13/122

הבא על יבמתו פרק ששי יבמות

סג.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

המלוה

סלע לעני בשעת דחקו. מקשה ר"ת דבפ"ק דחגיגה

אז תקרא. לעיל מיניה כתיב כי תראה ערום וכסיתו היינו דוחק

קג א טוש"ע אה"ע סי'

א) [בערובין נד. פרש"י

ד"ה זכה אם יש לו מזל

א סעיף א בהג"ה:

העני ומבשרך לא תתעלם היינו אוהב את שכניו שהן כקרוביו ומקרב

(דף ה. ושם) אמר ומצאוהו צרות רבות ורעות זה

(ו)

קד ב מיי' פ"ה מהלכות

טוב], ב) [צ"ל אל],

את קרוביו ונושא בת אחותו: כנגדו. חלוקה עליו וסותרת דבריו:

הממציא מעות לעני בשעת דחקו ואומר ר"ת דהתם מיירי ששואל

❖

ג) [גירסת הערוך תידויל

דעות הלכה י:

מנגדתו. מדלא כתיב יו"ד לשון נגדא

דמלקות (ב): חטים כוסס.

ממנו המושל מס וזקוק למכור ביתו או שדהו על כך וזה ממציא לו

ע"ש דמביא ראיה כמו

דוללא בשוקא חולין ס.],

בתמיה (ג): זאת הפעם. מכלל

מעות ואם לא היה מוצא למכור היו

ד) [סוטה יא.], ה) [בילקוט

הגהות הב"ח

והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו הכתוב

מקילין מעליו והיינו צרות רבות שצריך

דפעמים אחרים שמש ולא עלו בדעתו:

ליתא ואם כן שפיר כולל הך

שתי ברכות. כמו מבריך את הגפן

למכור בזול ומפסיד הכל ומסיק עלה

(א) גמ' לא מתרמיא ליה

אומר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני:

מימרא דרבי אלעזר בהדי

כדבעי טום ולא:

הנך מימרות דר"א דלעיל

(כלאים פ"ז מ"א): רות המואביה ונעמה

דהיינו דאמרי אינשי זוזא לעללא לא

סי' אש"ה וקרק"ע עז"ר זא"ת שת"י הברכו"ת

(ב) רש"י ד"ה מנגדתו וכו'

וצ"ל ואמר ר"א אין וכו'],

העמונית. יצאו מהם מלכים ונביאים

שכיח כלו' לקנות תבואה אין ממציאין

ו) [שבת קלט. ע"ש ב"ב ח.

דמלקות הוא הס"ד:

תגר"י פחת"י: א"ר אלעזר כל אדם שאין לו

ע"ש], ז) [ונזיד עדשים

(ג) ד"ה חיטין כוסס

נעמה אמו של רחבעם ויצא ממנה

לו מעות לתליתא שכיח כשדוחקין אותו

אשה אינו אדם שנאמר זכר ונקבה בראם

בתמיה וכי אדם אוכל

תרגום ותבשיל דטלופחין],

חזקיה ואסא ויהושפט דהוו צדיקים

למכור כמו תליוהו וזבין (ב"ב דף מז:)

ח) סוכה מו:, ט) [רש"ל],

חיטין כמות שהן

ויקרא את שמם אדם ואמר רבי אלעזר כל

❖

ורש"י פירש שם בענין אחר:

גמורים וישעיהו הנביא דאמר מר אמוץ

י) [רש"ל],

ולובש פשתן כמות

אפילו ספינות הבאות מגליא

אדם שאין לו קרקע אינו אדם שנא' השמים

שהוא הס"ד: (ד) ד"ה

ואמציה אחים הוו (מגילה דף י:):

ואע"ג וכו' שכר (לפי

שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ואמר רבי

לאספמיא. מכל דריש

שיעמדו על הקרקע. יניחו אומנותם

השעה) תא"מ ונ"ב ס"א

תורה אור השלם

אלעזר מאי דכתיב אעשה לו עזר כנגדו

לעסוק בחריש ובקציר: וירדו

שבא לרבות אפילו הנך שאין עומדים

בעבודת הקרקע לפי

אלא מעט בארץ: שאין לך אומנות

השער: (ה) ד"ה טעמא

1. אָז תִּקְרָא וַיְיָ יַעֲנֶה

מאניותיהם כל תופשי משוט אל הארץ

א) זכה עוזרתו לא זכה כנגדו ואיכא דאמרי ר'

