הבא על
יבמתו פרק ששי יבמות
סה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושור
המועד. רבי לא פליג אקרא אלא כלומר התם מתקיימין
קובעת לה וסת. לסמוך עליה להיות דייה שעתה
דתנן (נדה דף ב.)
קיז
א) ב"ק כג: ע"ש, ב) [נדה
א מיי' פ"ו מהלכות
טז.], ג) [חגיגה טו.],
נזקי ממון הלכה א:
כל אשה שיש לה וסת דייה שעתה ולא מטמאינן לה למפרע מעת
דברי רשב"ג דלא מיתחזיק אלא בתלת זימני :
ד)
קיח ב מיי' פט"ו
ד) [עי' בתוספות בדיבור
נישאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה. משמע דמן השני
לעת ועוד דאם קובעת לה וסת והגיע זמן וסתה ולא בדקה טמאה
שלאחר זה ד"ה נשאת כו'
מהלכות אישות
דאורח בזמנו בא ב): ואינה מטהרת מן הוסת. אפילו נעקרה פעמים
יש לה כתובה וכן
משמע בסמוך דקאמר נישאת לשלישי
דבשור המועד לא פליג
הלכה יד סמג עשין מט
כדפרישית לעיל כו'],
טוש"ע אה"ע סימן קנד
שבדקה בב' וסתות ולא ראתה ושינתה
ולא היו לה בנים מהו דליתבעוה
ה) [ב"ק מו: ב"ב צב:],
סעיף יז [וברב אלפס עוד
קובעת לה וסת עד שתקבענה שלש פעמים
ראייתה ליום אחר ב' פעמים אפילו
הנך קמאי משמע שהשני נתן לה
❖
ו) אולי צ"ל בעונש,
סוף פ"ז דכתובות דף
הכי מחזקינן וסתה לכשיגיע ואם לא
כתובה ותימה לר"י דאמאי יש לה
ואין מטהרת מן הוסת עד שתעקר ממנה שלש
קב.]:
קיט ג טוש"ע שם סעיף
בדקה טמאה דאורח בזמנו בא:
כתובה מן השני הא כיון דאסר לה
פעמים ושור המועד דתנן אין השור נעשה
א)א
יח:
גליון הש"ס
אדעתא דהכי לא
גרשתיך. אילו
לשלישי א"כ סבר דבתרי זימני הויא
קכ ד שם סעיף יט:
מועד עד שיעידו בו שלשה פעמים: ת"ר
קכא ה ו מיי' שם [ה"ח
גמ' היא קיימא לה ביורה
חזקה וכ"ת משום דאמרה ליה השתא
הייתי יודע שאת
בת בנים לא
ניסת לראשון ולא היו לה בנים לשני ולא
ב
כחץ. עיין נדה דף מג ע"א
וה"ט] טוש"ע שם
הוא דכחשי ונסתחפה שדהו אם כן
גרשתיך ונמצא גט בטל למפרע:
❖
תד"ה בראויה:
סעיף ו:
היו לה בנים לשלישי לא תנשא אלא למי
מתקיף לה רב פפא.
מאי קבעי נישאת לשלישי כו' מי מצי
ואי מצי בעלה
קכב ז מיי' פי"ד שם
שיש לו בנים נישאת למי שאין לו בנים תצא
סמג שם טוש"ע
אמרי לה דאיגלאי מילתא דאת גרמת
לבטולי גט בהכי כי
שתק מאי הוי
אה"ע סימן א סעיף ט
בלא כתובה איבעיא להו נישאת לשלישי ולא
הגהות הב"ח
או דלמא מציא אמרה השתא הוא
אנן מי שתקינן הא ודאי אדעתא
❖
וסימן עו סעיף ז:
היו לה בנים מהו דליתבעוה הנך קמאי מי
דכחשי הלא אע"ג דלא נישאת לשלישי
דהכי לא גירשה אלא מדשתקינן
(א) תוס' ד"ה אי איהי וכו'
כיון דלא חשש לבדוק
אין לה כתובה מן השני אלא מטעם
ודאי לא מצי לבטולי דאמרינן ליה
מצו אמרי לה איגלאי מילתא דאת הוא
יפה: (ב) בא"ד דלא שכיח
מוסף רש"י
דמצי אמרה השתא הוא דכחשי
מספיקא קא מגרשת לה ולא איכפת
דגרמת או דלמא מצית אמרה להו השתא
שתתרפא וגמר ומגרש
❖
לך בה וגמרת בדעתיך לגרושין: אלא.
