סה:
הבא על יבמתו פרק ששי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הוא אמר אפלת בגו עשר. כשאנו באין
אפילה תרי והיא אמרה תלתא והשתא ניחא הא דקאמר הוא אומר
לכופו
להוציא הוא אומר
קכג א מיי' פט"ו מהל'
א) שבת קיא. גיטין מג:
קדושין לה., ב) סוף מס'
אישות הלכה יג
מינה שהרי עכשיו הוחזקה בתלת זימני ויש לה להפסיד כתובתה
הפילה בתוך עשר ועדיין אין זמן להוציא דתנן מונה משעה שהפילה:
ד"א [ב"מ פז.], ג) [כתובות
טוש"ע אה"ע סימן קנד
והיא אמרה לא אפלית. אלא עקרה אני: הוחזקה לנפלים. ויוציא
והיא אמרה מיניה ומסיק דנאמנת ואם טוענת דאין יכול להזקק פסקו
סד.], ד) [נדה כז.], ה) ס"א
סעיף יג:
ליבנות ממנה: אפילה תרי. ולא אוציא:
קכד ב מיי' שם טוש"ע
רבותינו דנאמנת אפילו למשנה אחרונה דדוקא כשטוענת שאין יורה
ויתן כתובה שמא לא זכה
גליא ליה, ו) [ש"א טז],
ז) בס"א: בן, ח) [לקמן
שם סעיף יד:
היא מהימנא. וכופין אותו ולא שהיא
כחץ חיישינן שמא משקרת לפי שבעלה
קכה ג מיי' שם הלכה ב
קטז.], ט) [עיין רש"א
הוא אמר אפלת בגו עשר והיא אמרה לא
לא ידע בה דמשקרת כדאמרי' בסוף
תובעת גירושין אלא שעלינו לכופו
א
טוש"ע שם סימן א
סנהדרין נט: סד"ה גמרא
מתני'
אבל
לקיים פריה ורביה:
נדרים (דף צא.) אבל במילתא דידע
אפלית א"ר אמי אף בזו היא נאמנת דאם
סעיף א:
והרי פריה ורביה],
קכו ד מיי' שם טוש"ע
י) [בנדרים צא. וע' בהר"ן
לא האשה. וטעמא מפרש בגמרא:
בה דמשקרא נאמנת מדרב המנונא
איתא דהפילה נפשה בעקרתה לא מחזקה
❖
שם סעיף יג:
שם ובתוספות שם],
גמ' לומר דבר הנשמע. דכתיב
ח) לפי שאין האשה מעיזה פניה
קכז ה ו מיי' שם הלכה
הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה הוחזקה
בפני בעלה :
(ויקרא יט) הוכח תוכיח להוכיח
י טוש"ע שם סימן
א)
לנפלים הוא אמר אפילה תרי והיא אמרה
❖ דלאדם הראשון קאמר פרו
ולא קאמר פרו ורבו. אע"ג
ב
קנד סעיף ו:
מי שמקבל הימנו: אביך צוה.
תורה אור השלם
תלת אמר רבי יצחק בן אלעזר עובדא הוה
יעקב לא צוה אלא הם שינו מפני
1. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים
בי מדרשא ואמרו היא מהימנא דאם איתא
דרכי שלום: איך אלך. וכתיב ויאמר
ורבו ההוא ברכה בעלמא ולא למצוה :
ו)
ט)
וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ
תוספות ישנים
ואי סלקא דעתך דלא מיפקדא
דלא אפלה נפשה בניפלי לא מחזקה:
וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ
ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת
לא אמר משום שם רע
מתני' האיש מצווה על פריה ורביה אבל
וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם
כתובה מאי עבידתה. משמע
לזבוח וגו' הקב"ה צוה לשנות: ואדוני
ג
ד
אני מוציאה לא מצי אמר
וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה
לה אילו הייתי יודע וכו'
זקן. שרה אמרה לשון בזוי וכשגלה
דאי מיפקדא ניחא דיש לה כתובה
לא האשה רבי יוחנן בן ברוקה אומר על
הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:
שהרי היה יכול לבודקה.
