13/105

נד:

הבא על

יבמתו

פרק ששי יבמות

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

אלא

רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה מנין. דכיון דשריא

ביומי תליא מילתא. אפי' אם מת האוסרה שפסקה דם בראייה

יג א מיי' פ"ד מהל'

א) לעיל ח. קידושין סז:

כריתות ב:, ב) [לקמן נו:

איסורי ביאה הלכה א

ראשונה אסורה כל שבעה: בבנים תליא. אם יש לה בנים אפילו מת

רחמנא אחר מיתה אין סברא לומר דאסירא בחיי בעלה

סמג לאוין קיד ועשין רמג:

סח. עג: פסחים מא: זבחים

אחיו: אין אוסרן מתירן. אין כח באוסר להתיר אלא דבר אחר

דלא מיסתבר שהיה בא הכתוב לומר דאתי עשה ודחי לא תעשה שיש

יד ב מיי' פ"א שם הל' א

לד. חולין פא.], ג) סנהדרין

מתירה ימים מתירין את הנדה ואשת אח כשהוא ערירי: הוקשו כל

בו כרת אי לאו דמוכח

קרא בהדיא:

נה., ד) [פסחים סז: לקמן

ופ"ב הל' ב:

בזכור מהו. הא דלא יליף זכור

טו ג מיי' פ"א שם הל'

עד. סוטה ג. ב"ק נא. ס.

העריות לנדה. שהרי כאן הוקשו

יד:

פד. פח. וע"ע שבועות ז.

ביומי תליא מילתא אשת אח בבנים תליא

ובהמה מהקישא דרבי

כולן זו לזו ונדה כתובה בפרשת

טז ד מיי' שם הל' טז:

יח. סנהדרין עג:], ה) [ב"ב

יז ה מיי' פ"ב שם הל' ה

רחמנא אלא פריך הכי מה לנדה ואשת אח

יונה משום דאת מקורה הערה כתיב

עריות ז) הלכך בהעראה ילפינן כולהו

קט: קי:], ו) לקמן צו.,

ז) [ויקרא יח], ח) [ע"א],

סמג לאוין קד טוש"ע

מנדה: נדה דכתיב גבי אשת אח.

והנהו לא שייך בהו מקור ועוד

שכן אין אוסרן מתירן תאמר באשת איש

ט) [ויקרא יח], י) [ויקרא

אה"ע סימן טו סעי' טז:

דאפסקינהו בקרא דמולך אי נמי

דילפינן מיניה לעיל ח) העראה לאשת

יח ו מיי' שם הל' ב

כ], כ) [ויקרא יח],

שאוסרה מתירה אלא א)אמר ר' יונה ואיתימא

❖

ל) [ויקרא כ],

אח מנדה: בחיי בעלה. אם גירשה

משום דזכור ובהמה לא חשיב ביאה

טוש"ע שם סעי' י:

רב הונא בריה דרב יהושע אמר קרא כי

יט ז מיי' שם טוש"ע שם

אחיו: ולאו הבא מכלל עשה עשה.

דאין דרך ביאה בכך ולהכי בפרק

כל אשר יעשה מכל התועבות האלה

סעיף ח:

אבל כרת ליכא: משכבי אשה. וכיון

ארבע מיתות (סנהדרין נד:) צריך אזהרה

כ ח מיי' פ"א מהלכות

תורה אור השלם

ונכרתו הנפשות העושות הוקשו כל העריות

נחלות הלכה ו סמג

ועונש לשוכב ונשכב בזכור אע"ג

דבאשה הוי העראה משכב ממילא

1. כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה

עשין צו טוש"ע ח"מ סימן

כולן לנדה מה נדה בהעראה אף כל

דבעלמא לא בעי קרא לחייב האשה

איתסרא בזכור דהא בזכור כתיב ט)

❖

רעו סעיף ד:

מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה

אמרו

בהעראה ואלא נדה דכתיבא גבי אשת אח

לו מתה אשתך

משכבי אשה: המערה בבהמה. שלא

הנשכבת:

וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת

כו'. בתלתא הוה סגי אלא קמ"ל

למה לי לכדרב הונא דאמר רב הונא רמז

גמר ביאתו: ואחות אב ואחות אם

מִקֶּרֶב עַמָּם:

ויקרא יח כט

תוספות ישנים

דאף על פי שיש ערבוב שכל

לאו מחייבי מיתות הן דלא כתיבא

ליבמה מן התורה מנין מנין הא כתיב

2. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו

בהו מיתה: ליכתבה במיתת בית דין.

