הבא על יבמתו
פרק ששי יבמות
נו.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
לדברים
האמורים. אע"ג דכל שאר דברים כתובים נמי בפרשה
מכאן ואילך. מהכנסת עטרה ולמטה אינו אלא נשיקה ופטור ומדפטר
כח א ב מיי' פ"ח מהל'
א) [לקמן נח:] סוטה כד:,
ב) [לעיל לה.], ג) [דברים
תרומות הל' ו:
בנשיקה ודאי פליג אדשמואל דנשיקה קרי לה העראה והעראה רבינן
כדדרשינן כיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר כיון
כט ג מיי' שם הל' ט:
כה], ד) [לעיל נד.],
לה לחיובי: קנה לכל. באחת מן הביאות גרועות הללו קנה לה לכל
דביאת שוגג לא קני בעלמא סברא הוא דלא רבייה אלא לדברים
❖
ל ד ה מיי' שם הל' י:
ה) במ"ס אין זה, ו) ס"א
המפורשים בפרשה בהדיא
כגון לירש בנכסי אחיו דכתיב יקום על
דבר ואוכלת בתרומה מיד אם כהן הוא אפי' הלך למדינת הים ולא
שמא תשקה ותאכיל ולא
גזרינן רש"ל, ז) שייך למתני'
בא עליה ביאה גמורה: האמורים
שם אחיו לנחלה ולפטור אשת אחיו
❖
לעיל נג:,
תוספות ישנים
מכאן ואילך אינו אלא נשיקה ופטור עליה
בפרשה. בפרשת יבמים שכתב בה
מן היבום דכתיב לו לאשה ולא לאחיו
לאשה דפקע מינה זיקת אחיו
מקרא זהג) יבמה יבא עליה דדרשינןד)
ופליג אדשמואל: אחד המערה ואחד הגומר
לה שלא כדרכה. ואין
להקשות ומי גרע מקינא
ולפטור צרתה דכתיב בית אחיו בית
ליה בין בשוגג בין במזיד בין באונס
הגהות הב"ח
קנה: מאי קנה רב אמר קנה לכל ושמואל
א)
לה סתם דודאי גרע דגלי
בין ברצון: לירש. דכתיב יקום על
אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים
(א) תוס' ד"ה כל וכו' אי
אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה
בדעתיה שאינו חושדה אלא
שם אחיו (דברים כה): ולפוטרה
דהנהו דברים הוו לאוקמיה במקום
ביאה. נ"ב בפ"ק דקדושין
בשלא כדרכה ומ"מ פריך
לירש בנכסי אחיו ולפוטרה מן הייבום מן
א
דף י ע"א קא מיבעיא ליה
משכבי אשה כתיב וא"כ
מייבום. דאם מת ולו בנים מאשה
בעל אבל בתרומה לא אכלה ע"י
ביאה אי נישואין עושה אי
קנוי גמור הוא: לדברים
הנשואין לד"ה אכלה דהא הות קאכלה
❖
ביאה גרועה ולא יורשה ולא מיטמא
אחרת מותרת לשוק או אם הוציאה
האמורים בפרשה. ואע"ג
אירוסין עושה וע"ש:
מעיקרא כי פליגי מן האירוסין רב אמר
דבפרשה משמע דהויא
לה ולא מיפר נדריה דהיינו לאלומי
בגט לא בעיא חליצה או אם היתה
כאשתו לכל דבר דאמרינן
אוכלת דהא רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד
לה צרה נפטרה בביאתו של זו: מן
מבעל אבל מן הנשואין זכאי בכולהו
כיון שלקחה נעשית כאשתו
תוס' חד מקמאי
ושמואל אמר כי רבי רחמנא לאוקמיה
הנשואין. היכא דנפלה לפניו מן
דלא הוי אלא לאוקמיה במקום בעל
לכל דבר מ"מ לא שמעינן
מהתם ביאת שוגג ואונס
רב אמר קנה לכל ושמואל
דילפינן מהני דכתיבי ולא פליגי אלא
הנשואין שכבר היתה אוכלת בימי
במקום בעל לאלומי מבעל לא ואזדא
(הא) [רק מיירי] בביאה
אמר לא קנה אלא
בביאת שוגג וכיוצא בה אבל בהעראה
אחיו וכשמת ובטל קנינו פסקה
שמואל לטעמיה דאמר רב נחמן אמר
גמורה אבל ביאת שוגג
לדברים האמורים בפרשה
דקניא נמי בעלמא וביאה היא לכל
מלאכול דכ"ע לא פליגי דקניא לה
ואונס לא הוי כאשתו
אבל להאכילה בתרומה
שמואל כל שהבעל מאכיל יבם מאכיל וכל
לכל דבר אלא לדברים
לא קנה באונס ובשוגג.
