ז:
חמש
עשרה נשים
פרק ראשון יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ת"ל
כי כחטאת האשם הוא. והשתא לא צריך קרא דושחט את
תרי איסורי. אשת אח ואחות אשה: הואיל ואישתרי. איסור אשת אח
כח א מיי' פ"ו מהל'
א) פסחים צב. זבחים לב:,
❖
ב) פסחים צב: הוריות ה:
קרבן פסח הל' ה:
הכבש דכולה מילתא מיניה גמר מהיקשא ובריש איזהו מקומן
שהיה עליה כשמת אחיו בלא בנים אישתרי נמי איסור אחות אשה:
זבחים לב: ע"ש, ג) [צ"ל
שמיני שלו. שהוא יום הבאת קרבנותיו וצריך לבא בהר הבית ולעמוד
(זבחים דף מט.) מוקי ליה לעכב:
רבי כ"א בזבחים],
למאי
דנפק נפק. דהיינו מתן בהונות ושחיטת צפון שכתוב בהדיא
בשער נקנור ולהכניס ידיו לעזרה ליתן מן הדם לבהונות (ב): וראה קרי.
ד) [שמות יג], ה) [במדבר
מוסף רש"י
❖
ה],
ולמאי דלא נפק כגון מתן
להכי נקט קרי ולא טומאת שרץ
מצורע שחל שמיני
תלמוד לומר כי כחטאת האשם הוא מה
דמים ואימורים לא נפק ולא יהיה בו
ונבלה דטמא שרץ ואפי' טמא מת
1
שלו בערב הפסח.
מתן דמים ואימורים עד שיכתב
חטאת טעונה מתן דמים ואימורים לגבי
נכנסין להר הבית כדמפרש באלו דברים
שטבל והעריב שמשו
תורה אור השלם
וראה
בשביעי, נכנס בשמיני
קרי בו ביום
בהדיא:
(פסחים דף סז.) שנאמר ד) ויקח משה
מזבח אף אשם טעון מתן דמים ואימורים
1. וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ
למחנה לויה לשער נקנור
וטבל. פירש בקונטרס דלהכי נקט
את עצמות יוסף עמו ושערי נקנור
לגבי מזבח ואי לא אהדריה קרא ה"א למאי
שלא נתקדש בקדושת
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת
לא נתקדשו בקדושת עזרה כדאמרינן
קרי ולא טמא שרץ ונבילה דטמא
עזרה, כדכתיב בקרא
הַחַטָּאת וְאֶת הָעֹלָה
דנפק נפק ולמאי דלא נפק לא נפק ה"נ
(ויקרא יד) והעמיד הכהן
בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי
שרץ ואפי' טמא מת נכנסים במחנה
בכיצד צולין (שם דף פה:) והרי הן כהר
המטהר את האיש המיטהר
ה"א אשת אח דאישתרא אישתראי שאר
כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא
לויה כדאמר בפר' אלו דברים (פסחים
הבית ויכול טמא מת ליכנס לשם אבל
ואותם לפני ה' וגו',
לַכֹּהֵן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים
עריות לא אלא סד"א $ תיתי $ במה מצינו
(א)
ובעזרה עצמה לא היה
דף סז.) דאפי' מת עצמו נכנס שנאמר
בעל קרי משתלח חוץ לשני מחנות כזב
ויקרא יד יג
הוּא:
2. וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל
נכנס אלא מכניס ידו
מאשת אח מה אשת אח מייבמה אף אחות
ויקח משה את עצמות יוסף עמו
כדמפרש באלו דברים [שם סז:] זב וכל זבה)
לבהונות לפי שאין מחוסר
יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית יְיָ
אשה תתייבם מי דמי התם חד איסורא הכא
לרבות בעל קרי: וטבל. לקרויו:
עמו במחיצתו ואין נראה לר"י דהא
