הבא
על יבמתו
פרק ששי יבמות
סא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קברי
עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל. תימה למה ליה לרבי
אין מטמאין. את
המאהיל עליהם: אתם
קרוים אדם. וגבי טומאת
עו
א) ב"מ קיד: [כריתות ו:],
א ב מיי' פ"ג מהל'
ב) רש"ל מ"ז, ג) [לעיל
אבל הלכה ג ופ"א
אהל כתיב אדם כי ימות באהל (במדבר יט): נפש אדם. במדין
בנאה לציוני מערתא דאברהם אבינו ואדם הראשון (ב"ב נח.)
נט.], ד) יומא יח.,
מהל' טומאת מת הלכה יג
כתיב: ומשני הא דקרי להו אדם משום דבעי למכתב בהמה גבייהו
אף דאיקרו אדם אדם ואברהם או אפי' לרבנן דאמרי קברי עובדי
ה) סנהדרין יח: לעיל כ.,
סמג לאוין רלה טוש"ע י"ד
כוכבים מטמאין באהל הא לא מטמא באהל אפילו קברי ישראל אלא
כדכתיב וחמורים ובקר [שם לא] וגבי בהמה מיקרו אדם אבל אדם סתמא לא
ו) [פי' או אשה לפרות
סימן שעב סעי' ב:
עז ג מיי' פי"ז מהל'
ולרבות עמה או בנים תי"ט
מיקרו: אנשי נינוה עובדי כוכבים היו:
אותם שמתו משעה שנאמרה אותה
איסורי ביאה הל' יב:
בשם הרמב"ם ומתוך
קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל
כל הורג נפש. במדין כתיב ומדבעו
פרשה דאדם כי ימות באוהל דכי ימות
א) א
עח
ד מיי' שם ופ"ה
פרש"י משמע דגרס אא"כ
טומאת שבעה אלמא מיטמו: ממגע
משמע באותם העתידים למות עדיין
שנא' ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם $ אתם
מהלכות כלי המקדש
יש לו בנים ולא היה בגרסתו
1
אשה כלל], ז) לקמן פא.,
הלכה י:
ומשא מי מעטינהו. וגבי מגע אשכחן
ומדאיצטריך נמי בנזיר (דף נד. ושם)
קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם
עט ה מיי' פי"ז מהל'
ח) [במדבר יט], ט) [ועי'
נוגע בעצם או בחללח) דלא כתיב אדם
קרא לרבות קבר שלפני הדבור
מיתיבי 2 ונפש אדם ששה עשר אלף משום
תוס' ב"ב נח. כתבו ישוב
איסורי ביאה הלכה
הלכך אע"ג דלא מיקרו אדם מטמו
למגע מכלל דבאהל לא מטמא :
לזה ותוס' נדה ע: ד"ה ואין
יב:
ט)
בהמה אשר יש בה הרבה משתים עשרה
ואין העובדי כוכבים קרוים אדם.
פ ו מיי' פ"ו מהלכות
3
נציב], י) בחסרונות: אלא
במגע ובמשא: ת"ל בתולה מעמיו
אדום גבי ההוא רומאה,
יבום הלכה יא:
רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו
יקח אשה. האי אשה לא איצטריך
תימא דבריש מס' ע"ז (ג. ושם)
פא ז ח מיי' שם הלכ' י:
כ) [וע' תוספות נזיר נד.
(ובהמה רבה) משום בהמה כל הורג נפש
פב ט מיי' פט"ו מהלכות
ב)
4
ב"ק לח. ב"ב נח. מס' ע"ז
אלא לדרשה: מינהו אין. כלומר
ופ' ד' מיתות (סנהדרין דף נט. ושם)
❖
ג. סנהדרין נט: ובנדה ע:],
אישות הלכה ז סמג
וכל נוגע בחלל תתחטאו דלמא איקטיל
המלך מינהו אבל אחיו הכהנים
דרשינן דעכו"ם העוסק בתורה הרי
עשין מט טוש"ע אה"ע
חד מישראל ורבנן לא נפקד ממנו איש ור'
וסנהדרין לא מינוהו: נתמנה לא.
