הבא על יבמתו
פרק ששי יבמות
נז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא
בעא רבי יוחנן מר' אושעיא ולא פשיט ליה. מדרבי אושעיא
הא נמי אכלה. דקנין כספו היא ואוכלת דבר תורה ועד דבעיל לה
לח א מיי' פט"ו מהל'
א) [מלשון והאדם ידע וגו'
בראשית ד עוד שם יט אשר
איסורי ביאה הל' ז
דשוייה חללה אכלה: הכא אין לו להאכיל במקום אחר. שאין לך
אדרבי אושעיא פריך ותימה דלקמן מסקינן דרבי יוחנן בעי
לא ידעו איש עוד שם כד
סמג לאוין תיז טוש"ע
אשה שמותרת לו: בבת גרים. דקסבר קהל גרים לא אקרי קהל
אליבא דר' אליעזר בן יעקב אבל אליבא דר' אלעזר ור' שמעון אפשר
ואיש לא ידעה], ב) [לקמן
אה"ע סימן ד סעיף כב:
ואינן בכלל לא יבא פצוע דכא ונושאה בהיתר ומאכילה תרומה: והא
לט ב מיי' שם פי"ט הל'
דמאכיל בבת גרים דר"ש מכשיר גיורת פחותה מבת ג' לכהן ודלמא
עה.], ג) [גז"ש], ד) רש"ל,
ה) קדושין עז., ו) שם,
ו סמג לאוין קנב
בעי מיניה ר' יוחנן מרבי אושעיא.
סבר נמי דקהל גרים לא מיקרי קהל
ז) בכורים פ"א מ"ה,
טוש"ע שם סימן ז סעיף
הא נמי אכלה ממאי דלמא עד כאן לא
ומיהו בקונטרס פי' דכולה סוגיא
לקמן בשמעתין ולא פשיט ליה אי
ח) [קדושין עז.], ט) [שם],
כא:
מ ג מיי' פ"ז מהל'
מאכילה בתרומה או לא: איתמר.
דהש"ס מסיק לה אבל ר' אושעיא לא
י) [ע"כ לישנא אחרינא],
קאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון התם אלא
❖
פשט מידי: אביי אמר הואיל
כ) [אלעזר], ל) צ"ל ארבי
תרומות הלכה יג:
לשנויי קושיין אתא: הואיל ומאכילה
דיש לו להאכיל במקום אחר אבל הכא דאין
❖
יוחנן. יעב"ץ,
ומאכילה בלא ידעה. תימה דבלא
(א) בלא ידעה. היה נשוי כהן אשה
לו להאכיל במקום אחר לא וכי תימא הכא
ואוכלת בתרומה ונעשה פצוע דכא
ידעה גופה אמאי מאכיל לאביי
תוס' חד מקמאי
נמי יש לו להאכיל בבת גרים והא מיבעיא
ובא עליה לא תאכל בתרומה דשוייה
דמשתמרת לביאה פסולה היא וטעמא
תורה אור השלם
בעי לה רבי יוחנן מרבי אושעיא ולא פשיט
באנו למחלוקת ר"מ ור"ש
חללה דנבעלה לפסול לה ואם לא
שכבר אכלה לית ליה לאביי כדקאמר
1. וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ
ור"א לר"מ דאמר משמרת
ליה איתמר אביי אמר הואיל ומאכילה בלא
ידעה משנעשה פצוע דכא הרי זו
בסמוך ורבא נמי היכי קאמר שאני
לביאה פסולה לא אכלה
קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ
הא נמי לא אכלה לר"א
א) ידעה רבא אמר הואיל ומאכילה בעבדיו
וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ
אוכלת משנה היא בפ' הערל (לקמן ע.).
התם שכבר אכלה הא אליבא דרבי
❖
ויקרא כב יא
ור"ש אכלה. ממאי דלמא
בְלַחְמוֹ:
ושפחותיו הכנענים אביי לא אמר כרבא
אלמא מצינו פצוע דכא כהן מאכיל
כ) אליעזר קיימא הכא ורבי כ)אליעזר
ע"כ לא אמר ר"א ורבי
שמעון אלא היכא דיש לו
במקום אחר הלכך בקידושי עבירה
אית ליה בהערל (לקמן עה.) שכבר אכלה
קנין דאישות מקנין דאישות ילפינן ולא
להאכיל במקום אחר אבל
הגהות הב"ח
נמי מאכיל כל זמן שלא עשאה חללה:
לא אמרינן אההיא מתנית' גופה
ילפינן קנין דאישות מקנין דעבדים ורבא
פצוע דכא דאין לו להאכיל
שכבר אכלה. כשהוא בריא: דלית
דלא ידעה דקאמר מאן תנא משתמרת
(א) רש"י ד"ה הואיל
במקום אחר לא. אביי אמר
לא אמר כאביי שאני התם שכבר אכלה
ומאכילה בלא. נ"ב פי'
הואיל ומאכיל בלא ידיעה.
