הבא על
יבמתו
פרק ששי יבמות
סב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מדעתיה
הוא דעבד. אע"ג דק"ו קאמר
משאי אפשר. דאי לא איבראי חוה לא הוה נקבה אחריתי אבל הכא
אין זה ק"ו גמור
פט א מיי' פט"ו מהל'
א) שבת פז., ב) שבת
פז. ב"ב יד: מנחות צט:,
אישות הלכה ו סמג
מי שיש לו שני זכרים נקבות הרבה בעולם: מדעתיה. משום שכינה
דאטו מפני שצוה פעם אחד לבטל יבטל לעולם פרו
ג) [תוס' פ"ח ע"ש
עשין מט טוש"ע אה"ע
ואסור לשאר כל אדם לעשות כן: הוסיף יום אחד. הקב"ה אמר לו
ורבו אי נמי דוקא אז אמר לבטל משום עשרת הדברות:
צ"ע], ד) [תוספתא שם],
סימן א סעיף ז:
וקבע
להם זמן. וא"ת אדרבה משום דקבע להם זמן (א) וידבר
וקדשתם היום ומחר והוא אמר היו נכונים לשלשת ימיםמ): ולא קבע
צ ב מיי' פ"ב מהלכות
ה) עדיות פ"א מי"ג,
ו) [בכורות מז.], ז) לעיל
נחלות הלכה יב סמג
לי זמן. אימתי ידבר עמי שאפרוש
עמהם בודאי יש לפרוש יותר מעל
כב. וש"נ, ח) [בכורות מז.],
עשין צו טוש"ע ח"מ סי'
משאי אפשר ובית הלל נמי לילפו ממשה
יום אחד קודם: לאהליכם. לנשיכם:
הספק ויש לומר ע)דהכא פי' וקבע להם
ט) [צ"ל רבי אבא כך
רעז סעיף ט:
צא ג מיי' שם ופט"ו
אשר. לשון יישר: עד שבתא. במס'
זמן פ) (משה) שלשה ימים ולא היו
אמרי לך משה מדעתיה הוא דעבד דתניא
איתא באלפס ובהרא"ש],
י) [כתובות קיא. קדושין
מהל' אישות הל' ו
שבת בפרק ר"ע (דף פו.) גמרינן לה
צריכים לפרוש אלא יום אחד משום
שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכימה
א)
סח. ב"ק מט. נדה יז.],
סמג שם (וסימן ט') טור
דעבוד פרישה בארבע בשבתא ופירשו
קרי אלא דמשום ספק פליטה הוזקקו
כ) [בע"ז ה. ובנדה יג:
דעתו לדעת המקום פירש מן האשה ושיבר
ש"ע שם וטוש"ע אה"ע
איתא ר' יוסי], ל) ע"ז
חמישי וששי שלימים ובשבתא שריא
לפרוש שלשה ימים ק"ו אני שלא קבע
סימן א סעיף ז:
הלוחות והוסיף יום אחד פירש מן האשה
צב ד מיי' פט"ו מהל'
ה. נדה יג: לקמן סג:,
לי זמן ויש ספק שיתיחד הדבור בשעת
שכינה והוא שלישי לימים השלמים ויום
מ) [שמות יט], נ) כ"ה
אישות הלכה ה סמג
מאי דרש אמר ומה ישראל שלא דברה
תשמיש או ביום תשמיש:
ראשון לא חשיב שלא היה לילו עמו:
בדפו"י, ס) [רש"ל], ע) צ"ל
עשין מח טוש"ע אה"ע
דכתיב אמור להם. וא"ת ומנלן
עמהם שכינה אלא לפי שעה וקבע להם זמן
❖
דהכי, פ) רש"ל מ"ז, צ) עיין
סימן א סעיף ו:
את קין את הבל. אתין רבויין [הן]
נ)
אדר"נ פ"ב איתא ק"ו אחר,
אמרה תורה 1 אל תגשו אל אשה אני שמיוחד
לומר נקבות היו עמהן: כי שת לי זרע
שפירש מדעתו והלא
ק) צ"ל לא מיפטר מפ"ו
❖
לדבור בכל שעה ושעה ולא קבע לי זמן על
אחר תחת הבל. אלמא תשלומין בעי
משעה שנאסר במתן תורה עם ישראל
מהרש"ל,
גליון הש"ס
שוב לא הותר לו כדכתיב ואתה פה
ולא סגיא בלא שני זכרים ושתי נקבות:
