הבא על יבמתו פרק ששי יבמות
ס.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאינו
משלם קנס במפותה. ואם תאמר וכיון דבעיא גט ואית
שאין משלם קנס
במפותה. שאם מפותה היא אהנו ליה נשואין
ע
א) [עי' תוספות בכורות
א מיי' פי"ז מהל'
כג: ד"ה משנת], ב) [לעיל
איסורי ביאה הלכ' יג:
למפטריה מקנסא שהמפתה אין משלם קנס אלא כשאין כונסה
לה כתובה כמו אלמנה לכ"ג דיש לה כתובה כדאמרינן
עא ב מיי' שם הלכ' יד:
מט: וש"נ], ג) [לקמן סא:
דכתיב אם מאן ימאן (שמות כב) אבל אם מהור ימהרנה לו לאשה
ביש מותרות (לקמן דף פה. ושם) אע"ג דאסורה מן התורה וא"כ
עב ג מיי' שם הלכה טו:
וע"ש], ד) [לקמן עז: פה:],
עג ד מיי' שם פי"ט הל'
לא יתן כלום אבל אונס נותן מיד
אפילו הוא כונסה דכתיב
מאי נפקא מינה דאין משלם
קנס הרי יש לה כתובה ומה לי קנס
ה) [לעיל נט.], ו) [צ"ל ורבי
אליעזר כו' מהרש"ל],
ו סמג לאוין קנב
(דברים כב) ונתן האיש השוכב עמה
ומה לי כתובה ואמר ר"י דנפקא
ז) [ויקרא כא], ח) [צ"ל
טוש"ע אה"ע סימן ו סעיף
ולו תהיה לאשה: אמרה לשמעתא.
מינה אם מחלה לכתובה ועוד נפקא
❖
שאין משלם קנס במפותה אזל רב גביהה
דר"א בן יעקב],
ח:
עד ה ו ז ח מיי' פ"ב
מינה דלא משלם מן העידית כדין
להא דרב הונא דאמר ומוציאה בגט:
מבי כתיל אמרה לשמעתא קמיה דרב אשי
מהל' אבל הלכה י יא
סופה להיות מוכת עץ תחתיו.
קנס אלא מן הזיבורית כדין כתובת
אמר ליה והא רב ור' יוחנן דאמרי תרוייהו
סמג עשין נח ולאוין רלה
תורה אור השלם
אשה ועוד דכתובת בעולה דרבנן
כלומר סופה ליבעל לו ולאבד בתוליה:
טוש"ע י"ד סימן שעג
אבוגרת ב ומוכת עץ לא ישא ג ואם נשא נשוי
סופה להיות בעולה תחתיו. ואם
ועוד נראה דהא דאמר רב מוציא
1. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה
סעיף ד:
אלמא סופה להיות בוגרת תחתיו סופה
עד [ה] מיי' שם הלכה י
וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא
בגט היינו מדרבנן ולהכי נקט פלוגתא
נשא נשוי דקתני לגמרי קאמר
❖
טוש"ע שם:
יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה
להיות מוכת עץ תחתיו הכא נמי סופה
דמותר לקיימה הואיל ולעצמו נבעלה
ח) דרבי באנוסת חבירו דבאנוסת
מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה:
להיות בעולה תחתיו קשיא: אנוסת חבירו
וסופה להיות בעולה לו: סבר לה
עצמו מודה דלא הוי חלל ומיהו מצינן
ויקרא כא יד
2. וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו
כר' אלעזר. דאמר (לקמן דף סא:)
תוספות ישנים
ומפותת חבירו לא ישא ואם נשא ר' אלעזר
למימר דנקט אנוסת חבירו להודיעך
כִּי אֲנִי יְיָ מְקַדְּשׁוֹ:
סופה
להיות
פנוי הבא על הפנויה שלא לשם
כוחן דרבנן דמכשרי:
בן יעקב אומר הולד חלל וחכמים אומרים
אלה למעוטי נדה. כמאן
ויקרא כא טו
3. וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה
אזלא כר' אליעזר בן יעקב.