וכו' אבל וכו' שקר הוא לך

תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם

פחותה כו'. אף על גב דרבי אלעזר

יעמדו: וירדו. לשון ירידת עניות:

אלעזר רמי כתיב כנגדו וקרינן כניגדו זכה

וכתיב כצ"ל והד"א:

תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח

דשדי בה כרבא. זרע כרוב. לישנא

גופיה קאמר לעיל כל אדם שאין לו

(ו) תוס' ד"ה המלוה וכו'

אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן:

כנגדו לא זכה מנגדתו אשכחיה רבי יוסי

ומצאוהו רעות רבות

ישעיהו נח ט

אחרינא כרבא חרישה כמו כרוב ותני

קרקע אינו אדם צריך לומר קרקע

❖

לאליהו א"ל כתיב אעשה לו עזר במה אשה

2. זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם

וצרות זה:

כמה דמסיק תעלא מבי

לבנות עליו שידור בו וגם לצורך

(ב"ב דף יב.)

וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת

עוזרתו לאדם א"ל אדם מביא חיטין חיטין

: לפותיא. לרוחב

כרבא (נדה דף סה:)

מזונותיו כדאמר רב פפא בסמוך זרע

שְׁמָם אָדָם

בְּיוֹם

כוסס פשתן פשתן לובש לא נמצאת מאירה

הִבָּרְאָם: בראשית ה ב

הערוגה: אי תשדייה לאורכיך. כלומר

ולא תזבון והכא מיירי באדם שעיקר

מוסף רש"י

3. הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ

אומנותו בקרקע: זבין ולא תיזול.

עיניו ומעמידתו על רגליו וא"ר אלעזר מאי

אפילו תחזור ותחרשנה לא יועיל כלום

אז תקרא וה' יענה.

וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם:

לפי עסקא: דהפוכי בעסקא טוב.

פי' בקונטרס לשון דלות כלומר מכור

דכתיב זאת הפעם עצם מעצמי ובשר

לעיל מיניה כתיב הלא

תהלים קטו טז

4. וַיֹּאמֶר יְיָ אֱלֹהִים לֹא

פרוס לרעב לחמך וגו'

להרויח יותר: דקא נייפן. הרוח

כלי תשמישך קודם שתעני וקשה דמאי

מבשרי מלמד שבא אדם על כל בהמה

ומבשרך אל תתעלם, היינו

טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ

מנשבת זו בזו: אי תניפנו. כמה

שנא דנקט ביסתרקי טפי משאר מילי

נושא בת אחותו ומקרב את

וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה

אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:

קרוביו, ואוהב את שכניו

שתרצו תנופפו אין תועלת בהן לפי

ונראה לר"ת כפירוש ר"ח דתיזול ענין

בראשית ב יח

ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב ונברכו בך כל

5. וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת

נמי כמקרב את קרוביו

פרקמטיא. תניפנו לשון הניפי לי

אריגה כמו סתר זוללי בשוקא (חולין ס.)

דכתיב (משלי כז) טוב שכן

משפחות האדמה אמר ליה הקב"ה לאברהם

הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי

במניפה (ב"מ דף פו.): חפורה. שחת

כלומר קנה בגדים ולא תארוג כי יותר

קרוב מאח רחוק, ומלוה

וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת

שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך רות

לעני בשעת דחקו בכלל

ששכרה מועט ואוכל עשבים וחזיז

תרויח בקנין מבאריגה אבל גלימא טוב

יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ

פרוס לרעב לחמך וכי

המואביה ונעמה העמונית כל משפחות

לֻק¢ חָה זֹּאת:

במלח: חפורה. ירק מן התבואה עד

לארוג דאימור לא מיתרמי ליה כרצונו:

תראה ערום

בראשית ב כג

(סנהדרין עו:)

צרתה תשפיץ. תחזק (מגילה ד.