הך ביאה גרועה להאכילה: לאוקמיה
דבר לא פליגי בה א) ומה שקבע
שאין הבעל מאכיל יבם אינו מאכיל מיתיבי
האמורים בהדיא בפרשה:
והלכתא כרב ודוקא
במקום בעל. שאם היתה אוכלת בחייו
מחלוקתן כאן אמתני' דאחד הגומר
מן הנשואין דברי הכל
באונס ובשוגג דה"ל
בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח
תאכל בשביל זה אבל לאלומי מבעל
ואחד המערה לאו משום דעלה פליגי
אכלה ע"י ביאת שוגג
כביאה אבל בלא ביאה
ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש אינה
דבלא ביאה לא דאמרינן
לא אכלה מן הנשואין
דבחיי הבעל לא היתה אוכלת דאין
אלא משום דמסיים בה קנה דקאי
ולא היבמה עד שתבעל:
אע"פ שכבר אכלה בחיי
אוכלת מת ונפלה לפני יבם חרש אוכלת
האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס
נמי אביאת שוגג כן נראה לר"י
לאלומי מבעל לא. וה"ה
בעלה. ושמעינן מהא דהא
לחופה האי נמי לא אלים מיניה ודוקא
ובירושלמי איכא פלוגתייהו ואיכא
ובזו יפה כח היבם מכח הבעל בשלמא
דהוה מצי למימר דאיכא
דתנן בפ' אע"פ ובפ'
בינייהו ליורשה וליטמא
אלמנה לכ"ג היבם אינו
בביאה בלא דעת קנין אבל בביאה
דמוקי פלוגתייהו בהעראה:
לרב ניחא אלא לשמואל קשיא אמר לך
לה דלשמואל כיון דלא
מאכיל בתרומה אע"פ
מן
הנשואין כ"ע לא פליגי דאכלה.
גמורה אשתו גמורה היא ואוכלת
אלימא מבעל לא ירית
שמואל אימא הכי ולא הספיק לכונסה עד
שכבר אכלה בחיי בעלה
אפי' לשמואל: אין היבם מאכיל.
לה ולא מיטמא כמו בעל
ע"י ביאה וה"ה דהוה מצי
ולאפוקי (מהמ"פ תוין)
שנתחרש אינה אוכלת בתרומה כנס ואח"כ
גופיה באשתו ארוסה:
[מהמפרשים] שפרשוה
בביאה גרועה: אינה אוכלת.
למינקט לענין ליורשה ולהטמא לה
א) ובירושלמי לא משמע
כשלא אכלה בחיי הבעל
נתחרש אוכלת מת ונפלה לפני יבם חרש
(דהך חופה לאו חופה היא)
ולהפר נדריה אלא נקט אכילת תרומה
ה)
כן וז"ל הירושלמי קנה ולא
אבל אם אכלה בחיי
אוכלת ומאי בזו דאילו בעל חרש מעיקרא
חילק בין ביאה לביאה מאי
דגזרינן נשואי חרש אטו קידושי
לרבותא וכ"ש לשאר דברים דזימנין
הבעל אוכלת שומרת
קנה שמואל אמר לא קנה
יבם בתרומה. ת"ר בת
לא אוכלת ואילו יבם חרש מעיקרא אכלה
חרש כדאמרינן לקמן: מת. חרש
שהיא כאשתו לכל דבר ולא אכלה
לכל אלא לדברים האמורים
ישראל פקחת שנתארסה
ואיכא דאמרי מן האירוסין ד"ה לא אכלה דהא
זה לאחר שכנסה ונפלה לפני יבם
בתרומה כדאמר בכתובות בפ' נערה
בפרשה לירש בנכסי המת
לכהן פקח ולא הספיק
ולהתיר צרתה לשוק ור'
לכנסה עד שנתחרש
חרש: אוכלת. דלא גרעה ביאת
(דף מח: ושם) מסורה לכל חוץ לתרומה
לא אכלה בחיי בעל כי פליגי מן הנשואין
יוחנן אומר קנה לכל. א"ר
אינה אוכלת מת ונפלה
חרש מביאת שוגג וזנות ואונס
גבי מסר האב לשלוחי הבעל. [וע'
רב אמר אוכלת דהא הות אכלה מעיקרא
יצחק ב"ר אליעזר פליגינן
ב
לפני יבם חרש אינה
שאין מתכוין לקנות ורבייה רחמנא
היטב תוס' סוטה כד: ד"ה דהאמר רב]:
בשמערה בה אבל אם גמר
אוכלת כנסה הבעל ואח"כ
ושמואל אמר אינה אוכלת כי רבי רחמנא
❖
מת ונפלה לפני יבם חרש אוכלת.
