הבא על
יבמתו פרק ששי יבמות
סו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלמנה
לכהן גדול: עבדי מלוג לא יאכלו. אפילו למ"ד (א) (גיטין
אחוותא. תאומות
ובנותיו היו: ועשאה בת חורין. כדי שתהא
קכח א מיי' פ"ט מהל'
א) גיטין לח. [מג: ע"ש],
ב) [ז"ל רש"י ב"מ סט:
עבדים ה"ו סמג
מותרת לינשא. ומדכפינן לרבה אלמא מפקדא: מנהג הפקר נהגו
דף מז:) קנין פירות כקנין הגוף דמי לא חשיב בהכי
ד"ה אין מקבלין צאן
עשין פב טוש"ע יו"ד סי'
בה. לפי שלא היתה יכולה לינשא היתה מפקרת עצמה וחוטאים
קנין כספו כיון שאין הגוף שלו כמו שאין יוצאין בשן ועין לאיש אפילו
ברזל וכו' ונראה לי שרוב
רסז סעיף עט:
א
למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי כדאמר בהחובל (ב"ק דף פט: ושם)
בה לפיכך כפו את רבה לשחררה:
ב מיי' פ"ז מהל'
המקבלים כך היו נוהגים
תרומות הל' כ טוי"ד
לקבל בהמה דקה להכי
וקצת יש להביא ראיה דבתרומה
הדרן עלך הבא על יבמתו
קרי להו צאן], ג) [לקמן
סי' שלד:
אחוותא ולא מיפקדי והאמר רב אחא בר רב
אזלינן בתר קנין הגוף דבריש פרק
ב
ג מיי' פט"ז מהל'
קז. כתובות נב: ב"מ נג:],
אלמנה
לכהן גדול. הכניסה
ד) ס"א ואם הותירו
קטינא א"ר יצחק מעשה באשה אחת
בתרא דכריתות (דף כד:) אמר גבי
אישות הל' א סמג
א)
❖
הותירו,
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
לו עבדי מלוג. מה
המפקיר עבדו יצא לחירות דמעוכב
שחציה שפחה וחציה בת חורין וכפו את רבה
פה סעי' ב:
שהאשה מכנסת לבעלה ושמה לו
גט שחרור אוכל בתרומה אע"פ
ג ד מיי' שם פכ"ב הל' כה
ועשאה בת חורין אמר רב נחמן בר יצחק
לקבלם עליו באחריות כתובתה כמו
סמג שם טוש"ע שם
שאין לרב פירות אלא הגוף ואפילו
תורה אור השלם
מנהג הפקר נהגו בה:
א
סעי' טז:
שכותבין ודא נדוניא דהנעלת ליה
למ"ד קנין פירות כקנין הגוף
ד ה מיי' שם פט"ז הל' א
1. וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ
הדרן עלך הבא על יבמתו
מנין
והוא מוסיף כנגדן וכותב סך הכל
לכהן כו'.
דמי אתיא:
טוש"ע שם סעי' ב:
קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ
ה ו מיי' פ"ז מהל'
קבל עליו פלוני כך וכך בכתובתה
וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ
ממתניתין דקתני בסיפא בת ישראל
❖
אלמנה בלכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן
תרומות הל' יח טוי"ד
בְלַחְמוֹ: ויקרא כב יא
קורין צאן ברזל ויש שמכנסת ממון
שניסת לכהן דעבדי מלוג שלה אוכלין
סי' שלד:
הדיוט הכניסה לו עבדי מלוג
הרבה ואינה כותבת כולו בכתובתה
ו ז מיי' שם הלכה יט:
לא בעי למפרך דה"א דאכלי מכח
ז ח מיי' שם פ"ו הל' ג
ומשיירת לעצמה הן נכסי מלוג
ועבדי ב) צאן ברזל עבדי מלוג לא יאכלו
גליון הש"ס
האשה עצמה שאוכלת ולא מכח
טור שם:
והבעל אוכל פירות והקרן שלה קיים
בתרומה עבדי צאן ברזל יאכלו ואלו הן
הבעל משום קנינו שקנה קנין להכי
ח ט מיי' שם הל' א:
גמ' ועבדיו שקנו עבדים.