האדמה אפילו משפחות הדרות באדמה אין

שלא הביאה שליש: מגניא ליה אארעא.

6. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ

עי"ש). מתמסכן. מביאו

[משכבת אותו על הארץ] לשמור כל

וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ

אפילו ספינות הבאות מגליא

מתברכות אלא בשביל ישראל כל גויי הארץ

ט)

❖

לידי עניות (סוטה יא.).

כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:

הלילה: י)[ומרמיא ליה תיגרי. בשבילה

לאספמיא אינן מתברכות אלא בשביל ישראל ואמר רבי אלעזר עתידים כל

בראשית יב ג

מתקוטט עם בני אדם]: זרע. תבואה

7. וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה

בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע שנאמר 8 וירדו מאניותיהם כל תופשי

לאכילת ביתך: ולא תזבין. לא תקנה

לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ

תוספות ישנים

משוט מלחים כל חובלי הים על הארץ יעמדו ואמר ר' אלעזר אין לך אומנות

ב)

בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:

תבואה מן השוק: ואע"ג דכי הדדי

לאחי האם י"מ [דנקט

בראשית יח יח

פחותה מן הקרקע שנאמר וירדו רבי אלעזר חזיא לההיא ארעא דשדי ביה

נינהו. אפילו חיטין בזול וקרקעך אינו

8. וְיָרְדוּ מֵא¢ נִיּוֹתֵיהֶם כֹּל

אחותו] דאחותו לא מציא

כרבא לפותיא א"ל אי תשדייה לאורכיך הפוכי בעיסקא טב מינך רב על

למטרח להשיאה אבל לא

תֹּפְשֵׂי מָשׁוֹט מַלָּחִים כֹּל

חשוב ואין לך שכר (ד) לפי השעה

נקט בת אחיו דאחיו טרח

חֹבְלֵי הַיָּם אֶל הָאָרֶץ

לביני שיבלי חזנהו דקא נייפן אמר להו אי נייפת איתנופי הפוכי בעיסקא טב

אפ"ה הני מתברכין. ברכה מצויה בדבר

ומשיאה וי"מ דווקא בת

יַעֲמֹדוּ: יחזקאל כז כט

שאין לוקח בדמים ואין כלה מהר:

9. הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ

מינך אמר רבא מאה זוזי בעיסקא כל יומא בשרא וחמרא מאה זוזי בארעא

אחותו אבל לא בת אחיו

דאתי להפקיע מצות יבום:

פִּנּוֹתָם הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם

ברכה. פוישו"ן בלע"ז: זבן ולא

מילחא וחפורה ולא עוד אלא מגניא ליה אארעא ומרמיא ליה תיגרי אמר רב

אין לך [אומנות] פחותה

מִבְּלִי עוֹבֵר נִצְדּוּ עָרֵיהֶם

תיזול. מכור כלי תשמישך והשתמש

מקרקע וא"ת והא איהו

פפא זרע ולא תזבין אע"ג דכי הדדי נינהו הני מברכן זבין ולא ג) תיזול הני

מִבְּלִי אִישׁ מֵאֵין יוֹשֵׁב:

קאמר לעיל כל אדם שאין

בדמים בפרקמטיא קודם שתבא לידי

צפניה ג ו

מילי ביסתרקי אבל גלימא לא מיתרמיא ליה טום ולא תשפיץ שפוץ ולא

(א)

01. אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי

לו קרקע אינו אדם י"ל

עניות: ביסתרקי. כלי הבית טאפי"ט

לדירתו יש לו לקנות

תיבני ד) שכל העוסק בבנין מתמסכן קפוץ זבין ארעא מתון נסיב איתתא

אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר וְלֹא

בלע"ז: אבל גלימא. שהיא להתכבד

[קרקע] או גם להשתכר

יִכָּרֵת מְעוֹנָהּ כֹּל אֲשֶׁר

נחית דרגא נסיב איתתא סק דרגא בחר שושבינא א"ר אלעזר בר אבינא

ה)