בעולה תחתיו. ואין לומר דמוציאה
אישות עשאה זונה וקיימה עליה בלאו
הולד כשר: $ אמר רב הונא אמר רב הלכה
א)
משמע אבל לרבנן לא מצי
הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא
בגט דקאמר רב היינו לרבי אלעזר
ומחייבי לאוין דכהונה הוי הולד חלל:
כר' אליעזר בן יעקב וכן אמר רב גידל אמר
אתי וסברי דיש חלל מנדה
הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא:
❖
דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה
דרב עמרם לקמן בפירקין (שם):
וא"ת ומהיכא נילף לומר
ויקרא כא ג
רב הלכה כרבי אליעזר בן יעקב איכא
דעושה חלל מנדה אי מק"ו
ביש חלל מחייבי עשה. ו) ר' אליעזר
זונה דהא רב אברייתא קאי וברייתא
דגרושה שאין בה לאו
דאמרי אמר רב הונא אמר רב מאי טעמא
ב"י לא כר' אלעזר סבירא ליה ולאו
דלא כרבי אלעזר דהא אמרי רבנן
שאני גרושה שהיא עצמה
גליון הש"ס
חלל
דרבי אליעזר בן יעקב סבר לה כרבי אלעזר
מחייבי עשה.
זונה היא ולא קיימא עליה בלאו אלא
הולד כשר:
מתחללת שפסלה בביאתו
גמ' אמר ר"ה אמר רב
מתרומה דבי נשא תאמר
ומי סבר לה כותיה והא קיימא לן משנת
בעשה דכתיב בתולה יקח ולא בעולה
תימה כיון דלא יחלל קאי נמי אבעולה
ב)
בנדה דלא פסלה דהא
הלכה כראב"י. עיין תוס'
ולאו הבא מכלל עשה עשה: וכתיב
לרבי אליעזר בן יעקב אם כן אין
ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי $ ואילו בהא
אית בה הויה וא"ל כיון
בכורות דף כג ע"ב ד"ה
לא יחלל אכולהו. ואפי' אבתולה יקח
משנת: שם ואילו בהא
זה חייבי עשה גרידא דלא יחלל לאו
דבעלה עשאה זונה דהא
ג) אמר רב עמרם (א) אמר רב אין הלכה
כיון דתפסי בה קדושי
אמר רב עמרם אמר רב.
ולא בעולה דעשה הוא: אלה הפסיק
הוא כדקאמר בפרק בתרא דקידושין
כרבי אלעזר קשיא רב אשי אמר ביש חלל
לא הויא כשאר חייבי
מדברי תוס' לעיל דף נט
הענין. דכתיב אלה בתר חייבי לאוין
(דף עח.) בעל לוקה משום לא יחלל:
כריתות ואי מאלמנה לכה"ג
ע"ב ד"ה ורב מבואר דל"ג
מחייבי עשה קמיפלגי $ רבי אליעזר בן יעקב
אלה
הפסיק הענין. ולא מוקמינן
לאשמועינן אלה שהן חייבי לאוין
מה לאלמנה שכן היא
כאן אמר רב וכן הוא לקמן
סבר יש חלל מחייבי עשה ורבנן סברי
סא ע"ב: שם ראב"י סבר
עצמה מתחללת כדלעיל
ד)
חלוקין מדין חייבי עשה: למעוטי
לא יחלל אבעולה אע"ג דמינה סליק
דא"ל היא עצמה תתחלל
יש חלל מחייבי עשה. עיין
אין חלל מחייבי עשה מ"ט דראב"י דכתיב
נדה. שאם בא כהן על אשתו נדה
משום דמיסתבר טפי לאוקמי אחייבי
מק"ו דלימא איסור כהונה
לקמן דף עז ע"ב תד"ה
לאוין: ואי אתה עושה חלל מנדה.
❖
אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא
שאני כדפרישית לעיל וי"ל
מחלל:
אין הולד חלל: ולכתביה לבסוף.
1
יליף מאלמנה ומצרי שני
הואיל ולאו לפלוגינהו אתי: קשיא.