כפורים נכנס לה, כדאמרינן
לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה:
❖
במכות (ח:) טמא יהיה
אע"פ. דטבול יום אחר דקרי אינו
דברי הימים ב כ ה
דאמר וידחה עשה שאין בו כרת
תרי איסורי מהו דתימא הואיל ואישתרי
לרבות טבול יום, עוד
היינו עשה דרבנן [כדמפרש ר' יוחנן
נכנס להר הבית דכל טבול יום הרי
אישתרי ומנא תימרא דאמרינן הואיל
טומאתו בו לרבות מחוסר
וטמא מת אין נכנס בחיל נמי
הוא בטומאה עדיין לתרומה ולקדשים
כפורים, שאם נכנסו
ואישתרי אישתרי דתניא מצורע שחל
גליון הש"ס
א) א
למקדש חייבין כרת (פסחים
ולמקדש: זה. יבא להר הבית
מדרבנן] כדתנן במסכת כלים (פ"א
שמיני שלו בערב הפסח וראה קרי בו ביום
גמ' תיתי במה מצינו. עי'
צב.). וראה קרי בו
החיל מקודש הימנו שאין
ויכניס ידיו לבהונות ויטהר לאכול
מ"ח)
ביום. ונדחה ממחנה לויה,
יומא דף מ ע"ב תד"ה מה
וטבל אמרו חכמים אע"פ שאין טבול יום
פסחו לערב: שיבא עשה דפסח שיש
עובדי כוכבים וטמאי מתים נכנסים
במקום: שם במה מצינו
כדאמרינן באלו דברים
אחר נכנס זה נכנס מוטב שיבא עשה שיש
(סז:) דבעל קרי משתלח
מאשת אח. בתוס' לעיל ג
בו כרת. דאם לא יכניס ידיו לבהונות
לשם עזרת נשים מקודשת הימנו שאין
חוץ לשתי מחנות וטובל
ע"ב ד"ה לא תעשה שיש
בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת ואמר ר'
לא יטהר לאכול פסחו לערב: וידחה
טבול יום נכנס לשם ובכל טבול יום
ב)
לקרוייו, דלצרעתו טבל
בה כרת היה להם הגי' פה
עשה. דוישלחו מן המחנה ה) שאין בו
איירי בין דבעל קרי בין דטמא מת
יוחנן דבר תורה אפי' עשה לית ביה שנאמר
מאתמול (שם). אע"פ
תיתי אחות אשה מאשת
אח: תוס' ד"ה רבי יוחנן
שאין טבול יום אחר
שרץ ונבילה דקא איירי בהו התם
כרת שאין ענוש כרת אלא על ביאת
2 ויעמוד יהושפט בקהל יהודה לפני החצר
נכנס. שטבול יום אחר
אמר וכו' דרבי יוחנן
לעיל ואר"י דנקט בעל קרי לרבותא
עזרה וזה לא יכנס לעזרה אלא לשערי
דקרי אינו נכנס, דכתיב
כמתני' דכלים. וכן ראיה
החדשה מאי חצר החדשה אמר (ר' יוחנן)
ג)
דאע"ג דאשתלח חוץ לב' מחנות
ניקנור שלא נתקדשו ויכניס ידיו
(דברים כג) כי יהיה בך איש
ממתני' פ"א מ"א דתמיד
שחדשו בה דברים ואמרו טבול יום לא יכנס
וגו' וכבא השמש יבא אל
בא וישב לו אצל אחיו
התירו לו חכמים ליכנס דבמקום
לבהונות ויטהר מצרעתו וישלח פסחו
❖
תוך המחנה
הכהנים:
למחנה לויה ואמר עולא מה טעם הואיל
(פסחים שם)
כרת לא העמידו דבריהם וא"ת בפ'
לעזרה לשחוט ולערב יערב שמשו
או: דקסבר טבול יום דזב
והותר לצרעתו הותר
לקרויו מי דמי לדעולא
כזב דמי וה"ה לטבול יום
ויטהר מקרויו: ויעמוד יהושפט.
היה נוטל (סוטה דף כ: ושם) דקתני גבי
דקרי (זבחים לב:). זה
תינח אותו היום נטהרו ישראל מטומאה
הגהות הב"ח
סוטה והם אומרים הוציאוה הוציאוה
נכנס. להר הבית להכניס
שבידיהם בדברי הימים: למחנה לויה. להר הבית: ואמר עולא.