ואר"י דלענין ממון מודה רבי דלא
ואין מטהרת מן הוסת.
לה:
הוא דכחשי ג מסתברא מצית אמרה להו
דאסורה כל ימי וסתה שמא
הוי חזקה עד דאיתחזיק בג' זימני
אי איכא למפטריה הכי פטרינן ליה
❖
השתא הוא דכחשי איבעיא להו נישאת
תראה (נדה סג:).
כדאשכחן בשור המועד דבשור המועד
דאמרינן ליה השתא היא דאיברית
לרביעי והיו לה בנים מהו דתיתבעיה לשלישי
תוספות ישנים
שחזרה להיות בריאה מחולייה: מינה.
לא פליג כדפירשתי לעיל ומיהו תימה
אמרינן לה שתיקותיך יפה מדיבוריך דמצי
שור מועד דתנן. וא"ת
דהשתא לענין איסורא לא סמכינן
יודע אני שמחמתה הוא שאין לי
תוס' חד מקמאי
היאך יחלוק רבי על זה
אמר לה אנא אדעתא דהכי לא גרשתיך
ארוב נשים דחזיין לבנים משום
בנים ולא אתן כתובה: כל שכבת
הלא מקראי שמעינן לה
אמר אזול ואנסיב אתתא
דאיתרע רובא ע"י דאיתחזק בתרי
זרע שאינו יורה כחץ אינה מזרעתג):
מתקיף לה רב פפא אי איהי שתקא אנן מי
בפרק כיצד הרגל (בב"ק
ואבדוק נפשאי אמר רב
כג:) וליכא מאן דפליג
[אמי] אף בזו יוציא ויתן
הוא
זימני ולענין ממון סמכינן אהאי רובא
שתקינן נמצא גט בטל ובניה ממזרין אלא
ד
גבי תמול חד שלשום תרי
כתובה לפי' רב אחא
אע"ג דאיתרע בתרי זימני ובעלמאה)
וכו' דמשמעות דורשים
אמרינן השתא הוא דברייתא: ההוא אמר מינה והיא אמרה מיניה אמר רבי אמי
משבחא ולפי' המאור
אמרי' איפכא דאזלינן בתר רובא לענין
איכא בינייהו וי"ל אה"נ
איכא לפרושי דאמילתא
דברים שבינו לבינה נאמנת וטעמא מאי $ היא קיימא לה ביורה כחץ הוא לא
ומ"מ מייתי ראיה (ומוכח)
דלעיל קאי דאמרה איהי
איסורא ולענין ממונא לא אזלינן :
א)
[ומוכיח] מקרא כרשב"ג
מיניה ואמר איהו אזול
קים ליה ביורה כחץ ואמר איהו איזיל אינסיב איתתא ואיבדוק נפשאי אמר רבי
תצא
בלא כתובה. לכאורה נראה
דבתלתא זימני הויא חזקה.
ואבדוק נפשאי דאנסיב
אמי אף בזו יוציא ויתן כתובה שאני אומר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן
וא"כ יש לנו לומר דהדין
דוקא בשהתה עם השלישי
אתתא ואם יהיה לו
עמו בכל מקום דבג' זמני
בנים ממנה נמצאו דבריה
כתובה רבא אמר ז נושא אדם כמה נשים על אשתו והוא דאית ליה למיזיינינהי
דומיא דנשאת לשלישי ולא היו לה
הויא חזקה: א) ומסופק
בדאים. אבל לפי אבא מרי
הוא
בנים דבסמוך וטעמא דלענין ממון
הר"י אם הא דקאמר תצא
ז"ל לאו אמילתא דלעיל
ר"ל לאלתר או לאחר עשר
קאי דא"כ היכי קאמר
לא מחזקינן לה בעקרה עד דאיתחזק בתלת זימני וא"ת מן השלישי נמי לא תפסיד כתובה דתימא ליה השתא הוא דכחשי כמו שאומרת
שנים. ונראה דר"ל לאלתר
ר' אמי אף בזו יוציא
לראשון ולשני י"ל דטענה דהשתא הוא דכחשי לא מהני להוציא אלא לענין שלא תחזיר מה שגבתה מראשון ומשני אבל קשה דאי בשהה
מדאמרינן לקמן דאמר לה
ויתן כתובה דהא במילתי'
עמה י' שנים היכי קאמר בסמוך גבי נישאת לרביעי והיו לה בנים או דלמא מצי אמר לה אדעתא דהכי לא גרשתיך והא אע"ג שהיא בת
אדעתא דהכי לא גרשתיך.