בראשית א כח
ותימה דאי מפקדא א"כ מיענשא
הקב"ה הדבר לאברהם כתיב למה
שניהם הוא אומר ויברך אותם אלהים ויאמר
2. וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי
ומדלא בדקה כאשר אנחנו
א)
1
להם [אלהים] פרו ורבו: גמ' מנא הני מילי
אפריה ורביה ואית לן למימר דאדרבה
זה צחקה שרה וגו' ואני זקנתי ושינה
רואים לבסוף כי שקר היה
אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי
ודאי אמרינן שמחמת שנאה
הדבר מפני השלום: משמיה דרבי
איהי היא דלא זכתה כדמוכח לעיל
וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּJָ
אמר ר' אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון
נתן לה גט ואפילו היה
וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:
יוחנן הלכה. כר' יוחנן בן ברוקה:
ותירץ ר"י בן ר' מאיר דהכא בידוע
יודע בודאי שהשם רע
בראשית לה יא
אמר קרא 1 ומלאו את הארץ וכבשוה איש
ואהדרינהו לאפייהו. דלא אמרה
שהוא עקור אבל ק"ק אמאי פריך
3. אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן
שקר היה מגרשה. וגם
דרכו לכבש ואין אשה דרכה לכבש אדרבה
כי לשם גרשה מדעתו.
יִשְׂנָאֶJָ הוֹכַח לְחָכָם
כתובה מאי עבידתה ולא פריך נמי
רבי יוחנן מעולם וחלקו לו כבוד
אבל הכא ב"ד צוו אותו
אמאי יוציא: כי הא ודאי כפינן.
וְיֶאֱהָבֶJָ: משלי ט ח
וכבשוה תרתי משמע אמר רב נחמן בר יצחק
ולא רצו
להכחישו: רבי אבהו קרוב
4. (טז) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף
לגרשה: אי איהי שתקה
פר"ח דכל הנך דכופין מחמתה דוקא
למלכות
הוה כדאמר בסנהדרין
וכבשה כתיב רב יוסף אמר מהכא אני אל
אנן מי שתקינן. וא"ת התם
לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי
2
גבי המוציא את אשתו
מוֹתוֹ לֵאמֹר: (יז) כֹּה
מנה ומאתים אית לה אבל תוספת
(דף יד.) ובכתובות (דף יז.) דמשרן
שדי פרה ורבה ולא קאמר פרו ורבו ואמר
משום שם רע ואיילונית
תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא
לית לה דאדעתא למיפק לא אוסיף לה
אמהתא
דבי קיסר רבא דעמיה
דאמרינן ר"י אומר אומרין
רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון כשם
נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם
מדברנא דאומתיה: עובדא הוה.
ודייק מהא דאמר בריש אע"פ (כתובות
לה שתיקותיך יפה ליך
כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה
שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך
מדבוריך כי נשאת לאחר
שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי
דף נד:) תנאי כתובה ככתובה נפקא
והיא תובעתו לגרשה לפי שלא היו לה
והיו לה בנים והיא תובעת
מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע
אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְJְ יוֹסֵף
בנים: דאתאי לקמיה דרבי אמי.
