נו:
הבא על
יבמתו
פרק ששי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
וכן מאי לאו לא שנא בשוגג כו' וקתני פסלה. וליכא למימר
ואנהרינהו לעיינין ממתניתין. ממשנתנו הביא
ראיה לדבריו והאיר
לא א מיי' פי"ח מהלכו'
א) [צ"ל רבה], ב) לקמן ק:
איסורי ביאה הל' ח
כתובות נא: עד. נדה נב.,
עינינו בה: אע"פ שמותרת לבעלה. דכתיב (במדבר ה) והיא לא
משום אחרים נקט פסלה ולא משום אשת איש דעיקר חידוש
ג) [לעיל נד: וש"נ],
סמג לאוין קכא ועשין מה
נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת: פסולה לכהונה. אם מת בעלה
דאונס ורצון לא הוי אלא באשת איש אבל בשאר עריות אין חידוש טפי
ד) [לקמן עה.], ה) [לקמן
טוש"ע אה"ע סימן ו סעיף
עיקר
העראה בעריות
לא תנשא לכהן: ותנא תונא. תנא דידן כמו אבונא אחונא: מאי וכן.
באונס מברצון לענין פסולי כהונה (ב):
נט.], ו) [רש"ל מוחק עד
יא:
לב ב מיי' שם הלכה א ז
סוה"ד], ז) [דף נה.],
כתיב. ואית ספרים דגרסי אדרבה
לאו אאונס ואשוגג דלעיל קאי וקתני
ח) [ויקרא כא], ט) [צ"ל
סמג לאוין שם:
ואנהרינהו לעיינין ממתניתין אשת ישראל
יבמה הוא דילפינן מעריות ויש לפרש
הבא על אחת מכל העריות פסלה
א
לג ג מיי' פכ"ד מהל'
אלעזר], י) [מכאן חוזר
בדוחק דאע"ג דיבמה מחייבי לאוין
לכהונה ואשת איש בכלל עריות היא:
למשנה], כ) [ע"כ לשון
שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה פסולה
אישות הלכה יט:
❖
לד ד מיי' שם הל' כא
אחר],
לא אהעראה. וברצון דהויא זונה:
הוא דילפינן ולא מעריות חשיב ליה
לכהונה ותנא תונא וכן הבא על אחת מכל
וסמג שם וטוש"ע
ופרכינן עיקר העראה בעריות
שם סעיף י: כאילו ילפינן מעריות דע"י עריות
העריות האמורות בתורה או פסולות מאי
לה ה מיי' פי"ח מהל'
כתיבא. והיכי מדמה לה מתני' ליבמה
ושפחה חרופה שמעינן ליה בחייבי
תורה אור השלם
וכן מאי לאו לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד
לאוין: וכן אשלא כדרכה דחייבי
איסורי ביאה הל' ז
כאילו מיבמה גמר לה: אשלא
1. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ
סמג שם:
ולא שנא באונס ולא שנא ברצון וקתני פסלה
לאוין. פי' בקונטרס אלמנה לכ"ג
כדרכה. דקתני גבי יבמה ולא חילק
לו ו מיי' פ"ז מהלכות
שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי
לא מאי וכן אהעראה העראה דמאן אילימא
תרומות הלכה כא:
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אבל משום
בין ביאה לביאה דהיינו בין כדרכה
אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא
❖
לז ז מיי' שם הלכה יד:
דעריות למימרא דעריות ילפי' מיבמה אדרבה
נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא
העראה לא איצטריך למיתנייה דהא
לשלא כדרכה ועלה תני וכן הבא על
לֹא נִתְפָּשָׂה:
יבמה ילפינן מעריות דעיקר העראה בעריות
מרבינן ליה לעיל מקיחה קיחה
אחת מכל העריות פסלה לכהונה
במדבר ה יג
2. לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ
דעריות וקשה לר"י דאי משום חייבי
משום זונה ולעולם ברצון ו)וגמר ביאה
כתיב אלא מאי וכן אשלא כדרכה דעריות
תוספות ישנים
הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ
לאוין דכהונה נקט לה לשלא כדרכה
ביאה מיבמה דרבינן בה ולקחה שלא
אדרבה עיקר משכבי אשה בעריות כתיב
בהעראה לבד: מאי וכן
לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ
כדרכה: ה"ג אלא מאי וכן אשלא
נמי לא איצטריך דאיכא למילף נמי
לא שנא בשוגג לא
לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר
אלא מאי וכן אשלא כדרכה דחייבי לאוין
שנא במזיד ובאונס וברצון
כדרכה דחייבי לאוין. אלמנה לכ"ג
קיחה קיחה מעריות דכתיב בהו
הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא
$ אמר רבא אשת כהן שנאנסה בעלה
וקתני פסולות. וא"ת היכי
א)
לִפְנֵי יְיָ וְלֹא תַחֲטִיא אֶת
משכבי אשה אלא נראה לר"י דקאי
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דלא כתיב
מוכח מהכא דאשת ישראל
הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
לוקה עליה משום זונה משום זונה אין משום
אשאר חייבי לאוין דלאו דכהונה דלא
בהו משכבי אשה אבל משום העראה
שנאנסה אסורה לכהן דלמא
נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:
❖
טומאה לא אימא אף משום זונה מתיב רבי
הא דתני פסל באונס קאי
דברים כד ד
כתיב בהו קיחה דלא שמעינן בהו
לא איצטריך למיתנייה דהא רבינן
אפסולות לכהונה ולומר
זירא והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה
שלא כדרכה אלא מג"ש דביאה ביאה
לעיל ז) העראה דחייבי לאוין מקיחה
ב)
1
שנעשות חללות באונס
קיחה דעריות: בעלה לוקה עליה
מיבמה כי היכי דילפינן לעיל מינייהו
מותרת ויש לך אחרת שאע"פ שנתפשה
דע"כ פסול לא קאי אכולה
גליון הש"ס
יבמה לענין העראה: ואי זו זו
מלתא דמתני' דהא ממזרת
משום זונה. דכתיב זונה לא יקחו
אסורה ואי זו זו אשת כהן ולאו ג)הבא מכלל
גמ' אמר רבא אשת כהן
ונתינה מפסלי וקיימי וי"ל
אשת כהן. מוהיא קדריש וא"ת והא
(ויקרא כא) וסתם זונה היינו מנאפת
דהא לאו חדוש הוא
שנאנסה. עיין לעיל דף לה
עשה עשה אמר רבה הכל היו בכלל זונה
❖
קדרשינן לה בכתובות בפרק נערה
תחת בעלה שטעתה מאחר בעלה
לומר דפסולות לכהונה
ע"א תד"ה אע"פ:
כשפרט לך הכתוב גבי אשת ישראל והיא
שמתחללות באונס דמה לנו
(דף נא: ושם) לדרשא אחריתי לתחלתה
לזרים וזו אע"ג דנאנסה גבי כהן לא
ב)לחלק אכן תימה אמאי
לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת
באונס וסופה ברצון דשריא ואר"י
פליג רחמנא בין אונס בין רצון
לא משני דפסל לא קאי
הגהות הב"ח
מכלל דאשת כהן כדקיימא קיימא ואיכא
אאשת איש אלא באשת
דהתם אסמכתא היא דמסברא היא
כדגמרי' מוהיא לא נתפשה דהיא
(א) גמ' אמר רבה הכל
איש נאמר לענין התראה
דאמרי אמר רבה ב אשת כהן שנאנסה בעלה
דשריא דחשיב אונס אע"ג דסופה
מיעוטא משמע היא אשת ישראל הוא
היו: (ב) תוס' ד"ה מאי וכן
ללקות כדפ"ה גבי ממזרת
לוקה עליה משום טומאה משום טומאה אין
ברצון דיצרא אלבשה כי היכי דהוי
דיש חילוק בין נתפשה ללא נתפשה
ונתינה וי"ל דפסיקא ליה
וכו' כהונה הס"ד ואח"כ
מ"ה ה"ג אדרבה עיקר
דקאי אאשת איש דומיא
אבל אשת כהן אין חילוק: משום טומאה
אסמכתא הא דקאמר (לקמן דף ק:)
משום זונה לא אלמא באונס לא קרינא ביה
❖
דשאר עריות דר"ל פסל
העראה:
לא. בתמיה הא אמרי' בפ"ק (דף יא:)
לכהונה: אדרבה יבמה ואי זו זו שקדושיה טעות:
זונה מתיב רבי זירא והיא לא נתפשה
מן
ילפינן מעריות דעיקר האירוסין לא יאכלו. פי' בקונט'
הא מה אני מקיים אחרי אשר
אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת
ג
ד
העראה בעריות כתיבא.
