נח:
הבא על יבמתו
פרק ששי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שומרת
יבם קרית לה אשתו מעלייתא היא דהא אמר רב קנה
שומרת יבם קרית לה: קנה לכל. בביאת שוגג
ומזיד: מידי הוא
נב א מיי' פ"ד מהל'
א) סוטה כד:, ב) [לעיל
נו.], ג) [לעיל כט: וש"נ],
סוטה הל' יז:
לכל. ואע"ג דקרי לה שומרת יבם במילתיה דרבי
טעמא אלא לרב. הא דמייתינן יש חופה לפסולות לסיועה לרב
נג ב מיי' פ"ז מהל'
ד) סוטה כה., ה) קדושין
יאשיה ורבי יונתן דאיירו בבא עליה יבם בבית חמי' ובלא עבד בה
מייתינן לה דאמר לעילו) יש חופה לפסולות ורב האמר לעיל קנה לכל
כז:, ו) [דף נז:], ז) בס"א:
תרומות הל' כב:
❖
כגון דעבד מאמר. ואח"כ בא עליה
נד ג ד מיי' שם הל' כג:
מאמר התם משום דלאו אשתו מעליא
היא לענין השקאה קרי לה
ולדידיה לא מיתרצתא היא:
והכי, ח) [חוזר לסוע"א],
ט) [במדבר ה. ע"כ לישנא
בזנות בבית חמיה: וב"ש היא דאמרי.
שפיר שומרת יבם אפילו לרב דאמר
❖
אחרינא], י) ס"א לאתויי,
שומרת יבם קרית לה אשתו מעליא היא
קנה לכל דהא ממעט לה רבי יונתן
בפרק ד' אחין (לעיל דף כט:) מאמר
א)
תוספות ישנים
בברייתא מתחת אישך ורבי יאשיה
קונה קנין גמור ליעשות ארוסה גמורה
דהא אמר רב קנה לכל כשמואל דאמר לא
ב)
שומרת יבם קרית לה
קרי לה נמי שומרת יבם דקתני יכול
והפריח את זיקת היבום ותו לא
תוס' חד מקמאי
קנה אלא לדברים האמורים בפרשה מידי
אשתו מעלייתא היא. הכא
שאני מוציא שומרת יבם כו' משום
מקניא ליה בביאת מזיד אלא במסירת
כי אתא רבין אמר כהן
הוא טעמא אלא לרב הא אמר רב קנה
פריך משום דקאמר בתר
דאי לאו רבויא דאיש איש הוה ממעט
חופה כאשה בעלמא כדאמרינן בד'
הכי וכנוסה [אבל] בסוטה
שעשה מאמר ביבמתו
לכל הכא במאי עסקינן כגון דעבד בה
לא נוכל לפרש כן וא"ת
לר"ג אכלה ואפי' לר"מ
לה וכן מסיק התם אבל הכא לא
אחין (שם) ומשום הכי קרי לה
ולוקמה שנתכוין להטיח
מאמר וב"ש היא דאמרי ג) מאמר קונה קנין
דאמר משמרת לביאה
הזכיר שום טעם שהיה ראוי לקרותה
שומרת יבם אפילו לאחר ביאה דאי
בכותל והטיח ביבמתו
פסולה לא אכלה ה"מ
גמור אי הכי היינו ארוסה ולטעמיך נשואה
דאמרינן לעיל (נד.) לא קנה
על ידו שומרת יבם ועוד כיון דקונה
לב"ה לא אלים מאמר להפריח זיקת
ביאה פסולה מדאוריי'
וי"ל דא"כ הדרא קושיא
אבל ביאה פסולה מדרבנן
וכנוסה לאו חדא מילתא היא אלא נשואה
לכל לא הוה ליה למימר שומרת יבם
יבמין וליחול זיקת אירוסין ונישואין
לדוכתין דלא קדמה שכיבת
כגון זה שאם בא עליה
דידיה וכנוסה דחבריה הכא נמי ארוסה
והויז) קני לה בביאת זנות לגמרי: אי
וכנוסה דהך נמי כנוסה היא:
בעל לבועל דלאו שכיבה
אחר אין בה פסולות אלא
דהא אמר רב קנה לכל. ובנפל
מקרייא: דעבד בה מאמר
