סד:
הבא על
יבמתו
פרק ששי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ימי
שנותינו בהם
שבעים שנה. אע"ג דהאי קרא בתפלת משה
חוצבתם. נעשה לו זכרות: נוקרתם. נעשה לה נקבות כמו אני קרתי
קי א מיי' פט"ו מהל'
א) [עי' תוס' גיטין מו:
ד"ה המוציא וכו'], ב) ר"ה
אישות הלכה יד
ושתיתי מים (ישעיה לז): אין לה ולד. קרא יתירא הוא דהא כתיב
כתיב מסתמא דוד אמרו שמצינו שחי כך אבל משה מצינו
יא: [ברכות כט.], ג) [לעיל
טוש"ע אה"ע סימן קנד
עקרה: לא שנו. דשוהה עשר שנים: שלשה עיבורים. כ"ז חדשים לימי
שחי יותר:
סב:], ד) [גירס' הערוך
סעיף יז:
בעי
מיניה מרב יוסף. אר"י דנראה ששאלו הלכה כרבי או כרשב"ג
קיא ב מיי' פ"א מהלכות
הולד וחדש לכל עיבור ועיבור
לימי טומאה וטהרה דאשה מתעברת
ססגוניתא פי' שנצטייר
מילה הלכה יח סמג
בשרו גוונים מן החולי],
סמוך לוסתה: שלש פקידות. שהקב"ה
והשיבו דהלכה כשניהם:
ה) [עירובין צז. לעיל כו.
דתנן מי שלקה ושנה כו'. הקשה
עשין כח טוש"ע י"ד סימן
חוצבתם ואל מקבת
בור נוקרתם וכתיב
פוקד העקרות לשמוע תפלתן בר"ה
כתובות מג:], ו) ב"מ קו:
רסג סעיף ב:
קיב ג טוש"ע שם סעיף
וגוזר עליהן הריון: להני כללי. דקאמר
ה"ר משה דבהנשרפים
סנהדרין פא:, ז) [מנחות
הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה
1
נב. חולין פו:], ח) נדה סד.,
ג:
(סנהדרין פא: ושם) מוקי לה אפילו
כל דורות של עכשיו שתי שנים ומחצה
תחוללכם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
קיג ד מיי' פכ"א מהל'
ט) צ"ל נינהו. יעב"ץ,
שהייתן: ודלמא איהי דלא זכיא.
כרשב"ג ועבירות מחזקות ואמר
י) סנהדרין פא:, כ) נדה
שרה אמנו אילונית היתה שנאמר ותהי
איסורי ביאה הלכה ל
א)
2
❖
סג:, ל) צ"ל כסתמי. יעב"ץ,
ולא תטול כתובה: כיון דלא מיפקדא
ר"י דאע"ג דאיכא תנא התם
טוש"ע אה"ע סי' ב סעי'
שרי עקרה אין לה ולד אפי' בית ולד אין לה
אפריה ורביה. לא איכפת לה ולא
דאמר עבירות מחזקות מתוך לשון
קיד ה ו מזי:י' שם הל' לא
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר
המשנה משמע ליה לרב יוסף
ענש לה קודשא בריך הוא על
סמג לאוין קכו
תורה אור השלם
שילת משמיה דרב לא שנו אלא בדורות
טוש"ע שם סימן יט סעיף
עונותיה: איני והא אמרו ליה כו'.
דקסבר מלקיות מחזקות דנראה לו
1. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם
א:
הראשונים ששנותיהן מרובות אבל בדורות
דוחק דלא נקט מי שלקה ושנה
אמתני' פריך דקתני ישא אחרת שמא
קטו ז מיי' פי"ח מהל'
אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה
האחרונים ששנותיהן מועטות שתי שנים
אלא לאשמועינן דאיירי בעבירה
לא זכה להבנות ממנה ויזכה להבנות
סנהדרין הלכה ד:
תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד
קטז ח מיי' פ"ח מהל'
מן השניה: סוסכינתא. חולי מעוצר
שיש בה מלקות ואפי' את"ל דקסבר
ומחצה כנגד שלשה עיבורים רבה אמר רב
קְרָאתִיו
וַאֲבָרְכֵהוּ
איסורי ביאה הלכה
וְאַרְבֵּהוּ: ישעיהו נא ב
השתן ואדם נעקר הימנו: כהוצא
עבירות מחזקות שמא סבר
נחמן שלש שנים כנגד שלש פקידות דאמר
2. וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין
ה סמג לאוין קיא טוש"ע
ב)
❖
ירקא. ירוק ככף תמר: שלישי לא.