דלעיל לית לה כתובה אלא
ואי מיירי לאחר עשר שנים
אמתני' קאי דקתני שהה
בנים על כרחו הוא צריך לגרשה כיון דלא זכה ליבנות ממנה לכך נראה לר"י דלאלתר תצא שלא בכתובה ולא משום קנס דקנסוה כמו
מאי קאמר אדעתא דהכי
עמה עשר שנים אינו רשאי
בשניות לפי שנישאת באיסור מדקבעי בסמוך נישאת לרביעי והיו לה בנים מהו דתיתבעיה לשלישי ואי קנס הוא היכי תיתבע לשלישי אלא
לא גרשתיך הלא בעל כרחו
ליבטל ויוציא ויתן כתובה.
נראה לר"י דבשלא הכיר בה איירי ותצא שלא בכתובה משום דהוי מקח טעות ומ"מ כשיש לה בנים מן הרביעי חוזרת ותובעת לשלישי דאיגלאי
מגרש לה כדאמרינן במתני'
אמר הבעל לא אגרשנה
אלא ודאי לאלתר תצא
אלא אזול ואבדוק נפשאי
מילתא דלאו מקח טעות הוא וכן מצא ר"י בהלכות דרב יהודאי גאון דבלא הכיר בה איירי אבל הכיר בה יש לה כתובה והא דקתני
וטעמא משום דכיון שעברה
ואם יהיו לו בנים ממנה
בתוספתא נישאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה מפני שנישואיה נישואי מינות נראה שהסופרים טעו וכתבו מינות במקום טעות דלא
על דברי חכמים שאסרוה
א"ר [אמי] יוציא ויתן
שייך כאן לשון מינות כלל: אי איהי שתקא אנן מי שתקינן. וא"ת דתנן בהשולח (גיטין מו: ושם) המוציא אשתו משום אילונית רבי יהודה
לינשא לו קנסינן לה. א"נ
כתובה. הוא אומ' הפילה
מ"ה אמרינן תצא משלישי
בתוך עשר ולא אוציא
אומר לא יחזיר כו' נשאת לאחר והיו לה בנים והיא תובעת כתובתה א"ר יהודה אומר לה שתיקותיך יפה מדבוריך והשתא תקשה התם אי
בלא כתובה דמקח טעות
והיא אומרת לא הפלתי
היא שתקה אנן מי שתקינן וי"ל דהתם כיון דתקינן לרבי יהודה דלא יחזיר ליכא למיחש לקלקולא ורבנן אע"ג דיחזיר לא חיישינן התם לקלקולא
דמצי למימר אני לא ידעתי
ויש לב"ד לכופו ולהוציא
שהיתה עם שני אנשים
כיון דלא חשיב לבדוק יפה בסימני אילונית גמר בדעתו לגרש בכל ענין ולהכי שתקינן וכי תובעת כתובתה מצי אמר לה אדעתא למיתב
מידו א"ר אמי אף בזו היא
(א)
עשר שנים ולא ילדה ואילו
נאמנת דאם איתה דאפלה
כתובה לא גירשתיך אבל הכא דליכא תקנה דלא יחזיר פריך שפיר היכי שתקינן ואפי' רבנן דלא חיישי התם לקלקולא היינו דוקא בספק
הייתי יודע כן לא נשאתיה.
