נג:
רבן
גמליאל פרק חמישי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הבא
על יבמתו בין בשוגג בין במזיד. איכא למימר דמזיד ורצון
חלץ ועשה מאמר. איבם אחד ויבמה אחת קאי דאוקמיה דצריך למתנייה:
א א מיי' פ"ב מהלכות
א) [עירובין עה. וש"נ],
ב) [עי' תוס' מעילה ב. ד"ה
יבום הלכה ג סמג
בשלמא חלץ ועשה מאמר איצטריך. למיתני דאינו כלום: סד"א.
תרי גווני נינהו דרצון היינו דמכוין למצוה אע"ג דפשיטא
ששחטן], ג) ס"א רש"ל,
עשין כא טוש"ע אה"ע סי'
אפי' לר' עקיבא: ליגזור מאמר דבתר חליצה. דליבעי גט אטו מאמר
קסו סעי' ז: הוא קתני ליה דהכי אורחיה בכל דוכתא אבל בפ"ב דב"ק (דף כו:
ד) [צ"ל אחר ד"ה ממזרת],
גזרינן: אלא חלץ ונתן גט. ביבם אחד
ב ב מיי' פי"ז מהלכות
ז)ושם) גבי אדם מועד לעולם קשה מה בין מזיד לרצון וי"מ דה"ק בין
דמקמי חליצה קמ"ל דלא
ה) רש"ל, ו) [דף נט:],
ז) [עמ"ש שם על הגליון],
איסורי ביאה הלכה א
שיהא אותו שוגג ומזיד באונס שאנסו
ויבמה אחת למה לי כו' למאי ליהני
ח) [ועי' פרש"י במס' ע"ז
ופי"ח הלכה ו סמג לאוין
קכו טוש"ע שם סימן ו לעשות כן בין שיהא ברצון ח): חלץ ועשה מאמר ונתן וכו': בשלמא חלץ
האי גט אי למיסרה הא איתסרא
נד. ד"ה מזיד כו' ובפרש"י
הוא
אנוס והיא לא אנוסה. תימה
היא וקרובותיה עליו: ולטעמיך בעל
ועשה מאמר איצטריך סד"א נגזור מאמר
פסחים טז: ד"ה בין ביחיד
סעי' ט וסימן כ סעיף א:
ג ג מיי' פ"א מהלכות
וברש"י מנחות כה: ד"ה
ועשה מאמר. ביבם ויבמה אחת
דהוה ליה למינקט שניהם
דבתר חליצה אטו מאמר דקמי חליצה קמ"ל
❖
שוגג], ט) שבועות יח. לקמן
איסורי ביאה הל' ט:
אנוסים דהוי רבותא טפי וי"ל דאגב
למה לי בשלמא בעל ונתן גט איצטריך
❖
דלא גזרינן אלא חלץ ונתן גט למה לי
נה:,
דנקט ברישא הוא שוגג והיא מזידה
למתני אין אחר ביאה כלום דנפקא
ולטעמיך אימא סיפא בעל ועשה מאמר
נקט נמי הכא הוא אנוס והיא לא
בהאי גיטא ולא בעיא חליצה דביאה
תוס' חד מקמאי
בעל ונתן גט בשלמא בעל ונתן גט איצטריך
הגהות הב"ח
קמייתא אפקעתה לזיקה: סד"א לגזור
אנוסה א"נ לא קאמר והיא לא אנוסה
פרק הבא על יבמתו.
סד"א נגזור גט דבתר בעילה אטו גט
(א) גמ' אפילו הוא שוגג
גט דבתר ביאה. דלא תיסגי ליה
אלא ברצון אלא היא לא אנוסה אבל
הא דתנן הבא על
והיא מזידה הוא מזיד
יבמתו פרישנא בגמ'
דקמי בעילה קמ"ל דלא גזרינן אבל בעל
מזידה או שוגגת דהשתא תרוייהו
בגט בלא חליצה אטו גט דמקמי
והיא שוגגת דתרווייהו
ה"ק ל"מ הוא שוגג
ולא ועשה מאמר למה לי אלא איידי דתנא חלץ
לא מיכווני לשם מצוה: חילק
ביאה דלא לימרו גט סגי ביבמה
לא: (ב) רש"י ד"ה פסלה.
והיא מכוונה למצוה. א"נ
מיפסלא בהך ביאה
בין ביאה לביאה. פי' בקונטרס בין
במקום חליצה: אלא בעל ועשה מאמר.
הוא מזיד והיא מכוונה
ועשה מאמר תנא נמי בעל ועשה מאמר
❖
מתרומה:
למצוה. [אלא] אפילו
העראה לגמר ביאה ובבבא שניה
למאי קבעי איתנויי הלא אשתו היא:
ואיידי דבעי למיתני בעל ונתן גט תנא נמי
הוא שוגג והיא מזידה
אלא איידי דתנא חלץ ועשה מאמר.