ליה פתרי. שאין (ב) יודע לפרשה:
לביאה פסולה דאורייתא אכלה אמר
ואביי שכבר אכלה לא אמרינן דאי לא
כשלא בה עליה לאחר
פירוש אליבא דר"א ור"ש
ב)
למאן אי לר' יהודה כו'. הש"ס הוא
ר' אלעזר במחלוקת שנויה ור' אלעזר
שנעשה פצוע דכא ע"ל
אבל אליבא דר"מ אינו
תימא הכי בת ישראל שניסת לכהן ומית
דקא בעי לה ומפרש ואזיל עד סיפא
ור' שמעון היא ורבי יוחנן אמר אפילו
ר"פ הערל: (ב) ד"ה דלית
מאכיל בלא ידיעה שהרי
❖
תיכול שכבר אכלה ורבא התם פקע קניניה
וכו' שאין אני יודע:
משתמרת לביאה פסולה.
ג)
ופשטה אבל ר' אושעיא לא פשט בה
תימא רבי מאיר שאני התם שכבר
רבא אמר הואיל ומאכיל
הכא לא פקע קניניה גופא בעא מיניה רבי
מידי כדאמרן לעיל הא בעא מיניה
אכלה ויש לומר דטעמא שכבר אכלה
בשפחותיו ועבדיו. רבא
כו': ואית דמפרשי דלית ליה פתרי.
מהני לכ"ע לענין זה שאוכלת לרבי
יוחנן מרבי אושעיא פצוע דכא כהן שנשא
לא אמר כאביי שאני התם
תוספות ישנים
שכבר אכלה פירוש אפילו
אינה צריכה לפרש דלמאן קבעי לה
אלעזר ור' שמעון אע"פ שאין מאכיל
בת גרים מהו שיאכילנה בתרומה אישתיק
והכא כיון שהיא משמרת
לר"מ אכלה משום טעמא
אי לר' יהודה כו'. ושבוש הוא מפני
במקום אחר ולא פליג ר"א ל)ורבי יוחנן
לביאה פסולה לא אכלה
ולא אמר ליה ולא מידי לסוף אתא גברא
שכבר אכלה והכי איתא
שני דברים חדא דאמרן לעיל ולא
אלא במאי דקאמר ר' יוחנן דאוכלת
ור' אליעזר ור' שמעון
בפ' הערל: בעא מניה
רבה אחרינא ובעא מיניה מילתא [אחריתא]
ד)
מכשירים דאמרי משמרת
רבי יוחנן מר' אושעיא
פשט ליה ואם כן דרבי אושעיא קאמר
אפי' לרבי מאיר מטעם שכבר אכלה
לביאה פסולה אכלה וכיון
פצוע דכא כהן שנשא
ופשט ליה ומנו ריש לקיש א"ל רבי יהודה
לה לכולה מילתא הא פשטה במסקנא
דלא חשיבא משתמרת לביאה פסולה
דהגיע זמנו יאכלו דקנין
בת גרים מהו שתאכל
נשיאה לר' אושעיא אטו ר' יוחנן לאו גברא
כספו הוא:
ועוד דקנסיב ואזיל לפרושי דלא צריכה
כיון דתחילת אכילתה הוו נישואי
בתרומה ואסיקנא אליבא
א) ודוחק הוא דקרי
דרבי יוסי דקי"ל כותיה בין
רבה הוא אמר ליה דקבעי מינאי מילתא
ליה למיבעיא לן וקא נסיב בסיפא תא
כשרות והוי כאילו הן קיימין ועומדין
לקדושה קריאת קהל
בקדושתיה קאי בין לאו
דלית לה פתרי למאן אי לרבי יהודה בין
שמע אלמא צריכה רבא: בין
עדיין שתאכל מכחן ומייתי אביי
ולכשרות היתר כהונה.
בקדושתיה קאי אכלה.
הלא לישנא דקדושה משמע
דהא אמר גר שנשא
בקדושתיה קאי כו'. לקמן בפרק
אפצוע דכא שקידש דחשיב יש לו
בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי
כהונה כדאמרינן לעיל (כ.)