נפשה בעקרתא לא מחזקא
אילונית דכיון דלא חשש לבדוק יפה גמר לגרש בכל ענין אבל הכא אין בידו לבדוק ומוכיח הדבר שמשום בנים מוציאה שכבר נישאת לשנים
וקשה דאמר לקמן את הוא
ואם נשאת לשלישי ואמרה
דגרמת ואי לאלתר מאי
איהי אפילי' ויש לי כתובה
ולא היו לה בנים איכא קילקולא ולהכי פריך לכ"ע אנן מי שתקינן ואתי נמי שפיר הא דמשמע בהשולח דלא מצי מקלקל לה אלא כשאמר
קאמר דלמא אם תשהה
והוא אומר לא הפילה ולית
לה משום שם רע ונדר ואילונית אני מוציאך והכא אע"ג דלא אמר לה משום עקרות אני מוציאך מצי מקלקל לה כדפי' ומשני דהכא לא
עמו עשר שנים תלד. לכ"נ
לה כתובה בכה"ג מאי
שייך קילקולא דאמרינן השתא הוא דברייתא ובשעה שגירשה לא היתה ראויה אבל בשם רע ונדר ואילונית איכא קלקולא כשנתגלה לבסוף
דלאחר עשר שנים קאמר
בעל מהימן. א)ואי אמרת
תצא. והא דקאמר לקמן
נמי הפלית כלומר ויש
שהשם רע היה שקר ולא היתה אילונית גם מתחלה דאם היתה לא הוה בריאה לעולם ונדר נמי כיון שיכול להפר כאילו לא היה נדר ואם
דאמר לה אדעתא דהכי
לה כתובה והוא אומר לא
תאמר דבפ"ק דנדה (דף יב: ושם) אמר גבי אשה שאין לה וסת לא יחזיר אפי' הדר ואיתקן משום קלקולא והשתא והא אין יכול לקלקלה
לא גרשתיך. ה"ק אם יבא
הפילה כלל מסת' דאיהו
דאמר השתא הוא דבריאת כדאמרי' הכא ואר"י דלא דמי דקלקול בנים אין רפואה מועלת כ"כ ולכך בשעה שגירשה לא היתה בת בנים דלא
אליהו ויאמר דבת בנים
נאמן ולא אמרי' בהא
היא לא הייתי מגרשה
נפשה בנפלנית לא מחזקה
שכיח (ב) שתרפא לגמרי מגרש לה אבל קלקול דוסת שכיח להתרפאות ולא גמר ומגרש דיאמר אילו הייתי יודע שסם מועיל לה לא הייתי
וכל אשר כפוהו ב"ד
להוציא כתובה מידו. ומאי
מגרשה וה"ר שלמה מדריו"ש תירץ דהתם יש לחוש שתקבע וסת כמו שהתחילה לקבוע סמוך לגירושין דליכא למימר השתא הוא דבריאת
להוציא כפיית טעות היתה.
דפי' הרב אלפס בהיא
דהא איגלאי מילתא למפרע דבעוד שהיתה תחתיו איבריאת: שבינו לבינה היא נאמנת. תימה דבמאי איירי דאי בשהתה עשר שנים
ור"ל תצא בלא כתובה
אמרה מיניה לענין כתובה
ובלא תוספת דנשים שאמרו
קא' כדין מנה לי בידך
עמו למה לי טעמא דאין יורה כחץ אפילו יורה כחץ נמי יוציא ויתן כתובה לפי שלא זכה ליבנות ממנה ואי לא שהה ניחוש שמא עיניה נתנה
חכמים דיוצאות ואין להם
והלה אומר איני יודע.
באחר כמשנה אחרונה דסוף נדרים (דף צ:) דתנן בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאות ונוטלות כתובה השמים ביני לבינך פי' גלוי לשמים
כתובה אין להם תוספת:
לא נהיר דהיכא דאמר
השתא הוא דכחשי. ואין
שאין יורה כחץ דהכי משמע התם בגמרא כו' חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא השמים ביני לבינך
הוא מינה דבעי לאפוקי
להקשות א"כ משלישי נמי
בלא כתובה ודאי כגון
יעשו דרך בקשה יבקשו שניהם רחמים או כמו שפר"ח שיעשו סעודה ויתפייסו וכ"ת דהתם באינה באה מחמת טענה והכא בבאה מחמת
אמאי אין לה כתובה תאמר
דאומר מינה קודם נישואין
טענה מ"מ ניחוש שמא נתנה עיניה באחר ועוד דהתם אם אין באה מחמת טענה מאי נפקא לה מיניה ובמשנה ראשונה למה אמרו יוציא ויתן
השתא הוא דכחשי וי"ל
דאי בשעת נישואין היתה
דטענת השתא הוא דכחשי
כתובה וההיא דסוף שמעתין דכופין בבאה מחמת טענה ולא חיישי' שמא עיניה נתנה באחר איכא לאוקמא בידוע שהוא עקור או בשהתה
ראויה לבנים ולבתר הכי