למזונות בניו אבל להיות בה

בלבישתה לא ימכור דלמא כי הדר

פָּקַדְתִּי עָלֶיהָ אָכֵן

כל אומנתו אינו עושה

ו) אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל שנאמר 9 הכרתי גוים נשמו

הִשְׁכִּימוּ הִשְׁחִיתוּ כֹּל

בעי לה לא מתרמיא ליה הגונה

כהוגן שאין לך אומנות

צפניה ג ז

עֲלִילוֹתָם:

פנותם החרבתי חוצותם וכתיב אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר רב הוה

כמותה: טום. תרגום של סתום כמו

11. וּמוֹצֶא אֲנִי מַר

פחותה מקרקע להיות בה

כל עיקר מלאכתו: זבין ולא

סתמום פלשתים (בראשית כו) טומינון

מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר

מיפטר מרבי חייא אמר ליה רחמנא ליצלך ממידי דקשה ממותא ומי איכא

תידול. פי' מכור כל

הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים

פלשתאי. טום ולא תשפיץ אם יש לך

מידי דקשה ממותא נפק דק ואשכח ומוצא אני מר ממות את האשה וגו' רב

תשמישך קודם שתהיה עני

לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב

חור קטן בכותל רעוע סתום אותו

ולא נהירא דמאי קאמר

לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט

הוה קא מצערא ליה דביתהו כי אמר לה עבידי לי ז) טלופחי עבדא ליה

ה"מ ביסתרקי אבל גלימא

מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ:

מיד ולא תרחיב בנקב לשפץ בו טיט

חימצי חימצי עבדא ליה טלופחי כי גדל חייא בריה אפיך לה אמר

לא הרי יש לו למכור כל

קהלת ז כו

ולבנים הרבה ליפותו: שפוץ.

21. וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ

אשר לו קודם שיהיה עני

ליה איעליא לך אמך אמר ליה אנא הוא דקא אפיכנא לה אמר ליה היינו

פלשטי"ר בלע"ז. ואם בעל נפש אתה

ונראה לפרש כדאמרינן

וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ

דקא אמרי אינשי דנפיק מינך טעמא מלפך את לא תעביד הכי

באלו טרפות סתר דולי

לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה

להנאות בנייניך הרחב הנקב ושפציהו

❖

בשוקא ור"ל זבין ולא תידול

ירמיהו ט ד

נִלְאוּ:

שנאמר למדו לשונם דבר שקר העוה וגו' רבי חייא הוה קא מצערא

להיות יפה: ולא תיבני. לא תפיל את

ח)

כלומר קנה בגדים ארוגים

כל הכותל ותבנהו: מתון נסיב איתתא.

ולא תארוג שרגילות יותר

ליה דביתהו כי הוה משכח מידי צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה אמר

למצוא בזול לקנות מלארוג

המתן עד שתבדוק מעשיה שלא תהא

לעזי רש"י

ליה רב והא קא מצערא ליה למר א"ל דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו

וה"מ ביסתרקי אבל גלימא

רעה וקנטרנית: נחית דרגא ונסיב

לא דודאי גלימא יש לו

מן

פוישו"ן. שפע.

לארוג בביתו דלמא לא

איתתא. לא תקח אשה חשובה ממך

טאפי"ט [טרפי"ד].

מתרמיא לה עשויה כתיקנה

שטיח.

שמא לא תתקבל עליה: שושבינא. אוהב טוב. בחר לך אדם חשוב להדבק אחריו: בשביל ישראל. ליראם כדי שיחזרו בתשובה: חימצי. מין

היטב לפי מדתו:

פלשטי"ר. לטייח.

קטנית: אפיך לה. היה אומר האב לבנו אמור לאמך לעשות עדשים והוא אומר לה עשי חימצי והיא עושה עדשים: טעמא מלפך. פעמים

שהבן מחכים את אביו אני היה לי לעשות כן (ה): אבל אתה. דבר שקר הוא וכתיב למדו לשונם דבר שקר: כי הוה משכח מידי. דבר הראוי לה:

מן