הבא על יבמתו
פרק ששי יבמות
נה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאשת
אח ילפינן. ואפילו למאי
אלמא אחות אשה בין מן האב בין מן האם. דהא שלישית אחותה של
דפרישית
לעיל דאחות אשה
כא א מיי' פ"ב מהל'
א) [לעיל נד: וש"נ],
ב) מכות יד. כריתות ב:,
איסורי ביאה הל' ט
שניה מאמה היא וטעמא דשניה לאו אשתו היא משום הכי מותר
לא חשיב חומרא מה שבידו לרבות מ"מ ליכא למיפרך
ג) [ויקרא כ], ד) [דברים
סמג לאוין קח טוש"ע
בשלישית הא אם הוו קידושי שניה קידושין הוה אסור בשלישית:
מה לאשת אח שכן בידו לרבות דהכא לא יליף אלא דשייך אחוה מן
כה], ה) [ויקרא יח], ו) ס"א
אה"ע סימן טו סעי' כו:
דיש
❖
לה בנים לאחר מיתת
כב ב שם סעיף כב:
אחות אשה קרובי עצמו חשיב לה שמחמת עצמו נאסרה עליו ולא
האם באחות אשה כמו באשת
אח:
אינו,
כג ג מיי' פ"א מהלכות
בעלה. תימה הכא מצרכינן קרא
מחמת אביו ולאפוקי דודתו דקרובת
יבום ה"א טוש"ע שם
אביו היא: ה"ג הכא ת"ל ערות אחיך
לאסור לאחר מיתה וכן בפ' ד' מיתות סי' קנז סעי' א:
אלמא אחות אשתו בין מן האב בין מן
א
תורה אור השלם
כד ד ה ו מיי' פ"א
היא: בחיי בעלה. אם גירשה:
(סנהדרין נג. נד.) גבי אשת אב וכלתו
האם אסורות מנלן יליף מאחותו מה אחותו
1. עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא
מהלכות איסורי
מדרב הונא. דכתיב ג) אשת אחיו נדה
ופ"ק דקדושין (דף יג: ושם) קבעי
❖
בין מן האב בין מן האם אף כאן בין מן האב
ביאה הלכה י:
תְגַלֵּה עֶרְוַת אָחִיךָ הִוא:
היא כדלעיל (דף נד:): ולאו הבא
אשת איש מנלן דשריא אחר מיתת
ויקרא יח טז
בין מן האם ולילף מדודתו מה דודתו מן
מכלל עשה עשה. יבמה יבא עליה ד)
בעלה וי"ל דבכל הני צריך קרא לאסור
2. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת
האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא
אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִוא
אבל כרת ליכא: הכי גרסינן כתיב
דלא נילף מאשת איש דשריא לאחר
תוספות ישנים
עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה עֲרִירִים
מן האם מסתברא מאחותו הוה ליה למילף
קרא אחרינא ערות אחיו גלה: אף
מיתה כדיליף התם וקשה דבהאשה
ובחמישית: מדגלי רחמנא
ויקרא כ כא
יִהְיוּ:
שכן קרובי עצמו מקרובי עצמו אדרבה
3. וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת
שכבת זרע בשפחה
אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה.
רבה (לקמן דף צד: ושם) קאמר גבי
חרופה מכלל דחייבי לאוין
טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב
מדודתו הוה ליה למילף שכן דבר על ידי
בלא בנים שריא. וא"ת הא ילפינן
חמותו לאחר (ב) מיתה דממעט לה
בהעראה. וא"ת אדרבה
לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ:
רבי עקיבא מדכתיב ישרפו אותו
(לעיל דף יז:) אחוה אחוה מבני יעקב
קדושין מדבר שעל ידי קדושין אלא
נימא דנילף מינה דמה
ויקרא יח יט
4. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת
שפחה חרופה בגמר ביאה
ואתהן ואת שתיהן כלומר ששתיהן
איכא למימר אחים מן האב מצוה
מאשת אח ילפינן דשכן דבר על ידי קדושין
אף חייבי לאוין וכו'
דֹּדָתוֹ עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה
מן האם רשות: ערות אחיך היא.
