13/121

סב:

הבא על

יבמתו

פרק

ששי יבמות

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

וכל

שכן ברא לברתא. אע"ג דאמרינן לעיל אין שני זכרים חשובים

בני בנים הרי הן כבנים. קס"ד שמת

הזכר או

הנקבה והיה לו

בן

צג א מיי' פט"ו מהל'

א) [לקמן ע. קדושין ד.],

ב) [תוספתא פ"ח],

אישות הלכה ה וסמג

כבן ובת הכא שבא מכח מי שפטרתו מפריה ורביה פשיטא

שיצטרף עם אחות אביו או עם אחי אמו אין אבי האב חייב עוד בפריה

דקאי שפיר הבן במקום הבת: חייב אדם לפקוד את אשתו. אומר

ג) [בשאלתות פרשת הברכה

עשין מח טוש"ע אה"ע

ורביה. וטעמא שהיה לו למת בן הא לאו הכי לא קיים דשבת בעינן

איתא לר' אבא בר זבדא],

סימן א סעיף ו:

וקשיא לרב הונא: כי תניא ההיא להשלים. כגון שלא היה לו לזקן אלא

צד ב מיי' שם הלכה ד

ר"ת דפקידה זו אינו תשמיש אלא כשהוא רוצה לצאת בדרך אם הוא

ד) [לקמן סד:], ה) עירובין

ק:, ו) שבועות יח: נדה

טוש"ע שם ס"ה:

רחוק ממנה לא יצא לדרך אא"כ ישוב

בן אחד ונשא הבן אשה והוליד בת

צה ג ד מיי' שם הלכה ה

סג:, ז) [צ"ל רבה],

בני בנים הרי הן כבנים כי תניא ההיא

אליה ויפקדנה (ב) או בתשמיש או

פטור הזקן שהרי השלים זה את חובתו

א)

ח) סנהדרין עו:, ט) ג"ז

טור שו"ע שם סעיף

בשאר דברים וידבר על לבה ופריך

אבל אי הוה ליה מעיקרא זכר ונקבה

שם, י) [מ"ק ז:], כ) [דברים

להשלים מיתיבי בני בנים הרי הם כבנים

ו:

ב)א

צו ה טוש"ע שם סי' א

ה], ל) [ועי' היטב תוס'

מהתם נפקא ליה מלמד שהאשה

ואפילו מתו בלא בנים קיים פריה

מת אחד מהם או שנמצא סריס לא קיים

סעיף א בהג"ה:

לקמן צו: ד"ה נשא

ורביה: דכולי עלמא. בין לאביי בין

משתוקקת על בעלה כשיוצא לדרך

צז ו ז טוש"ע א"ח סי'

פריה ורביה תיובתא דרב הונא תיובתא: בני

ותוספות סנהדרין עו: ד"ה

סמוך], מ) [ב"ב קי. מס'

לרבא: תרי מחד. והשני מת בלא בנים

ומסתמא כיון שמתאוה לו יש לו לפוקדה

רמ סעי' א וטוש"ע

בנים הרי הם כבנים: סבר אביי למימר ברא

סופרים ספט"ו], נ) [עיין

י"ד סימן קפד סעיף י:

לא קיים הזקן פריה ורביה: איעקר

דהמכבד אשתו עליו הכתוב אומר אז

❖

צח ח מיי' פ"ד מהל'

תוס' לקמן צט. ד"ה ספק],

לברא [א] וברתא לברתא וכ"ש ברא לברתא

מפרקיה דרב הונא. שהיה מאריך

תקרא וגו' ומשני אמר רב יוסף לא

איסורי ביאה הלכה

אבל ברתא לברא לא א"ל רבא לשבת

ג 1

יב ופ"ח הלכה ג טוש"ע

נצרכה אלא לאשתו נדה ה"ג בכל

בדרשיו וצריכים למי רגלים ומעמידים

י"ד שם סעיף ב:

יצרה בעיא והא איכא דכולי עלמא מיהת

גליון הש"ס

הספרים ישנים והכי פי' דחד קרא

עצמן ונעקרים (א) כדתניא בבכורות

צט ט (טור) שו"ע שם

תרי מחד לא ולא והא אמרי ליה רבנן לרב

(דף מד:): מנא הא מילתא כו'. אבני

אתא דאפילו באשתו נדה יש לו לפוקדה

גמ' מנא הא מילתא

ג)