הביאה כ"ע מודו וא"כ
נתחרש אוכלת מת ונפלה
לגבי יבם: לשמואל קשיא. דהא
ביאת שוגג כמזיד לדברים האמורים בפרשה
משמע דרב ושמואל דהכא
לא הוה אכלה מעיקרא וקאכלה
וא"ת ואמאי אוכלת וניחוש
קיימי אהעראה וניחא
אבל לכל מילי לא והאמר רב נחמן אמר
השתא: אימא כנסה ואח"כ נתחרש
לסימפון שהרי לא בדקה שלא הספיק
שסתם התלמוד פלוגתייהו
מוסף רש"י
שמואל כל שהבעל מאכיל יבם מאכיל
דרב ושמואל אחר מתני'
אוכלת. מת אחר שכנסה ונתחרש
לכונסה עד שנתחרש וא"כ אינה
קנה לכל. קנה דקתני
אחד המערה ואחד הגומר
אימא כל ביאה שהבעל מאכיל בה יבם
ונפלה כו' אוכלת דהא אכלה
זקוקה לו ולקמן נמי דקאמר דגזרינן
קנה דעלה קיימי כן
מתני' קנה לכל, אם
מעיקרא: ומאי בזו. יפה כחו
נישואין דחרש אטו קידושין תיפוק ליה
מאכיל בה וכל ביאה שאין הבעל מאכיל
פירש רבינו נתנאל אך
כהן הוא מאכילה בתרומה
התוספות לא פירשו כן.
ויורשה ומיטמא לה ומשקה
ומאי ייפוי כח איכא הא בעל נמי
משום סימפון ולר' נתן נמי אמאי
בה אין היבם מאכיל בה מיתיבי ג בת
ופירשו דקיימי אביאת שוגג
ופוטרה בגט בלא חליצה
חרש הוא ומאכילה: חרש מעיקרא.
אוכלת ואור"י דלא חיישינן לסימפון
(סוטה כד:). לא קנה
וראיה לדבריהם דקאמר
ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא
אלא לדברים האמורים
בסמוך כי רבי רחמנא
קודם שכנסה: דהא אכלה מעיקרא.
אלא כשיכול הדבר להתגלות שיש
הספיק לכונסה עד שנתחרש אינה אוכלת
בפרשה. בפרשת יבמה,
ביאת שוגג כמזיד וכו'
והשתא הדרא בהך ביאה דהא
סימפון ויהיו קידושי טעות אבל הכא
משמע דבביאת שוגג איירי
לקום על שם אחיו בנחלתו
מת ונפלה לפני יבם חרש אוכלת ובזו יפה
רחמנא רבייה: כל ביאה שהבעל
דנתחרש לא חיישינן שמא יתפקח
אבל בהעראה לא פליגי
ולפוטרה בגט, דהא דקני
כח יבם מכח בעל בשלמא לרב מתרץ
דביאה היא לכל דבר וקניא
לה יבם בביאה כל דהו
מאכיל. כגון ביאת חופה: בשלמא
וימצא סימפון:
כל ביאה שהבעל מאכיל בה. אי
נמי בעלמא ואע"פ שקבע
מיבמה יבא עליה נפקא
ד כדתריץ מעיקרא אלא לשמואל קשיא
לרב. אע"ג דהא מתני' פריכא ליה
כאן מחלוקתן על משנה
לן, דלא כתיב יבמה יקחנה
קשיא: ת"ר בת ישראל פקחת שנתארסה
דקתני אכלה ואע"ג דלא אכלה
(א) ביאה אירוסין עושה אר"י
אחד המערה ואחד הגומר
לו לאשה, אלא יבא עליה
לאו משום דקאי עלה
ולקחה לו לאשה, ואשמעינן
מעיקרא והויא כנופלת מן האירוסין
דכל ביאה שהבעל מאכיל בה ע"י
לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש
אלא משום דמסיים קנה
דביאתו עליה הן הן
דאמרן לא אכלה אפי' לרב: מתרץ
חופה שאחריה קאמר:
אינה אוכלת נולד לה בן אוכלת מת הבן
דקאי נמי אשוגג כ"נ לר'
ליקוחי האישות שלו, הלכך
ה
ממזרת
לה כדמתרצינן מעיקרא. אליבא
ונתינה לישראל פסלה.
למידי דאתמר בהך פרשתא
שנ"ץ: ולא הספיק לכונסה
ז)
רבי נתן אומר אוכלת וחכמים אומרים אינה
רבינהו קרא נישואין הללו,
עד שנתחרש. לקמן מפרש
דשמואל חסורי מחסרא והכי קתני
לשון פסלה נקט משום
אוכלת מאי טעמא דרבי נתן אמר רבה
אבל למידי אחרינא לאו
טעמא דגזרינן נשואי חרש
כנסה ואח"כ נתחרש אוכלת מת
אחריני דממזרת ונתינה הם
נישואין נינהו, ומה אמור
אטו קדושי חרש וא"ת
הואיל שכבר אכלה א"ל אביי אלא מעתה
ונפלה לפני יבם חרש אוכלת דהא
פסולות ועומדות:
בלא האי טעמא לא תאכל
בפרשה פטור חליצה ע"י
בת ישראל שניסת לכהן ומית ליה תיכול
יבום ויקום על שם אחיו,
משום סמפון דשמא יש
מאי
אכלה מעיקרא: אלא לשמואל.
