הבא על
יבמתו פרק ששי יבמות
נד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ישן לא קנה. דישן
בר דעת ולא הוה קנינו קנין: בנתקע.
לאו
מרוצח ורוצח גופיה קאמר התם דסברא הוא דמאי חזית דדמא דידך
ד א מיי' פ"ב מהל' יבום
א) ב"ק כז., ב) [עי'
תוספות לעיל לט: ד"ה
הלכה ג ד סמג עשין נא
שנתקשה לאשתו ונפל מן הגג ונתקע ביבמתו: חייב בד' דברים.
סומקא טפי כו' וזה לא שייך אלא במאנסין אותו להרוג בידים אבל
ולשום], ג) צ"ל ויבמה.
טוש"ע אה"ע סימן קסו
אם רוצים לזורקו על התינוק ויתמעך בזה אדרבה איכא למימר איפכא
בנזק וצער ורפוי ושבת כדאמר בהחובל (ב"ק דף פה:) פצע תחת פצעז)
יעב"ץ, ד) [קדושין יד.],
סעיף ח:
ה ב מיי' פ"א מהל' חובל
מאי חזית דדמא דחבריה סומקא טפי כו' כיון שאין הורג בידים
לרבות השוגג כמזיד ואונס כרצון אבל
בבושת לא כדמפרש לקמן:
ה) פסחים קכ: תענית יב.
מגילה יח: (חגיגה יח:) נדה
ומזיק הלכה יב סמג
וביבמתו לא קנה. דלא אכוין לביאה:
ולא הוי אלא קרקע עולם בעלמא
סג., ו) ב"ק פו., ז) [שמות
עשין ע טוש"ע ח"מ סימן
שנתכוון לאשתו. ונתקשה לה: מצוה.
ואין מצווה להציל חברו בגופו
❖
כא], ח) [צ"ל שהוא],
תכא סעיף יא:
א ישן לא קנה ביבמתו אלא בנתקע והא
ו ג מיי' פ"ב מהל' יבום
כלומר בביאה יותר מבחליצה: הא
דאדרבה חייו קודמין וההיקש דקרא
אמר רבה נפל מן הגג ונתקע חייב
א)
ב
הלכה ג סמג עשין נא
חפץ. מצוה ליבומי: ולקחה שלא
בהורג בידים כתיב כי כאשר יקום
טוש"ע אה"ע סימן קסו
בארבעה דברים וביבמתו לא קנה אלא כגון
תורה אור השלם
ג
כדרכה. לרבות שאם בא עליה שלא
איש על רעהו וגו' והשתא גרסינן
סעי' ח:
שנתכוון לאשתו ותקפתו יבמתו ובא
ז ד מיי' פ"ב שם ה"א
כדרכה קנה: במקום שמקים שם
בכל דוכתא מה רוצח יהרג ואל
1. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
ופ"ה שם הלכה ט
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
עליה שניהם אנוסים דבי רבי חייא היכי
גרסינן: עד דמכוין לה לשם ביאה.
יעבור אף נערה המאורסה יהרג ואל
טוש"ע שם סימן קע סעיף
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
בעולם: נזק. שמין אותה כאילו היא
יעבור פירוש יהרג הבועל ולא גרסינן
דמי כגון שנתכוון לאשתו ותקפוהו עובדי
יב:
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
ח ה מיי' שם וטוש"ע שם
תיהרג דקרקע עולם היא אי נמי
שפחה נמכרת כמה היתה יפה
(ב)
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
כוכבים ודבקום זה בזה ובא עליה מנא הני
סעיף ב וסימן קסו
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
וכמה היא יפה: להטיח בכותל. לאו
אר"י דאפי' גרסינן תיהרג יש לפרש
מילי דתנו רבנן 1 יבמה יבא עליה מצוה דבר
סעיף ב:
דברים כה ה
לשום ביאה מיכוין: שכן מטמאה את
דהכי קאמר תיהרג קודם שתעשה
ט ו מיי' שם פ"ב הל' ג
2. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ
אחר יבמה יבא עליה בין בשוגג בין במזיד
ב)
טוש"ע שם סימן קסו
בועלה. להיות כמותה טמא ז' דכתיב
מעשה ותביא עליה את הערוה וא"ת
לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה
בין באונס בין ברצון והא אפיקתיה למצוה
סעיף ז:
יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל
במסכת ע"ז בפרק רבי ישמעאל
ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים
י ז מיי' פ"א מהל' חובל
הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי
למצוה מואם לא יחפוץ האיש נפקא הא
(ויקרא טו): וכי אשת אחיו לעולם נדה
(דף נד. ושם) דנעבד באונס אסור
2
ומזיק הלכה י סמג עשין
לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם
ע טוש"ע ח"מ סימן תכא
חפץ יבם וכי אתא קרא בין בשוגג בין
היא. ואינה פוסקת: שכן בידו. של
ומפרש כגון דאנסוהו עובדי כוכבים
בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:
סעיף א:
דברים כה ז
אדם לרבות נשים הרבה על אחיו
והשתחוה לבהמה דידיה ופריך עלה
במזיד בין באונס בין ברצון תניא אידך
יא ח מיי' פ"ב מהלכות
3. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת
באיסור אשת אח: דאי בעי מקדש
רבי זירא אונס רחמנא פטריה דכתיב
יבום הלכה ד סמג
יבמה יבא עליה כדרכה ולקחה שלא
אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת
עשין נא טוש"ע אה"ע
ואזיל כי אלפא. ותפשוט מינה כל
עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה
ולנערה לא תעשה דבר (דברים כב)
כדרכה $ויבם ביאה גומרת בה ואין כסף
ג)
ד)ד
ה
סימן קסו סעיף ח:
וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר
עריות הנאסרות עליו מחמת אישות
ומאי קושיא הא האי קרא דוקא
יב ט מיי' פ"ג מהל'
ושטר גומרין בה ויבמה בעל כרחה (א) ד"א
דָּמֶיהָ וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם
כגון אשת אב וכלתו וחמותו ואחות
בקרקע עולם איירי אבל עשה מעשה
מטמא משכב ומושב
מִקֶּרֶב עַמָּם: ויקרא כ יח
❖
יבמה יבא עליה בין בשוגג כו' והא אפיקתי'
4. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת
הל' א סמג עשין רמג:
אשתו אבל אמו ואחותו ובתו וכיוצא
חייב למסור עצמו כדפרישי' ומשתחוה
אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִוא
לכדרכה ההוא 2 מלהקים לאחיו שם נפקא
בהן דאין בידו לרבות מנלן: שכן
לעבודת כוכבים עושה מעשה הוא
עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה עֲרִירִים
במקום שמקים שם וכי אתא קרא בין
איסור הבא מאליו. ופשוט מינה אמו
דליכא לאוקמה כשכפוהו עובדי
ויקרא כ כא
יִהְיוּ:
גליון הש"ס
5. וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ
בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון גופא
ואחותו ובתו וכיוצא בהן ולא תפשוט
כוכבים לעבודת כוכבים דאין זה
גמ' ויבם ביאה גומרת.
וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה
מינה עריות הנאסרות לו מחמת
משתחוה ואר"י דהכי פריך אונס
אמר רב יהודה ישן לא קנה ביבמתו דאמר
עיין לעיל דף ח ע"ב תד"ה
כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה
❖
ויבמה ובקדושין יד ע"א
קידושין: מאשת אח ואחות אב ואם.
רחמנא פטריה ממיתה אפי' בעושה
עֲוֹנָם יִשָּׂאוּ: ויקרא כ יט
קרא יבמה יבא עליה עד דמכוין לה לשם
❖
רש"י ד"ה א"כ:
דכי פרכת מה לאחות אב ואם שכן
מעשה דנהי דחייב למסור עצמו מ"מ
ביאה והתניא בין ער [בין ישן אימא בין
איסור הבא מאליו אשת אח תוכיח
אם לא מסר עצמו לא מיחייב מיתה
הגהות הב"ח
ערה בין ישנה והתניא בין ער] הוא בין ישן
מה לאשת אח שכן בידו לרבות אחות
דולנערה לא תעשה דבר אפילו
תוספות ישנים
(א) גמ' בעל כרחה אמר
הוא בין ערה היא בין ישנה היא הכא במאי
ו
אב ואם תוכיח וחזר הדין הצד השוה
בעשתה מעשה קאמר קרא דפטורה
מר ד"א יבמה יבא עליה:
ישן לא קנה ביבמתו פ"ה
