הבא על
יבמתו
פרק ששי יבמות
נח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דהני
תנאי. דתנא קמא סבר אוכלות משלו
לרבי מאיר דאמר
קידושין פסלי חופה. בלא קידושין נמי פסלה:
ואוכלות בתרומה
מח א מיי' פ"ד מהלכ'
א) קדושין כז: סוטה יח.,
ב) סוטה כג: קדושין כז:
סוטה הלכה יז:
חופה אינה קונה בלא כסף או שטר או קידושי ביאה כדאיתא בפ"ק
דאין חופה פוסלתה מלאכול בתרומה דאין חופה לפסולות
מט ב מיי' פ"ב שם הלכה
ספרי פ' נשא, ג) סוטה כח.
דקדושין (דף ה:): נישאו. לכהן זו וזו ומאי זו וזו כשרות ופסולות: מכלל
ורבי ישמעאל סבר דיש חופה דקאמר כל שאין ביאתה מאכילתה
מז: שבועות ה. קדושין כז:
ב:
דנישאו ממש. בבעילה בתמיה וכי ביאה בפסולה מי איכא למ"ד דלא
נ ג מיי' שם הל' ח ופ"ג
חופה נמי פוסלתה מן התרומה אפילו היא בת כהן דאי בבת ישראל
ספרי פ' נשא, ד) סוטה
כד:, ה) [דף יח.],
הלכ' יז:
פסלה מתרומה דבי נשא אלא פירושי
קאמר ז)דאין חופה מאכילתה בהא לא
נא ד מיי' שם פ"ב הלכה
ו) [במדבר ה], ז) ס"א
לרבי מאיר דאמר קדושין פסלי חופה נמי
קא מפרש נישאו כיצד כגון שנכנסו
הוה פליג תנא קמא לפי מה שפירשתי
❖
משום דלא קניא האי חופה
ה:
לחופה ולא נבעלו: אוכלות משלו כו'.
דמתני' איירי בבת כהן ולפי מה שפי'
כלל, ח) ס"א שעושה,
פסלה לר' אלעזר ור' שמעון דאמרי קדושין
ט) [וע"ע תוס' קדושין כז:
דחופה לא פסלה: אין חופתה
בקונטרס דבבת ישראל נמי פליגי
לא פסלי חופה נמי לא פסלה וממאי דלמא
❖
ד"ה אמן],
תוספות ישנים
מאכילתה. אם בת ישראל היא ואליבא
דאכלה לרבי אלעזר ורבי שמעון
עד כאן לא קאמר ר"מ התם אלא בקדושין
בהגעת הזמן אפילו היא פסולה יש
דמשנה אחרונה דתנן (כתובות דף נז.)
אמן שלא שטיתי ארוסה
דקני לה אבל חופה דלא קנה לה לא א"נ עד
ונשואה וכו' האי ארוסה
לפרש כאן שמדקדק מדמקשינן חופה
ב"ד של אחריהם אמרו אין האשה
תורה אור השלם
היכי דמי אלימא שקינא לה
כאן לא קאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון התם
לביאה כדפי' בקונטרס דמשמע
אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה
1. וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים
כשהיא ארוסה ואסתתרה
אלא
בקדושין דלא קריבי לביאה אבל
וקא משקה לה כשהיא
ואמר ר' ישמעאל חופה פסולה אינה
שאותה חופה כביאה וא"ת לת"ק
ח)
הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת
ארוסה ב) והשתא ארוסה
חופה דקריבא לביאה הכי נמי דפסלה
בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה
מאכלת וה"ה ביאה. מדמקיש חופה
כיון דאין חופה לפסולות אמאי
ונשואה בחד דנקיט איירי
הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן:
אלא
אי איכא למימר בפלוגתא דהני
לביאה משמע דאם בת כהן היא חופה
אוכלות משלו וי"ל דלא גרע מהגעת
הקנוי בארוסים וההשקאה
במדבר ה כב
2. וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן
בנשואים והשתא לא הוי
פוסלתה כביאתה: ממתני'. דמסכת
זמן ואוכלות בתרומה כיון דנכנסה
תנאי
דתניא נישאו זו וזו כשרות ופסולות
דומיא דסיפא אמן מאיש זה
וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת
סוטה ה): אמן. אמן תרי זימני לרבות
לחופה דליכא למיחש למזיגת כוס
או שנכנסו לחופה ולא נבעלו אוכלות משלו
