חמש
עשרה נשים
פרק ראשון יבמות
ח.
מסורת הש"ס
תוספות ישנים
מי
לא מודה עולא בהא שאם ראה קרי בליל שמיני שאין מכניס
תינח היכא דנשא המת. את אשה זו תחילה ונעשית אשת האח על זה:
א) [לקמן יג:], ב) לקמן נד:
כי אצטריך קרא לנשא
קדושין סז: כריתות ב:,
מת ומת ואח"כ נשא חי.
ידיו לבהונות. ק"ק דמנא ליה דמודה עולא בהא וגם בפרק כל
ואח"כ נשא חי. את אחותה וניתוספת איסור אחות אשה על יבמתו
ג) [קדושין סח. ע"ז מו:],
וא"ת היכי (מקרי) [נשא]
וכשמת אחיו בלא בנים ואישתראי איסור אשת אח המוקדם אישתראי
הפסולים (זבחים לב: ושם) דמהדר עולא למאן דפריך ליה מהך ברייתא
ד) [ויקרא יח], ה) [לקמן
אחות זקוקתו י"ל שאינה
נמי אחות אשה המאוחר כדעולא דאמר הואיל והותר לצרעתו שהיא
ומטונך דמצורע הואיל והותר לצרעתו כו' דמשמע ומטונך ממשא
נד:], ו) [לעיל ג:],
אלא מדרבנן אבל קשה
ז) [ויקרא יח], ח) [שם],
היכא משכחת לה דפוטרת
ראשונה הותר לקריו שהוא אחרון:
שאתה בא להכביד עליו אביא ראייתי
ט) [שייך לע"ב], י) רש"א
צרתה הלא כיון דלא נעשית
תינח היכא דנשא מת ואחר כך נשא חי
אלא נשא החי. אשתו תחילה ועמדה
משם ומה ראיה יש לו מן הברייתא
❖
מ"ז,
אחות אשתו עד שמת אחיו
עליו באיסור אחות אשה ואח"כ נשאה
דמגו דאישתרי איסור אשת אח אישתרי
ונראה לרבינו יצחק דדייק עולא מדנקט
א"כ לא היתה מעולם
צרת ערוה שהרי כשנשא
אחיו המת וניתוסף איסור אשת אח
וראה קרי בו ביום משמע בו ביום
נמי איסור אחות אשה אלא נשא חי ואח"כ
חי לא היתה צרת ערוה
תורה אור השלם
איסור אחות אשה קדים ואף על גב
אבל בלילה לא שמע מינה דטעמא
נשא מת איסור אחות אשה קדים ואפי'
ליבם שעדיין לא נשא אחות
דהותר איסור אחרון עומד ראשון
משום דהותר לצרעתו הותר נמי לקריו
1. וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא
אשתו. וי"ל דאה"נ דאערוה
נשא מת נמי תינח היכא דנשא מת ומת
לבד קיימינן הכא דנפקא
תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת
במקומו: ואפי' נשא מת נמי. ברישא
ולהכי פשיטא ליה הכא דמודי עולא
לן מקרא דעליה ומקרא
ואח"כ נשא חי דחזיא ליה דביני ביני אלא
עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ:
בראה קרי בליל ח':
דקדים ליה איסור אשת אח לא דמיא
דלצרור אם אתה רוצה
ויקרא יח יח
תרי איסורי [מחד איסורא לא
נשא מת ולא מת ואחר כך נשא חי לא
2. כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה
למצוא צרה עמה משכחת
לדעולא דהתם הרואה קרי בשמיני
לה בנשא חי ואח"כ מת
איחזיא ליה כלל מי לא מודי עולא שאם
מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה
ילפינן]. י)(אבל שלא במקום
שלו כבר היה מותר מאיסור הראשון
אחיו שהיה נשוי אחות
וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת
ראה קרי בליל שמיני שאין מכניס ידיו
קודם ראיית הקרי משהאיר המזרח
ייבום כגון צרת בתו ילפי') וא"ת ולרב
אשתו: הוקשו כל העריות
מִקֶּרֶב עַמָּם:
לאשת אח. ומעתה אין
ויקרא יח כט
והכא נמי תינח היכא דנשא מת ומת
אסי אמאי פוטרת איילונית צרתה והא
לבהונות שלא יצא בשעה שהיא ראויה
3. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
להקשות (הכא) [התם] חד
תחילה והותר איסור אשת אח ואח"כ
חד איסורא הוא וי"ל דממה נפשך
להביא בה קרבן אלא כי איצטריך עליה
איסורא (התם) [הכא] תרי
1
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
נשא חי את אחותה: אלא נשא מת ולא