אחת כמה וכמה והסכימה דעתו לדעת
גמ' קין ואחותו. עיין
תרי תנאי אליבא דר' נתן: מ"ט דר'
עמוד עמדי ויש לומר דאי לאו דפירש
המקום שנאמר לך אמור להם שובו לכם
סנהדרין דף לח ע"ב
2
תורה אור השלם
נתן אליבא דב"ה. או זכר או נקבה
מדעתו למה כעסו עליו אהרן ומרים
תד"ה וירדו ובסוטה דף ט
לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי שיבר את
1. וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם
ע"ב רש"י ד"ה קין ובב"ב
אלא ודאי כששמע מפי הגבורה אל
ולא מבריית עולם יליף ולא ממשה:
הלוחות מאי דרש אמר ומה פסח שהוא
דף קכג ע"א ובמהרש"א
הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים
לא תהו בראה. לא ברא עולמו לתוהו
תגשו אל אשה נשא ק"ו בעצמו וגלה
חדושי אגדות שם: שם ר'
אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה:
אחד משש מאות ושלש עשרה מצות אמרה
לה דעתו ועשה לה אהל בפני עצמו או
אלא לשבת להיות עסוקים ביישובו של
יוחנן אמר קיים כו'.
שמות יט טו
תורה כל בן נכר לא יאכל בו התורה כולה
2. לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ
עיין טורי אבן ר"ה דף
עולם: אין לו בכור לנחלה. בן בכור
נתן לה גט ולפיכך כעסו עליו וא"ת
3
כח ע"א תד"ה אילימא:
לָכֶם לְאָה¢ לֵיכֶם: וְאַתָּה
וישראל מומרים על אחת כמה וכמה
ולמה המתינו כל כך שלא כעסו עליו
שיולד לו משיתגייר אינו נוטל פי
שם מיתיבי ולציבא. עיין
פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה
שנים: בני נח בני פריה ורביה
אלא בחצרות שהוא זמן גדול אחר מתן
והסכימה דעתו לדעת המקום דכתיב אשר
טורי אבן חגיגה דף ב ע"א
אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה
4
❖
ד"ה כאן כמשנה ראשונה:
וְהַחֻקִּים
וְהַמִּשְׁפָּטִים
נינהו. דכתיב ויאמר להם פרו ורבו
תורה וי"ל שלא נתגלה להם אלא
שברת ואמר ריש
לקיש אמר ליה הקב"ה
אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ
באותה שעה כדתניא בסיפרי שבשעה
(בראשית ט): בנכריותן לאו בני דין
למשה ב) יישר כחך ששברת הוסיף יום אחד
בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי
שאמר הקב"ה למשה ליקח ע' זקנים
נחלה נינהו דבת כבן ובכור כפשוט
נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ:
הגהות הב"ח
מדעתו מאי דרש
דכתיב וקדשתם היום
5
דברים ה כו-כז
מישראל אמרה מרים אשרי נשותיהן
אבל ירושה נהגא בהו כדאמרינן
(א) תוס' ד"ה וקבע וכו'
3. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
ומחר היום כמחר מה מחר לילו עמו אף
❖
של אלו שנתבקשו לגדולה אמרה
בקדושין (דף יז:) עובד כוכבים יורש
זמן לדבר עמהם:
וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח
היום לילו עמו ולילה דהאידנא נפק ליה ש"מ
אביו דבר תורה: בלאדן בן בלאדן.