שלא תטמא העזרה ופריך מהא דאפילו מת עצמו שרי ומאי קושיא
(א) גמ' אלא סד"א תיתי
ידיו לבהונות כדי שיאכל
אחות אשה במה מצינו
פסחו לערב (פסחים שם)
והא מדרבנן אסור ותירץ ר"ת שלא גזרו אלא שלא יכנס אבל אם
במסכת זבחים (דף לב:) דאמר עולא ביאה במקצת שמה ביאה
מאשת אח: (ב) רש"י ד"ה
ומכניס ידיו לעזרה ליתן
הוא כבר שם לא גזרו עליו שיצא כיון דמדאורייתא שרי ליכנס שם
ואותיבניה מהא דקתני זה נכנס ומכניס ידו לבהונות ואי
מדם האשם ומלוג השמן
שמיני שלו וכו' הדם
ודקדק מהא דאמרינן בפרק הנשרפים (סנהדרין דף פא:) כהן ששימש
אמרת ביאה במקצת שמה ביאה נהי נמי דנכנס להר הבית משום
על בהונותיו כדי שיטהר
לבהונות. נ"ב ס"א
שעומד שם המצורע
לאכול פסחו לערב, והוא
בטומאה אחיו הכהנים מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפצעין מוחו בגיזרין
דעשה שאין בו כרת הוא לבהונות היכי מצי מעייל ידיה אידי ואידי
ומכניס ידיו לבהונות
ישלחנו לעזרה היום לשחוט
משמע דאין מוציאין אלא מחוץ לעזרה שהוא מחנה שכינה וממיתין
עשה שיש בו כרת הוא דקיימא לן במנחות בהקומץ רבה (דף כז:)
שאעפ"י שמשתלח
ולזרוק עליו אבל הוא לא
אותו בעזרת נשים כיון שכבר היה שם ור"י מפרש דבסוטה דייק
מחוסר כפורים שנכנס למקדש ענוש כרת ואין צריך לומר טבול
חוץ לג' מחנות בשמיני
יכנס לעזרה, דטבול יום
שלו הותר לבא בשתי
שנכנס לעזרה בכרת (זבחים
מדקתני הוציאוה הוציאוה תרי זימני דאי לאו דהוי איסור דאורייתא לא
יום ושאר כל הטמאים ושני עולא שאני מצורע הואיל והותרה
מחנות אבל בעזרה
שם). מוטב שיבא עשה.
היו ממהרין כל כך ואין להאריך כאן: זה נכנס. שהיה צריך לבא
לו ביאה במקצת לצרעתו שהרי עדיין מחוסר כפורים הוא ובכרת
אינו נכנס כדאיתא
דפסח, שיש בו כרת
להר הבית לעמוד בשער נקנור ולהכניס ידיו לעזרה וליתן לו מן הדם
והותרה לו מן התורה ביאה זו במקצת הותר נמי לקרויו. אלמא
במס' מכות דף ח טמא
וידחה עשה. טבול יום
יהיה לרבות טבול יום
בהר הבית, שאין בו
בבהונות ושערי נקנור לא נתקדשו כדאמרינן בכיצד צולין (פסחים דף
הואיל ואישתראי חד איסורא אישתראי נמי אידך דהוה גביה:
עוד טומאתו בו לרבות
כרת. אלא בעזרה, ואי
תינח מחוסר כפורים ובטמא
פה: ושם) שכל השערים נתקדשו חוץ משערי נקנור ששם מצורע
משום דמכניס ידיו לעזרה,
מקדש כתיב בפ' פרה
הא אמרינן בשחיטת
עומד ומכניס ידיו לבהונות וא"ת למה נמנעו בשביל כך מלקדשם יעמוד בעזרת נשים ויכניס ידיו לשער נקנור ופירש ריב"ן דאין זה
אדומה וחוץ לעזרה אי
קדשים בפ"ג (לב:) איכא
לפני ה' דלא הוי באויר העזרה ואין נראה דאי הוה קדוש כקדושת העזרה הוי שפיר לפני ה' ואומר רבינו תם דעשוי בשביל תקנת
אפשר שלא יפסל
למ"ד ביאה במקצת לאו
מוטב
יבא עשה שיש בו כרת כו'. לאו
מצורעים שיעמדו שם שיגין עליהם השער בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים:
ביוצא והכנסת ידיו
שמה ביאה ואיכא למ"ד
ביאה מקצת היא
הואיל והותרה לו אותה
מילתא דפסיקא היא דיש מקומות שהעמידו דבריהם במקום כרת כדאמרינן בפסחים בפרק האשה (דף צב.) אלא כאן לא היה נראה לחכמים
להחמיר: רבי יוחנן אמר דבר תורה אפילו עשה אין בו. רבי יוחנן לא אתא לפלוגי אברייתא דלאו תנא הוא כדמוכח בפרק קמא
במצורע ולא שמה
ביאה מקצת לצרעתו,
ביאה הלכך מזה עליו
אע"פ שענוש כרת משום
דכתובות (דף ח.) דמשני ארב תנא הוא ופליג ולא בעי לשנויי הכי לר' יוחנן אע"ג דיש לדחות דר' יוחנן (ג) $כמתני' דכלים (פ"א מ"ח) דתנן
והוא עומד בשער
מחוסר כפורים והתירו
נקנור: (ג) תוס' ד"ה ר"י
הכתוב דכתיב לפני ה',
עזרת נשים מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס לשם אבל בהר הבית וחיל שרי והיינו מדרבנן דאי מדאורייתא אסור ליכנס במחנה לויה
❖
דר"י סבר כמתני':
הותרה לו אף לקרוייו
אם כן בהר הבית נמי ליתסר דמפתח הר הבית עד שער נקנור מחנה לויה כדתניא בתוספתא ובספרי מכל מקום אין נראה דפליגי
(פסחים שם). דבר תורה
ברייתא דהכא אמתני' דכלים אלא רבי יוחנן לפרושי ברייתא אתא דעשה דקתני לאו דוקא ולאו משום דסבר רבי יוחנן טבול יום דזב לאו
אפילו עשה לית ביה.