הוא ככהן גדול שנאמר אשר יעשה
סי' א סעי' ח:
פג י מיי' פי"ח מהל'
נתמנה לא קתני דהוי משמע דראוי
אותם האדם וגו' כהנים לוים וישראלים
שמעון בן יוחי 5 לא נפקד ממנו איש לעבירה
גליון הש"ס
איסורי ביאה הלכה ב
היה לכך: קטיר קחזינא הכא. קשר
לא נאמר אלא האדם ופי' בקונטרס
רבינא אמר נהי דמעטינהו קרא מאטמויי
גמ' אתם קרוין אדם.
סמג לאוין קכא טוש"ע שם
ב
❖
של רשעים אני רואה כאן שלא היה
בסנהדרין (ג"ז שם ד"ה האדם) דההוא לית
עי' מתני' רפ"ג דנגעי'
סי' ו סעי' ח:
באהל דכתיב 6 אדם כי ימות באהל ממגע
ובתוי"ט שם רפי"ב:
ליה הך דר"ש דהכא ויתכן לפי ספרים
ראוי לכך אלא שנתן ממון ומינוהו:
ומשא מי מעטינהו קרא: מתני' $ אירס
מתני' אירס את
ג) ג
מתני' חולץ. כהן גדול: ולא
דגרסי התם רבי ירמיה אבל לספרים
האלמנה. עי' לעיל דף כ
את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול
תורה אור השלם
מייבם. דאלמנה היא ואסורה לו:
דגרסי התם ר' מאיר קשיא דשמעינן
ע"ב תד"ה אטו ביאה:
יכנוס ומעשה ביהושע בן גמלא שקדש
גמ' לא תעשה ועשה. אלמנה לא
גמ' קטיר קחזינא הכא.
1. וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן
ליה לר"מ בפ' קמא דכריתות (דף ו:)
עיין ב"ב דף כ"א ע"א
מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי
את מרתא בת ביתוס ומנהו המלך להיות
יקח בתולה יקח (ויקרא כא) ולא
דסך שמן המשחה לעכו"ם פטור
תד"ה זכור: תוס' ד"ה
אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי
בעולה: מתני' אלא אם כן יש
ומשמע דטעמא משום דכתיב על בשר
כה"ג וכנסה שומרת יבם שנפלה לפני כהן
ואין וכו' דיש חילוק בין
אֱלֹהִים: יחזקאל לד לא
2. וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה
אדם להאדם. עי' ירמיה
לו בנים. משום דמצווה על פריה
אדם ואין עובד כוכבים קרוי אדם
הדיוט ונתמנה להיות כה"ג אע"פ שעשה
לב כ' ובישראל ובאדם:
עָשָׂר אָלֶף:
בה מאמר הרי זה לא יכנוס: גמ' ת"ר מנין
ורביה וה"ה לישראל ובגמרא מפרש
ומיהו מצי למימר דטעמא דרבי מאיר
בא"ד בסוף הדבור
במדבר לא מו
אמאי נקט כהן: שהיא זונה האמורה
3. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל
דפטור הוי מטעם דכל שהוא בסך
היינו בני אדם הראשון.
שאם אירס את האלמנה ונתמנה להיות
עיין בראב"ן סימן שי"ז:
נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה
בתורה. ובגמרא מפרש לה: אלא
הרי הוא בלא ייסך וכל שאין בסך
ד"ה שנבעלה וכו' אלא
כהן גדול שיכנוס ת"ל 7 יקח אשה א"ה
אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה
הגיורת והמשוחררת. דביאת עכו"ם
אין בלא ייסך ור"ת מפרש $דיש חילוק
מחייבי כריתות וכו'. עיין
מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם
שומרת יבם נמי אשה ולא יבמה: מעשה
גיטין ד' פט ע"א תד"ה
ועבד פסלה: ושנבעלה בעילת זנות.