מינה למורדת כו' ולא קאמר נפקא
כתובתה. אמאי לא פריך
בְּדַבְּרָם אֵלָיו:
רבי אבא אומר חובה שנאמר אל תוכח לץ
3
תלמודא אי איהו שתיק
ותובעתו לגרשה: לא מפקדת. ואם
מינה לבאה מחמת טענה וכיוצא בה
בראשית נ טז-יז
5. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ
אנן מי שתקינן וי"ל דודאי
פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך וא"ר אילעא
והא דלא קאמר נ"מ לשהה עמה עשר
רוצה את לצאת אין לך כתובה:
הא דקאמר גט בטל ובניה
אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי
משום רבי אלעזר בר' שמעון מותר לו לאדם
מסיבו דילה. בזקנתה מה תהא
שנים שיש לה נמי תוספת דלא גרעה
ממזרים לא הוי אלא לעז
וַיֹּאמֶר יְיָ עֶגְלַת בָּקָר
בעלמא. וגם קשה אמאי לא
עליה: חוטרא לידה. עץ שתשען
מאילונית דאמר בסוף אלמנה ניזונת
תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ
לשנות בדבר השלום שנאמר 4 אביך צוה וגו'
ז)
קאמרי רבנן התם השתא
לַיְיָ בָּאתִי:
(שם ד' קא.) דיש לה תוספת מילתא
עליו לעת זקנתה ואם תמות
כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' ר' נתן
הוא דבריאת כדאמרינן
שמואל א טז ב
יקברנה: איכו ילדת לי חדא כרסא.
דפשיטא היא כיון דלא מחמתה כופין
6. וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ
הכא וגם ר' יהודה למה לי
אומר מצוה שנאמר 5ויאמר שמואל איך אלך
טעמא דאמרינן שתיקותיך
דמה היא יכולה אם ב"ד כופין אותו
ומי יתן שלא שתית ותלדי לי עוד
לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה
ושמע שאול והרגני וגו' דבי רבי ישמעאל
יפה ליך מדבוריך תיפוק לי
ב)
לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:
כרס אחד שני בנים: אחי. תאומים:
משום פריה ורביה ור"ת מפרש דלכל
דשמא השתא הוא דבריאת
בראשית יח יב
תנא גדול השלום שאף הקדוש ברוך הוא
אחוותא 7. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָהָם
מילי הוי תנאי כתובה ככתובה
ומעיקרא הוות איילונית
שינה בו דמעיקרא כתיב ואדוני זקן ולבסוף
(כשיגרשה) [כשגירשה]
לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה
וממאנת וחברותיה דאין להם כתובה
6
ואין לה כתובה וצ"ל
לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד
כתיב ואני זקנתי: רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אתמר רבי יוחנן ור' יהושע בן
אע"פ שיש להם תוספת התם משום
7
דבאיילונית לא מצי למימר
וַאֲנִי זָקַנְתִּי:
❖
דאיגלאי מילתא דלא נתקדשה מעולם
לוי חד אמר הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה וחד אמר אין הלכה כרבי יוחנן בן
השתא הוא דבריאת דלא
בראשית יח יג
שכיח דאיילונית תתרפא:
ולא יתכן דלענין פרעתי לא הוי תנאי
ברוקה תסתיים דרבי יוחנן הוא דאמר אין הלכה דיתיב ר' אבהו וקאמר
א) אכן הכא קשה דלא
כתובה ככתובה דאכתובה לא אמר
מיירי בעקר מדקאמר איהי
משמיה דרבי יוחנן הלכה ואהדרינהו רבי אמי ורבי אסי לאפייהו ואיכא
הגהות הב"ח
קים לה ביורה כחץ א"כ
כלום ובתוספת נאמן לומר פרעתי
דאמרי רבי חייא בר אבא אמר ואהדרינהו רבי אמי ורבי אסי לאפייהו אמר
(א) תוס' סד"ה כי הא וכו'
אין אנו יודעין כלל שהוא
כדמוכח בעובדא דשבתאי בריה דרבי
אם יכול להתקשות ויש לו
עקר וי"ל דהכא קאי אהא
רב פפא בשלמא למאן דאמר רבי אבהו אמרה משום כבוד בי קיסר לא
מרינוס (ב"מ יז.) ויש לדחות דהתם
כח לכל הפחות וכו' דיש
דאמרינן לעיל נשאת לשלישי
❖
אמרו ליה ולא מידי אלא למאן דאמר רבי חייא בר אבא אמרה לימרו ליה
לה תוספת:
ולא היו לה בנים ושהתה
לא הוסיף חתן עצמו כ"א שבתאי
עם שני אנשים עשר שנים
לא אמר רבי יוחנן הכי מאי הוה עלה ת"ש דאמר ר' אחא בר חנינא אמר
אביו ולא חשיב כשאר תוספת ואין
עם כל אחד והיא אומרת
ר' אבהו אמר ר' אסי עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דקיסרי ואמר
להאריך כאן כן מצאתי בתשובה אחת
מיניה ואין לו להוציאני
מוסף רש"י
בלא כתובה אע"פ שיש
שפסק ריצב"א על אשה שהיתה
יוציא ויתן כתובה ואי ס"ד לא מפקדה כתובה מאי עבידתה דלמא בבאה
שנאמר אביך צוה וגו'.