קיימות נהי דמעטיה קרא משרפה
וא"ל א"כ לשתוק קרא
וקרובי עצמו ואשת אח גופה מנ"ל דתניא
חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים
מאיסורא מי מיעטיה משמע דאי לאו
ומהאי קרא מרבינן אשת אח מן
משפחה חרופה דהא עדיין
ויקרא כ כ
יָמֻתוּ:
ערות אשת אחיך לא תגלה בין מן האב
ב
1
5. וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת
לא מסקינן אדעתין הך
האם: אחותו דכתב בה כרת למה
קרא היתה בשרפה וי"ל דבכולהו צריך
קושיא עד לקמן. וי"ל
בין מן האם אתה אומר בין מן האב בין
אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וְהִוא
לי. כיון דדרשת העראה וקראי יתירי
קרא לאסור ולהתיר דלא נילפו
דהא מסיק אדעתיה שפיר
שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ
בהוייתה
מן האם או אינו אלא מן האב ולא מן
תהא. ומכל
מהדדי:
דכולהו כרת דאחותו מאי תדרוש
דאם איתא דחייבי לאוין
וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ
בגמר ביאה לשתוק משפחה
האם ודין הוא חייב כאן וחייב באחותו מה
חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ בִּקֹּרֶת
ביה הא כבר נכתב בכל העריות
מקום איצטריך לעיל (דף יז:) למילף
חרופה דשפחה חרופה
תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא
ונכרתו הנפשות העושות ה): חייב על
אחוה (ג) מבני יעקב דלא נימא
אחותו בין מן האב בין מן האם אף כאן
נמי חייבי לאוין היא
ויקרא יט כ
חֻפָּשָׁה:
כל אחת ואחת. ואי לא כתב אלא
דבעינן דמיחדי באבא ובאימא משום
6. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת
דכתיב לא יהיה קדש אבל
בין מן האב בין מן האם או כלך לדרך
דכתב
לקמן גבי חייבי כריתות
אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת
רחמנא
חד כרת אכולהו הוי אמינא היכא
דכתיב יחדו: (ד)
זו חייב כאן וחייב
בדודתו מה דודתו מן
לא הוה מסקינן אדעתין
אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ
גבי דודתו למה לי. אפילו למאי
דעבדינהו לכולהו בהעלם אחד לא
לומר ישתוק קרא משפחה
וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ
האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא
מחייב אלא חדא השתא הוי דבר
דמפרש ו)(בה) דאין ערירי בכל חייבי
חרופה כיון דלא ידעינן ליה
חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי
מן האם נראה למי
דומה דנין קרובי עצמו
רק מדיוקא מדגלי רחמנא
בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ
שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על
כריתות אלא היכא דמפרש קרא
בחייבי כריתות מכלל דחייבי
גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא:
מקרובי עצמו ואל תוכיח דודתו שקרובי
הכלל כולו דמה אחותו מיוחדת שהיא
בהדיא אתי שפיר כדפרישית בריש
לאוין בגמר ביאה. עוי"ל
ויקרא כ יז
האב או כלך לדרך זו דנין דבר שעל ידי
7. אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא
דאין להקשות הכא נילף
ערוה וחייבין עליה בפני עצמה אף
מכילתין (דף ב. ד"ה אשת):
לישתוק קרא משפחה חרופה.
מיניה דהא ודאי מיניה בעי'
יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה
קדושין מדבר שעל ידי קדושין ואל תוכיח
כל שהיא ערוה חייבין עליה בפני
למילף דהכי פירושא מדגלי
מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ
עצמה: לכרת ניתנה ולא למלקות.