בין אדם להאדם דעובדי כוכבים בכלל
אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ
❖
בעולה ובמהרש"א שם:
ביהושע וכו': מנהו אין נתמנה לא אמר
לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה:
כגון ישראלית הנבעלת לפסול לה:
האדם נינהו והא דקאמר כהנים לוים
יונה ד יא
רב יוסף $קטיר קחזינא הכא דאמר רב אסי
גמ'
וישראלים לא נאמר ה"ק אדם לא
4. וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ
ד)
נאמר דהוי משמע כהנים לוים
לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל
תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת ביתוס לינאי מלכא עד דמוקי ליה
הגהות הב"ח
הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל
ליהושע בן גמלא בכהני רברבי: מתני' כהן גדול שמת אחיו חולץ
וישראלים אלא האדם וכל הני קראי
(א) תוס' ד"ה כהן וכו'
ד
תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
ולא מייבם: גמ' ה) קא פסיק ותני ה לא שנא מן האירוסין ולא שנא מן
דמייתי כתיב אדם דלא פריך מקראי
שומרת יבם שנפלה לפני
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם
כהן הדיוט: (ב) בא"ד תנן
וּשְׁבִיכֶם: במדבר לא יט
דכתיב האדם וה"ר משולם היה אומר
הנשואין בשלמא מן הנשואין עשה ולא תעשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת
5. וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה
לה לעיל. נ"ב בפרק ב' דף
ו
דגבי פורענות דוקא קאמר אתם
❖
כ:
עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ
ועשה אלא מן האירוסין ז יבא עשה וידחה את לא תעשה ח גזירה ביאה
קרוין אדם דלא רצה לכתוב ישראל
אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר
ראשונה אטו ביאה שניה: מתני' כהן הדיוט לא ישא אילונית אלא א"כ
ט
בְּיָדֵנוּ וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ
בהדיא גבי פורענות אבל גבי האדם
אִישׁ: במדבר לא מט
מוסף רש"י
יש לו אשה ובנים רבי יהודה אומר אע"פ שיש לו אשה ובנים לא ישא
וחי הוה ליה למכתב בהדיא כהנים
ו)
ז)
6. זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי
לוים וישראלים כמו שרגיל בכל מקום
אינן מטמאין באהל.
אילונית שהיא זונה האמורה בתורה וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת
יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל
י
דגבי אהל כתיב אדם,
גמ'
הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל
והא דפריך מהני קראי אע"ג דעובדי
ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות: א"ל ריש גלותא לרב הונא מ"ט משום
אדם כי ימות באהל (ב"מ
יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:
כוכבים נמי קרויין אדם מ"מ פריך כיון
קיד:). ת"ל יקח אשה.
פריה ורביה אפריה ורביה כהנים הוא דמפקדי וישראל לא מפקדי אמר
במדבר יט יד
7. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה
כי אם בתולה מעמיו
דגבי פורענות ישראל קרוין אדם היכא
ליה משום דקא בעי למיתני סיפא רבי יהודה אומר אע"פ שיש לו אשה
יקח אשה, והאי אשה
וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא
דלא איירי אלא בעובדי כוכבים דוקא
קרא יתירא הוא (לעיל
ויש
יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה
לא הוה ליה למיקרינהו אדם והא
נט.). תרקבא. חצי סאה,
מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה:
❖
תרי וקב. דינרי. זהובים
ויקרא כא יד
דכתיב (תהלים קכד) בקום עלינו אדם היינו לפי שהזכיר השם וכן ואתה אדם ולא אל גבי חירם (יחזקאל כח) והא דכתיב ואתן אדם תחתיך (ישעיה
(יומא יח.). מרתא בת
מג) הא דרשינן בברכות (דף סב:) אל תקרי אדם וכו' י)והא דכתיב והארץ נתן לבני אדם (תהלים קטו) ודרשינן מיניה (גיטין מז.) דיש קנין לעובדי
בייתוס. אלמנה עשירה
ממגע
ומשא מי מעטינהו. ואע"ג דכתיב וכל אשר יגע על פני השדה וגו' או בעצם אדם (במדבר יט) הא
כוכבים $היינו בני אדם הראשוןכ):
היתה וקידשה יהושע בן
תוספות ישנים
גמלא ונתנה ממון לינאי
דרשינן בנזיר פרק כ"ג (דף נג. ושם) לענין אהל ואר"י דאין הלכה כר"ש דרשב"ג פליג עליה כדתנן במס' אהלות (פרק יח מ"ט כתובות עז.) והלכה
המלך ומינהו להיות כהן
ואין העובדי כוכבים כו'.