פירש ולא חילק בין ביאה לביאה בין
פירוש לזנות דתרווייהו לא
חלץ ונתן גט: בזמן שהיא וכו': מתניתין
מכווני למצוה קנה. תני
כדרכה לשלא כדרכה ואין נראה לר"י
דאיצטריך ליה כדאמרן תנא נמי כו':
תוספות ישנים
דלא כי האי תנא דתניא אבא יוסי בן יוחנן
רבי חייא אפילו שניהם
ושלש מחלוקת בדבר תנא קמא.
דכיון דתנא סבר אחד המערה ואחד
א) וא"ת ולמה ליה
מזידין שניהם אנוסים.
איש ירושלים אומר משום רבי מאיר אחת
הגומר למה ליה תו למיתני ולא חילק
דמתניתין דאמר חליצה פסולה אין
קישוי הלא אמרי' משמש
אנוס דמתני' ה"ד אילימא
בעילה ואחת חליצה בתחלה אין אחריה
מת בעריות חייב וי"ל
שאנסוהו עובדי כוכבים
בין העראה לגמר ביאה ועוד דבגמ'
אחריה כלום אבל ביאה פסולה יש
דס"ל פטור. א"נ א) אפי'
ובא עליה. והא אמר [רבא]
כלום באמצע ובסוף יש אחריה כלום ושלש
אחריה כלום: ורבי נחמיה. דאמר
(לקמן דף נו:) מפרש מאי וכן אשלא
א)
למ"ד חייב היינו משום
אין אונס בערוה שאין
כדרכה בחייבי לאוין מכלל דלא חילק
אחת זו ואחת זו אין אחריה כלום:
מחלוקת בדבר תנא קמא סבר ביאה דאיכא
שהיה לו לפרוש בהנאה
קישוי אלא לדעת אלא
מועטת ופירש בהנאה
בישן והאמר רב יהודה
ואבא יוסי בר חנן. דאמר אחת זו
דרישא איירי בשלא כדרכה ונראה
למיגזר גזרינן חליצה דליכא למיגזר לא
מרובה אבל הכא שהדביקו
ישן לא קנה ביבמתו
לר"י שהסופרים טעו וכתבו איפכא
ואחת זו יש אחריה כלום באמצע
עובדי כוכבים כבר לא
גזרינן ור' נחמיה סבר ביאה נמי ליכא למיגזר
ומיהו ההיא דבבא שניה אפשר לפרשו
ובסוף כדפרישנא ליה במתניתין
מתחייב עד שיקשה שהרי
ודקאמרת ליגזור ביאה אחר הגט משום
נאנס הוא ולא יכול לפרוש.
כמו הראשון בין כדרכה לשלא כדרכה
ביאה דאיכא למיגזר כדאמרן בריש
ביאה אחר חליצה כיון דחליצה דאורייתא
ולפרושי וכן קאתי:
פירקין (לעיל נ:) אי ביאה אחר הגט
א) לכאורה אינו מובן דמה
שאנסוהו עובדי כוכבים ובא
מידע ידעי ודקאמרת ליגזור ביאה אחר
ענין בכאן שהיה לו לפרוש
היא גזירה ביאה אחר הגט משום
בהנאה מועטת ולא שייך זה
מאמר משום ביאה אחר ביאה כיון דביאה
עליה. אין לפרש
ביאה אחר חליצה דלא ליתי למיבעל
רק גבי משמש עם הטהורה
דאורייתא הא מידע ידיעי ואבא יוסי בן
שאנסוהו היינו שאיימו עליו להרגו
אחר חליצה ואי ביאה אחר מאמר
ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד
ועי' בשבועות י"ח ועי' תוס'
אם לא יבא עליה דא"כ מאי פריך
כו' חליצה ליכא למיגזר כדאמר
חנן סבר לה כרבנן דגזרי בביאה וגזר
הרא"ש.
