי בלא
עקיבא והא קתני רישא נתן גט ועשה מאמר
למימר גיטה קודם לבנה:
אמר וכו' בזיקת יבמין כצ"ל
❖
ב) וא"ת וכי גרע מגט
ותיבת מאמר נמחק:
אסורה עליו משום זיקת שני יבמין.
מאמר לא מהני עבד בה מאמר נמי
צריכה גט וחליצה ואי רבי עקיבא כיון דיהב
שהיבם נותן קודם עשיית
אלמא האי לחודיה קאי מדאהני גט
לא מהני להתגרש אחר שתתייבם
מאמר דאם נתן גט פסלה
לה גט מי מהני בה מאמר והתניא רבי
לאישתרויי צרתה לאחיו השני והוא
דמאמר לא הוי אלא מדרבנן ואמר
על האחין וה"ה לכהונה
מוסף רש"י
עקיבא אומר מנין לנותן גט ליבמתו
ד
וי"ל אין שנא ושנא כיון
הדין דהיא גופה נמי שריא לאחיו
ר"י דלפוסלה מכהונה מיבעיא ליה
נתן גט למאמרו הותרה
שאינו נותן השתא כי אם
שנאסרה עליו עולמית שנאמר 1 לא יוכל
אלא דמחלפא בבעלת גט גמור לזיקה
אי חשיב ריח הגט דפסיל לכהונה אי
צרתה. שאם נתן זה
לאחר שכנסה: נתן גט
בעלה הראשון אשר שלחה אחר שילוח
לזיקתו ולא למאמרו או
העושה מאמר גט למאמרו
דמקמי מאמר או לזיקה ומאמר והכי
לא וריב"ם הגיה בפירושיו דמיבעיא
ב)
למאמרו [ולא לזיקתו] מהו
ולא לזיקתו ואחר כך מת,
אמר רב אשי גט יבמין ה מדרבנן וקרא
אמרינן בארבעה אחין [שם]: זו דברי
ליה אי כתבו קודם מאמר ועשה
שתפסל עליו בכך מאמר
הותרה אשתו הראשונה
אסמכתא בעלמא תניא נמי הכי אמר רבי
רבי עקיבא. אחלץ ועשה בה מאמר
מאמר וגירש בו מהו שיפקיע את
עילויה זיקה רמי פי'
שהיא צרתה להתייבם
מאמר: או דלמא האי לחודיה קאי
כשעשה מאמר נדבק עם
לשלישי, דמאמר דעבד
קאי דקתני לא תפיס מאמר: אחר
ג) אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי
הזיקה ונתוסף עליה ואין
שקליה ולאו צרות נינהו,
כו'. פירש בקונטרס ואי כתב גט
שילוח. כלומר מדכתיב אשר שלחה
ר' עקיבא שהיה עושה חלוצה כערוה אבל
גט מועיל לזה בלא זה
והשתא לא אתי למימר
קרא יתירא דלא צריך הכי קאמר יש
למאמרו ולא לזיקתו אסורה לו ומותרת
דכיון שכתב בתוך הגט
בשתי יבמות מבית אחד
חכמים אומרים ו יש אחר חליצה כלום ואני
שלא עשאו אלא לא' מהם
חדא חלצה וחדא מייבמא,
לאחיו דמאמר דעבד ליה שקליה ופשה
לך משלח שאסור להחזיר אחר שילוח
אומר אימתי בזמן שקדשה לשום אישות
הוי ליה כמגרש חצי אשה
דהכא לאו מבית אחד מיחזי
ליה זיקה כמעיקרא ולר"י נראה
אפילו לא נישאת ואיזו זו יבמה וכיון
❖
ולא כלום הוא ומותרת
(לעיל לב.).
אבל קדשה לשום יבמות אין אחר חליצה
דללישנא דאמר רבא הותרה אפילו
דבלאו קאי היכי מהני בה תו מאמר:
לו או דלמא האי לחודיה
כלום תניא אידך החולץ ליבמתו וחזר
קאי והאי לחודיה קאי
אימתי. יש אחר חליצה תפיסת
היא ואם כן הכא נמי שריא לדידיה
ומהני. א) והיכא דכתב
תוס' חד מקמאי
וקדשה רבי אומר אם קדשה לשום אישות
קידושין: בזמן שקדשה לשום אישות.