אמן מאיש אחר דמיירי
במדבר ה לא
עֲוֹנָהּ:
כל הני: שומרת יבם וכנוסה. כלומר
ולסימפון ואם תאמר דאכתי פסולות
3. וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת
בתרתי ולמסקנא ניחא
ואוכלות בתרומה נכנסו מכלל דנישאו
שפיר דמוקמי' לה ע"י
אמאי אוכלות משלו בעמוד והוצא קאי
ואם היתה יבמתו וכנסה היבם
אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת וַיִּתֵּן
נישאו ממש אלא לאו כגון שנכנסו לחופה
גלגול והוי ארוסה ונשואה
אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ
מזוני אית לה כדאמרינן בריש יש
משקה אותה ומשביעה אף על סתירה
בתרתי:
מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ:
ולא נבעלו וקתני אוכלות משלו ואוכלות
❖
שנסתרה בעודה שומרת יבם ומים
מותרות (לקמן פה.) וי"ל דלצדדין קתני
במדבר ה כ
בתרומה רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן
בודקין אותה על שתיהן דהא אי זנאי
אוכלות משלו לאחר מיתה ואוכלות
א) נראה דיש להוסיף, וכו' אלא
ברוקה אומר כל שביאתה מאכילתה חופתה
בעודה שומרת יבם אסורה עליו וכר'
בתרומה מחיים:
דקני לה כשהיא ארוסה
שומרת יבם וכנוסה. וא"ת
הגהות הב"ח
עקיבא מוקמינן לה במסכת סוטה
מאכילתה וכל שאין ביאתה מאכילתה אין
ואיסתתרה וקמשקה לה
❖
(א) גמ' כשהיא ארוסה
כשהיא נשואה.
(דף יח:) דאמר אין קידושין תופסין
היאך מתנה על זנות
חופתה מאכילתה ממאי דלמא רבי ישמעאל
ואיסתתרה וקא משקה לה
בחייבי לאוין דמשוי לה יבמה לשוק
דיבמה הא תנן (סוטה דף יח:) כל שאילו
כשהיא ארוסה: (ב) תוס'
בנו של רבי יוחנן בן ברוקה כר' מאיר סבירא
כאשת איש וכי היכי דאשת איש
תיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה
ד"ה אלא וכו' ארוסה
מוסף רש"י (המשך)
ליה דאמר קדושין לא אכלה האי כל שאין
❖
ואיסתתרה ומשקה:
מיתסרא אגברא בזנות שומרת יבם
מתנה עמה וי"ל דהכא נמי נאסרה
שמר את הדבר (איוב יד)
ביאתה מאכילתה אין חופתה מאכילתה כל
נמי מיתסרא איבמה וכיון דמיתסרא
כדרב המנונא דאמר שומרת יבם
לא תשמור על חטאתי
שאין ביאתה מאכילתה אין כספה מאכילתה
(סוטה יח:). כנוסה שייך
עליה בת קינוי היא: דקני לה. קינא
שזינתה אסורה ליבמה ובפ' שני דסוטה
מוסף רש"י
למתני גבי יבמה, להכי
מיבעי ליה דלמא איידי דאמר ת"ק חופה
לה והתרה בה אל תסתרי עם איש
(דף יח: ושם) מייתי מינה סייעתא
שייך כניסה כדכתיב לא
נשאת
המשך מעמוד קודם.
אמר איהו נמי חופה אמר רב עמרם הא
פלוני: לא שותות. דבעינן תחת
לרב המנונא ודחי הא מני ר' עקיבא
תהיה אשת המת החוצה
לכהן. על ידי קדושי אביה
לאיש זר, אלא יבמה יקחנה
ואמרו רבנן אין האשה
אישךו): ולא נוטלות כתובה. אם קינא
היא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי
מילתא אמר לן רב ששת ואנהרינהו לעיינין
לאשה בביתו (קדושין כז:).
אוכלת בתרומה עד שתכנס
לה ונסתרה שהיא גרמה לאסור את
לאוין וא"ת והיכי מפיק כולהו מחד
ממתניתין יש חופה לפסולות ותנא תונא
ארוסה. שקינא לה ארוס,
לחופה, וזו אם נכנסה
עצמה עליו: אלא דקני לה כשהיא
אמן יתירא אמן על האלה אמן על
ושומרת יבם. שקינה
לחופה אוכלת, אבל פחותה
א) 1 אמן א שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת
לה יבם, לא שותות.