מרבא דאמר אין קישוי אלא לדעת
בריש פירקין (שם):
חליצה משום ביאה:
פירוש דאין זה אונס שקישוי עושה
הדרן עלך רבן גמליאל
הדרן עלך רבן גמליאל
מדעת ואין דוחקין אותו לבעול בקישוי
הבא על יבמתו שוגג. כסבור
ולוקמא כגון שמאיימין עליו לבעול
הבא אעל יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין
בקישוי ועוד דמילתא דרבא אי אפשר
שהיא אשתו או אשה אחרת:
באונס בין ברצון אפי' הוא שוגג והיא
מזיד. לשם זנות ולא לשם מצוה:
לפרש במאיימין עליו להורגו אם לא
מזידה הוא מזיד והיא שוגגת הוא אנוס
אפי'. מפרש בגמרא: המערה. שלא
שיבעול הערוה מעצמו כמו שאפרש
גמר ביאתו: קנה. וזכה בנחלה
אלא כל דבר שעושה מעצמו אפילו
והיא לא אנוסה היא אנוסה והוא לא אנוס
ויוציאה בגט אם בא להוציאה: בין
ע"י אונס פחד מיתה לדעת חשיב
אחד המערה ואחד הגומר קנה ולא חילק
ביאה לביאה. ג) [בין ביאה כדרכה
והאי שאנסוהו עובדי כוכבים ובא
בין ביאה לביאה ב וכן הבא על אחת מכל
עליה דקאמר היינו שהביאוהו עליה
לשלא כדרכה ובין העראה לגמר
העריות שבתורה או פסולות כגון אלמנה
ביאה]: וכן הבא על אחת מכל
והדביקוהו ביבמתו ולא שבא עליה
לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת
העריות. באחת מכל הביאות
מעצמו כמו תקפתו יבמתו ובא עליה
ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין
הללו: או פסולות. לכהונה כגון
דבסמוך והשתא פריך שפיר דאין
פסלה ולא חילק בין ביאה לביאה:
אלמנה כו': ד) פסלה. לכהונה
אונס דקישוי לא הוי אלא לדעת
גמ' מאי אפי' לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא
ואר"י דיש לדקדק מכאן דאין יבמה
משום זונה ה) [וגרושה מיפסלא
נקנית אלא בבא עליה בקישוי מדלא
(ב) מתרומה דבי נשא אם היא
הוא שוגג והיא קמכוונה למצוה אי נמי הוא
מוקמי שהדביקוהו בלא קישוי ואיכא
בת כהן דשויה חללה]. ודוקא
מזיד והיא קמכוונה למצוה אלא אפי' הוא
עריות או פסולות אבל ביאת זנות
למימר דאתי הך סוגיא כמ"ד ט)משמש
שוגג והיא מזידה (א) דתרוייהו לא קמכווני
מת בעריות פטור וילפינן קיחה
דפנויה לא משויה לה זונה ולא פסלה
לשם מצוה אפילו הכי קנה תני ר' חייא
מעריות דאינה נקנית אלא בקישוי
מן הכהונה דלא אשכחנא תנא דפסל
אפי' ב) שניהם שוגגים שניהם מזידים שניהם
ועוד אר"י דאתיא שפיר אפילו למאן
אלא רבי אלעזר דאמר פנוי הבא
אנוסים אנוס דמתניתין היכי דמי אילימא
דאמר משמש מת בעריות חייב ולענין
על הפנויה שלא לשם אישות עשאה
כשאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה והאמר
זונה לקמן בפירקיןו): ממזרת ונתינה.
יבום בעינן ביאה דרך הקמת שם:
אין
אונס לערוה שאין קישוי אלא
לאו אפסולה לכהונה קאי דהא פסולה
רבא אין אונס לערוה לפי שאין קישוי
ג
לדעת. אין לפרש במאיימין
וקיימא ולענין תרומה דבי נשא נמי
אלא לדעת אלא בישן והאמר רב יהודה
עליו להורגו אם לא יבא בעצמו על
ליכא למימר ועוד ביאת כשר מאי
ישן
הערוה דאם כן אפילו יש קישוי שלא
מגרעא לה אלא לענין העראה
לדעת תיפוק ליה דאגילוי עריות יהרג ואל יעבור כדאמר בפרק
נקטה ולמילקי עליה האי ישראל בהעראה כגמר ביאה:
גמ' אלא אפילו הוא שוגג. כסבור אשה אחרת היא:
בן סורר (סנהדרין דף עד. ושם) אלא איירי כשעובדי כוכבים מדביקים
והיא מזידה. לביאת זנות מכוונת: דתרוייהו לא מיכווני
אותו על הערוה וא"א לו להשמט אם לא ע"י שיהרג וקאמר רבא
למצוה. אפילו הכי קני: אלא בישן. שנתקשה כשהוא ישן:
דיש לו למסור עצמו ליהרג אם יודע שאי אפשר לו אם לא
ישן
יתקשה דאין קישוי אלא לדעת א) וחשיב כעושה מעשה אבל אם
יש קישוי שלא לדעת או שהיה כבר
מקושה או שיודע שלא יתקשה אין חייב למסור עצמו כיון שהוא אינו עושה שום מעשה והוי
כקרקע עולם כדאמר בבן סורר
שם) גבי אסתר דקרקע
עולם היתה וטעמא משום דנערה המאורסה ילפינן התם
(ג"ז
מרוצח