לו לגרשני בדין מ"מ לא
טוענת על בעלה כי אין לאיש גבורתו
מחמת טענה כי ההיא דאתאי לקמיה דר' אמי אמרה ליה הב לי כתובה אמר
הוחזקתי לעקרה כי לא
שינו בדבר מפני השלום,
ה
והאיש היה טוען כי היה לו גבורת
שהיתי כי אם שתי פעמים
כי לא צוה יעקב כן,
לה זיל לא מיפקדת אמרה ליה מסיבו דילה מאי תיהוי עלה דהך אתתא
עשר שנים וזאת הפעם
שלא נחשד יוסף בעיניו
אנשים אך היא בועטת וגורמת שאין
אמר כי הא ודאי כפינן ההיא דאתאי לקמיה דרב נחמן אמר לה לא מיפקדת
(בראשית נ טז). ולבסוף
אינה מן המספר כי בשבילך
ו
יכול לבעול דלא מהימנא מדרב
כתיב ואני זקנתי. היא
הוא וכתובה אין לי להפסיד
אמרה ליה לא בעיא הך אתתא חוטרא לידה ומרה לקבורה אמר כי הא ודאי
ג)
המנונא י) כיון שהיתה תובעת כתובה
בשתי פעמים כדפרישנא
אמרה ואדוני זקן אמר לו
כפינן יהודה וחזקיה תאומים היו אחד נגמרה צורתו לסוף תשעה ואחד
דדוקא להנשא אסירא והוא
הקב"ה שהיא אמרה ואני
ד)
והיכא שהודה הבעל שאין יכול לבעול
זקנתי (ב"מ פז.). חוטרא
אומר מינה והויא הוחזקה
נגמרה צורתו לתחלת שבעה יהודית דביתהו דר' חייא הוה לה צער לידה
פסק דצריך ליתן גט וכתובה אפילו
לידה ומרה לקבורה.
לעקרה ואין לה כתובה.
אכן בהלכות גדולות איתא
רוצה אני שיהא לי בן
אינה באה מחמת טענה כיון דאין
שנאי מנא ואתיא לקמיה דר' חייא אמרה אתתא מפקדא אפריה ורביה אמר
דהכא מיירי בתוך עשר
שיחזיק בידי בזקנותי ואשען
יכול כלל לקיים לה עונה ודוקא מנה
לה לא אזלא אשתיא סמא דעקרתא לסוף ה) איגלאי מילתא
אמר לה איכו
שנים ובבאה מחמת טענה
עליו וביום מותי יקברני
❖
ומאתים אבל תוספת לא יתן דהא
וההיא דנדרים מיירי באינה
(כתובות סד.).