בלשון שני ונראה לו עיקר
הוטמאה לרבות סוטה שנבעלה
תוס' חד מקמאי
שאף על פי שנתפשה אסורה ואיזו זו אשת
ואע"ג דיבמה ילפינן לעיל
דאיירי בין בבת כהן בין בבת ישראל
דכתיב לא יוכל בעלה (דברים כד)
:
מביאה ביאה מחייבי לאוין
לפני יבם חרש אוכלת
כהן ולאו הבא מכלל עשה עשה אמר (א) רבא
הכל היו בכלל זונה. כל הנבעלות תחת
דר"מ פסיל אפי' בבת כהן ור"א
קאמר הכא הכי כלומר לא
נולד לה בן אוכלת מת
הכל היו בכלל אחרי אשר הוטמאה
שייך למימר וכן מן העיקר
הבן אינה אוכלת. אמר
ה
ור' שמעון מכשירין אפי' בבת ישראל
בעליהן בין באונס בין ברצון בכלל
2
לטפל דהא בעריות כתיבא
רבה אשת כהן שנאנסה
כשפרט לך הכתוב גבי אשת ישראל והיא
ונתארמלו או שנתגרשו מן האירוסין
זונה לא יקחו ח) הן שהרי כולן נבעלו
בהדיא העראה: וכן אשלא
בעלה לוקה עליה משום
כשרות לא שייך כשרות בבת ישראל
בעילת זנות והוציא לך הכתוב אשת
לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת
כדרכה דחייבי לאוין אבל
טומאה אבל משום (אונס)
לא קאמר אהעראה דחייבי
מתני'
[זונה] לא כל באונס לא
אלא לינשא לכהונה דבתרומה לא
ישראל אנוסה מן הכלל אבל אשת כהן
מכלל דאשת כהן כדקיימא קיימא:
לאוין דאדרבה ילפינן לעיל
קרינן לה זונה מסתברא
כדקיימא קיימא: משום טומאה. אחרי
אכלה ובנתגרשה לא שייך אפי' לינשא
יבמה משאר חייבי לאוין
ו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן
דלא פליג רב' אדרב
וא"כ חייבי לאוין עיקר
ויש לפרש בנתגרשה אם בת כהן היא
אשר הוטמאה לרבות סוטה שנבעלה:
עמרם דאמר אשת ישראל
הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה רבי
ד)
ויבמה טפל: א) וקאמר
מתני' מן האירוסין לא יאכלו
שנאנסה פסולה לכהונה
כשרה לתרומה ובגמ' דקאמר מה
בגמ' השתא קדושי רשות
ע"כ לא פליגי בה אלא
אלעזר ורבי שמעון מכשירין ה) נתארמלו או
בתרומה. משעה שנתקדשו לאלו קדושי
קדושי רשות אין מאכילים בישראל
כגון בת כהן לישראל אין
לענין מלקות מיהו אם
נתגרשו מן הנשואין פסולות מן האירוסין
מאכילין פי' פוסלין לאכול
[נאנסה מודה] שפסלוה
שקדש בת ישראל קאמר וקשה לר"י
עבירה נפסלה מלאכול בתרומה דבי
כשרות: גמ' תניא אמר ר"מ ק"ו ומה
בתרומה קדושי עבירה
לכהונה שהרי נבעלה
נשא אם בת כהן היא: ר' אלעזר ור"ש