גיורת בתו כשרה לכהונה
הערל (דף עו.) מיבעיא לן כהן פצוע
להאכיל במקום אחר כיון שמאכיל
לא אכלה אי בקדושתיה קאי לא אכלה דהא
איסור קדושה אלמנה
ואי לאו בקדושתיה קאי
דכא מהו בגיורת בקדושתיה קאי
בלא ידעה ורבא סבר דלא חשיב יש
לכה"ג ופ"ה לשון אחר
[אכלה] דהא אמר קהל
ה) אמר מר בת גר זכר כבת חלל זכר אי לאו
דבת גר וגיורת קא
גרים לא אקרי קהל ור'
ואסור כו' והכא בין בקדושתיה קאי
לו להאכיל במקום אחר כיון דאין
בקדושתיה קאי לא אכלה דהא אמרינן קהל
מיבעיא ליה ואליבא דר'
יוחנן דקא מיבעיא ליה
כהן הנעשה פצוע דכא בין בקדושת
מאכיל התם על ידי מעשה של עכשיו
אליעזר בן יעקב ובעי
אליבא דראב"י קמיבעיא
אלא ע"י שכבר אכלה: אתא גברא
גרים איקרי קהל ואי לר' יוסי בין בקדושתיה
כהן קאי ואסור בכל האסורות לכהונה
מאי כשרות איתוספא
ליה דאמר אשה בת
קאי בין לאו בקדושתיה קאי אכלה
ביה פירוש בההיא שאמה
גרים לא תנשא לכהונה
רבה אחרינא ובעא מיניה מילתא
בין לאו בקדושתיה קאי ואינו מוזהר
מישראל ליקרא קהל פירוש
עד שתהא אמה מישראל
בקדושתיה קאי אכלה דהא אמר אף גר
אחריתי. כאן משמע שהיה ר"ל
מלישא אשה פגומה לא אכלה: אי
ו)
אף כשרות דקהל עם
וקמיבעיא ליה כשרות
בקדושתיה קאי לא אכלה דהא אמר
גדול כשבא לפני רבי יוחנן כמו
שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה אי לאו
היתר כהונה אבל בת גר
אתוספא בה ואכלה או
וגיורת דלית בה כל כך
דלמא קדושה איתוספא
מר בת גר זכר כבת חלל זכר. ובת
שפירש ר"ת בב"מ (דף פד. ד"ה
בקדושתיה קאי אכלה דהא אמר קהל
א
(אלא) כשרות דקהל ולא
בה ולא אכלה ראב"י
חלל פסולה לכהונה בפרק עשרה
אי) שהיה לומד תורה לפני ר' אושעיא
קדושה לכהונה א"כ לא
גרים לא איקרי קהל אלא אליבא דהאי תנא
נמי ס"ל כר' יוסי בהא
נקראת קהל ומותרת לפצוע
יוחסין וכיון דבקדושתיה קאי לא
רבו של רבי יוחנן. [וע"ע תוס' עירובין
דקהל גרים לא איקרי קהל
ח)
דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר אשה בת
סה: ד"ה ר"ל]: ואי לאו בקדושתיה
ז) ב
דכא אם אמת הדבר דלאו
וקמיבעיא ליה כשאמו
אכלה דאמרינן הרי זו פסולה לו
בקדושתיה קאי ולא תיאסר
מישראל כשרות לחודה
גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה
ועשאה חללה בביאתו: ואי לאו
קאי לא אכלה דהא אמר קהל גרים
עליו משום כהונה דאי
איתוספא בה שכשרה
מישראל והכי קמיבעיא ליה כשרות מיתוספא
בקדושתיה קאי אסורה ליה
איקרי קהל. תימה דהוה ליה למימר
בקדושתיה קאי. ואינה אסורה לו
לכהונה ולא קדושה וכשם
כדאמרינן דבת גר כבת
שאם אין אמה מישראל
בה ואכלה או דלמא קדושה מיתוספא בה
משום קדושת כהן אפי' הכי לא אכלה
בין בקדושתיה קאי בין לא קאי לא
חלל אליבא דר' אליעזר נמי
לא איקרי קהל כך כשאמה
ולא אכלה תא שמע כי אתא רבי אחא בר
שאסורה לו משום פצוע דכא דהאמרת
אכלה מהני תרי טעמי דבת גר זכר
כדקאמר דבת גר וגיורת
מישראל לא איקרי קהל
לא תנשא לכהונה או דלמא
ואכלה או דלמא כשאמה
קהל גרים איקרי קהל. פלוגתא דר'
כבת חלל זכר ועוד דקהל גרים איקרי