וללישנא דהיא אסורה דמיחלפא
גט לזיקתו ולא למאמרו
בבעלת הגט הכא נמי אסורה אפי'
בקידושין גמורים ולא במאמר יבמין
צריכה הימנו גט לשום יבמות אין צריכה
אסורה עליו דפקעה זיקה
שמא יאמר גיטה קודם
וקיימא בלא יבנה. ואי
לבנה. ומודים שאם
לאחיו דהא בעלת הגט אסורה על
דודאי קדושין תופסין בחייבי לאוין:
הימנו גט וחכמים אומרים ז בין שקדשה
(קמא) כתב למאמרו ולא
נתגרשה תנשא לכתחלה:
אבל קדשה לשום יבמות. אינן
כל האחין והא דשרי רבא צרתה
לזיקתו אסורה לו ומותרת
לשום אישות בין שקדשה לשום יבמות
בעי רמי בר חמא ליבמתו
לאחיו דמאמר דעבד שקליה
בנתן גט למאמרו משום דבאות משני
קידושין שהרי אין כאן צד ייבום והוו
מהו כיון דאגידה גביה
צריכה הימנו גט אמר רב יוסף מ"ט דרבי
ופשה ליה זיקה כדמעיקרא
כארוסתו דמיא או דלמא
להו קידושי טעות: כעודר. חופר
בתים הן ואפילו היה נותן גט גם
אבל לו אסורה דמחלפא
כיון דלא עבד בה מאמר
עשאוה כעודר בנכסי הגר וכסבור שלו
בבעלת הגט ולהכי קאמר לזיקתו היתה צרתה מותרת:
וכסבור שלו הן שהיה קרקע הגר
לא תיקו: ואי כתב
כעודר בנכסי הגר. אר"י דמיירי
הן דלא קני א"ל אביי מי דמי התם לא
ח
הכא דהוי דומיא דרבא
גט לזיקתו ולא למאמרו
סמוך לקרקעו ומת הגר ואין לו
דקאמר נתן גט למאמרו
למאמרו ולא לזיקתו מהני
קא מכוין למיקני הכא קא מכוין למיקני
לרב יוסף כגון דאמר לה
יורשין והמחזיק בנכסיו קנה וזה חופר
הותרה צרתה דמאי דעבד
דקי"ל כרבא דאמר נתן
הא לא דמיא אלא לעודר בנכסי גר זה
התקדשי לי סתם ולשם יבמות היינו
בקרקע הגר וכסבור שזה קרקע
שקליה אבל היא אסורה
גט למאמרו הותרה צרתה.
דמחלפא בבעלת הגט הכא
תניא אידך החולץ ליבמתו
דגלי אדעתיה שבתורת יבמין מקדשה
שלו ולא נתכוון להחזיק דלא קני. והאי
וכסבור של גר אחר הוא ט דקני אלא אמר
נמי אמרינן מאי דעביד
וחזר וקדשה רבי אומר
דאי באמר לה בהדיא במאמר יבמין
נמי סבור שקידושי יבמה תופסין בה
אביי הכא במאי עסקינן כגון דאמר לה
שקליה לגבי אחיו אבל
אם קדשה לשום אישות
לא הוי פריך ליה אביי מי דמי דהא
ולא נתכוון לקנות אלא מכח ייבומי
לדידיה אסורה דמיחלפא
צריכה הימנו גט לשום
התקדשי לי במאמר יבמין רבי סבר מאמר
בבעלת הגט. ולא נהירא
יבמות אינה צריכה הימנו
אחיו והא פקעו להו: התם לא
אביי קאמר בסמוך דהיכא דאמר לה
עילוי זיקה קא רמי ואתאי חליצה אפקעתה
דאדרבה אם תאסרנה עליו
גט מ"ט דרבי אמר רב
קמיכוין למיקני. דהא סבור שלו הן:
במאמר יבמין דלא קני לרבי אלא
כ"ש וכ"ש על האחין דהא
יוסף עשאוה כעודר בנכסי
לזיקה ורבנן סברי האי לחודיה
קאי והאי
הכא מכוין למיקני. מ"מ: הא לא
בסתם איירי א"נ באמר לה התקדשי
לגבי דידיה אפילו נתן
הגר וסבור שלו הן דלא
לחודיה קאי מעיקרא אילו אמר לה
גט להפקיע זיקה ומאמר
קני א"ל אביי מי דמי
דמיא כו'. אביי הוא דאקשי ואזיל:
לי לשם יבמות ולא משמע בתורת
ליכא כי אם לאו כיון
התם לא מכוין למקני
התקדשי לי במאמר יבמין מי
לא מהני
וכסבור של גר אחר הוא. ומתכוון
מאמר יבמין דבמאמר יבמין משמע
שלא בנה שוב לא יבנה
הכא מכוין למקני הא לא
ואפ"ה אסרתה לה עליה
לקנות
מכל מקום. והאי נמי קסבר
בתורת מאמר ולא בתורת קידושין
השתא נמי מהני רבא אמר אי
דאמר לה
דמי אלא לעודר בנכסי
כ"ש לגבי אחין שהיא בכרת
הגר [זה] וכסבור של גר
לקנות מכח אחיו ואינו קונה אלא
אבל לשם יבמות לא משמע בתורת
במאמר יבמין כולי עלמא לא פליגי
אליבא דר"ש בן (לקוניא)
[אחר] הן דקני. אלא אמר
ומ"מ קנין הוא: מאמר
מכחו
יבמות אלא שסבור שעדיין היא
[לקיש] בפ"ק (דף י:).