דמה ק"ו הוא זה דכיון דליכא צד
כדמתני לא כ"ש ולא נהירא
לפסול לה דכתיב ובת
קדושי רשות אין מאכילין קדושי עבירה לא
מכשירין. עד שתבעל לו ותעשה חללה
כהונה כלל מאין להם להאכיל
הך פירושא דא"כ הול"ל
איש כהן כי תהיה לאיש
ומה קדושי רשות פוסלין
זר היא בתרומת הקדשים
לאותם הקידושין ועוד הקשה ה"ר
כדכתיב לא יחללח) שני חלולין אחד לה
כ"ש אמרו לו לא אם אמרת בקידושי רשות
ועוד כיון דפרש"י דמתני'
לא תאכל. ומינה ילפינן
ואחד לזרעה: נתארמלו או נתגרשו. מן
משה כהן דהיאך יאכיל בת ישראל
שכן אין לו להאכיל במקום אחר תאמר
לא איירי בבת ישראל אלא
בפרק אלמנה לכ"ג כיון
הכהנים הללו: מן הנשואין פסולות.
בהגעת זמן דבפסולות לא שייך אוכלות
בבת כהן היכי קא מייתי
שנבעלה לפסול פסלה
בקדושי עבירה שכן יש לו להאכיל במקום
לקמן בסמוך מפצוע דכא
מהתרומה ומהכהונה ק"ו
דשוייה חללה בביאתו: מן האירוסין
משלו ואוכלות בתרומה כדאמרי' ביש
אחר א"ר אלעזר א"ר אושעיא פצוע דכא
כהן שנשא בת ישראל
מגרושה שמותרת בתרומה
כשרות. דאפילו ר"מ לא פסיל מן
מותרות (לקמן פה.)
בעמוד והוצא
באנו למחלוקת דמתני' הלא
פסלה לכהונה זו שאסורה
כהן שקדש בת ישראל באנו למחלוקת ר"מ
קאי מזוני אית לה ונראה דבבת כהן
האירוסין אלא בחייהן דמשתמרת
במתני' לא איירי (אלא)
בתרומה אינו דין שפסולה
ורבי אלעזר ור"ש לר"מ דאמר משתמרת
לביאה פסולה אבל מתו לא: גמ' מה
בבת ישראל. אלא ודאי
לכהונה והכי איתא בפ'
איירי כדפי' בקונטרס בלשון ראשון א)
נראה כפירוש אחר במתני'
אלמנה לכ"ג והיינו דתנן
לביאה פסולה דאורייתא לא אכלה הא
קידושי רשות. כגון ישראל שקידש בת
ובגמ' גריס מה קדושי רשות פוסלין
ז
ונימא דמתני' איירי בבת
בפ"ק דכתובות מעשה
כהן שאין קידושיה עבירה: אין
ישראל והכי פירושא אלמנה
וכן גירסת ר"ח וגבי פצוע דכא גרסי'
נמי לא אכלה לר'
אלעזר ור' שמעון דאמרי
בתינוקת שירדה למלאות
לכ"ג מן האירוסין לא
מים מן המעיין ונאנסה
מאכילין. כלומר אין מניחין אותן
שקדש בת כהן וכן ר"ח ולא כמו שכתוב
משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה
יאכלו בתרומת הכהן הגדול
אר"י בן נורי אם רוב העיר
בספרים שקידש בת ישראל ולפי
לאכול דתנן לקמן האירוסין פוסלין
ואף כי הגיע זמנו לינשא.