ילדת לי חדא כרסא אחריתא דאמר מר יהודה וחזקיה אחי פזי וטוי
באה מחמת טענה ואי
בנכנסה לחופה ולא נבעלה עמד
אחוותא
תקשי א"כ היכי הוה
בתיקו בריש אע"פ (כתובות דף נו. ושם)
אמרינן מתחלה יוצאת
תוס' חד מקמאי
דשמא לא כתב אלא ע"מ חיבת ביאה ולרב האי גאון דכל תיקו חולקין שייך כאן דין חולקין אבל נדוניתה שהכניסה לו יחזיר הכל מה שידעו
ונוטלת כתובה לימא לה
זיל לא מפקדת ומה לנו
בכתובה ה"ל כהלויתני
שהכניסה לו אבל מה שכותבין נדוניא גדולה לכבוד הכלה נראה לו דהוי כעין תוספת ומיהו אם יכול להתקשות ויש כאן לכל הפחות
(א)
לדבריה. וי"ל דהתם מיירי
ואיני יודע אם פרעתיך
הכנסת עטרה אבל אין לו כח למרק על זה נראה לו דיש תוספת דיש כאן חיבת ביאה בהכנסת עטרה ואם אין יכול לבעול מחמת
דקאמרה שאין זרעו יורה
שחייב לדברי הכל כדתנן
שרחמה צר כתב דאם המתין ג' שנים דימתין עוד שנה ואף על הקשוי כתב שאין לה למהר לסתור בנינה כי רחמי שדי מרובים ומטעם
כחץ ולא נהניתי מביאתו:
ההוא בהגוזל זוטא אבל
לשנות בדבר השלום. א)
במלתא דר"ג גבי מוכת עץ
דפסק ר"ח דאין תוספת בבאה מחמת טענה משום דאדעתא למיפק לא כתב לה זה הטעם אין שייך באין יכול ליבעול דמידע ידיע
י"מ דאין זה שנוי גמור
טוען הבעל שמעולם לא
דנישאת לו מתחילה לכך: הדרן עלך הבא על יבמתו
שהרי אמרה אחרי בלותי
נתחייב לה בכתובה ולפום
היתה לי עדנה בניחותא
הכי אי לאו משום מגו א"נ
כלומר איני נבהלת אם אלד כי פרסתי נדה וחזרתי לנעורי אכן ואדוני זקן יוליד בנים. והמפרשים שאין זה שנוי גמור לפי שנוח לומר כן מפני כבוד שכינה. וגם גבי שמואל י"ל דאין זה שנוי גמור שהרי היה הולך למשוח
משום חזקת דגופה הוה
לדוד ולזבוח זבח זבחים כאשר קרא לדוד. והשם אמר לו שלא יגלה לשאול שהולך למשוח ולזבוח רק לזבוח לבד: ואי ס"ד לא מפקדא כתובה מאי עבידתה. פי' הרי אמר לה אם תרצי להיות עמי הרי זה טוב ואם אין את
איהו מהימן:
רוצה להיות אצלי ה"ז גיטיך בלא כתובה משמע אבל אי מיפקדא ניחא [ותימה] דאדרבה אז תיקשי אמאי יתן לה כתובה דלמא איהי לא [זכתה] דלעיל פרכינן הכי ומשני כיון דלא מפקדא ב) מיענשא ולא יתן כתובה וי"ל להא
דפרישית לעיל ניחא דמיירי הכא דידעינן ביה שהוא עקור וא"כ אי מיפקדא יתן לה כתובה דמיניה הוא מסתמא כיון שידוע הוא לעקור אבל פריך שפיר דאי לא מיפקדא כתובה מאי עבידתה הרי לא יבנה לעולם מאחרת
ומשום האשה אין קפידא דהא לא מיפקדא:
א) נראה דצ"ל י"מ דהיה שינוי גמור שהרי אמרה וכו' ויש מפרשים שאין זה שינוי גמור לפי שנוח וכו' ועי' היטב בתוס' על התורה ובדברי הריב"א שם מה שהביא בשם תוס' דלכאן. ב) צ"ל כיון דלא מפקדא לא מיענשא אבל אי מפקדא א"צ ליתן
כתובה וי"ל לפי מאי דפרישית וכו'.