רב יוסף דכיפה
צריכה התראה:
י"ד סימן קפט סעיף ב:
לָהּ וָלָד: בראשית יא ל
מר בר"ה נפקדו שרה רחל וחנה אמר רבה
3. יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם
ושור
דהוחזקה עקרה: הי מינייהו
ליתנהו להני כללי מכדי מתני' מאן תקין
שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם
אחרינתא. איזו מהמשניות נשנית
בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה
רבי והא בימי דוד אימעוט
שני דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה
תוספות ישנים
3
אחרונה דנסמוך עלה אמלתא דמר
וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז
והאי שמא לא זכה להבנות הימנה ודלמא איהי דלא זכיא איהי כיון דלא
אבין ישנו בחזרה. פי'
חִישׁ וַנָּעֻפָה: תהלים צ י
ודמר דכל חד וחד הדר משיטתיה
4. כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל
שהיה תדיר חוזר תלמודו
מפקדא אפריה ורביה לא מיענשה איני והא אמרו ליה רבנן לר' אבא
קמייתא ונקט שיטתיה דחבריה
ומתקיים בידו אבל יצחק
הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת
ובתרייתא עיקר דהדור בהו
בר זבדא נסיב איתתא ואוליד בני ואמר להו אי זכאי הוו לי מקמייתא
סומקא לא היה בקי כל כך
הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ:
❖
א"נ י"מ אבין ישנו בחזרה
קהלת ז יב
מקמייתא: אמר לה אל תמולי.
התם דחוי קא מדחי להו לרבנן דר' אבא בר זבדא איעקר מפרקיה דרב
פי' שהיה תמיד אצל ר'
אלמא מתניתא קמייתא אחרינתא
יוחנן ויודע כשהיה ר' יוחנן
הונא רב גידל איעקר מפרקיה דרב הונא רבי חלבו איעקר מפרקיה דרב
דהאי מעשה בסוף ימיו של רשב"ג
חוזר מדבריו אבל יצחק לא
גליון הש"ס
הונא רב ששת איעקר מפרקיה דרב הונא רב אחא בר יעקב אחדתיה
ג)
היה תמיד אצל רבו ולא ידע
הוה מדקא מסהיד עליה ר' יוחנן
שם א"ב דאירסה ומית.
כשר' יוחנן מתחרט
ד) סוסכינתא תליוה בארזא דבי רב ונפק מיניה כהוצא ירקא אמר רב אחא
שהיה אמורא וסוף התנאים והוא
מדבורו: מלקיות דתנן מי
עיין לקמן דף קח ע"א
❖
בר יעקב שיתין סבי הוינא וכולהו איעקור מפרקיה דרב הונא לבר מאנא
שלקה ושנה ב"ד מכניסין
ובתו' שם ד"ה קטנה:
ראה את המעשה: דאחיות מחזקות.