מכן אפילו נכנסה לחופה
ארוסה וקא איסתתרה. באירוסיה
השבועה אמן אם מאיש זה אמן אם
יבם וכנוסה האי ארוסה היכי דמי אילימא
דמעטינהו קרא (סוטה
אינה אוכלת, אע"ג דגדולה
ונשאה ומשקה לה: ומי בדקי לה
מאיש אחר וארוסה ונשואה ושומרת
כג:) אם נסתרו, דבעינן
כיון שנכנסה לחופה אע"פ
דקני לה כשהיא ארוסה (א) וקא משקה לה
והתניא כו': מנוקה מעון. שלא
יבם וכנוסה וי"ל דחד אמן קאי אכל
תחת אישה (קדושין כז:).
שלא נבעלה אוכלת, אלמא
כשהיא ארוסה ארוסה בת משתיא היא
ולא נוטלות כתובה.
לאו בביאה תליה מילתא
בא עליה לאחר שנסתרה שהתורה
מה דכתיב בפרשה ואלה ושבועה
שהיא גרמה לאסור עצמה
אלא בחופה, מיהו ראויה
והא תנן ארוסה ושומרת יבם לא שותות
אסרה עליו דכתיב (במדבר ה) והיא
כתיב בהדיא וכן מאיש אחר דכתיב
ב) ב
עליו שנסתרה אחר קינוי,
לביאה בעינן וכל שאין
נטמאה: וש"מ. מדמשקה לה יש
דמקינוי ואיסור לא אמעיט
מבלעדי אישך ואמן יתירא לשומרת
ולא נוטלות כתובה אלא דקני לה כשהיא
לה ביאה אין לה חופה
ואפילו לית לן דרב המנונא
(שם) אף על פי שקידושיה
חופה לפסולות וקרינן ביה תחת
יבם וארוסה קאתי ט):
ארוסה ואיסתתרה וקמשקה לה כשהיא
(סוטה יח:) ושומרת יבם
קדושין ע"י אביה, הואיל
אלא
דקני לה כשהיא ארוסה (ב)
אישך דקני לה חופה ואף על גב
שזינתה מותרת ליבמה,
ואין ביאתה ביאה אין
נשואה מי בדקי לה מיא והתניא ג) 2 ונקה
נהי דמותרת מיהו לא
ומשקה לה כשהיא נשואה.
חופתה חופה והויא לה
דלא חזיא לביאה דהא אסורה לו
האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון
ג
בעי למינסב אשה זונה
כארוסה, דאע"ג דקנין
משנסתרה: אמר רבא ותסברא
דהשתא לא ממעטינן מתחת אישך
והיא הפסידה כתובתה
כספו הוא אמרו רבנן אין
המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה
דהא מתני' מתרצתא היא והא כי
כיון דהשתא בשעת השקאה היא תחת
. בזמן שהאיש
האשה אוכלת בתרומה עד
(שם כג:)
מעון אין המים בודקין את אשתו אלא דקני
מנוקה מעון. שלא בא
שתכנס לחופה (שם נה:).
אתא כו': שבא עליה ארוסה בבית
בעלה וא"ת ומנלן דקרא משמע
עליה משנאסרה עליו,
בא עליה אחד מכל
לה כשהיא ארוסה ואיסתתרה ונכנסה לחופה
אביה. קודם סתירה ולעולם
שהסתירה היא כשהיא נשואה דטומאה
האשה ההיא תשא עונה
הפסולין. כגון חלל נתין
ולא נבעלה ושמע מינה יש חופה לפסולות
מתרצתא היא: ופרכינן דכוותה גבי
תחת אישך כתיב וי"ל דכי היכי
שיבדקוה המים (סוטה כח.
וממזר ועבד ועובד כוכבים
וכעי"ז קדושין כז:). אין
שומרת יבם שבא עליה. לשם זנות
דמרבה מאיש איש קינוי דאירוסין
(נדה מד: וכעי"ז סנהדרין
אמר רבא ותסברא דהא מתרצתא היא
האיש מנוקה מעון.
שם ושם). פסלה. עשאה
בבית חמיה באלמנותה והדר קינא
בריש ארוסה (סוטה כד. ושם) ה"נ
והא כי אתא רבי אחא בר חנינא מדרומא
שבא עליה אחר שנסתרה
חללה ופסלה כדאמרינן
לה ואיסתתרה והכניסה לחופה
נרבה סתירה:
(שבועות ה.) או: מעון
(לקמן סח.) כי תהיה לאיש
אתא ואייתי מתניתא בידיה 3 מבלעדי
ונקה האיש מעון. וא"ת ונוקמה
ניאוף באשה האסורה
זר כיון שנבעלה לפסול
ולא נבעלה ומשקה לה ומשביעה
אישך מי שקדמה שכיבת בעל
לו, בין מזו שנסתרה
לה פסלה (סנהדרין סט.)