הכי היינו ארוסה. גמורה וארוסה הא
מדרבנן אכלה. יש לו אח
דידיה ושומרת יבם דחבריה רב פפא אמר
והשתא פרחה מינה זיקת
חלל ד"ה אינה אוכלת לא
תנא לה: נשואה דידיה. אשתו שלא
מן הגג ונתקע או בנתכוון
האי תנא הוא דתניא אין מקנין לה
יבמין וחלה עליו זיקת
ד)
נחלקו אלא בנתן לה גיטה
היתה יבמתו: דחבריה. אחיו
להטיח בכותל ליכא לאוקמה דויתן
ארוסין ונשואין דמאמר
ר"י אומר אוכלת אע"פ
לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה אבל
קונה קנין גמור לב"ש
שאינו מאכיל במקום אחר
איש בך את שכבתו מבלעדי אישך
דביבמתו שייך לשון כניסה: לישנא
מקנין אותה להשקותה כשהיא נשואה רב
והשתא לא קנאה בביאה
אפילו לר"מ דאמר אינה
אחרינא ח) ועיקר דכוותה גבי שומרת
דמשמע מבלעדי אישך שנתן בך את
דמחסרא מסירה לחופה
אוכלת ה"מ דיש לו
נחמן בר יצחק אמר ה) א על ידי גלגול שלח
יבם. דקשיא לך נמי בה הא לאו בת
שכבתו משמע דבעינן בבעל כוונת
ולעולם מיירי שבא עליה
להאכיל במקום אחר אבל
שכיבה: רב פפא אמר האי תנא.
רב חנינא משמיה דרבי יוחנן העושה מאמר
יבם בבית חמיה: ע"י גלגול
הכא כיון דאינו מאכיל
אשקויי היא מוקמת לה נמי כגון
פי' ומיירי דקינא לה
במקום אחר לא. וכ"ת
ביבמתו [ויש לו אח] אפילו הוא כהן והיא
פי' בקונטרס בלשון שני לעולם דקינא
שבא עליה דהא כשנכנסה לחופה
בנשואין ומשקה לה בנשואין
להאכיל בחוזרת חוזרת
ליכא לאוקומה דהא חופה ביבמה
כהנת פסלה מן התרומה למאן אילימא לרבי
לה ואיסתתרה כשהיא ארוסה והאי תנא
אכן על ידי גלגול נשבעת
פסקה מניה וחזרה לבי
שלא זנתה באירוסין והשתא
נשא הוא איננה גביה
לא שייכא: שומרת יבם קרית כו'.
הוא דלית ליה הך דרשא דונקה האיש
מאיר אימר דאמר רבי מאיר משתמרת
❖
נימא דארוסה ונשואה
והלכתא כר' יוחנן:
מעון ולית ליה הך דרשא שקדמה
אלא לא תוקמה לשומרת יבם כשבא
תרתי מילי נינהו והוי כמו
לביאה פסולה לא אכלה מדאורייתא דרבנן
שכיבת בעל וקש' לר"י דבריש שבועות
עליה אלא כגון דעבד בה מאמר
אמן מאיש זה אמן מאיש
מי אמר ואלא לרבי אלעזר ורבי שמעון
אחר וא"ת מ"מ תקשי דאם
ולשקדמה שכיבת בעל לא קפדינן מוסף רש"י
(דף ה. ושם) ובסוטה (דף כח.) ובכמה
אמת הדבר שזינתה כשהיא
השתא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא
דוכתי פריך ומי בדקי לה מיא
דהא קדמה שכיבת בעל הראשון שהיא
שומרת יבם קרית לה.
ארוסה היכי בדקי לה מיא
אכלה דרבנן מיבעיא אלא כי אתא רבין
בנשואין הלא אינו מנוקה
דקאמרת דלא תשתה, הא
והתניא ונקה האיש וכו' ולא משני
באה מכחו ומאמר קונה קנין גמור
מעון וי"ל דמ"מ כיון שאינו
אשתו מעליא היא בביאת
אמר עשה בה מאמר ביבמתו דברי הכל
וקרינן בה תחת אישךט): רב פפא אמר.