ג
ט י כ מיי' פ"ז שם הל'
ואם מתו מתו לה ד)או פחתו פחתו
עי' נזיר ד' סא ע"ב תד"ה
פריך מברייתא דקתני קנינו שקנה
עבדי מלוג אם מתו מתו לה ואם הותירו
❖
❖
אי הכי בעבדים נמי:
יח טור שם:
לה. לשון צאן ברזל קרן קיים שאין
קנין אוכל וא"כ אפילו אינה אוכלת
הותירו לה אע"פ ד שהוא חייב במזונותן הרי
יש להם לאכול: לכהן שנשא אשה
פוחת ונפסד שאפילו מתו כולן
אלו לא יאכלו בתרומה ואלו הן עבדי צאן
ה
אחריותן עליו לשלם לה כשימות או
כו'. ה"ה שאירס אלא נקט נשא
הגהות הב"ח
תוספות ישנים
ברזל אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו
יגרשנה: עבדי מלוג לא יאכלו. לפי
משום דארוסה מדרבנן לא אכלה
(א) תוס' ד"ה עבדי וכו'
עבדי מלוג לא יאכלו
לו הואיל והוא חייב באחריותן הרי אלו
שהן שלה והיא חללה ולקמן בגמרא
למ"ד קנין. נ"ב פרק החולץ
בתרומה. וא"ת למ"ד קנין
משום דעולא (כתובות דף נז:) או משום
❖
מפרש טעמא: בת ישראל שניסת
יאכלו בתרומה בת ישראל שניסת לכהן
דף לו:
פירות כקנין הגוף דמי
שנאמר
ו
וכהן כי יקנה
סמפון:
אמאי לא יאכלו הא אית
לכהן. אפילו עבדי מלוג שאינן שלו
והכניסה לו עבדים בין עבדי מלוג בין עבדי
נפש. והא דדרשינן לעיל בפ' הבא
ליה בגווייהו פירות וי"ל
יאכלו דהיינו קנינו שקנה קנין וילפינן
דגבי תרומה כיון דהויא
צאן ברזל הרי אלו יאכלו בתרומה ובת
על יבמתו (דף נז.) פצוע דכא
ז
תוס' חד מקמאי
בגמרא דקנינו שקנה קנין אוכל:
מן התורה בעינן קנין
כהן שניסת לישראל והכניסה לו עבדים בין
כהן שנשא בת גרים היינו מנפש
אלמנה. הא דתנן אלמנה
הגוף דכתיב כי יקנה
גמ' שנשא אשה וקנה עבדים. או
יתירא: ועבדיו שקנו עבדים.
נפש. וה"נ אמרינן (כריתות
לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן
עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו לא
קנה עבדים: ומנין לאשה.
כד:) מחוסר גט שחרור
הדיוט והכניסה לו (נכסי)
יאכלו בתרומה: גמ' ועבדי מלוג לא יאכלו
אפילו לרבי מאיר דאמר (בקדושין
אוכל בתרומה אע"ג דאין
בת ישראל לכהן שקנתה עבדים
[עבדי] מלוג לא יאכלו
דף כג:) אין קנין לעבד בלא רבו
(לבעל) [להאדון] בו שום
אסקוה רבא ורב אשי
בתרומה אמאי להוי כקנינו שקנה קנין דתניא
מנכסי מלוג שלה או עבדיו של כהן
פירות שהרי שחררו מ"מ
בתראי דמדרבנן היא אבל
אפילו ע"מ שיצא בו לחירות משכחת
מנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים
שקנו עבדים: ועבדיו שקנו עבדים
כיון דגופו קנוי דצריך
ח
ט
מדאורייתא אכלי דלא
לה עבדים שקנו עבדים במפקיר
גט אוכל בתרומה: ועבדים
גרע מקניינו שקנה קנין
גרסי'. וא"ת מה שקנה עבד קנה רבו
שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה
1
עבדו דאוכל בתרומה כדאמרינן בפרק
שקנו עבדים. פ"ה וא"ת
דתניא מנין לכהן שנשא
ולמאי איצטריך קרא לרבויינהו
בתרא דכריתות (ד' כד:): גזירה שמא