הא
משיאין לכהונה תנשא זו
דבבת ישראל שנתארסה
בפ' אלמנה לכה"ג (דף סז:): תאמר
שהגירסא היתה כתובה בספר רש"י
לכהונה. ואם אין רוב העיר
לכהן אמרי' כי הגיע
משיאין לכהונה פסולה
פי' כן אבל הגירסא כתובה בספר ר"ח כמו שפירשתי: בקידושי עבירה שיש לו. לכהן זה להאכיל במקום אחר בראויה
זמנו לינשא אוכלת בתרומה
מפני שנבעלה לפסול לה
והא
לו. כך שמעתי ולבי מגמגם חדא דאין זה לשון הש"ס והכי איבעיא
וכל שנבעלה לפסול לה
א) בר"פ נוסף דיש רבותא
ל"ש באונס ולא שנא
ליה למימר ומה קידושי רשות פוסלין כו' ועוד מדקאמר ר' אושעיא פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל באנו למחלוקת ר"מ ור"א ולא
להתיר באונס טפי מברצון
ברצון פסולה לכהונה
קתני פצוע דכא כהן שקידש בת כהן ש"מ דפלוגתא דמתני' לאו בבת כהן לחודה היא דא"כ היכי מצי רבי אושעיא למימר
אלא אשת איש בלבד דקרא
מק"ו דתרומה כדפרישנא
לרבי ט) אליעזר ור' שמעון אכלה אימר דאמרי ר' אלעזר ור"ש בבת כהן בבת ישראל מי אמרי: י) לשון אחר והוא עיקר אלמנה
דוהיא לא נתפשה אאשת איש
אבל לעולם זונה לא הויא
❖
לבד קאי.
אליבא דלישנא בתרא. ולא
לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה. בין בבת כהן בין בבת ישראל קמיירי בבת כהן כדפרישית בבת
פליג רב' אדרב עמרם
ישראל ואליבא דמשנה ראשונה דאמר בכתובות (דף נז.) הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה וקאמר ר' מאיר אלמנה לכ"ג
ואפי' לישנא בתרא. והאי
אע"פ דקדושיו קדושין וקנין כספו היא לא תאכל בתרומה כשאר הארוסות לכהן שאוכלות מן התורה מ"ט דמשתמרת לביאת עבירה
דלא אנהר רב ששת עיינין
מוסף רש"י
ממתני' דכתובות דתינוקת.
ור' אלעזר ור"ש מכשירין דהא קנין כספו היא ואי משום חללה הרי כל זמן שלא בא עליה לא נתחללה: נתארמלו או נתגרשו.
והיא לא נתפשה
דדלמא שאני התם דזר
מן הכהנים הללו מן הארוסין כשרות לינשא לכהנים אם נתאלמנו וגבי גרושה אם בת כהן היא כשרה לתרומה: מן הנשואין פסולה.
אסורה. והיא מיעוטא
דמעיקרא הוא אבל באשת
דשויוה חללה: ומה קדושי רשות. ישראל שקדש
בת ישראל אין מאכילה בתרומה: קדושי עבירה. כגון אלו לכ"ש: במקום אחר.
הוא, כלומר בסתם אשה
איש לאו זר דמעיקרא
אמרתי לך טעם האיסור
הוא. ולא כדכתב הרב בעל
להאכיל בראויה לו כ): פצוע דכא. משתמרת
אפילו נשאת תאמר בקדושי עבירה שיש לו
לביאה פסולה דאורייתא היא:
תלוי בלא נתפשה הא
התוספת: הא דתנן אלמנה
הא לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן
נתפשה מותרת, ויש אשה
שאע"פ שברצון מותרת
הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה אפי' באלמנה כהנת
שכבר
אכלה
כיון שמשמרת לביאה פסולה משוו לה רבנן
כאילו נבעלה ונפסלה מלאכול בתרומה אבל כשנתארמלה ונתגרשה
ואיזו זו כו' (כתובות נא:).
מן הנשואין פסולה שהרי נבעלה לפסול לה.
מן הארוסין
כשרה
שהרי
לא
נבעלה לפסול לה ואינה משמרת
לביאה
פסולה. ואר"א
א"ר
אושעיא פצוע דכא
כהן שקדש בת ישראל