אותו לכיפה. וא"ת למ"ד
דקיימי בנפשאי 4 החכמה תחיה בעליה: גירשה מותרת וכו': א שני אין שלישי
דכי היכי דאשה מוחזקת בג'
עבירות מחזיקות היכי
לא מתניתין מני רבי היא דתניא מלה הראשון ומת שני ומת שלישי לא תמול
פעמים כך היא מוחזקת בשלש
מייתי דסתם לן תנא כרבי
ה)
ב
מוסף רש"י
דלמא היינו משום שעבר ג'
אחיותיה: נכפין. חולין: איסורא
דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר ו) שלישי תמול רביעי לא תמול והתניא
איעקר מפרקיה דרב
פעמים והוחזק בעבירות
וסכנתא. שאם חזקה בשני פעמים
איפכא הי מינייהו אחריניתא ת"ש דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן מעשה
הונא. שהיה מאריך
וי"ל דדייק מדנקט מי
ז)
ג
והשלישי ניתן לדחות ממנה הויא
שלקה ושנה משמע דבתרי
בדרשיו וצריכים למי רגלים
בארבע אחיות בצפורי שמלה ראשונה ומת שניה ומת שלישית ומת רביעית
הויא חזקה שנראה לו דוחק
ומעמידים עצמן ונעקרים
מילה שלא בזמנה ואינה דוחה
באת לפני רבן שמעון בן גמליאל אמר לה אל תמולי ודלמא אי אתיא
לפרש דלא נקט לקה אלא
כדתניא בבכורות (מד:)
את השבת: וסכנתא. סכנת
(לעיל סב:). מי שלקה
לאשמעינן דאיירי בעבירה
שלישית נמי הוה אמר לה א"כ מאי אסהדותיה דר' חייא בר אבא ודלמא
נפשות: סמך עלה אביי. על הא
ושנה. שלקה שתי פעמים
שיש בה מלקות. ואפי'
הא קמ"ל דאחיות מחזקות אמר רבא השתא דאמרת אחיות מחזקות לא
את"ל דקסבר עבירות
על שתי עבירות (סנהדרין
ד
דרב יצחק דאמר משמיה דרבי
❖
מחזיקות שמא ס"ל כמ"ד
פא:).
ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעים והוא דאתחזק
יוחנן בתלת זימני הוא דהויא חזקה:
כיפה צריכה התראה ומייתי
בנפשיה. בסכנת נפשו: אבין
תלתא זימני מאי הוה עלה כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר עובדא הוה קמיה
שפיר דהא התרינו לו משום
כיפה אחרי ב' מלקיות א"כ
דסמכא. מה שאמר אבין משום
דר' יוחנן בכנישתא דמעון ביוה"כ שחל להיות בשבת ומלה ראשונה ומת
תוס' חד מקמאי (המשך)
משמע דבתרי זמני הויא
❖
רבי יוחנן יש לסמוך עליו: ישנו
חזקה:
שניה ומת שלישית באה לפניו אמר לה לכי ומולי א"ל אביי חזי דקשרית
בפי' הרב אלפס ג) ובודאי
בחזרה. חוזר על תלמודו. לשון
אי לא הוא הוא דמר
איסורא וסכנתא סמך עלה אביי ואזל נסבה לחומה ברתא דאיסי בריה דרב
איהו מינה לא הוה
אחר מצוי כל שעה לפני רבי יוחנן
איהי צריכה למימר מיניה.
יצחק בריה דרב יהודה דנסבה רחבא דפומבדיתא ושכיב רב יצחק בריה
תוס' חד מקמאי
ואם חזר בו רבי יוחנן משום דבר
אלא כגון דאמר איהו
דרבה בר בר חנה ושכיב ונסבה הוא ושכיב אמר רבא ומי איכא דעביד
בודאי מינה שהיא עקרה
דמפקיד מענש איהי
שאמר תחלה שומע אבין וחוזר גם
ווסתותיה ומעיינה שאינה
דלא מפקדה לא מענשא
עובדא בנפשיה כי האי והא איהו דאמר אבין דסמכא יצחק סומקא לאו בר
הוא בו אבל רב יצחק אינו מצוי
כשאר נשים ומשום הכי
וכתב הראב"ד ז"ל איכא
סמכא אבין ישנו בחזרה יצחק סומקא אינו בחזרה ועוד אימר דפליגי לענין
לפניו ופעמים ששמע דבר מרבי
איצטריכה איהי למי'
דמתריץ דהאי גברא הוה
שאינו יורה כחץ אבל
ליה בני וכיון דאית ליה
יוחנן ולמחר חזר בו רבי יוחנן והוא
מילה בנישואין מי פליגי אין והתניא ח)ה ניסת לראשון ומת לשני ומת לשלישי
בודאי אם היתה אילונית
ליכא למימר לא זכה
אינו יודע: דאירסה. השלישי
לא תנשא דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר לשלישי תנשא לרביעי
ידועה ואמרה איהי שאינו
ליבנות הימנה ואיהי כיון
ומת: אי נמי. דנסבה וסלק לדיקלא
יורה כחץ לא מהמנינן לה.