עסקינן במתנמנם ה"ד מתנמנם אמר רב
שבהן שהן אסורות עליו משום ערוה
ממיתה דבעשיית מעשה איירי
ה)
(ב) רש"י ד"ה נזק וכו'
משום דלא הוי בן דעת. ולא
❖
נמכרת בשוק כמה:
נהירא דאפילו חרש דלא הוי
אשי נים ולא נים תיר ולא תיר כגון דקרו
ועשה בהן העראה כגמר ביאה אף
היקישא דקרא ועוד דכיון דאפילו
בר דעת אמרי' לקמן (דף
אני אביא כל העריות
בדין הזה:
ברצון מיחייב מיתה אע"ג דלא עביד
ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי
נו.) קנה. ונראה טעמא
שכן איסורן משום שאר. ותפשוט כל
מעשה דהא אשה חייבת ברצון
משום דבעינן כוונה וניחא
מדכרו ליה מדכר גופא אמר רבה נפל מן
תוס' חד מקמאי
דחרש יש לו כל הכוונה
האסורות משום שאר אבל אשת
אע"ג דהויא קרקע עולם ה"נ
הגג ונתקע חייב בארבעה דברים וביבמתו
שיכול. אבל בישן אין לו
אלא בנתקע והאמר רבה
איש דלאו משום שאר מנא תיתי:
כשפטר הכתוב אונס במיתת בית
כוונה שיש לו כמו שהוא
נפל מן הגג פירוש ברוח
לא קנה בנזק בצער בשבת ברפוי אבל
בחיי אוסרן. כל זמן ח) שאדם חי
דין כדכתיב ולנערה לא תעשה דבר
ער. וכן נמי משמע לקמיה
מצויה ונתקע חייב בד'
בושת לא מיחייב דאמר מר אין חייב על
דמפיק ליה מיבא עליה עד
ו)
ז
דברים [וביבמתו] לא
והיא שופעת וכן אשת אח אין
פטר בכל ענין לא שנא עביד לא שנא
דמכוין לה: מה לאשת אח
קנה. אלא כגון שנתכוון
הבושת עד שיתכוון אמר רבא ח נתכוון
היתר בחיי אחיו שאפילו הוא
לא עביד ולהכי פריך כיון דפטור
שכן יש בידו לרבות. ותימה
לאשתו ותקפתו יבמתו
להטיח בכותל והטיח ביבמתו לא קנה
בקדושין (ס"ז) דיליף כל
מגרשה אסורה לזה. אשת איש
ממיתה לא חשיב נעבד ליאסר בהך
ובא עליה שניהם אנוסים
העריות [דאין קדושין
ה"ד כגון שנתכוון לאשתו
להטיח בבהמה והטיח ביבמה קנה דהא
יש לה היתר בחייו על ידי גט:
עבודה ומהדר ליה התם דחשיב
תופסין] מאחות אשה
ותקפוהו עובדי כוכבים
ביומי
שפיר נעבד באונס אע"ג דפטו' ממית'
קמכוין לשם ביאה בעולם: אחד המערה:
נפרוך מה לאחות אשה שכן
ודבקום זו לזו. והא
יש בידו לרבות שיקדש
דאמר ישן לא קנה דוקא
בדיעבד כיון דחייב למסור עצמו [וע"ע
אמר עולא מנין להעראה מן התורה שנאמר ואיש אשר ישכב את אשה
3
הרבה נשים וירבה עליו
ישן אבל מתנמנם קנה
תוס' יומא פב. האריכו טובא]:
דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה מכאן להעראה מן התורה אשכחן
איסור אחות אשה וי"ל דהא
בין היא ערה בין היא
ישן
לא קנה. פי' בקונטרס משום
לא קרי בידו לרבות אלא
ישנה קנה: אמר רבה
נדה שאר עריות מנין וכ"ת נילף מנדה מה לנדה שכן מטמאה את בועלה
ט
כשהוא מרבה איסור על
נתכוון להטיח (באשתו)
דלא הוי בר דעת וקשיא דהא
אחרים כמו באשת אח דאי
אלא אתיא מאשת אח דכתיב 4 ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא
[בכותל] והטיח ביבמתו
קטן אע"ג דלא הוי בר דעת הוה קונה
מקדש אלף כולן אסורות על
לא קנה להטיח בבהמה
וכי אשת אחיו [לעולם] נדה היא אלא כנדה מה נדה בהעראה אף אשת אח
אי לאו דמיעטיה קרא אלא טעמא
אחיו משום אשת אח אבל
והטיח ביבמתו קנה דהא
❖
אין זה חשיבות אם יכול
קא מכוין לשום ביאה
בהעראה מה לאשת אח שכן בידו לרבות דאי בעי מקדש ואזיל כי אלפא
משום דלא איכוין לביאה כלל והוי
להרבות איסור על עצמו:
כמתכוין להטיח בכותל דבסמוך:
אלא אתיא מאחות אב ואחות אם דכתיב וערות אחות אמך ואחות אביך
מה לאחות אב שכן איסור
5
וכי
איצטריך קרא בין בשוגג כו'.