איהי אסירא דילפי' מאשר תלד פרט
איסורי דאין משיבין על
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
היכא א) דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי ואי
ההיקש: ת"ש ר' אומר
מת. עד שנשא חי את אחותה הא לא
לאיילונית ולהכי צרתה נמי אסורה וכן
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
בעית אימא אתיא בהיקישא מדרבי יונה
ולקח ולקחה. ונהי נמי דר'
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
אשת אחיו שלא היה בעולמו אבל
איתחזאי כלל ומי לא מודה עולא
לית ליה עליה מ"מ סברא
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
דאמר רבי יונה ואיתימא רב הונא בריה
❖
קשיא מאי טעמא דמאן דפליג אדרב
בכהאי גוונא שאם ראה קרי בליל יום
הוא דכי היכי דאצטריך
דברים כה ה
דרב יהושע אמר קרא כי כל אשר יעשה
קרא לדידיה כמו כן לדידן
אסי וי"ל דכיון דאיילונית לאו בת ייבום
שמיני שאין מכניס ידיו מחר לבהונות
2
ואי לדידן לא צריכא קרא
מכל התועבות האלה ונכרתו הוקשו כל
היא בשום מקום חשיבא צרתה כצרת
משום קרי דמעכב עליה הואיל ולא
ב)
דעליה לדידיה נמי לא
גליון הש"ס
ערוה שלא במקום מצוה דשריא ולא
יצא מצרעתו לשעה הראויה להבאת
העריות כולן לאשת אח מה אשת אח שריא
ליבעי קרא דולקחה: צרה
תוס' ד"ה רבא אמר וכו'
נמי לא צריכא קרא. וא"ת
דמיא איילונית לחייבי עשה דילפינן
קרבנותיו דקודם שהותר מצרעתו בא
אף כל עריות נמי שריין כתב רחמנא 1עליה
א"כ הדרא קושיא לדוכתיה
וי"ל דרבא לית ליה
עליו קרי: הכי גרסינן כי איצטריך
בפרק שני (לקמן דף כ.) (ג) לחליצה
דעולא. עיין טורי אבן
ת"ש ר' אומר ולקח ולקחה
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא מכדי
עליה לנשא מת ומת ואח"כ נשא חי:
ויבם ויבמה כיון דלא
דאיילונית מיעטה הכתוב בהדיא דלא
מגילה ד' ג ע"ב ד"ה
ד) כל עריות איכא לאקושינהו לאשת אח
❖
מולאחותו:
אצטריך קרא לא לצרה
ואיבעית אימא. איצטריך עליה דאי
הויא בכלל היתר אשת אח:
ולא לערוה. וי"ל דנימא
ואיכא לאקושינהו לאחות אשה מאי חזית
רבא
אמר ערוה גופה לא צריכא
לא כתביה הוה אמינא תיתי ייבום
לאסור צרות כל עריות
דאקשת לאחות אשה אקשינהו לאשת אח
דוקא במקום יבום אבל
קרא. וא"ת והא לכל הפחות
אחות אשה להתיר בהיקישא דר'
הגהות הב"ח
שלא במקום יבום צרותיהן
איבעית אימא ג) לקולא וחומרא לחומרא
יונה דאמר רבי יונה כי כל
איצטריך (ד) לינשא מת ומת ואח"כ נשא
(א) גמ' רבא אמר ערוה
מותרות וכן לעיל (ג:)
מקשינן איבעית אימא הכא תרי איסורי
אשר יעשה מכל התועבות האלה
חי דלא תימא הואיל ואישתרי אשתרי
גופה לא צריכא: (ב) שם
צרותיהן מנין ר"ל צרותיהן
והא קתני אין לי אלא
דוקא במקום יבום אבל
הוקשו כל העריות זו לזו ולענין
$ וי"ל דרבא לית ליה דעולא וסבר
והכא תרי איסורי ותרי מתרי ילפינן אבל
היא: (ג) תוס' ד"ה תרי
שלא במקום יבום צרותיהן
העראה קנסיב ליה ר' יונה בהבא
דביאה במקצת לא שמה ביאה ועוד
הכא חדא איסורא ותרי מחדא לא ילפינן
וכו' בפרק שני דחולצת
מותרות מנין והקשה הר'
על יבמתו ה) הכי נמי ה"א הוקשו
אר"י דיש לחלק דגבי בעל קרי דשם
דאיילונית מיעטה: (ד) ד"ה
יחיאל כיון דצרה לא
רבא אמר ערוה (א) לא צריכא קרא דאין
רבא וכו' איצטריך לנשא
צריכא תקשי לרבי למה לי
כולן לאשת אח ואע"ג דהכא חד
טומאה אחת היא אמרי' הואיל ואשתרי
עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת כי
מת: (ה) ד"ה כי וכו'
תרי קראי ולקחה ויבמה.