צפורה אוי להן לנשותיהן של אלו
כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ:
שמות יב מג
תרי יומי לבר מהאידנא והסכימה דעתו
אלמא בנים מיקרו: חייס. מתייחסין
שמיום שדברה השכינה עם אחיך
4. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
תוספות ישנים
לדעת המקום דלא שריא שכינה עד שבתא
אחרי אביהם: נתגיירו אין להם
פירש ממני וא"ת ולמה כעסו עליו
פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים
אין בן דוד בא עד שיכלו
חייס. מראשונים דכקטן שנולד דמי:
מאחר שהסכים לו המקום וי"ל משום
כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל
תניא ג) רבי נתן אומר ב"ש אומרים שני זכרים
נשמות שבגוף. תימה
הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר
שבו לכם פה. אליעזר עבד אברהם
דאמרינן (במכות דף י:) בדרך שאדם
ושתי נקבות ובה"א זכר ונקבה א"ר הונא
דאמרי' (שבת קי"ח)
הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים
הוה: ציבא עבד כנעני של מפיבושת
רוצה לילך מוליכין אותו וסייעוהו בבא
אלמלא ישראל משמרים שתי
אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ: שמות לד א
מ"ט דרבי נתן אליבא דב"ש דכתיב 6 ותוסף
לטהר: התורה כולה וישראל
5. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵךְ
שבתות מיד נגאלין והלא
הוה: שאני הכא דיחסינהו בשמייהו.
ללדת את אחיו את הבל הבל ואחותו $ קין
צריך שיכלו כל נשמות
אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם
מומרים כו'. אין זה ק"ו צ)גמור דשאני
שהזכיר שמו ס)[ושמו] של אביו בלאדן
שבגוף וי"ל שהיו יולדות
וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:
ואחותו וכתיב 7 כי שת לי אלהים זרע אחר
בן בלאדן אלמא בנים איקרו אבל
פסח משום דקדשים אבל כל התורה
ששה [ששה] בכרס אחד
שמות יט י
❖
תחת הבל כי הרגו קין ורבנן אודויי הוא דקא
6. וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת
ויכלו הנשמות שבגוף מיד:
הכא לא הוזכרו בשמותן: משום דרב
כולה אדרבה יש לו ללמדם ולהחזירם
בתשובה: אף היום לילו עמו. אין
אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל
מודית תניא אידך ד)ר' נתן אומר ב"ש אומרים
אסי. כלומר טעמא דפריה ורביה
רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד
משום דרב אסי והאי כיון דנטלו על
זו דרשה גמורה דהיום משמע היום
זכר ונקבה ובה"א או זכר או נקבה אמר רבא
אֲדָמָה: בראשית ד ב
תוס' חד מקמאי
ממש: רבי יוחנן אמר קיים פריה
7. וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת
ידו מנשמות שבאותו אוצר ששמו
מ"ט דר' נתן אליבא דב"ה ה) שנא' 8לא תהו
והא דמקשינן בגמרא
אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא
ורביה. אע"ג דלענין כמה דברים
גוף הרי קיים מצות פריה ורביה:
בראה לשבת יצרה והא עבד לה שבת
וב"ה לילפו ממשה. ומאי
אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת
בני
אמרינן (לעיל כב.) גר שנתגייר כקטן
קושיא דהא ב"ה ילפי
לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר
איתמר היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים
ו)
מברייתו של עולם זכר
תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן:
שנולד דמי מכל מקום מסתברא ליה
ונקבה בראם ובזכר ונקבה
בראשית ד כה
ונתגייר $ר' יוחנן אמר א קיים פריה ורביה וריש לקיש אמר לא קיים פריה ורביה
לר' יוחנן הכא כיון דבנכריותו קיים
8. כִּי כֹה אָמַר יְיָ בּוֹרֵא
נמי קיים מצות פריה
רבי יוחנן אמר קיים פריה ורביה דהא הוו ליה וריש לקיש אמר לא קיים פריה
ורביה. ה"ק כיון דמשה
דזרעו מיוחס אחריו באותה שעה
הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים
אשכחן שהיו לו שני