נפש קנין כספו הוא יאכל בו ומנין לאשה
הא למה לי קרא מה
י
אשה וקנה עבדים שיאכלו
משכחת לה כגון שנתנו לו לעבד
שקנה עבד קנה רבו וי"ל
בתרומה שנאמר וכהן
שקנתה עבדים $ועבדיו שקנו עבדים שיאכלו
תאכיל לאחר מיתה. ובעבדי צאן
דאצטריך היכא שנתנו לו
כי יקנה נפש קנין וכו'
מנה על מנת שאין לרבו רשות בו:
בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין
ע"מ שאין לרבו רשות בו
ברזל לא שייך למגזר אפי' למ"ד
אפילו קניינו שקנה קנין
וכהן כי יקנה נפש קנין כספו. קנין
וא"ת לר"מ דאמר (איהו)
אוכל ומיהו רבינא ס"ל
כספו הוא יאכל בו קנינו שקנה קנין אוכל
בסמוך הדין עמה דכל זמן שלא
כספו קרא יתירא ודרשינן דלהכי
בקדושין (כ"ג) דאפ"ה לא
דמדאורייתא נמי לא אכלה
גבתה אותם בב"ד אוכלין מכחו
כל האוכל מאכיל כל שאין אוכל אינו מאכיל
קני ליה עבד דקני ליה רבו
דכל קנין שאוכל מאכיל
אתא והכי משמע כהן כי יקנה קנין
משום דאין קנין לעבד בלא
קנין שאינו אוכל אינו
ואחר שגבתה ושמו לה ב"ד הרי כאילו
ולא והרי ערל וכל הטמאים שאינן אוכלין
כספו נפש שעבדו יקנה עבד הוא
רבו מאי איכא למימ' וי"ל
מאכיל אבל מידי דלא קנין
קנתה עבדים לאחר מיתת בעלה:
יאכל בו: הערל. כהן ערל אינו
ומאכילין התם פומייהו כאיב להו והרי ממזר
דלר"מ נימא דעיקר קרא
הוא אע"פ שאינו אוכל
אלא
מעתה בת ישראל שניסת
לאשה שקנתה עבדים ואגב
מאכיל שהרי ישראל אע"פ
אוכל ועבדיו אוכלין כדתנן לקמן
שאין אוכל ומאכיל אמר רבינא קנין אוכל
כ
אשה נקט עבדים שקנו
שאין אוכלים ומאכילין אם
לכהן לא תאכיל שמא כו'.
(דף ע.): פומייהו כאיב להו. כלומר
עבדים וא"ת והא אשה
קאמר קנין אוכל מאכיל שאינו אוכל אינו
אמו שהיתה בת ישראל
❖
תימה דלא דמי דהתם ליכא למיטעי
נמי אמרינן מה שקנתה
מחוסרי תקנתא הם אבל עומדים
לכהן כדאיתא במתני':
מאכיל ורבא אמר מדאורייתא מיכל אכלי
אשה קנה בעלה וי"ל דהכא
דהא בחיי הבעל היתה אוכלת בעצמה
ליתקן ולאכול אבל זו שהיא נעשית
מיירי שנתנו לה במתנה
ורבנן הוא דגזרי בהו כדי שתאמר אני איני
ועכשיו אינה אוכלת אבל כאן אם
חללה אין לה תיקון עולמית: והרי
ע"מ שאין לבעלה רשות
מוסף רש"י
אוכלת עבדי אינן אוכלין זונה היא אצלו
יאכלו עבדים בחיי הבעל אע"פ
בהן ובמתנה זכתה ואין
ממזר. בת ישראל שניסת לכהן
וכפו את רבה ועשאה
הבעל אוכל פירות. וא"ת
הלכך אתי לאפוקה רב אשי אמר גזירה
שבעצמה אינה אוכלת איכא למגזר
וילדה בת והבת ניסת לממזר וילדה
בת חורין. מפני שלא
ואמאי לא פריך מגופה
שמא תאכיל גם לאחר מיתה ואית
שמא תאכיל לאחר מיתה אלא מעתה בת
בן ומתה והבן קיים והרי אם אמו
דמתני' בת ישראל שנשאת
היתה ראויה לא לעבד ולא
ספרים דגרסי בת ישראל שניסת
לכהן והכניסה לו בין עבדי
לבן חורין (גיטין לח:).
אשת כהן אוכלת בשבילו תרומה
ישראל שנשאת לכהן לא תאכיל גזירה שמא
מנהג הפקר נהגו בה.