איסורא והכא תרי איסורי אין משיבין
אישתרי דחד לאו הוא בבעל קרי
דהיכי טעי רבא למימר:
ונראה לראש"י דחד אתי
איצטריך קרא למיסר צרה וערוה לא צריכא
על ההיקש להכי איצטריך עליה:
ומצורע אבל הכא דשני שמות הן לא
(ו) ד"ה ואילו וכו' דכריתות
למיסר צרה במקום מצוה
❖
קרא והא תניא אין לי אלא היא משום
לא איצטריך:
וחד למשרי שלא במקום
מכדי כל העריות. דמתני': איכא
(ב)
אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי וא"ת
מצוה דדוקא לרבנן דמפקי
צרתה והא קתני אין לי אלא הן משום צרותיהן
לאקושינהו לאשת אח. להתיר ייבום:
מאי טעמא לא צריכא קרא וכי לית
מלצרור צרות וכתיב בתריה
ואיכא לאקושינהו לאחות אשה. דאסירי
ליה לרבא היקישא דרבי יונה וי"ל
ת"ש רבי אומר ולקח ולקחה ויבם ויבמה
ונכרתו א"כ לא צריכא
3
3
מוסף רש"י
קרא לצרה אבל ר' דמפיק
לייבום דפרט בה קרא עליה: מאי
דקסבר דלענין איסורא הוא דאקשינהו
לאסור צרות ועריות אימא לאסור צרות של
מכל התועבות האלה.
לצרור כר' שמעון ולא כתיב
חזית דאקשת להו לאחות אשה. כדקתני
רחמנא דבהכי איירי קרא ולא לענין
בה כרת בהדיא אצטריך
בפרשת עריות כתיב
עריות והא תרי קראי קנסיב ליה מאי לאו
היתירא: כי איצטריך קרא למיסר
שפיר קרא למיסרא במקום
(קדושין סז:).
בריש פרקין מה אחות אשה מיוחדת
ו)
חד לערוה וחד לצרה לא אידי ואידי לצרה
מצוה ואע"ג דפרשתי
צרה. ותימה דהיכי טעי למימר
כו': משום צרתה. משום דבעי למיתני
(ה)
בסמוך (לקמן בע"ב)
חד למיסר צרה במקום מצוה וחד למישרי
צרתה מנין: ולקחה לו לאשה ויבמה
דאיצטריך למיסר צרה טפי מן הערוה
דנפיק לר' עונש מלצרור
צרה שלא במקום מצוה מאי טעמא ויבם
היינו כאשר נכתב ולקחה
המ"ל ולקח אשה וייבם וכתיב ולקחה
כיון דצרה מלצרור נפקא ויש כרת
דמיניה שמעינן אזהרה
ויבמה במקום ייבום הוא דאסירא צרה
משמע מיעוט זו ולא אחרת: וחד
בצרה כמו בערוה ואומר רבינו יצחק
בצרות כדאמרינן בסמוך כל
שלא במקום ייבום שריא צרה אמר רב
למישרי צרת ערוה שלא במקום מצוה.
דהשתא נמי בעי למימר לאיסור צרה
היכא דאיכא תרין לקוחין
וכו' ואז מדמינן צרות
מרבויא דקרא יתירא דויבמה דרשינן
ולמידק דשלא במקום מצוה שריא
אשי מתני' נמי דיקא דקתני חמש עשרה
להדדי צרת ערוה לצרה
הכי במקום ויבמה הוא דאמינא לך
כדמסיק רב אחא לבסוף והא דקאמר
נשים פוטרות צרותיהן ואילו פטורות
בזיקה אבל אי לא כתב
מיעוטא ולקחה דמיעט צרה אבל שלא
נמי אין לי אלא היא משום צרתה לא
ולקחה לא שמעינן איסור
ופוטרות לא קתני שמע מינה ומאי שנא
בצרת ערוה במקום מצוה.
במקום יבום כגון צרת בתו מנכרי
משום דצריך קרא לאיסור אלא
ערוה דלא צריכא קרא דאין עשה דוחה
כ"נ לראש"י:
שריא: מתני' נמי דיקא. כרבא
למידק היתירא שלא במקום מצוה
לא תעשה שיש בו כרת צרה נמי לא תיבעי
דערוה פשיטא לן: צרה נמי לא
והא דפריך מאי שנא ערוה דלא
קרא משום דאין עשה דוחה לא תעשה
תיבעי. עליה קרא לדרשא דאין
צריכא קרא כו' גמרא טעי במילתיה
שיש בו כרת א"ל רב אחא בר ביבי
עשה דוחה לא תעשה שיש בה
דרבא שלא פירש בהדיא למישרי שלא
כרת דכתיב לצרור ז) דמשמע לא
במקום מצוה אתא עליה:
מר לרבינא ה"ק משמיה דרבא צרה נמי
ואילו פטורות ופוטרות לא קתני.
אחות אשה ולא צרתה וכתיב
לא איצטריך קרא
כי איצטריך קרא
כרת בסוף העריותח): ט) למישרי צרה
אע"ג דמסקינן דלאסור
למישרי
שלא במקום מצוה. דאי לא כתיב
צרתה נמי לא צריך קרא מ"מ תנא
עליה הוה ילפינן מלצרור דצרת אחות
אשה אסורה בכל מקום:
פוטרות דהוצרך להשמיענו
איסור בצרה שעדיין
לא השמיענו
מאי
בשום מקום אבל איסור ערוה דכבר נשנו
כל העריות
בפרק קמא דכריתות (דף ב.) (ו) שלא
איצטריך כאן להשמיענו דאסורה
במקום מצוה דפשיטא
דאין עשה דוחה
ל"ת
שיש בו כרת:
למישרי