האי תנא הוא משמע דליכא מאן
זנות (סוטה כד:). קנה
מזיד בדבר בדקי ליה שפיר
אכלה יש לו אח חלל דברי הכל אינה
דפליג ועוד מנא ליה דהאי תנא לא
לעולם לא תדוק מינה דיש חופה
לכל. באחד מן הביאות
מיא. וא"ת א"כ לעיל כי
ב
פריך ומי בדקי לה מיא
גרועות הללו קנה לה
בעי שתקדום שכיבת בעל דלמא
והכא כגון דקינא לה כשהיא ארוסה
אוכלת לא נחלקו אלא שנתן לה גט רבי
והלא אין האיש מנוקה
לכל דבר ואוכלת בתרומה
כשבא עליה ארוסה בבית אביה איירי
ונשאה ובא עליה והדר איסתתרה
יוחנן אמר אוכלת ריש לקיש אמר אינה
מעון לישני דמיירי כשבא
מיד אם כהן הוא, אפילו
ונראה כלשון ראשון שבקונטרס ושלא
ומשקה לה על ידי אותו קינוי והאי
עליה בשוגג וי"ל דלעיל לא
הלך למדינת הים ולא
אוכלת רבי יוחנן אמר ג אוכלת אפילו
מצי לשנויי הכי דכיון דמיירי
בא עליה ביאה גמורה
תנא הוא כו': לישנא אחרינא אמר
שטית ארוסה דקאמר לא שנסתרה
לרבי מאיר דאמר אינה אוכלת הני מילי
דקני לה בארוסין יש לו
(לעיל נו.) קנה דקתני
רב פפא. לעולם דקינא לה כשהיא
באירוסין קאמר אלא ה"ק שלא שטית
להשמר שלא יבא עליה
מתני' קנה לכל, אם
משתמרת לביאה פסולה דאורייתא ד אבל
להיות נבדקת עליה בקינוי דאירוסין
ארוסה ואיסתתרה ומשקה לה כשהיא
וכאשר בא עלי' קרוב למזיד
כהן הוא מאכילה בתרומה
דרבנן אכלה וריש לקיש אמר אינה אוכלת
ואינו מנוקה מעון שהרי
ויורשה ומיטמא לה ומשקה
מיהו גם ללשון זה קצת קשה כיון
נשואה [הג"ה עד שלא נבעלה ודקשיא
חשדה מזנות מדקני לה אבל
ופוטרה בגט בלא חליצה
אפילו לר"א ורבי שמעון דאמרי אוכלת
שצריך להביא ראיה על זה שמועיל
לך משקדמה שכיבת בעל לבועל האי
(סוטה כד:). לא קנה
הכא לא קני לה בארוסין
קינוי דאירוסין להשקותה בסתירה
אלא לדברים האמורים
תנא וכו' עכ"ה] ודקשיא לך אין מנוקה
הני מילי דיש לו להאכיל במקום אחר אבל
כלל והוי האיש מנוקה מעון
בפרשה. בפרשת יבמה,
אפילו אם זינתה כי לא
דנישואין מנא ליה דהאי תנא אית ליה
מעון האי תנא הוא דלית ליה הך
הכא כיון דאין לו להאכיל במקום אחר לא
[עלה] על דעתו שזינתה
לקום על שם אחיו בנחלתו
האי סברא הא איכא לפרושי מקנין
דרשא. וזה הוא לשון מורי והוא נראה
א"כ הוי האיש מנוקה
ולפוטרה בגט, דהא דקני
וכי תימא הכא נמי יש לו להאכילה בחוזרת
לה יבם בביאה כל דהו
מעון: כ"ג שקדש את
עיקר דללישנא קמא איכא למיפרך
לארוסה להשקותה כשהיא נשואה היינו
חוזרת פסקה מיניה וקרובה לבי נשא אבל
מיבמה יבא עליה נפקא
הקטנה ובגרה תחתיו מהו
דקינא לה כשהיא ארוסה ואיסתתרה
אם כן מאי לא שטיתי ארוסה
לן, דלא כתיב יבמה יקחנה
בתר אירוסין אזלינן ושריא
הא אגידא ביה: נתארמלו או נתגרשו וכו':