יקח כי אם בתולה וגו' וכתיב ולא יחלל
בתורת כהנים מפרש דאיצטריך דלא
2
שפוסלים ובנו פגום אף
לרב אשי דמוקי פלוגתייהו בטעמא
נילף דליהוי חלל מקל וחומר מהני
זרעו בעמיו אכולהו ורבנן אלה הפסיק
אני אביא נדה. וקסבר
הגהות הב"ח
האי תנא דעבדינן שפיר
דהני קראי: אחותו ארוסה. של
שהם חייבי לאוין תימה דמה לאלמנה
הענין ורבי אליעזר בן יעקב אמר
(א) גמ' בהא אמר רב
צד השוה היכא דחדא הוי
כהן הדיוט אבל נשואה פשיטא לן
וכיוצא בה שכן הן עצמן מתחללות
איסור כהונה ואידך אינו
עמרם אין הלכה כצ"ל
אלה ד למעוטי נדה כמאן אזלא הא
❖
וכי תימא ה"נ כיון דבא עליה
דאין מטמא דכתיבז) ולאחותו הבתולה:
איסור כהונה כדפרישית
ותיבות אמר רב נמחק:
דתניא מאלה אתה עושה חלל ואי אתה
לעיל. ולר"א בן יעקב
אנוסה ומפותה. אחותו שנאנסה או
עשאה זונה הא לא הוי זונה כיון
ניחא דאצטריך קרא למימר
אליו דאי אתה עושה חלל
עושה חלל מנדה כמאן כרבי אליעזר
לרבות
שנתפתתה: דברי הכל אין מטמא
דתפסי בה קידושין:
מוסף רש"י
בן יעקב ורבי אליעזר בן יעקב נכתביה
הבוגרת. וא"ת למה לי אליו נרבי
לה. וטעמא דכולהו מפרש לקמן:
מנדה דס"ד דנילף מחייבי
משנת ר' אליעזר בן
עשה דיש חלל מהם
לאלה לבסוף קשיא תנו רבנן אחותו
ומוכת עץ אין מטמא לה דברי ר"ש.
בוגרת מולא היתה לאיש כדמרבינן
יעקב קב ונקי. קב מדה
אליבא דידיה: אליו לרבות
ר"ש לטעמיה דאמר במתניתין מוכת
מיניה מוכת עץ וי"ל דאי לאו אליו
ארוסה רבי מאיר ור' יהודה אומרים מטמא
קטנה, כלומר במקומות
הבוגרת. תימה למה לי
עץ אסורה לכ"ג אלמא לאו בכלל
הוה מוקמינן לא היתה לבוגרת
מועטים הוא נזכר במשנה
קרא כיון דרבינן מוכת עץ
לה רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין
ה
או בברייתא, ונקי. בכל
משום שאין הווייתה ע"י
בתולה היא: שאינה ראויה לכ"ג אין
גרידא דבוגרת מסתבר לרבות טפי
מטמא לה אנוסה ומפותה ד"ה אין מטמא
מקום שנזכר הלכה כמותו
איש ה"ה בוגרת דבוגרת
מטמא לה. דהכא והכא בתולה
ממוכת עץ משום דמוכת עץ איתעביד
נמי אין הווייתה ע"י איש.
(לעיל מט: וכעי"ז ערובין
לה ומוכת עץ אין מטמא לה דברי ר' שמעון
וגם כי עדיפא יותר בוגרת
כתיב: דברי כל אדם. ואפי' לרבי
סב: ובכורות סג:) או: לא
בה מעשה ולהכי מוקי אליו דכתיב
שהיה ר' שמעון אומר ראויה לכ"ג מטמא
ממוכת עץ משום דלא
לימד הרבה כשאר חבריו
מאיר דפסיל בוגרת לכהן גדול הכא
ברישא לרבות בוגרת ולא היתה לאיש
אתעביד בה מעשה וא"כ
אלא מה שאומר בבית
לה שאין ראויה לכ"ג אין מטמא לה ובוגרת
לענין טומאה איתרבי כדלקמן: פרט
דכתיב בסוף מוקי למוכת עץ וכן
כיון דחזינן מוכת עץ כ"ש
המדרש נקי הוא שהלכה
מטמא לה דברי כל אדם מאי טעמא דר"מ
בוגרת וי"ל דס"ד דבוגרת
כמותו לעולם (גיטין סז.).