כמותו במשנתנו וצריכים כהנים ליזהר מקברי עובדי כוכבים ובפרק המקבל (ב"מ קיד:) בעובדא דאליהו דהשיב לרבה בר אבוה כר' שמעון בן
גדול (שם). קא פסיק
פרשתי בב"ק בפרק שור
יוחי דהכא דחויי קא מדחי לה ועיקר טעמא שהיה סומך על רוב ארונות שיש בהן פותח טפח וכן היה רגיל בכל מקום לדחות כמו שמצינו
ותני. אלמנה לכהן גדול,
שנגח (לח.): דלמא אקטיל
לא שנא מן האירוסין
חד מישראל. י"מ דר"ש
כשהיה קובר רבי עקיבא ואמר ליה לאו כהן ניהו מר אמר ליה צדיקים אינם מטמאים ועיקר טעמא לפי שהיה מת מצוה שהיה מהרוגי
ולא שנא מן הנשואין.
מוכיח מכאן דכל קבוע
מלכות והיו יראים לקברו ומיהו בבתי עובדי כוכבים מותרים ליכנס כדתניא בתוספתא דאהלות מדורות העובדי כוכבים טמאים בחוצה
כמחצה על מחצה מדקאמר
לא שנא נפלה לפניו
עיילה
ליה מרתא בת ביתוס לינאי מלכא. לאו היינו ינאי כ"ג דבפרק האומר בקידושין (דף סו.) דאם כן לא היה
לארץ טהורים:
תתחטאו דלמא אקטיל חד
מן הנשואין דהיינו תרתי
כהן
מישראל אע"ג דעובדי
לריעותא, חדא דאלמנה
מושיב אחר במקומו א): גדול שמת אחיו חולץ ולא מייבם. ב) וא"ת מרישא שמעי' לה דקתני שומרת יבם (א) לכהן הדיוט ונתמנה
כוכבים רובא אכן לא נהירא
היא ואיכא לאו דאלמנה
להיות כ"ג לא יכנוס ואר"י דהכא חולץ אתא לאשמועינן דס"ד משום בזיון דכ"ג שרוקקת לפניו לא תחלוץ אע"ג דכבר תנן לה לעיל (ב)
דלמסקנא אין הדבר מיושב
לא יקח, ועוד דבעולה היא
ובפרק כ"ג בסנהדרין (דף יח.): אין זונה אלא גיורת ומשוחררת. אפי' נתגיירה פחותה מבת ג' שנים אסורה מטעם זונה כדאמר לעיל
דקאמר ממגע ומשא מי
ואיכא איסור עשה לגביה,
מעטינהו קרא וש"מ
דכתיב אשה בבתוליה יקח
(דף ס:) גבי עיר אחת שהיתה בא"י כו' וטעמא לפי שבאה מן העובדי כוכבים השטופים בזימה אע"ג דבפרק בתרא דקידושין (דף עח.) דריש
הוצרכו חטוי משום טומאת
ולא בעולה, ולאו הבא
לה מקרא דיחזקאל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה מ"מ בין למר ובין למר אסירא מטעם זונה ואתא יחזקאל ואסמכה אקראי והקשה ה"ר
מגע ומשא עוי"ל דאין
מכלל עשה עשה, ולא שנא
ראיה מכאן דדלמא הכי
נפלה לפניו מן האירוסין
משה מפונטייש"א דהכא משמע דגיורת אסורה לכהן מדאורייתא מטעם זונה ובפרק אין מעמידין (ע"ז דף לו:) אמר דב"ד של חשמונאי גזרו
פירושא דלמא אקטיל חד
ועודה בתולה, דליכא אלא
דהבא על העובדת כוכבים חייב משום נשג"ז פי' אם הוא כהן חייב משום זונה ואיכא למ"ד משום נש"ג אבל משום זונה לא דנשייהו לא מפקרי
לאו דאלמנה
מישראל והם היו פושטים
.
(לעיל כ.)