מועלת לענין שלא יוציאו
אינה ראויה לא מפסדה
עמו י' שנים ויש לו בנים מאשה אחרת דאי לאו דבאה מחמת טענה לא היו כופין משום ביטול פריה ורביה כיון דיש לו בנים והך דהכא ליכא
שני בעליה את הכתובה
כתובה בהם דנסתחפה
לאוקמה בשהה י' שנים ויש לו בנים ובאה מחמת טענה דא"כ אפי' יורה כחץ נמי כופין כיון דלא זכה ליבנות ממנה ומיהו י"ל קצת דכיון דיש
שנתנו בידה אבל אינה
שדהו [וא"כ] איכא לעיוני
מועלת להוציא הכתובה
דהא קי"ל כרב נחמן ור'
לו בנים אין לתלות ו)באונס שלו אלא אית לן למימר דאדרבה איהי היא דלא זכתה כדאמר לעיל ולכך צריכה טעם דיורה כחץ ואע"פ שיש לו
מיד השלישי: שתיקותיך
יוחנן דאמרי מנה לי בידך
בנים מאשה אחרת שמא אח"כ נתקלקל ויש להאמינה דמוכח מילתא דשהה י' שנים ולא ילדה ומה שלא אמרה מיד משום דעד י' שנים לא היינו
יפה ליך מדבוריך. משום
והלה אמר איני יודע פטור
חוששין לדבריה דהוה תלינן בעיניה נתנה באחר א"נ איכא לאוקמא בדלא שהה עמה י' שנים ובבאה מחמת טענה דכיון שיש לה טענה מעליא
דאמר לה אילו הייתי
אע"ג דקי"ל כר"ג גבי
יודע שכן הוא אפי' אם
מוכת עץ אני והוא אומר
לא רצו להפסידה ואוקמוה אדין משנה ראשונה דלא חשו לעיניה נתנה באחר וההיא דנדרים באינה באה מחמת טענה ומ"מ למשנה ראשונה
נותנים לי מאה מנה לא
לא כי אלא דרוסת איש את
יוציא ויתן כתובה משום דשמא אין לה הנאת תשמיש כ"כ כשאין יורה כחץ או שטוענת שרוצה שיהא לה זכר דמי שאין לו בנים חשוב כמת והר"ר
הייתי מגרשך ונמצא גט
דאיהי מהימנא דברי ושמא
יצחק בן רבינו מאיר פירש דהכא אניסת לשלישי קאי דאמרו תצא בלא כתובה וקמ"ל דאי אמרה דאין יורה כחץ דנאמנת ולא תפסיד כתובתה
בטל ובניה ממזרים ותימה
ברי עדיף. הא אסיקנא
דבגיטין משמע דלא מצי
בפ"ק דכתובות שאני התם
ממנו דחזיא ליה כיון דאין ראוי לבנים וקשה לר"י דמתוך הלשון משמע דהוא אמר מינה והיא אמרה מיניה דמחמת שהיו יחד הרבה ולא
אמר לה הכי אלא כשאומר
דאיכא חזקה מגופיה אי
הולידו מחמת כן באים לב"ד ועוד ק"ק דלמה אין לחוש שטוענת כן ומשקרת בשביל כתובה וה"ר שמואל ב"ר חיים פירש דהכא
לה משום שם רע אני
נמי משום דאיכא למימר
איירי כששהתה עם השלישי י' שנים וכרשב"ג דאמר בתלת זימני
הויא חזקה דמסקנא דשמעתין כוותיה אתיא כדקאמר הוא אומר
מוציאך. אבל הכא לא פירש
מיגו אבל הכא כי היכי
לה דמשום עקרות הוא
דאיכא חזקה לדידה דבת
אפילה
מוציאה וא"כ מציא אמרה
בנים איכא חזקה לדידיה
ליה לא גרשתני משום עקרות כי לא פירשת כשנתת לי גט דמשום עקרות אתה נותן גט דודאי משום
דיורה כחץ הוא ואמאי מפקי' מיניה כתובה. וגבי מתני' דנדרים נמי ששנינו דשלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה
שנאה גרשתני. וי"ל דה"נ מיירי שפי' דמשום עקרות הוא מוציאה ועוי"ל דמיירי שפיר שלא פירש ואעפ"כ
איכא לעיוני הכי דאפי' משנה אחרונה לא פליג למשנה ראשונה אלא משום עיניה נתנה באחר הא לאו הכי כייפי'
יש הוכחה בדבר דמשום
עקרות הוציאה שהרי יצתה בלא כתובה ויכול לומר אילו הייתי
יודע שלא היתה
לאפוקי ויהיב לה כתובה ומ"ש מנה
לי בידך והלה או' איני יודע פטור. וי"ל כיון דנתחייב לו בשעת נשואין
עקרה לא הייתי מוציאה
אכן לא הייתי יכול לבודקה. אבל המוציא אשתו
משום שם
רע
צריך לפרש דאם
א) נראה דצ"ל בכה"ג מאי אי בעל מהימן או דהיא מהימנה ומסתבר דאיהו מהימן וכו'.