חמשתן שלשלת אחוה וצריך להוציא

אח שאין להם היתר בחיי

יבמה יבא עליה אלא רמז ליבמה שאסורה

וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין

אוסרן. נדה בשעת הדם

האסורות לא גזרינן הנך דשרינן

כגון באמו וחמותו ולימא נמי אם אינו

לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת

בחיי בעלה מנין האי סברא היא מדאמר

ואשת אח בחיי בעלה:

הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ

אטו הנך דאסירן:

ענין להו דאתיא בהיקישא דר' יונה

מותר בראשונה ובשלישית

רחמנא לאחר מיתת בעלה שריא מכלל

יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ

צרותיהן.

תנהו ענין לבהמה: איידי דכוליה

איצטריך אע"ג דס"ד

ואינו אסור בה מטעם

לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:

דבחיי בעלה אסורה ודלמא לאחר מיתת

דנשואין [דשניה] לא הוו

דברים כה ה

קרא. דכתיב באחות אב ואחות אם

דמוטב שיחלוץ הצרות

3. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת

כלום מטעם הראשונה

בעלה מצוה בחיי בעלה רשות אי נמי לאחר

גזירה שלא יחלוץ לשניה או רביעית:

בפרשת קדושים תהיו י) לדרשא אתא

וביאתה הוי כמו אנוסה

אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִוא

מיתת בעלה אין בחיי בעלה לא ולאו הבא

מאשת

כדתניא לקמן כתיב ביה נמי העראה

ב)

ואמרי' (לקמן צז.) נושאין

עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה עֲרִירִים

על האנוסה דאם אנס אשה

ויקרא כ כא

מכלל עשה עשה אמר קרא ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא וכי

יִהְיוּ:

בלא צורך לדרשא דבהמה: ערות

4. וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב

אינו אסור בקרובותיה

אחות אביך. קרא דאחרי מות קמא

אשת אחיו נדה היא אלא כנדה מה נדה אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן

והשתא מייתי מהכא דאף

מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה

נקט: בין. שהיא אחות אביך מן האב

מן האם אסורה מדקאמר

ויקרא יח כב

הִוא:

בשעת איסורא בכרת אף אשת אח [נמי] אף על פי שיש לה היתר לאחר

5. עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא

אסור בשניה דוקא

בין מן האם: מה אחותו בין מן האב

מכאן בחיי בעלה בכרת אלא העראה דכתיבא גבי אחות אב ואחות אם

ובשלישית שרי משום דאין

תְגַלֵּה שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא:

בין מן האם. דכתיב כ) בת אביך או

קדושי שניה כלום. הא אי

ויקרא יח יב

למה לי לכדבעא מיניה רבינא מרבא ג המערה ג) בזכור מהו בזכור 4 משכבי

6. עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ לֹא

הוה שרי בשניה הוי אסור

בת אמך: מה דודתו מן האב ולא מן

אשה כתיבא אלא המערה בבהמה מהו אמר ליה אם אינו ענין להעראה

בשלישית מפני שהיא

תְגַלֵּה כִּי שְׁאֵר אִמְּךָ

האם. שאם היה דודו אחי אביו מן

אחותה אע"ג דשלישית הוי

ויקרא יח יג

הִוא:

דכתיבא גבי אחות אב ואחות אם דאתיא בהקישא מדרבי יונה ד תנהו ענין

האם ולא מן האב אין אשתו עליו

7. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת

אחות שניה מן האם לבד.

להעראה דבהמה מכדי בהמה חייבי מיתות בית דין היא מאי טעמא כתיב

וה"ה דה"מ לאתויי

ערוה ולקמן בעי מנלן: דודתו אין

דֹּדָתוֹ עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה

ולאוכוחי בהדיא בלא דוחק

חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים

להעראה דידה גבי חייבי כריתות לכתוב גבי מיתת בית דין ונילף מיתת ב"ד

איסורה בא עליו מאליו. אלא על

מסיפא דמשמע דאף מן

ויקרא כ כ

יָמֻתוּ:

ידי קדושי דודו: ולא תוכיח אחותו.