חיננא מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה
קדושה אתוספא בה בההיא
מישראל קדושה נמי
יהודה ור' יוסי בפרק עשרה יוחסיןט):
קהל דהא אפילו לא בקדושתיה קאי
מנין לפצוע דכא כהן שנשא בת גרים
דאמה מישראל יותר מבת
אתוספא דאקרי קהל ולא
אליבא דהאי תנא. קמיבעיא ליה לר'
לא אכלה נמי מטעם דבת גר זכר
גר וגיורת דמותרת לכהונה
אכלה. ואית דמפרשי לה
ג שמאכילה בתרומה שנאמר 1 וכהן כי יקנה
והך דאין אמה מישראל נהי
כשאין אמה מישראל והכי
יוחנן וכגון דאמה מישראל: כשרות
כבת חלל זכר דהרי היא כחללה וחללה
נפש קנין כספו וגו' יאכל בו למאן אילימא
דקדושה לית בה להנשא
קמיבעיא ליה כשאמו
איתוספא בה. וראויה לכהונה ולאו
אינה אוכלת בתרומה כדמוכח בפרק
לכהן מ"מ כשרות אית בה
מישראל כשרות אתוספא
לרבי יהודה האמר בין בקדושתיה קאי בין
בתרא דקדושין (דף עז.) ואי הוה
קדושה לאקרויי קהל ומותרת לפצוע
להיות בכלל קהל ואסירא
בה לאקרויי קהל אבל
לאו בקדושתיה קאי לא אכלה ואי לרבי
בפצוע דכא ולא אכלה בין
כשאין אמו מישראל לא
טעמא דר' יהודה בבת גר זכר משום
דכא ואוכלת ממה נפשך דאי נמי
בקדושתי' קאי בין לאו
אקרי קהל ואכלה או
יוסי ל"ל קרא האמר בין בקדושתיה קאי
דכתיב מזרע ישראל כדמוכח התם
בקדושתיה קאי הרי זו מותרת לו
בקדושתיה קאי ורש"י פי'
דלמא קדושה אתוספא
❖
דראשון עיקר:
ומשום פצוע דכא לא מיתסר בה דהא
הוה מצי למימר דלא הויא ממש כחללה
בין לאו בקדושתיה קאי אכלה אלא לאו
בה למשרייא לכהונה אבל
לאקרויי קהל אע"פ שאין
לא איקרי קהל: או דלמא קדושה נמי
אלא דוקא לינשא לכהונה אבל התם
לרבי אליעזר בן יעקב וש"מ כשרות
אמו מישראל איקרי קהל
איתוספא בה. וקהל איקרי ואסורה
משמע דעיקר טעמא דרבי יהודה
איתוספא בה ואכלה
ש"מ איתמר רב אמר
ואסורה לפצוע דכא:
מוסף רש"י
מק"ו ומה חלל שבא מטיפה כשרה
לפצוע דכא ולא אכלה א): לישנא אחרינא
יש
בת גר זכר. ואפילו
מפי המורה בת גר וגיורת קמיבעיא
כו' ולפי זה אית לן לשוייה כחללה
מישראלית, כבת חלל
דהא
אמר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה.
ליה. אליבא דראב"י מאי כשרות איתוספא בהך דאמה מישראל
לגמרי:
זכר. ופסולה לכהונה, אבל
בת גיורת מישראל כשרה
לאקרויי קהל אבל בת גר וגיורת לאו קהל היא ואכלה שמותרת
אכתי צריך לטעמא דאית ליה קהל גרים לא אקרי קהל ולא חש
(קדושין עז.).
לפצוע דכא והאי לאו בקדושה קאי דתיתסר עליה משום כהונה: או
להזכיר אלא נטר עד דקאמר אי לאו בקדושתיה קאי אכלה כו' דאי
דלמא קדושה איתוספא בה. לינשא לכהונה והך דאין אמה מישראל
לא קאי סגי לה בטעם דקהל גרים לא איקרי קהל לחודיה:
הכי גרסינן דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר אשה בת גרים כו'.
נהי דקדושה לית בה כשרות מיהא אית בה ובכלל קהל היא ואסורה
לפצוע דכא ולא אכלה ולשון ראשון נראה עיקר י): לרבי יוסי.
דמשנה היא במסכת ביכורים (פ"א משנה ה) ולא קשיא דלא
לא איצטריך נפש
יתירא כדאמר
לעיל דממה נפשך אכלה:
מייתי מתניתין דפרק בתרא דקדושין (דף עז.) דהך נמי משנה היא:
יש
רב