ולאביי (בתמורה כט:) ניחא דאעובדת כוכבים לא מחייב משום דכתיב לא יקח ולא יחלל ובעובדת כוכבים לא קרינן בה לא יקח דלא תפסי בה
בשלמא מן הנשואין
ידיהם על החללים ונמצא
עשה ולא תעשה הוא.
שנגעו בכולם א) האהלות
קידושין ולא שייך נמי בה חלול זרע שאין הזרע מתייחס אחריו אבל לרבא דפליג עליה וקאמר אחד זה ואחד זה פירוש בין זונה עובדת כוכבים
איכא עשה ולא תעשה
ואפי' אי ליכא אלא חד
בין זונה ישראלית אתננה אסור וכהן הבא עליה לוקה משום זונה קשה ויש לומר דרבא לא פליג אלא היכא דזינתה דיליף לה מזונה ישראלית
באיסורא, בתולה יקח
מישראל אטמו מחמתיה.
כדקאמר רבא אבל לא זינתה מודה דלא מיתסרא משום זונה כדקאמר אביי משום דכתיב לא יחלל והיכא דלא זינתה הוצרכו לגזור אבל
ולא בעולה, דהיינו עשה,
בכתובות ב) (טו.) פי'
גיורת דשייך בה קיחה וחילול אסורה משום זונה אע"ג דלא זינתה: שנבעלה בעילת זנות. פירוש בקונטרס ישראלית שנבעלה
אלמנה לא יקח הרי לאו
דנפקא ליה מוארב לו וקם
(סנהדרין יח:). ואין עשה.
עליו והקשינו מנא ליה לר'
לפסול לה וא"א לומר כן דמחייבי לאוין דתפסי בה קידושין לא הוי זונה $ אלא מחייבי כריתות כדפי' בהחולץ (לעיל דף מט.):
יבמה יבא עליה (שם יט.).
שמעון דמפיק לדרשא
כל אחרינא בפרק ואלו הן
יבא עשה. דיבמה יבא
עליה (לעיל כ.). גזירה ביאה ראשונה. דמקיים בה עשה ומצי למידחי, אטו ביאה שניה. דלא מצי למידחי דהא איקיים הנשרפים (דף ע"ט) (מנליה) ופרשתי שם ור"ת פסק דלא כר"ש דאמר קברי גויים אין מטמאים באהל דכל מקום ששנה רשב"ג
בה עשה (לעיל כ:) ביאה ראשונה דייבום מקיימא מצות עשה, ביאה שניה לאו מצות יבום הוא (סנהדרין יט.).
הלכה כמותו ורשב"ג פליג עליה דר"ש דאמר ב) מדורות עובדי כוכבים מטמאין באהל מפני שקוברין שם נפליהם. ובמסכת אהלות
(פי"ח מ"ט) נמי רשב"ג פליג עליה דקאמר עיר עובדי כוכבים שחרבה אין בה משום מדורות העובדי כוכבים משמע אבל ישובה
אית בה ומטמאה באהל: ממגע ומשא מי אמעיט. וא"ת הא כתיב נמי או בעצם אדם דמשמע ישראל ולא עובדי כוכבים וי"ל דבנזיר (נג.) מוקמינן לכולי קרא בטומאת אהל אבל ממגע ומשא לא אמעוט עובדי כוכבים: א) וגם אין זה יהושע בן גמלא ג) שהיה
בב"ב שתקן כמה תקנות שאותו צדיק היה אלא אחר הוא זה ד): ב) וא"ת והא כבר תנינא לעיל (כ.) אלמנה לכה"ג חולצת ולא מתייבמת גבי איסור מצוה ואיסור קדושה וי"ל דהכא עיקר ולעיל תנייא משום כללא דכייל ותני:
א) נראה דצ"ל או שהאהילו בכולם. ב) נראה דמתיבות ובכתובות פי' וכו' עד ואלו הן הנשרפין שייך מקודם, אחרי תחילת הדיבור דלמא אקטיל חד מישראל. ג) לפנינו במשנה דאהלות פי"ח משנה ז' תנן סתמא ולא הוזכר שם רשב"ג. ד) צ"ל שהוזכר בב"ב (דף כ"א). ה) ועי'
תוס' ב"ב שם ד"ה זכור.