ונכנסה לחופה ולא נבעלה כדפי'
ואדרבה הא לא כשהיא ארוסה
לו לאשה, אלא יבמה יבא
ליה או בתר נשואין אזלינן
בעא מיניה רבי חייא בר יוסף משמואל
עליה ולקחה לו לאשה,
ואסורה. ופשיט מן
איסתתרה: רב נחמן אמר. מתניתין
מתניתין דלעיל:
ואשמעינן דביאתו עליה
האירוסין כשרות אלמא
על
כהן גדול שקדש את
הקטנה ובגרה תחתיו
ידי גלגול. לא בעי י)לאפוקי
בדלא קינא ולא איסתתרה כשהיא
הן הן ליקוחי האישות
מדלא פסלינן מאירוסין
מהו
גלגול מגלגול דאיש אחר דלא
ארוסה אלא קינא לה משנשאה
שלו, הלכך למידי דאתמר
דבתר נשואין אזלינן ותימה
בהך פרשתא רבינהו קרא
דהשתא פשיטא ליה דבתר
דמי דגלגול דאיש אחר ראוי להשקות
ואיסתתרה ומשקה לה ע"י קינוי של
נישואין הללו, אבל למידי
נשואין אזלינן ולקמן פשיטא
על ידו אם היה מקנא על ידו אבל קרקעות לאו בנות שבועה נינהו
עכשיו ומגלגל עליה שבועה כל ימים שהיתה תחתיו משנתארסה ונבדקה
אחרינא לאו נישואין נינהו,
ליה דבתר אירוסין אזלינן
ומכאן לגלגול שבועה מן התורה: פסלה מן התרומה. עד שיכנוס:
כלל אבל מגלגול דארוסה יליף שפיר דלאו בת השקאה היא כלל ואפי'
ומה אמור בפרשה פטור
מההיא דנתמנה להיות כ"ג
חליצה ע"י יבום ויקום על
יכנוס. וע"ק דקאמר
משתמרת לביאה פסולה. שיש ביד אחיו לבא עליה וביאתו ביאה וכי
הכי מגלגל זנות דאירוסין וא"ת ולמאי דדייקינן מיניה לעיל דיש חופה
שם אחיו, שיורש את נכסי
לשווייה חללה לא קא
לפסולות ולא מוקמינן על ידי גלגול מנלן גלגול שבועה וי"ל דנפקא
היכי דהיא משתמרת לביאתו כך היא משתמרת לביאת אחיו שהיא
אחיו ואין אחיו חולקין
מבעיא ליה משמע דר'
ליה מאיש אחר ולא הוה מפליג בין קרקעות לאיש אחר אי נמי דמשמע
פסולה מדרבנן דיש ביאה אחר מאמר כדתנן (לעיל דף נ:) מאמר לזו
עמו (שם). להשקותה
יוחנן היה סבור דרבי חייא
כשהיא נשואה. דאם
בעי לשווייה חללה ולפ"ה
ובעל לזו כו' וכן בב' יבמין ויבמה אחת: דאורייתא. ביאה שהיא פסולה
ליה מאיש אחר אפילו קטן דדמי לקרקעות שאין מקנין על ידו כדתנן
הלא לא מיירי כלל לשווייה
תסתר לאחר נישואין שותה
דאורייתא כגון אלמנה לכהן גדול: דברי הכל. בין לרבי יוחנן בין לריש
בסוף פרק ארוסה (סוטה דף כו: וכן בריש פ' שם כד.):
חללה אלא לענין אם אסורה
על ידי קינוי של אירוסין,
אימור דאמר רבי מאיר כו'. גם מכאן ראיה דחשיב משתמרת
לו או מותרת אכן שהיה
שאינו יכול להשקותה
לקיש אכלה בתרומה דבי נשא דהא אפילו לרבי מאיר לא פסיל אלא
מדמה איסור חללות לאיסור
כשהיא ארוסה, דבעינן
במשתמרת לביאה פסולה דאורייתא: יש. לזה היבם אח חלל: לדברי
לביאה פסולה אף על פי שלא היו הקידושין בעבירה:
קיחה והול"ל שאני איסור
תחת אישה
.