וא"ת השתא דחייבי
אחותו שאיסור הבא מאליו ת"ל ערות אחיך
רחמנא בשפחה חרופה ש"ז
הוּא לֵאלֹהָיו:
1
❖
גבי חיוב האשם מכלל
ויקרא כא ז
דאי התרו בו למלקות אינו לוקה
לאוין בהעראה אם כן לישתוק קרא
היא בין מן האב בין מן האם ואימא
דחיוב הלאו הוי קודם גמר
דלאו שניתן לאזהרת כרת הוא לפיכך
בחייבי כריתות ותירץ ה"ר משה כהן
ביאה וא"כ חייבי לאוין הוו
אידי ואידי באשת אח מן האב חדא דיש
אין לוקין עליו $דלא הוה ליה לעונשו
דאי לאו קרא בחייבי כריתות הוה
בהעראה: א) ולפי' זה
גליון הש"ס
לה בנים בחיי בעלה וחדא דאין לה בנים
קשה את שפרשתי דשמעינן
כרת אא"כ הזהיר עליה הלכך אזהרה
אמינא מדגלי רחמנא בשפחה מכלל
רש"י ד"ה לכרת ניתנה
מש"ז דכתיב גבי אשם
בחיי בעלה אין לה בנים בחיי בעלה מדרב
לאו למלקות ניתנה: מואל אשה.
דחייבי כריתות בהעראה אבל חייבי
דחיוב הלאו הוי משעת
וכו' דלא הו"ל לעונשו
הונא נפקא ואימא אידי ואידי באשת אח מן
לחלק על כל אשה ואשה שבפרשה זו
לאוין בגמר ביאה דילפינן משפחה
העראה וא"כ אפילו אי
כרת אא"כ הזהיר עליה.
❖
לא כתיב העראה בחייבי
עיין מכות דף יג ע"ב:
האב חדא דיש לה בנים בחיי בעלה וחדא
דהוה ליה למכתב ולנדה לא תקרב:
חרופה
אבל השתא דכתיב העראה
כריתות ידעינן דחייבי
ערירים. היינו נמי כרת שזרעו
בחייבי
כריתות אי כל חייבי לאוין
דיש לה בנים לאחר מיתת בעלה יש לה
לאוין בהעראה ומצינן לתרץ
❖
נכרת: ערירים יהיו. לשעת מיתתן
בגמר ביאה א"כ לישתוק קרא
כתירוץ אחר שתרצתי:
בנים לאחר מיתת בעלה לא צריכא קרא
הגהות הב"ח
משמע סופן לבא לידי ערירי דאם
משפחה חרופה א):
מדאמר רחמנא שאין לה בנים מותרת הא יש
(א) רש"י ד"ה לשתוק וכו'
אתיא
יש לו בנים קוברן: ערירים ימותו.
בשאר חייבי לאוין נמי
לה בנים אסורה ודלמא אין לה בנים אסורה
מוסף רש"י
לא מיחייב בהעראה
משמע דאם הן עכשיו ערירים כן
לעלמא ושריא ליבם יש לה בנים שריא לעלמא ושריא ליבם אי נמי אין לה
אלא בגמר ביאה:
שאם עשאן כולם
ימותו ואפי' יולדו להם לאחר מעשה:
(ב) תוס' ד"ה דיש
בהעלם אחת חייב על
בנים מצוה יש לה בנים רשות אי נמי אין לה בנים אין יש לה בנים
דאי כתב רחמנא ערירים יהיו הוי
וכו' לאחר מיתת אשתו
כל אחת ואחת. לפי
לא ולאו הבא מכלל עשה עשה כתב קרא אחרינא ערות אחיו גלה
דממעט לה ר"ע: (ג) ד"ה
שכלל כל העריות בכרת
אמינא דהוו ליה עד חטאיה. והכי
א)
2
בהוייתה וכו' למילף אחוה
אחת, הייתי אומר אם
ואימא אשת אח מן האם כאשת אח מן האב מה אשת אח מן האב לאחר
משמע סופם להיות ערירים שימותו
אחוה מבני: (ד) ד"ה
עשאן כולם בהעלם אחד
בניהם שיש להם עתה ויהיו ערירים
מיתת בעלה שריא אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה שריא אמר
אינו חייב אלא אחת, לכך
דכתב כך צריך להתחיל
דודתו דכתב רחמנא גבי
יצאה כרת באחותו לחלק,