מלוג בין עבדי צאן ברזל
לכהן לא תאכל ופריך דהיא עצמה
לאחר מיתת בעלה לפי שיש לה
תאכיל לאחר מיתה אלא אמר רב אשי
אלמא קנינו שקנה קנין
לאו משום דאיתתא מפקדא
לא תאכל שמא תאכל אחר מיתה
זרע מן הכהן כדתנן בסיפא בפרקין
אוכל וי"ל דאי מהתם הוה
אפריה ורביה, אלא מתוך
באלמנה כהנת דאתיא לאורויי מעיקרא אכלי
ידע תלמודא שפיר דמשנינן
שלא היתה ראויה לא היתה
ולספרים דגרסי נמי לא תאכיל
(דף סט:) והוא אינו אוכל דזר הוא.
בתרומה דבי נשא אינסבי ליה להאי אכלי
דשאני התם שהיא אוכלת
מיוחדת לאיש והיו נוהגין
איכא למימר דאכולי מילתא פריך
והוא הדין נמי אי כשר הוה שנולד
ולכך עבדיה אוכלין מכחה.
בה הפקר בזנות (שם) דלא
בתרומה דגבראי והשתא הדרי לי למילתיה
שלא תאכל ולא תאכיל אלא דנקט
מישראל כשר נמי אין אוכל ומאכיל
אבל הכא שאינה אוכלת לא
היתה מיוחדת לאדם ולא
קמייתא ולא ידעה דמעיקרא לא שויתה
אכלי עבדים דהיינו כדמשני
היתה משמרת עצמה (שם
לא תאכיל משום דניחא ליה
אם אמו והא דנקט לאותובי ממזר
כל האוכל מאכיל וכו' אבל
מג:).
לנפשה חללה השתא שויתה לנפשה חללה
משום דמתניתין היא: שמא תאכיל.
לאקשויי מעבדים אעבדים:
הדרן עלך הבא על
פריך מהא דקאמר מכח
כרשיני הפסוק דקנין כהן שקנה
יבמתו
עבדי מלוג שלה לאחר מיתת הכהן
תינח אלמנה כהנת אלמנה בת ישראל מאי
קנין אוכל וכיון דמקרא
בעלה אבל בעבדי צאן ברזל ליכא
איכא למימר באלמנותה ג) לא פליגי רבנן איתמר
המכנסת שום לבעלה היא
נפיק ס"ד דאין חילוק בין
למגזר דהשתא לאו משום דידה אכלי
אוכלת לאינה אוכלת דמכח
אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן
הדין עם מי רב יהודה אמר
הכהן יש להם לאכול ומ"מ
אלא משום כהן שהוא רבן: אלא
הדין משני דווקא באוכל קאמר
מעתה בת ישראל שנישאת לכהן לא
קרא דמאכיל אבל קנין
תאכיל. עבדי מלוג בתרומה: גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה. אלמה תנן במתניתין בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל יאכלו: באלמנה כהנת.
שאינו אוכל אינו מאכיל:
ת"ל וכהן כי יקנה נפש
בת כהן ששבה לתרומת אביה ממיתת בעלה. ואי אמרינן יאכלו עבדי מלוג בתרומה בחיי בעלה כהן גדול זה משום קנינו שקנה קנין דלא גרעה
קנין כספו דדרשינן וכהן
הך חללה מעבד שקנה עבדים אתיא לאורויי היתירא אחר מיתתו להאכילם בתרומה מחמת אביה דאמרה מעיקרא באלמנותי הראשון היו עבדי
כי יקנה כספו נפש יאכל
אוכלין בתרומה דבי נשא: אינסבי ליה. לכ"ג אכלי עבדי בתרומה דגבראי השתא כשמת הדרי למילתא קמייתא ויאכלו עבדי בתרומה דבי נשא
וכו'. וא"ת והא אצטריך
(לקמן) [לעיל] לפצוע דכא
כמעיקרא באלמנותי הראשון: אלמנה בת ישראל. דלא אתיא לאורויי מאי איכא למימר מאי טעמא לא אכלי בחייו הא לא גרעה מעבד שקנה
כהן שנשא בת גרים. וי"ל
עבדים: לא פליגי. לא חילקו בין אלמנה לאלמנה: המכנסת שום לבעלה. נכסי צאן ברזל ששמה לו בכתובתה והיו בהן כלים ודבר המסויים
דמיתורא דנפש קא דריש:
וכשגירשה ובאתה ליטול כתובתה: היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן. כמו שקבלתי עלי בשומא ומאז הן באחריותי ושלי הן:
הדין