(סוטה כה.)
מהו
הכל לא אכלה. אפי' היא בת כהן ואע"ג דעבד בה מאמר כהן כשר
על ידי גלגול. שקינא
חללה מאיסור קיחה ונראה
דודאי ס"ד (לר' יוחנן)
לה כשהיא נשואה ונסתרה
אכתי משתמרת לביאה פסולה היא לביאת החלל דהויא פסולה דאורייתא ולא אכלה ואפי' לרבי אלעזר ורבי שמעון כי מכשרי באלמנה לכ"ג
[לשמואל] דר' חייא קא בעי
ומגלגל עליה שבועה על
קמכשרי שיש לו להאכיל במקום אחר אבל משתמרת ליבם חלל דאין לו להאכיל דהא כהן חלל זר הוא פסל לה ולא אכלה: אלא שנתן
לענין חללות ופשיטא ליה
אירוסין אע"פ שלא היו
לה גט. כהן ליבמתו כהנת ואכתי לביאתו היא משתמרת וביאתה פסולה מדרבנן היא דגט מהני בה מדרבנן: אפילו לרבי אלעזר דאמר
דאסור לכונסה. אכן מכאן
ראויין לשבועה בפני עצמן
קבעי לר' מאיר דאמר
שהרי לא קינא (קדושין
אוכלת הני מילי. על ידי קידושין דיש לו להאכיל כי האי גוונא במקום אחר: אבל על ידי גירושין. דאין לו להאכיל על ידי גירושין
משמרת לביאה פסולה לא
כז:).
במקום אחר לא: ואם תאמר הכא נמי יש לו להאכיל. על ידי גירושין גמורים: בחוזרת. דאם היה מגרשה לגמרי היתה חוזרת
אכלה ולכך קבעי היכא
לבית אביה ואוכלת בתרומה: ובגרה תחתיו. בימי אירוסין וכ"ג אסור בבוגרת כדאמרינן במתניתין [לקמן נט.] ומצותו בקטנה או בנערה:
דקדשה קטנה ובגרה אי
בתר נשואין אזלי' והויא
מהו
ביאה פסולה וחשבינן לה
משעת אירוסין משמרת לביאה פסולה ולא אכלה או דלמא לא. ופשיט לה מגופה דמתני' דאזלינן בתר נשואין וקא"ל לשווייה חללה לא קא מיבעיא ליה א) כיון דס"ד דפשיטא ליה שאסור לכונסה דודאי בזה אנכי מסופק אי שרי
לכונסה אי לא אי קיחה דאירוסין או קיחה דנשואין ופשיט ליה מההוא דיכנוס דקיחת אירוסין קאמר קרא ב) וא"כ מ"מ הדרן קושיין לדוכתא דמעיקרא פשיט לה (ר' יוחנן) [שמואל] מההיא דמתני' דבתר נשואין אזלינן ולכן ג) פשיט
ליה דאסור לכונסה והשתא קא פשיט מההיא דיכנוס דשרי לכונסה וי"ל דלעיל לא קא
פשיט אלא לדבריו ג) לאשר עלה בדעתו דרבי חייא היה שואלו ממנו
לשווייה חללה ועל כן היה (ר' יוחנן) [שמואל] סבור שהיה פשוט לר' חייא שאסור לכונסה ועל כן היה משיב לו לפי
דעתך שפשוט לך דאסור לכונסה ומיבעיא
לך אי חשבינן לה לפסול מתרומה כיון דהאירוסין
א) נראה דצ"ל ודלא כס"ד דפשיטא ליה שאסור לכונסה אלא דבזה אנכי מסופק. ב) נראה דצ"ל וא"ת. ג) נראה דצ"ל וכן.