דמהניא והכא במאי עסקינן י כגון דאמר
אביי הב"ע כגון דא"ל
זקוקתו: אי אמר לה התקדשי לי
ולא דמי לההיא דלעיל
עילוי
זיקה רמי. מאמר דתקינו
התקדשי לי במאמר יבמין
לה התקדשי לי בזיקת יבמין רבי סבר
(לב.) דצרת זיקת שני יבמין
פירוש מעיקרא הוה קס"ד
בזיקת (ב) מאמר יבמין מי לא מהני.
רבנן
לכל היבמין לא תקון אלא
דהתם דין הוא שמותרת
כגון שא"ל בשעת קדושין
יש
דאפילו למ"ד אין זיקה היינו לענין
היכא
דקיימא זיקה ואתא מאמר
הצרה דהא לא נאסרה
לשום יבמות והשתא שני
אלא מטעם האחרת שעשה
אביי כגון שאמר במאמר
הכי דאתיא חליצה מפקעה
אחות זקוקתו וכיוצא בה אבל פשיטא דמהני לשון זיקה שהרי ואיתוסף עלה והכא ליכא למימר
בה בעלה מאמר וכשנתן
יבמין א"נ מעיקרא קס"ד
לזיקה: האי
לחודיה קאי כו'. ולא מהני זיקה למאמר
היא זקוקתו ועומדת
בפניו:
גט פקע ליה למאמרו וזו
שקדשה סתם ומסתמה
רבינא
הילכך השתא כמעיקרא מעיקרא אילו אמר לה התקדשי
שלא עשה בה מידי מותרת
לשום יבמות קדשה.
לאחין אבל היא אסורה על
והראב"ד פירש דמעיקר'
לי במאמר יבמין מי לא קני ואף על גב דלא מהניא ליה זיקה דהאי לחודה קיימא השתא נמי מהני:
כולן דמחלפא בבעלת הגט.
דהוה מדמי לה לעודר
יש בנכסי הגר הוא קס"ד כגון
אבל הכא דליכא אלא חדא
שקידש תחלה במאמרו ואח"כ נתן גט אי שרית לה באחיו משום דמאי דעבד שקליה כ"ש לדידיה ואי אסרי' לה עליה משום
דאמר פלונית יבמתי התקדשי לי ולא תלי הקידושין במאמר יבמין וזיקת יבמין ודלמא הכי קאמר פלונית שהיתה
דמחלפא כ"ש על האחין. וא"כ צ"ל דכי אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי כשכתב גט למאמרו ולא לזיקתו אסורה בין
יבמתי תתקדשי לי והשתא שני אביי כגון דא"ל התקדשי במאמר יבמין וס"ל לרבנן האי לחודיה קאי והאי לחודיה
לו בין לאחיו ומייתי ראיה מסוף דברי [רבא] דאמר נתן גט למאמרו הותרה צרתה אבל היא אסורה משום דמחלפא בבעלת הגט קאי מעיקרא אי א"ל התקדשי לי במאמר מי לא מהני השתא נמי מהני וכיון דקי"ל כרבא דאמר נתן לה גט
ור"ל לאסרה על האחין: מנין לנותן גט ליבמתו שנאסרה עליו עולמית שנאמר לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה לו לאשה.
למאמרו הותרה צרתה אלמא הלכתא כרבנן והיינו דאמר רבא אי דא"ל במאמר יבמין דכ"ע לא פליגי דרבא לטעמיה
ומוכח מדקאמר לא יוכל בעלה לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה ויש לך אחרת אע"ג דלא הוטמאה אסורה ואיזו זו מגרש
דאמר הותרה צרתה אלא הכא במ"ע כגון דא"ל התקדשי לי בזיקת יבמין. ר' סבר יש זיקה אתאי חליצה ואפקעיה
יבמתו דכיון ששלחה שוב אינה חוזרת: וכסבור שלו הן דלא קני. וקשה דמשמע הכא דלקניה בעינן כוונה ובב"ק [כ"ט ע"ב]
אמרינן לוקמה בלמעלה משלשה ובשלא מתכוין וי"ל דהתם בקנין מטלטלין א"צ כוונה דלא אלים חזקת הבעלים עליהם דהם נכסים שאין להם אחריות ונקנים בקל. אבל בקרקע [אלים] חזקת הבעלים וצריך כוונה לקנותה קודם שתצא מרשות הבעלים: אלא אמר
אביי הב"ע כגון דאמר לה התקדשי במאמר יבמין. והא דאביי קא מתמה לעיל שמן הדין היתה קנויה לו והשתא פשיטא ליה דאינה נקנית ההיא דלעיל היינו טעמא משום דלא אמר לה לשום מאמר יבמין בהדיא ודין הוא שיקנה להיות אשתו:
א) צ"ל והאי לחודיה קאי ומהני. ופי' הקונטרס דהיכא דכתב גט לזיקתו ולא למאמרו אסורה עליו ועל אחיו דפקעה זיקה וכו'.