ורביה ז)גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואזדו לטעמייהו דאיתמר ח) היו לו בנים
יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא
מפטר נמי כשנתגייר:
זכרים לילפי ממשה ולא
כוֹנְנָהּ לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ
בני
בהיותו עובד כוכבים ונתגייר רבי יוחנן אמר אין לו בכור לנחלה דהא הוה
פריה ורביה נינהו. וא"ת דבפ' ד'
ב
מברייתו של עולם דהא
לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי יְיָ וְאֵין
אי אפשר: הא דאמר
עוֹד: ישעיהו מה יח
ליה ראשית אונו וריש לקיש אמר יש לו בכור לנחלה גר שנתגייר כקטן מיתות (סנהד' נט: ושם) משמע
9. בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח
אין ישיבה בחו"ל עולה
דבני נח לא מיפקדו אפריה ורביה וי"ל
שנולד דמי וצריכא דאי אשמעינן בההיא קמייתא בההיא קאמר רבי יוחנן
לו ה"מ למי שדר בארץ
בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן
דהכא לאו בני חיוב אפריה ורביה
אבל למי שלא דר בא"י
בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים
משום דמעיקרא נמי בני פריה ורביה נינהו אבל לענין נחלה דלאו בני נחלה
כגון בשאר ארצות ודאי
וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי
קאמר אלא כלומר שבניהם נקראים
נינהו אימא מודי ליה לריש לקיש ואי איתמר בהא בהא קאמר ריש לקיש אבל
ישיבת ח"ל עולה לו וכ"כ
שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ:
על שמם כדאמרינן בסמוך:
❖
הראב"ד ז"ל:
מלכים ב כ יב
דלאו בני נחלה נינהו. כלומר
בההיא אימא מודה ליה לר' יוחנן צריכא איתיביה ר' יוחנן לר"ל 9 בעת ההיא
01. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל
שלח בראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל וגו' א"ל בהיותן עובדי כוכבים אית
נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם
נחלת בכורה אבל עובד
הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה
מוסף רש"י
להו חייס נתגיירו לית להו חייס אמר רב הכל מודין בעבד שאין לו חייס
כוכבים יורש את אביו דבר תורה
ט) ג
עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה
פירש מן האשה. לגמרי
כדאמרינן בפ"ק דקדושין (דף יז:):
דכתיב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור מיתיבי $ ולציבא
אֲלֵיכֶם: בראשית כב ה
י)
01
11
הכל מודים בעבד שאין לו חייס
11. וְעָבַדְתָּ לּוֹ אֶת
לאחר מתן תורה מיד
חמשה עשר בנים ועשרים עבדים אמר רב אחא בר יעקב כפר בן בקר א"ה
משפירש עם חביריו שוב
הָאֲדָמָה אַתָּה וּבָנֶיךָ
כו'. ואם נשתחרר לא קיים
לא חזר לתשמיש (שבת פז.).
ה"נ שאני התם דיחסינהו בשמייהו ובשמא דאבוהון והכא לא מפרש ואיבעית
וַעֲבָדֶיךָ וְהֵבֵאתָ וְהָיָה
וקבע להם זמן. אימתי
פריה ורביה וא"ת הא דאמרינן גבי
לְבֶן אֲדֹנֶיךָ לֶּחֶם וַאֲכָלוֹ
אימא יחסינהו בדוכתא אחריתי באבוהון ובאבא דאבוהון דכתיב וישלחם
21
ידבר עמהם (שם). ולא
וּמְפִיבֹשֶׁת בֶּן אֲדֹנֶיךָ
חציו עבד וחציו בן חורין לישא שפחה
קבע לי זמן. לדבורו
המלך אסא אל בן הדד בן טברימון בן חזיון מלך ארם היושב בדמשק לאמר
יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל
אינו יכול משמע דאם היה יכול לישא
שאוכל לפרוש קודם לכן
שֻׁלְחָנִי וּלְצִיבָא חֲמִשָּׁה
איתמר היו לו בנים ומתו רב הונא אמר קיים פריה ורביה רבי יוחנן אמר
(שם). לאהליכם. להתיר
ד
שפחה הוה סגי ליה בהכי ואמאי והא
עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים
נשותיכם לתשמיש שאסרתי
עֲבָדִים: שמואל ב ט י
לא קיים רב הונא אמר קיים משום דרב אסי דאמר כ) רב אסי ל) אין בן דוד
לא ק)מיפקד אפריה ורביה ולא מיפטר
. בן נכר. מומר
לכם (שם)
21.