עשה שאין בו כרת דקאמר
כזב דמי דהא רבא אית ליה דרבי יוחנן בסוף האשה (פסחים צב.) ורבא אית ליה בפ"ב דכריתות (דף י.) דמחוסר כפורים דזב כזב דמי אלא
תוספות ישנים
תנא דברייתא לאו דוקא,
דוקא לענין פסח הבא בטומאה דלא יאכלו ממנו זבין וזבות ונדות ויולדות קאמר דכזב דמי להכי מייתי לה בכריתות אבל לענין ביאת מקדש
דאפילו עשה אין בו בטבול
הואיל והותר לצרעתו
לאו כזב דמי וניחא השתא בריש פ"ב דזבחים (דף יז:) מסיק לכ"ע דמחוסר כפורים דזב כזב דמי ובפרק ג' מינים (נזיר דף מה.) מסיק
יום במחנה לויה, אלא
הותר לקרויו. וא"ת א"כ
דרבנן הוא וקרא דכבא
מאי קאמר לעיל מוטב יבא
דאפילו טבול יום דזב לאו כזב דמי אלא ההיא דזבחים לענין פסח הבא בטומאה וההיא דנזיר לענין ביאת מקדש והא דמשמע בההיא
השמש במחנה שכינה
עשה שיש בו כרת וידחה
סוגיא דג' מינים דאפילו נאמר טבול יום דזב לאו כזב דמי אסור ליכנס למחנה לויה ומקרא דריש התם אר"י דהתם בזב בעל ג'
קאמר (שם) או: דקסבר
כו' לימא טעמא דהואיל
טבול יום דזב לאו כזב דמי
והותר. וי"ל דלעיל לא יוכל
ראיות דאיכא תרתי שהוא טבול יום ומחוסר כפורים ואע"ג דבשמעתין נמי בראה קרי בו ביום דהוי טבול יום ומחוסר כפורים שרי
(זבחים שם). חצר
לומר כן דמאי לימא הואיל
מדאורייתא היינו משום דאינו על טומאה אחת אלא על טבול יום משום קריו ומחוסר כפורים משום צרעתו: [וע"ע תוספות זבחים לב:
החדשה. הר הבית
והותר וכו'. משמע שהוא
שחדשו
בה דברים ואמרו טבול יום אל יכנס למחנה לויה. וא"ת מנא ליה שחדשו מטבול יום דלמא חדשו מטמא
ד"ה ור"י]:
היה נאסר מקודם לכן
שחידשו בה בהלכותיה
ולעולם יכול המצורע ליכנס
(שם) וקרי לה חדשה מפני
מת עצמו ויש לומר דמשמע ליה שלא חדשו אלא על החצר וחצר היינו עזרת נשים כדמוכח ביחזקאל (מד) ואילו טמא מת אסור אפי'
בחיל: ואמר עולא מה טעם כו'. פירוש כיון דביאה במקצת שמה ביאה מה טעם התירו חכמים להכניס ידיו לבהונות ואם
חידוש שחידשו והוסיפו על
בשערי נקנור שהוא מחנה
לויה אבל הכא [שייך] הואיל
קדושתו בו ביום ואמרו
תאמר וכיון דשמה ביאה ואפילו הכי שרי מקצתו משום דאי אפשר בענין אחר א"כ כולו נמי לישתרי וי"ל דלא ניחא שידחה ביאת כולו
טבול יום לא יכנס לה, והכי
והותר דהא עד עתה נאסר
להכניס ידו לבהונות:
גמיר ר' יוחנן מרביה דדבר
דכתיב בהדיא ואל המקדש לא תבא אבל ביאה במקצת לא כתיב בהדיא אלא מהיקשא גמר לה עולא התם מה נגיעה במקצת שמה נגיעה
זה חידוש וגבי פסח לא
אף ביאה במקצת כו'
ועוד יש לומר כיון דאפשר על ידי ביאה במקצת אם יכנס כולו חייב מידי דהוה אהיה לו דרך קצרה ובא לו בארוכה:
העמידו דבריהם לאיסור
מי
דבעל קרי מלבוא אלא
התירוהו ליכנס ולטהר שלא ידחה מפסח (פסחים שם).