ממיתת ב"ד איידי דכוליה קרא לדרשא אתי כתיב ביה נמי הא מילתא

8. אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ

האם אסורה. דקאמר מתה

ד)

הראשונה מותר בשניה

וכיון דלא נפקא לן מדינא תלמוד

יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ

לדרשא מאי דרשא דתניא ערות אחות אביך לא תגלה בין מן האב בין

❖

וברביעית ואסור בשלישית

מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ

לומר מקרא שני בפרשת קדושים תהיו

מן האם אתה אומר בין מן האב בין מן האם או אינו אלא מן האב ולא מן

הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל:

❖

ערות אחות אביך ואחות אמך לא

ויקרא כה מט

האם ודין הוא חייב כאן וחייב באחותו מה אחותו ו בין מן האב בין מן האם אף

תגלה ואין צריך להזהיר שכבר הזהיר

ל)

מוסף רש"י

כאן בין מן האב בין מן האם או כלך לדרך זו חייב כאן וחייב בדודתו מה

ולא הוה ליה לאשמועינן אלא עונש

מכל התועבות האלה.

תוס' חד מקמאי

דודתו מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם נראה למי דומה

כדעבד באשת אח ובאחותו איש כי

בפרשת עריות כתיב

בעלמא: תניא ערות

(קדושין סז:). בזכר

דנין איסור הבא מאליו מאיסור הבא מאליו ואל תוכיח דודתו שאין איסור

יקח אחות אביו ואחות אמו עונם

משכבי אשה כתיבא.

אחות אמך לא תגלה בין

הבא מאליו או כלך לדרך זה דנין קרובי האב מקרובי האב ואל תוכיח

ישאו וקרא יתירא הוא לרבות אחות

ומאי קא מבעיא ליה כל

מן האב בין מן האם. (ומן

דמחייב באשה מחייב נמי

אחותו שקרובי עצמו תלמוד לומר ערות אחות אביך לא תגלה בין מן האב

אביו מן האם ואחות אמו מן האם:

האם). אשה אל אחותה

ביה (סנהדרין נה.) אמרו

לא תקח בין מן האב

למה לי למכתב. האי קרא יתירא

בין מן האם 6 ערות אחות אמך לא תגלה בין מן האב בין מן האם למה לי

לו מתה אשתך ונשא

בין מן האם ערות אחי

בתרוייהו לכתוב בחדא ותיתי אידך

אחותה מאביה. שלא

למכתבא באחות אב למה לי למכתבא באחות אם אמר רבי אבהו צריכי

אביך לא תגלה אל אשתו

מאמה, חזרו ואמרו לו

מינה: יש לה חייס. דמשפחת אב

לא תקרב דודתך היא מן

דאי כתב רחמנא באחות אב שכן יש לה חייס אבל אחות אם אימא לא ואי

מתה השניה ונשא אחותה

האב ולא מן האם דאתייא

קרויה משפחה דכתיב ויתילדו על

של שניה מאמה ולא

דודו [דודו] כתיב הכא

כתב רחמנא באחות אם שכן ודאית אבל אחות אב אימא לא צריכא ודודתו

משפחותם לבית אבותם (במדבר א):

מאביה, ונמצאת שלישית

דודתך היא וכתיב התם או

דפשיטא ליה לתנא דמן האב ולא מן האם מנא ליה אמר רבא אתיא דודו

רחוקה מן הראשונה ולא

דודו או בן דודו יגאלנו

אחות אם ודאי קרובתו אבל אחות

קרובתה היא, חזרו ואמרו

מה להלן מן האב ולא

דודו כתיב הכא 7ערות דודו גלה וכתיב התם 8 או דודו או בן דודו יגאלנו

אב שמא ח"ו אין זה אביו: מה להלן

לו מתה ונשא אחותה

מן האם דכתיב ממשפחתו

מה להלן מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם והתם מנלן אמר

מן האב. אם אחי אביו מן האב הוא

של שלישית זו מאביה

יגאלנו ומשפחת אב קרויה

ולא מאמה, נמצאת רביעית

משפחה ומשפחת אם

קרא ממשפחתו יגאלנו משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה

הוי קרוב לענין גאולה יותר ומצות

ה)