וַיִּקַּח אָסָא אֶת כָּל
בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף שנאמר כי רוח מלפני יעטוף וגו' ורבי
בהכי ויש לומר דאם היה יכול לישא
שנתנכרו מעשיו לאביו
31
הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים
שבשמים (שם). התורה
שפחה לא הוה כפינן לרבו לשחררו כיון
בְּאוֹצְרוֹת בֵּית יְיָ וְאֶת
יוחנן אמר לא קיים פריה ורביה לשבת יצרה בעינן והא ליכא מיתיבי
כולה. תלויה בלוחות
אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ
דשבת מיהא היה יכול לקיים אף על גב
בני
הללו, וישראל מומרים
וַיִּתְּנֵם בְּיַד עֲבָדָיו
דפריה ורביה לא מקיים בהכי ואף על גב דלעיל משמע דפריה ורביה תלי בשבת דקאמר רבא מאי טעמא דרבי נתן אליבא דבית
על אחת כמה וכמה.
וַיִּשְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְ אָסָא
שאינם כדי לה (שם). אשר
אֶל בֶּן הֲדַד בֶּן טַבְרִמֹּן
הלל לא תהו בראה לשבת יצרה והא עבד ליה שבת מכל מקום לא הוה כפינן לרבו כיון דיכול לקיים כל דהו:
שברת. ולא אמר ליה
בֶּן חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם
וכל בלשון כעס, שמע מינה
הַיֹּשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק לֵאמֹר:
הסכימה עמו דעת השכינה כשביטל תורה ושיברן כיון שנתכוין לטובה (מנחות צט:). אשר. אישור, שאישרו ושיבחו על שבירתן (שבת פז.). יישר. לשון חוזק (כתובות פה.). אף היום לילו עמו. צריך להיות לילו עמו, והא לא
מלכים א טו יח
31. כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב
אפשר (שבת פז.). עד שיכלו כל נשמות שבגוף. פרגוד שחוצץ בין שכינה למלאכים ושם רוחות ונשמות נתונות שנבראו מששת ימי בראשית העתידות להנתן בגופים העתידים להבראות (לקמן סג:) או: אוצר יש ושמו גוף
ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להולד ונתנם לשם (ע"ז ה.) או: חדר כי גוף שם מקום המיוחד לנשמות העתידם להיות נולדים (נדה יג:). כי רוח מלפני יעטוף הרוחות שלפני שגזרתי להיות נולדים קודם, יעטוף, מעכב
וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף כִּי רוּחַ
את הגאולה, דקרא בגאולה כתיב, כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף וגו' ונשמות שאני עשיתי יעטוף, ומסיפיה לרישיה מדריש, יעטוף כמו (בראשית ל) והעטופים ללבן (נדה שם. וכעי"ז לקמן סג:) כי לא לעולם אריב, לאחר זמן
מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת
הגאולה, ולא לנצח אקצוף מלגאול, כי רוח אשר לפני, נשמות שבגוף, יעטוף הוא המאחר, כמו העטופים ללבן, ונשמות שאני עשיתי (ע"ז ה.).
אֲנִי עָשִׂיתִי:
ישעיהו נז טז