לאנוסה ומפותה. שאינה בתולה:
משמע דבוגרת עדיפא ממוכת עץ
יש חלל מחייבי עשה.
גריעא ממוכת עץ משום
יכול שאני מוציא אף מוכת עץ. שאינה
ור' יהודה דדרשי הכי ולאחותו הבתולה
דהא בבוגרת לא פליגי כדקתני
3
דאשתני גופה ומלא היתה
כגון כהן גדול שנשא
בתולה: לרבות את הארוסה.
ובוגרת מטמא לה דברי כל אדם
פרט לאנוסה ומפותה יכול שאני מוציא
לאיש לא נפקא דשמא קרא
אנוסה או מפותה שהיא
[ה]
לא איירי אלא בדבר שבא
עליו בעשה, בתולה יקח
ואיצטריך לרבויא דלא תימא אשר
ועוד נראה דממשמעות בתולה
אף מוכת עץ ת"ל אשר לא היתה לאיש מי
ע"י מעשה:
ולא בעולה (לקמן עז:).
לא היתה פרט לארוסה שהיתה לאיש
מימעטא מוכת עץ אפילו לרבי מאיר
שהוייתה על ידי איש ויצאה זו שאין הוייתה
דהויה לשון קידושין היא: ה"ג למה
מדפריך גבי בוגרת והא למה לי קרא
על ידי איש הקרובה לרבות הארוסה ז אליו
לי קרא והא אמר ר"מ בתולה מקצת
וגבי מוכת עץ לא פריך הכי ולהכי
לרבות הבוגרת הא למה לי קרא והאמר
בתולים משמע. לעיל אמר הכי
מוקי קרא קמא בבוגרת וניחא נמי
ה) רבי מאיר בתולה אפילו מקצת בתולה
מדאיצטריך למכתב בבתוליה לגבי כ"ג
השתא הא דדרשינן דרשא דאשר לא
משמע איצטריך סלקא דעתך אמינא נילף
היתה לאיש ברישא אע"ג דכתיב
להוציא את הבוגרת לר"מ מכלל דבתולה
בוגרת נמי משמע: מהתם. כי
בסוף משום דממשמעות בתולה הוה
בתולה בתולה מהתם מה להלן נערה
ימצא איש נערה בתולה (דברים כב):
לן למעוטי מוכת עץ הוצרך לפרש
אף כאן נמי נערה קא משמע לן ורבי
מדשבקיה
דמתרבי מאשר לא היתה לאיש:
יוסי ורבי שמעון מאי טעמייהו דרשי
נילף בתולה בתולה מהתם. אומר
הכי ולאחותו הבתולה פרט לאנוסה ומפותה
ומוכת עץ אשר
ר"ת מהתם היינו מכ"ג ולא
לא היתה פרט לארוסה הקרובה ח לרבות ארוסה שנתגרשה
כמו שפירש בקונטרס דמבתולה דאונס
אליו לרבות את הבוגרת הקרובה לרבות
ארוסה שנתגרשה
ומפתה קאמר וכן נראה לר"י דהא
והא
בכולה שמעתא לא איירי באונס ומפתה
ולא ה"ל למימר מהתם אלא ה"ל למימר בהדיא מאונס ומפתה אלא מהתם היינו כ"ג כדפירש ר"ת דאיירי ביה ומשום דרבי שמעון
גמרה מהתם קא סלקא דעתך נילף מהתם כדקאמר ראויה לכהן גדול מטמא לה כו' ועל כרחך לא לסימנא בעלמא נקטיה מדפריך
בסמוך והא אמר רבי שמעון
ראויה לכ"ג כו' ואי פריך משום דאין הכלל אמת מהא לא הוה משני מידי אלא ודאי פריך דמכ"ג
ה"ל למילף ומוכת עץ מהתם
גמר לה רבי שמעון כדקתני בהדיא בברייתא הראויה לכ"ג כו' דאי לאו דמיעטיה רחמנא מוכת עץ
מבבתוליה עד שיהו כל בתוליה
קיימין
וגמר מהתם ה"ל למידרש הכא
מי שהוייתה על ידי איש
יצתה מוכת עץ והוה ילפינן התם מהכא:
והא