דלא מפקדה לא מענשה
לא תנשא בשלמא גבי מילה איכא משפחה דרפי דמא ואיכא משפחה
ויש דמפרשי' דאשלישית
בהא דכיון דלא מפקדה
ונפל ומת למ"ד מעין גורם לא הוחזקה
דקמיט דמא אלא נישואין מ"ט א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי
וארביעית לרשב"ג קאי
לא איכפת ליה ולא ענשינן
זו שהרי מעיינה לא גרם לו שימות
דאמר תצא בלא כתובה
ליה במידי דלא איכפת
מהגרוניא משמיה דרב הונא מעין גורם ורב אשי אמר ו מזל גורם מאי בינייהו
שהרי לא מת מחולי: ה"ג בעי
ואמרה איהי מיניה אית
ליה. לכך פי' אבא מארי
$ איכא בינייהו דאירסה ומית אי נמי דנפל מדיקלא ומית א"ל רב יוסף בריה
לה כתובה וא"ר אמי
ז"ל דבבאה מחמת טענה
מיניה מרב יוסף הלכה כרבי ואמר
היא נאמנת ולא נהירא
מיירי כגון ששהתה עמו
דרבא לרבא בעי מיניה מרב יוסף הלכה כרבי ואמר לי אין הלכה כרבן
לי אין הלכה כרשב"ג ואמר לי אין
דא"כ לא משכחת לה
עשר שנים ולא ילדה לו
אחוכי אחיך בי. שאלתי מרב יוסף
שמעון בן גמליאל ואמר לי אין אחוכי אחיך בי א"ל לא סתמי היא ופשיט
שתצא בלא כתובה אם
והבעל יש לו בנים ולא
ט)
תרצה לטעון מיניה. אלא
מפקינן מניה מידי. אלא
אם הלכה כרבי ואמר לי הלכה
לך נישואין ומלקיות כרבי וסתות ושור המועד כרבן שמעון בן גמליאל נישואין
ודאי במקרה אי אמרה
היא בעיא למיפק מיניה
ופעם אחרת שאלתיו אם הלכה
הא דאמרן מלקיות דתנן י) ז מי שלקה ושנה ב"ד כונסין אותו לכיפה
מיניה לא מהימנא ואין
דבעינא חוטרא לידה ומרה
כרשב"ג ואמר לי הלכה וכמדומה
לה כתובה. והא דא'
לקבורה ובעיא למיפק
ומאכילין אותו שעורים עד שתהא כריסו נבקעת וסתות דתנן אין האשה
כ)ח
אם נשאת לג' [אנשים]
בלא כתובה דליכא למימר
אני ששחק בי: ה"ג אמר ליה
לרשב"ג תצא בלא כתובה.
שמא עיניה נתנה באחר
קובעת
סתמא הוא ופשיט לך. לא שיחק
איכא מאן דאמר בתוך
ולפיכך אמר ר' אמי איהי
עשר אם שהתה עמו כדי
מהימנא ומפקינן לה מיניה
בך סתומות של משנה הן יש שסתמה כרבן שמעון בן גמליאל ויש שסתמה כרבי דאיכא מילתא דמחזקינן לה בתרי זימני ואיכא
שלש עיבורין. ומסתברא
בלא כתובה. אבל כתובה
מילתא דבעינן תלתא זימני ומשום הכי פשט לך כמר וכמר ל) כסתומים: נישואין הא דאמרן. דסתם לן תנא דידן כרבי
בלאחר עשר אבל בתוך
לא יהבין לה שמא עיניה
דקתני רשאי השני שני אין שלישי לא: כונסין אותו לכיפה. אם
חזר וחטא בשלישית דמחזקינן ליה ברשיעא מתרי זימני שלקה:
עשר יש לה כתובה שמא
נתנה באחר ובלא כתובה
עדיין יזכה ליבנות הימנה.