ד
ד)
שלא שטית בסתירה הראשונה:
כגון שבא עליה בשוגג
בין מאחרת (סוטה מז:).
מתרומת אביה אם היא
שומרת לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל
וכשבא עליה לא ידע עדיין שנסתרה
מבלעדי אישך. משמע
בת כהן כדתניא (לקמן
אמר רמי בר חמא משכחת לה כגון שבא
שבעלה נתן בה את
סח.) מנין לכהנת לויה
דכי האי גוונא חשיב מנוקה מעון
שכבתו קודם לסתירה זו
וישראלית שבא עליהן כו'
עליה ארוסה בבית אביה דכוותה גבי שומרת יבם שבא עליה יבם בבית חמיה
דהא כי מוקי לה ע"י גלגול לא חשיב
(סוטה כד:). משכחת לה.
ת"ל כי תהיה לאיש זר כיון
דאיצטריך למעוטי ארוסה
שומרת
שנבעלה לפסול לה פסלה
אין מנוקה מעון אם זינתה באירוסין
מקרא אחרינא ולא ממעטי
(נדה שם) דהא ביאתה
וי"ל דהכא כיון דבשעת השקאה יודע שבא עליה באיסור אפילו בא עליה שוגג לא חשיב מנוקה מעון אבל על ידי גלגול שאינו יודע בשעת
מהתם, כגון שבא עליה
ביאה (סנהדרין נה:). עד
דכוותה
גבי שומרת יבם כו'. פי' בקונטרס בלישנא אחרינא דמוקי לה הכי כי היכי דלא תיקשי
השקאה מנוקה מעון קרינן ביה:
ארוסה בבית אביה.
כאן שייך לעמוד קודם.
בזנות (שם).
שלא שטיתי ארוסה
שומרת יבם בת משתיא היא אבל משום קדמה שכיבת בעל לבועל לא פריך דמה שקדמה שכיבת המת כשכיבת בעל היא ולשון דכוותה לא
ונשואה. על ידי גלגול
משמע הכי דמשמע דמאותו הטעם שאנו מעמידים דארוסה בבא עליה ארוסה בבית אביה דהיינו מטעם דבעינן שתקדים שכיבת בעל
שבועה הוא מגלגל עליה
יש לנו להעמיד בשומרת יבם בבית חמיה ועוד דבריש פרק ארוסה (סוטה כד: ושם) קאמר בהדיא דכוותה שומרת יבם כו' אקושיא דקדמה
זנות של ארוסין אע"פ
שלא היה בו קינוי ומכאן
שכיבת בעל לבועל דקאמר טעמא דכתיבי הני קראי הא לאו הכי הוה אמינא ארוסה שותה והא כי אתא כו' ולא שקדמה שכיבת בועל
לגלגול שבועה מן התורה
לבעל אמר רמי בר חמא משכחת לה כגון שבא עליה ארוס בבית אביה ודכוותה גבי שומרת יבם כו' ונראה לר"י כפירוש ראשון
(סוטה יח.). שומרת יבם
שבקונטרס דמטעם שתקדום שכיבת בעל קאמר דכוותה בשומרת יבם שבא עליה יבם בבית חמיה דכרבי יאשיה אתיא מתניתא דשלא
וכנוסה. ואם היתה יבמתו
וכנסה וקינא לה ונסתרה
שטיתי שומרת יבם וכנוסה דלדידיה שומרת יבם בת משתיא היא כדיליף התם ולא צריך לאוקמא כשבא עליה יבם בבית חמיה אלא משום
מגלגל עליה שבועה שלא
דליקדום שכיבת בעל דלרבי יונתן דפליג עליה התם אפילו בא עליה יבם בבית חמיה לא שתיא כדאמרינן התם ומוקי כוותיה
נטמאת כשהיא שומרת
ההיא דארוסה ושומרת יבם לא שותות כו' וא"ת וכיון דהני מתני' פליגי אהדדי א"כ מאי פריך לעיל אלא דקינא לה ומשקה לה כשהיא
יבם. שומרת יבם מצפה
וממתנת ליבם שייבמנה
ארוסה והתנן ארוסה ושומרת יבם כו'
ויש לומר דלא פליגי רבי
יאשיה
ורבי יונתן אלא בשומרת
יבם אבל בארוסה
ליכא מאן דפליג:
כמו (בראשית לז) ואביו
שומרת