סעיף י [בהג"ה]

וטוש"ע א"ח סימן רמ

דאמור רבנן דבני בנים

בתו קאי דבן בנו פשיטא לן: מני מכיר

וכמה עונה אע"פ שאסור לשמש מ"מ

ששת נסיב איתתא ואוליד בני ואמר להו

סעיף א:

הרי הן כבנים. עיין יומא

ירדו מחוקקים. ולא מצינו למימר

שמחה ותענוג הוא לה הואיל ורוצה

בני ברתי בני נינהו התם דחויי קמדחי להו

ק י מיי' פט"ו מהלכות

דף סו ע"ב ולעיל דף יז

לצאת בדרך והכי אמרי' בריש הדר

מבני בניו אלא מבני בתו דהא כתיב

אישות הלכה יט:

ע"א ובפי' רש"י בחומש

ד)דרב ששת איעקר מפירקיה דרב הונא אמר

קא כ מיי' פכ"א מהל'

בראשית כ י"ב ובמ"ב ח כו

(עירובין סג: ושם) הישן בקילעא שאיש

קרא אחרינא יהודה מחוקקי ולא

ליה רבה לרבא בר מארי $ מנא הא מילתא

וברד"ק שם ובמ"א טו י

איסורי ביאה הלכה

ואשתו ישנים שם עליו הכתוב אומר

משכחת לה דליתו מתרוייהו אלא הכי

וצ"ע ובראשית כ"ט ה ש"ב

כה סמג לאוין קכו טור

דאמור רבנן בני בנים הרי הן כבנים אילימא

נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה ואמר

דנפקו מחוקקים מחצרון מבתו של

יט כה ובמהרש"א ח"א

אה"ע סימן א:

קב ל מיי' פ"ב מהלכות

מדכתיב הבנות בנותי והבנים בני אלא

סוף סוטה ד"ה א"ל

מכיר אלמא בני בתו כבניו: מתניתין.

רב יוסף התם ואפילו אשתו נדה ומה

❖

אשקיין:

איסורי ביאה הי"ד:

מעתה והצאן צאני הכי נמי אלא דקנית

שהגיהו בספרים לא נצרכה אלא סמוך

דקתני אא"כ כו' הא אם יש לו יבטל

דלא כר' יהושע: לערב. לעת זקנתו:

לוסתה אין נראה כלל דהגיהו כן לפי

מינאי הכא נמי דקנית מינאי אלא מהכא

אי זה יכשר. איזה זרע יהא הגון וירא

שרוצין לפרש דפקידה היינו תשמיש

תורה אור השלם

הגהות הב"ח

3 ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד

שמים ומתקיים: מגבת עד אנטיפרס.

ובשבועות (דף יח: ושם) מוכיח דסמוך

(א) רש"י ד"ה איעקר וכו'

1. כִּי כֹה אָמַר יְיָ בּוֹרֵא

ותלד לו את שגוב וכתיב 4 מני מכיר ירדו

[בין העיירות הללו היו כולם]: שמם.

ונעקרים כדאיתא לקמן

לוסתה מדאורייתא מוהזרתם את בני

הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים

מחוקקים וכתיב יהודה מחוקקי מתניתין

דף סד ע"ב הס"ד:

יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא

שנשתכחה תורה: ביתך. אשה: האם

ישראל וגו' ועוד דמוקי לה ביוצא לדבר

(ב) תוס' ד"ה חייב וכו'

דלאו כרבי יהושע דתניא רבי יהושע אומר

כוֹנְנָהּ לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ

אין עזרתי בי. אשתי דכתיב (בראשית

הרשות וא"כ אפילו למאן דאמר (נדה

ויפקדנה (או בתשמיש או)

לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי יְיָ וְאֵין

נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו

תא"מ. ונ"ב ס"א אינו

דף טו.) ווסתות דרבנן אם כן סמוך

ב) עזר כנגדו מיד תושיה נדחה ממני

עוֹד: ישעיהו מה יח

2. וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל

ואפשר ליישב דה"פ זה אינו

היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו

לווסתה נמי דרבנן מכל מקום למה

שצריך לעסוק בצרכי ביתו ותלמודו

תשמיש עכ"פ ואפילו סמוך

יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי

שנא' בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח

משתכח: וידעת כי שלום אהלך. בזמן

יהא מותר ביוצא לדבר הרשות:

לווסתה אלא או בתשמיש

וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי

סמוך לפירקן. אבניו נמי קאי

כשהווסת רחוק או בשאר

שיש לך אהל ואין אהלו אלא אשתו

וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי

ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם

י)

דברים [סמוך לווסתה]:

הוּא וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה

שנאמר כ) שובו לכם לאהליכם: ואין

כדאמרי' בהנשרפין (סנהד'

שניהם כאחד טובים ר"ע אומר למד תורה

(ג) ד"ה סמוך וכו'

לָאֵלֶּה הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן

פוקדה. בתשמיש בעת עונתה: כי

דף עו: ושם) ואע"ג דקטן לא תקינו ליה

כדאמרינן לקמן. נ"ב דף

אֲשֶׁר יָלָדוּ:

בילדותו ילמוד תורה בזקנותו היו לו

סט ע"ב והעיקר בר"פ

בראשית לא מג

שלום אהלך. שלימה ביראת שמים:

רבנן נשואין כדאמרינן לקמן (ג) בפרק

❖

תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו

3. וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל

חרש דף קיג בד"ה שמא:

בשעה שיוצא לדרך. משום שמתאוה

אלמנה (דף סח.)

מ"מ להכי תקינו ליה

בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד

שנא' בבקר זרע את זרעך וגו' אמרו שנים

לו באותה שעה יותר: תשוקתך.

נשואין דלא הויא בעילתו בעילת זנות :

ל)

וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן

והנושא את בת אחותו. פירש

עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי

שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת

תאותך: ה"ג לא נצרכה אלא סמוך

הגהות הגר"א

שְׂגוּב:

עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק

לווסתה. [אע"ג] דאמור רבנן (שבועות

רשב"ם דה"ה בת אחיו

[א] גמ' וברתא לברתא.

דברי הימים א ב כא

דף יח:) חייב אדם לפרוש מאשתו וכו'

4. מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם

אבל אחותו נקט לפי שמשדלתו בדברים

אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה

נ"ב גי' הרמב"ם אבל ברא

לברתא וברתא לברא לא

בַּעֲמָלֵק אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין

ואפ"ה כשיוצא לדרך יפקדנה: עונה.

ושכיח שנושא בתה ור"ת אומר דדוקא

העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו

א"ל כו' ובזה מתורץ

בַּעֲמָמֶיךָ מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ

❖

נקט בת אחותו לפי שהיא בת מזלו

אם רגילה לראות ביום אסורה כל היום

קושיות תוס' ד"ה וכ"ש:

שבדרום ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי

מְחֹקְקִים וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים

ואם רגילה לראות בלילה אסורה כל

כדאמרי' רוב בנים דומין לאחי האם :

מ)

נ)

בְּשֵׁבֶט סֹפֵר:

ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם

שופטים ה יד

המלוה

הלילה: וה"מ. דחייב לפוקדה כי

5. לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה

העמידו תורה אותה שעה תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת אמר רב חמא

מוסף רש"י

אזל לדבר הרשות אבל לדבר מצוה

וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי

בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא א"ר נחמן

עד שבא ר"ע

לא משום דטריד במצוה אי נמי

יְהוּדָה מְחֹקְקִי:

אצל רבותינו שבדרום.

תהלים ס ט

אסכרה א"ר מתנא הלכה כרבי יהושע אמר רבי תנחום א"ר חנילאי ה כל אדם

מיטריד בתשמיש ויבטל ממצוה: יותר

6. בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ

תלמידיו היו (עי' רש"י

שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה דכתיב

מגופו. דזילותא דאיתתא קשה

וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי

כתובות מ. ורשב"ם ב"ב

עב.). משתוקקת. מתאוה

מדגברא: והנושא בת אחותו. גיעגועי

אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר

7 ושמחת אתה וביתך בלא ברכה דכתיב 8 להניח ברכה אל ביתך בלא טובה

לתשמיש (ערובין ק:).

הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם

אדם רבין על אחותו יותר מן אחיו

דכתיב לא טוב היות האדם לבדו במערבא אמרי בלא תורה בלא חומה

והמכבדה. בתכשיטין

כְּאֶחָד טוֹבִים:

❖

ומתוך כך נמצא מחבב את אשתו:

נאין (סנהדרין עו:).

קהלת יא ו

בלא תורה דכתיב 01האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני בלא חומה דכתיב

7. וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל

אז

נקבה תסובב גבר רבא בר עולא אמר בלא שלום דכתיב וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא אמר

אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר

וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל

תוספות ישנים

ריב"ל כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא שנאמר וידעת כי שלום אהלך וגו' ואמר

אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ

ריב"ל חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך שנא' וידעת כי שלום אהלך וגו' הא מהכא נפקא

חייב אדם לפקוד אשתו

וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְיָ

בשעה שיוצא לדרך. פ"ה

אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה

מהתם נפקא ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך א"ר יוסף לא

ה)31

שהפקידה היא בתשמיש

וּבֵיתֶךָ: דברים יד כו

8. וְרֵאשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כֹל

ולא נהירא דהא מוקי

נצרכה אלא סמוך לווסתה וכמה אמר רבא עונה והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מיטרידי ת"ר

ו)

ז)

ח)

לה תלמודא בסמוך לוסתה

וְכָל תְּרוּמַת כֹּל מִכֹּל

האוהב את

אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו

ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן

וכיון דמדאוריית' אסור

תְּרוּמוֹתֵיכֶם

לַכֹּהֲנִים

דכתיב (ויקרא טז לא)

עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ט) האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו ל והנושא את בת אחותו

יִהְיֶה

וְרֵאשִׁית

והזרתם את בני ישראל

עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן

והמלוה

אזהרה לבני ישראל שיפרשו

לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ:

יחזקאל מד ל 9. וַיֹּאמֶר

מנשותיהן סמוך

לווסתן

יְיָ אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: בראשית ב יח 01. הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי:

ואיך שרו רבנן משום שהוא רוצה לילך בדרך וע"ק דקאמר לקמן אבל לדבר מצוה טריד ומאי קאמר

איוב ו יג 11. עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה כִּי בָרָא יְיָ חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר: ירמיהו לא כא 21. וְיָדַעְתָּ

השתא איסורא דאוריית' דוהזרתם שרינן כל שכן שלא יניח משום טרדתו דמצוה לפוקדה וע"ק דיש ספרים

כִּי שָׁלוֹם אָה¢ לֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא: איוב ה כד 31. אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי

שכתוב בהם לא נצרכה אלא אפילו לאשתו נדה וא"כ אין יכול להיות תשמיש לכן נ"ל לפוקדה בדברי

ריצוי והכי

ר"ל וכמה יש לפוקדה עונה וכ"מ (בנדרים) [בעירובין ס"ג] דשייך פקידה בדברים

אפילו

בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ: בראשית ג טז

באשתו

נדה

דקאמר כל הישן בקילעא שאיש

ואשתו ישנים עליו הכתוב אומר ואת נשי עמי תגרשון

מבית

תענוגיה ומוקים לה תלמודא אפילו באשתו

נדה דסד"א דחיישינן שמא ירגילנו בדבר עבירה קמ"ל דלא חיישינן

וגם

ר"ל [כאן] הכי אע"ג דאמור

רבנן חייב

אדם לפרוש מאשתו

סמוך לווסתה וסד"א

שמא

יבעול מתוך רבוי דברים ויעבור על מצות

חכמים [קמ"ל]: והמלוה

סלע לעני

בשעת דחקו פירשתי

בסנהדרין

פרק

אלו הנשרפין (עו:):

בת אחותו

לפי שהיא בת גילו

כדאמרינן רוב בנים

דומין

והנושא