רחוקה מן השניה וכל

אינה קרויה משפחה ומה

גאולה מוטל עליו יותר מקרובי האם

משפחה והדתנן ו) אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה מתה ונשא

שכן מן הראשונה, חזרו

שכתב הרב אלפס בענין

אף כאן מן האב ולא מן האם: ה"ג

ואמרו לו מתה ונשא

העראת אשה לבעלה

אחותה מאמה מתה ונשא אחותה מאביה מתה ונשא אחותה מאמה מותר

אחותה מאמה ורחוקה מן

כבר כתבתי בקדושין

ממשפחתו יגאלנו משפחת אב קרויה

בראשונה ובשלישית ובחמישית ופוטרות צרותיהן ואסור בשניה וברביעית

השלישית, ואחר כך אמרו

סברת האחרים תוספת

משפחה כו': והא דתנן אמרו לו

לו כולן קיימות (לקמן

על סברת הרב ז"ל

ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה

צו.). מותר בראשונה

מתה אשתך כו'. כגון דינה בת לאה

ולפי סברת הרב ז"ל

מותר בשניה וברביעית ופוטרות צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית

ובשלישית ובחמישית.

משמע דביאה בלא חופה

מיעקב ויוכבד בת לאה מחצרון

שאין קרובות זו לזו, אע"ג

קונה ליורשה וליטמא

אלמא

ושרה בת חצרון מקטורה ורבקה בת

שהשלישית אחות השניה

לה ובפ' נערה שנתפתתה

היא, שריא, דקדושי שניה

קטורה מבתואל ומלכה בת בתואל מחנה וראובן נשא את מלכה והלך למדינת הים אמרו לו מתה אשתך ונשא את רבקה

(מ"ח:) תניא נמי או

לא תפסי, דאחות אשה היא

שהיתה לה חצר בדרך

שהיא אחותה מאביה חזרו ואמרו לו מתה רבקה ונשא את שרה אחותה מאמה אמרו לו מתה שרה ונשא את יוכבד אחותה

והויא לה כאנוסה ומפותה

ונכנסה עמו לשם נשואין

מאביה אמרו לו מתה יוכבד ונשא את דינה אחותה מאמה חזרו ואמרו לו כולן קיימות: מותר בראשונה. במלכה אשתו: ובשלישית.

ותניא אנס אשה מותר

אע"פ שכתובתה בבית

לישא בתה, דלא אסרה

אביה ומתה בעלה יורשה.

שרה לפי שרבקה לא היו קדושיה קידושין וביאתה באונס הוא ומותר בשרה אחותה דתנן (לקמן דף צז.) נושאין על האנוסה: ובחמישית.

תורה אלא אחות אשה

בד"א

לירושתה אבל

דינה ואע"פ שהיא אחות יוכבד הרביעית לפי שביאת יוכבד פיתוי היא ואינה קידושין מפני שהשלישית היו קידושיה קידושין:

והיכא דלא תפוס קדושין

ופוטרות צרותיהן. אם מת וחלצו האחין לאחת מהן פוטרות צרותיהן: ואסור בשניה. מפני הראשונה וברביעית מפני השלישית:

לאו אשה היא, וכן חמישית

אף על פי שהיא אחות

אלמא

הרביעית מותרת הואיל

ותפסי קדושי שלישית נמצאת ביאת רביעית שהיא אחות שלישית ביאת זנות ולא אסרה חמישית עליו (שם). ופוטרות צרותיהן. אם מת ובא יבם וייבם את אחת מהן נפטרה צרתה (שם). ואסור בשניה וברביעית. בשניה

משום ראשונה וברביעית משום שלישית (שם). לאחר מיתת הראשונה. שאמת היו הדברים של ראשונה ושאר הדברים שקר היו (שם). ואסור בשלישית. מפני שניה, ובחמישית. מפני רביעית (שם).