הבא מאליו והקשה ה"ר
לא תגלה כי את שארו הערה איכא למיפרך מה לאחות אב ואחות אם שכן
מוסף רש"י
יהודה בר נתן אמאי לא
וא"ת והא איצטריך לאשמועינן
איסור הבא מאליו מחדא לא אתיא תיתי [חדא] מתרתי מהי תיתי תיתי
חייב בארבעה דברים.
שמעינן כל שאיסורו בא
ביאה ביבמה דלא כתיב אלא הכא
וכגון שנפל ברוח מצויה
מאליו ולא ע"י קדושין
מאשת אח ואחות אב ואחות אם מה להנך שכן אסורין משום שאר אלא
דהוה ליה קרוב למזיד
מאחות אב והני דעל ידי
וי"ל דמלהקים לאחיו שם נפקא וא"ת
תיתי מנדה ואחות אב ואחות אם מה להנך שכן איסור הבא מאליו אלא
(ב"ק כז.). וביבמתו לא
קדושין שבידו לרבות ניליף
והא אכתי איצטריך לג"ש דלקמן יבמה
קנה. אע"פ ששנינו הבא
מאשת אח. וי"ל כיון דמ"מ
תיתי מנדה ואשת אח דמאי פרכת מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא מה
מנין אתיא ביאה ביאה וי"ל דביאה
אצטריכו תרווייהו למילף
על יבמתו בין בשוגג בין
לנדה ואשת אח שכן אין להם היתר בחיי אוסרן תאמר באשת איש שכן יש
[מינייהו] עדיפא לן לאתויי
במזיד קנה, הני מילי היכי
דחייבי לאוין מופנה וה"ל מופנה
מצד אחד: דמכוין לה. לאו
דנתכוין לביאת אשה אחרת,
מבינייא ועוי"ל דהא אי
לה היתר בחיי אוסרה אמר ליה רב אחא
מדפתי לרבינא אטו נדה ואשת
קאמר הכי הוה פרכינן
אבל זה לא נתכוין לשום
דוקא נקט דמכוין לה דהא בסמוך
אח בחיי אוסרן הוא דאין להם היתר אבל לאחר מכאן יש להם היתר נדה
ביאה הלכך לא קנה, ואם
אשת איש מנ"ל דמאשת אח
לא מצינן למילף אשת איש
חזר ועשה אחד מן האחין
אמר דנתכוון להטיח בבהמה והטיח
ביומי
בה מאמר פסלה עליו
שיש לה היתר בחיי בעלה
ביבמתו קנה:
(שם). ביאה גומרת בה.
משא"כ באשת אח אבל
שכן
בידו לרבות. וא"ת דבקדושין פרק האומר (דף סז:) בעי למילף כל העריות דלא תפסי בהו קידושין מאחות אשתו וקאמר התם בשלמא
לקמן בסמוך בעי למילף
ויבמה ביאה משמע, שנה
מבינייא דנדה ואשת אח
עליה הכתוב לעכב (קדושין
כולהו אתיין והיכי אתיין הא איכא למיפרך מה לאחות אשה שכן בידו לרבות וי"ל דבלאו הכי פריך שפיר א"נ דדוקא באשת אח חשיב
יש בידו לרבות לחומרא שכן יש בידו לרבות איסור על אחרים אבל מה שבידו לרבות על עצמו לא חשיב פירכא: מה לאחות אב ואחות
יד.). תיר. ער (תענית יב:
דנדה יש לה היתר בחיי
בעלה ומ"מ פריך שפיר
מגילה יח:) כדמתרגמינן
אם שכן איסור הבא מאליו. הקשה ריב"ן דמאחות אב ואם נילף איסור הבא מאליו ומאשת אח נילף היכא דעל ידי קידושין וי"ל דאשת איש
תלמודא מה לנדה ואשת
ויקץ ויתער (תענית שם).
לאהדורי סברא. דבר
לא
אתי
כדפריך בסמוך
מה להנך שכן שאר:
הבא מבינת הלב (מגילה
אלא
שם) אם צריך ממנו דבר
שצריך הרהור אינו יודע לומר בעוד שמתנמנם (תענית שם).