שיורש את נכסי אחיו ואין
בה מום וקדושי טעות הוו
שכבר אכלה אלא כיון דמית ליה פקע ליה
דאפי' האוכלת בחיי בעלה אינה אוכלת
דלא ידע לבודקה הבעל לפי
אחיו חולקין עמו (שם).
בשביל היבם בביאה גרועה: קשיא.
שלא הספיק לכונסה עד
קדושתיה מינה הכא נמי כיון דמית ליה פקע
קדושתיה מינה אלא אמר רב
שנתחרש וי"ל טעמא מאי
דהא ביאת חרש כביאת שוגג ואונס
יוסף קסבר ר' נתן נשואי חרש מאכילין בתרומה ולא גזרינן נשואי חרש אטו
קדושי טעות הוו כשנמצא
היא בלא כוונת קנין ואכלה: נולד
בה מום משום דאימר אם
קדושי חרש א"ל אביי אי הכי נולד לה בן למה לי משום רבנן וליפלוג רבי
היה יודע שכן הוא לא
לה בן אוכלת. בשביל בנה כדכתיב
נתן עלייהו ברישא שביק להו לרבנן עד דמסיימי מילתייהו והדר פליג עלייהו
היה מקדשה וזה החרש לא
ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו (ויקרא
היה לו דעת להקפיד בדבר
אי הכי ליתני מת הבן אינה אוכלת רבי נתן אומר אוכלת קשיא: וכן
כב) קרי ביה יאכילו [נדה מד.]: מת הבן.
ולא חיישינן שמא יתפקח
הבא על אחת מכל העריות: אמר רב עמרם הא מלתא אמר לן רב ששת
ב)
וימצא סמפון: נשואי חרש
והאב קיים: ר' נתן אומר אוכלת.
מאכילין בתרומה. דלא
ואנהרינהו
בשביל בעלה: ומית ליה. בלא בן:
איכא משום סמפון כיון
קסבר ר' נתן נשואי חרש. דקדשה כשהוא פקח מאכילין בתרומה דמדאורייתא משעת אירוסין אוכלת דכתיב (שם) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו
דהוה בר דעת כשקדשה
ולשמא ימזגו ליכא דאינה
הוא יאכל בו מיד ורבנן הוא דגזרי עד שתכנס לחופה משום גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותה כדאמרינן בכתובות
בבית אביה ואטו קדושי
באע"פ (דף נז:) הלכך כיון דהאי בשעת קנין הוי בן דעת והשתא הכניסה לחופה וליכא למיגזר ו) שמא תשקה אכלה אבל לא גזרינן
חרש לא גזר רבי נתן:
נשואי חרש אטו קידושי חרש דלאו בר קנין הוא ורבנן דאסרי גזרי נשואי חרש דהוי בן דעת בשעת קידושין אטו היכא דקדשה כשהוא חרש
הבא על אחת מכל
העריות האמורות בתורה
דקנינו לאו קנין: נולד לה בן למה לי. בלא בן נמי אכלה לרבי נתן: משום רבנן. לאשמועינן היכא דנולד לה בן מודו: והדר פליג
או פסולות ודוקא הני אבל
עלייהו. ואוכלת דקאמר רבי נתן אכולה מילתא קאי בין אסיפא דמת הבן בין ארישא קודם שנולד לה בן דקאמרי רבנן אינה
ביאת זנות דפנויה לא פסיל
אוכלת: אי הכי. דרבי נתן ארישא נמי פליג ומנטר הוא דנטר לרבנן עד סיומא: ליתני מת הבן אינה אוכלת רבי נתן אומר אוכלת.
לה לכהן ולא משויא לה
זונה דלית דסבר פנוי הבא
דתיהוי כולה מילתא דרבנן כחדא והדר ליפלוג רבי נתן אכולה אבל השתא ליכא למימר דנטר להו אסיומא ובמת הבן לחודא פליג:
על הפנויה שלא לשם אישות
ואנהרינהו עשאה זונה אלא לר' אלעזר
ולא ס"ל כוותיה: ממזרת
ונתינה לישראל פסל[ה]
לאו לפוסלה לכהונה מיירי דבלא"ה
אפסלא וקיימא ולתרומה דבי נשא ליכא
למימר דאינה בת כהן
אלא ר"ל לענין מלקות
למלקי הבא
עליה אם בעל