אבל בשעת מיתתם לא ימותו
קרא היא בהוייתה תהא אחותו דכתב בה כרת למה לי לכדרבי יוחנן דאמר
ג
1
ערירים למה לי אפי'
דהוי דבר שהיה בכלל ויצא
ערירים דבנים דהוו ליה מחטאיה
למאן דמפרש כצ"ל:
מן הכלל ללמד על עצמו
ר' יוחנן שאם ב)עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת ולרבי יצחק
ואילך לא מייתי: ואי כתב רחמנא
שמתחייב עליה לעצמה
דאמר כל חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצתה כרת באחותו לדונו בכרת
אם עשאה עם חברותיה,
ערירים ימותו הוי אמינא מחטאיה
ולא ללמד על עצמו יצא
ולא במלקות לחלק מנלן נפקא ליה 3 מואל אשה בנדת טומאתה לחייב על
ואילך. דהכי משמע מחטאם ישאו
אלא ללמד על הכלל כולו
כל אשה ואשה דודתו דכתב בה רחמנא ערירים יהיו ל"ל לכדרבה דרבה
ואילך ערירים ימותו אבל בנים
יצא, מה אחותו מיוחדת
שהיא ערוה וחייבין עליה
רמי כתיב ערירים יהיו וכתיב ערירים ימותו הא כיצד יש לו בנים
דמעיקרא לא מייתי כתב רחמנא
2
4
בפני עצמה, אף כל שהיא
ערירים יהיו סופן לבא לידי ערירים
קוברן אין לו בנים הולך ערירי ואיצטריך למכתב ערירים יהיו ואיצטריך
ערוה חייבין עליה בפני
עצמה (מכות יד.). לדונו
דמדכתיב ערירים יהיו מכלל דהשתא
למכתב ערירים ימותו דאי כתב רחמנא ערירים יהיו ה"א עד חטאיה אבל
בכרת ולא במלקות.
לאו ערירים נינהו: שפחה חייבי לאוין
מחטאיה ואילך לא כתב רחמנא ערירים ימותו ואי כתב רחמנא ערירים
והיה מלמד על הכלל כולו,
היא דכתיב בה לא יהיה קדש (דברים
דלית ליה חייבי כריתות
ימותו ה"א מחטאיה ואילך אבל מעיקרא לא צריכא: ד העראה דחייבי
שלקו נפטרו מידי כריתתן
כג) וגלי בה רחמנא דלא מייתי אשם
לאוין מנלן מדגלי רחמנא שכבת זרע גבי שפחה חרופה מכלל דחייבי
בפרק ואלו הן הלוקין
5
עד שיגמור בה ביאתו דכתיב שכבת
(כריתות ב:). מואל אשה.
לאוין בהעראה אדרבה מדגלי רחמנא העראה בחייבי כריתות מכלל
זרע מכלל דחייבי מלקות דלאו דאשם
הוה ליה למכתב ולנדה לא
דחייבי לאוין בגמר ביאה אמר רב אשי אם כן לשתוק קרא משפחה חרופה
תקרב (שם).
כגון ממזר ושפחה שאין חרופה
בהעראה מיחייב: שפחה חרופה.
העראה דחייבי לאוין דכהונה מנלן אתיא קיחה קיחה דחייבי עשה מנלן
ה
ו
6
7
שפחה כנענית המאורסת לעבד
אתיא
עברי שמותר בה [כריתות יא.] כדכתיב (שמות כא) אם אדוניו יתן לו אשה: לשתוק קרא. דלא לגלי שכבת זרע בשפחה חרופה ואנא אמינא (א) כשאר
חייבי לאוין בגמר ביאה: דכהונה מנלן. דמשפחה לא גמרינן אלא לאו השוה בכל דומיא דשפחה חרופה: קיחה קיחה. כתיב גבי חייבי
אחותו וכתיב בחייבי לאוין דכהונה לא יקחו (שם כא): דחייבי עשה. כגון מצרי ואדומי עד דור
כריתות (ויקרא כ) איש אשר יקח את
שלישי מנלן דאסירא העראה דידהו
בישראל וקאי בעשה כדכתיב
דור
שלישי יבא (דברים כג)
ולא שני
ולאו הבא
מכלל עשה עשה:
ביאה