נמי לא מפקינן מיניה אלא
קובעת
והראב"ד פירש אפי' בתוך
לאחר ששהתה עשר שנים
עשר אם שהה כדי עבור תצא משלישי בלא כתובה. ודאתן עלה מיהת דאשה לא מפקדה אפריה ורבי'. איכא לעיוני
אבל בתוך עשר שנים אע"פ שבאה מחמת טענה לא מפקינן מיניה אפי' בלא כתובה שמא עיניה נתנה באחר. ורב
מה ששנינו בנדרים [השמים] ביני לבינך למשנה ראשונה יוצאה בכתובה למשנה אחרונה יעשו דרך בקשה שמא עיניה
אחא משבחה פירש אפילו בתוך עשר שנים כיון שבאת מחמת טענה מפקינן לה מיניה בכתובה ולא מסתברא כותיה
נתנה באחר והא לא מפקדה וי"ל משנה ראשונה ודאי ס"ל דמפקדה ומשנה אחרונה דקא' שמא עיניה נתנה באחר לדברי
וב"ה פירש דלאחר עשר שנים דמפקינן לה מיניה היינו בכתובה ולאבא מרי ז"ל מסתברא דלא מפקינן בכתובה לעולם
המשנה ראשונה קאמ' שמא עיניה נתנה באחר ולמשנה אחרונה אטמאה אני לך ואנטולה אני לך מן היהודים קאי אבל
ואפי' לאחר כמה שנים ואפי' באה מחמת טענה. ואע"ג דאמרי' לקמן בשמעתי' אתא עובדא קמיה דר' יוחנן בבי
השמים ביני ובינך לא היה צריך לטעם שמא עיניה נתנה באחר דבלאו הכי נמי אינה יוצאה אליבא דהלכתא דלא מפקדה.
כנשתא דקסרי ואמר יוציא ויתן כתובה ומסקנא מוקמי' לה בבא מחמת טענה א) ההיא לאו טענה כגון דידעינן בבעל
ועוד יש להעמיד משנת נדרים בבאת מחמת טענה ולפיכך היה צריך לטעם שמא עיניה נתנה באחר וזה שלא כדברי
שהוא עקור ולא שייך למימר בה שמא עיניה נתנה באחר אבל הכא דבעינא למיפק מתותיה בטענה דאינו יורה כחץ
רב אחא משבחה. ויש לפרש שיש מי שאומר שכיון שאינו יורה כחץ כמי שאינו יכול להזקק עמה דמי ולפיכך אי
לא מהמנינן לה למיפק מיניה בכתובה דאמרי' שמא עיניה נתנה באחר ומשקרה במאי דטענה. הרי כאן ג' סברות
לאו משום טעמא דשמא עיניה נתנה באחר כופין אותו להוציא ולאו מילתא היא והראב"ד פי השמים ביני ובינך שאינו
בבאה מחמת טענה דלדעת ר' אחא מפקינן מיניה אפי' בתוך עשר ובכתובה ולדעת הרב בעל (התוספות) [הלכות] ב)
נזקק עמה ומאמינין לה מגו דאי בעיא אמרה אינו יורה כחץ. ומאי דאתמר עלה בגמ' בנדרים צריך הביאור למדחק להאי
לאחר עשר שנים מפקינן לה מיניה ובכתובה ולדעת אבא מרי ז"ל לא מפקינן לה מיניה לעולם בכתובה אפילו לאחר
פירושה ודוק ותשכח:
עשר אבל בלא כתובה מפקינן לה מיניה בעל כרחו בבא מחמת טענה ולאחר עשר שנים ויש לדחוק ולפ'
א) אולי צ"ל ההיא לאו בטענה דבעינא חוטרא לידה אלא כגון וכו'. ב) הוא בבה"ג בהלכות כתובות סי' ל"ו.
ג) נראה דצ"ל דוודאי אי לאו דאמר איהו דמינה לא הוה איהי וכו'.