אלמנה לכהן גדול
פרק שביעי יבמות
סז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פוסל
ואין מאכיל. נראה לפרש שהעובר פוסל בעבדי אביו ואין
ושחרור. ישראל ששיעבד עבדו לב"ח ושחררו הלוה יצא לחירות והמלוה
טז א מיי' פכ"ב מהל'
א) ב"ב קמא: נדה מד.,
ב) ב"ב קמב: כתובות ז:
אישות הלכה כו
גובה מלוה ממקום אחר: בכתובתה. שהיא אלף זוז דהא מאי דאשבחו
מאכיל את אמו דתרוייהו אעבדים ליכא למימר פוסל בעבדי
ה)
[זבחים צב.], ג) [ב"ב קה.],
טוש"ע אה"ע סי' פח
ברשותי' אשבחו: אבל למיתן דמי ומישקל לא. אלא שלו הן עולמי' קמ"ל:
אביו ואין מאכיל בעבדי אביו דכיון דאשמועינן דפוסל היכי משכחת
ד) [תוספתא פ"ט], ה) צ"ל
סעיף ג:
מתני'
והניחה מעוברת. אע"פ שיש
יז ב ג מיי' פ"ח מהל'
שיאכיל ובקונטרס פירש כולה מילתא אאמו ואע"ג דאעבדים קאי ה"ק
לה בנים הימנו והיא אוכלת
מלוה שלו. יעב"ץ, ו) [אמנם
בסוכה נב: משמע כפי'
תרומות הל' ד טור
שהעובר פוסל ואין מאכיל את אמו
בתרומה לא יאכלו עבדי צאן ברזל
וה"ה לעבדיו דפוסל: למאי נפקא
הראשון עי' מערכי לשון
יו"ד סי' שלא:
ושחרור מפקיעין מידי שעבוד א"ר יהודה
בתרומה לפי שהן של יורשים ויש
❖
יח ד ה מיי' שם טור שם:
ערך דיגלת סוף הערה לא],
מינה לעובר במעי כהנת. אע"ג
לעובר בהן חלק ואין לעובר כח
ז) [ע"ב], ח) [לקמן קיט.],
הכניסה לו שני כלים באלף זוז ושבחו
א
❖
ט) [ב"ב דף קמב.],
להאכילן בתרומה אי משום דקסבר
דע"כ דרשינן ההיא דרשא דילוד
ועמדו על שני אלפים אחד נוטלתו בכתובתה
הגהות הב"ח
עובר במעי זרה זר הוא אי משום
מאכיל דמהאי טעמא אמרינן לקמן
ואחד נותנת דמים ונוטלתו מפני שבח בית
(א) גמ' ומי פליגי והאמר
דקסבר ילוד מאכיל שאין ילוד אין
דבת ישראל לכהן והניחה מעוברת
תוס' חד מקמאי
אביה מאי קא משמע לן שבח בית אביה
❖
ר' זכאי זו עדות:
דלא מאכיל דהתם לא שייך טעמא
מאכיל שנאמר (ויקרא כב) ויליד ביתו
דידה הוי הא אמרה רב יהודה חדא זימנא
אני נוטלת אשתכח דדילה
דעובר במעי זרה זר הוא דאפילו
הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו:
נינהו ומצי למימר נחת
מהו דתימא ה"מ היכא דמטיא למשקל
שהעובר פוסל. אם בת כהן נישאת
זר מאכיל את אמו ואפילו ממזר
רוח עשיתי לבעלי אלא
מוסף רש"י
אפילו הבעל עצמו במקום
בכתובתה אבל מיתן דמי ומישקל לא קמ"ל:
לישראל והניחה מעוברת ואין לה בן
כדאמרינן לקמן (ד' סט:) מ"מ מיבעיא
שהעובר פוסל ואינו
אשה קאי ומוציא מיד
מתני' בת ישראל שניסת לכהן ומת
אחר פוסלה מלשוב לבית אביה
ליה לענין עבדים דאיכא למימר
מאכיל. כלומר שהעובר
ב
הלקוחות מכח האשה.
שנתעברה ישראלית מכהן
כנעוריה: ואינו מאכיל. אם בת ישראל
ומכרו שניהם לפרנסה
דוקא לענין אמו דכתב בה קרא
והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה
בעלה שמת פוסל את
רבותא נקט אפילו לפרנסה
ויליד ביתו הם יאכלו דמיניה דרשינן
לכהן היא ומת והניחה מעוברת אין
מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו
העבד מלאכול בתרומה
א)
ששניהם צריכין לו אפ"ה
שמאכיל את אמו דרשינן ילוד מאכיל
בעובר כח להאכילה וה"ה לעבדים:
מפני חלקו, דעובר במעי
הבעל מוציא מיד
מאכיל דברי ר' יוסי אמרו לו מאחר שהעדת
זרה זר הוא ולא קרינא ביה
הלקוחות ולא מבעי' מה
אף בת כהן לכהן. כיון דאמרת שאין
אבל עבדים שאוכלים מטעם קנין
לנו על בת ישראל לכהן אף בת כהן לכהן
ויליד ביתו הם יאכלו
שהכניסה לו מטלטלין
כספו לא קאמר קרא ילוד מאכיל
ילוד אינו מאכיל היאך העבדים אוכלין
בלחמו, דאינו ילידו של כהן
שהאשה מוציאה מיד
ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה
שאינו ילוד לא:
בתרומה מפני חלקו של עובר שהרי
לקרות כהן עד שיצא לאויר
הלקוחות אפי' בחיי בעלה
בתרומה מפני חלקו של עובר: גמ' איבעיא
היינו דקאמר זו שמעתי כו'.
העולם, ואינו מאכיל את
וכן הבעל מכוחה אלא
עבדיו הן ואין אוכלים אלא בשבילו
אמו ישראלית שעיברתו
אפי' הכניסה לו קרקעות
והוא אין בו כח להאכיל: גמ' במעי
להו טעמא דרבי יוסי משום דקסבר עובר
ורבנן שהיו אומרים לו כן
מכהן, דקי"ל שאוכלת
וקבלם עליו הבעל נמי
כהנת. בת כהן מעוברת מכהן. אי
הוו סברי דטעמא משום דילוד מאכיל:
במעי זרה זר הוא או דלמא ילוד מאכיל
בתרומה בשביל בנה כהן
שיכולה לומר בשעת
אוכלין בשביל כל המשפחה
כאילו בעלה כהן חי
גביית כתובה קרקעותי אני
אמרת משום זרות ליכא ואי משום
שאינו ילוד אינו מאכיל למאי נפקא מינה
כדכתיב ויליד ביתו הם
נוטלת אשתכח דדילה
כולה. ה"מ למימר
שאין ילוד איכא: וזו לא שמעתי.
יאכלו בלחמו, אבל עובר
לעובר במעי כהנת מאי אמר רבה היינו
נינהו ואם מכרם הבעל
לאיסור אלא להיתירא: יש לו בנים.
דטעמא דרבנן משום דלא סבירא להו
לא, דס"ל ר' יוסי עובר
האשה מוציאה מיד
טעמא דרבי יוסי דקסבר עובר במעי זרה זר
במעי זרה זר הוא (רשב"ם
הלקוחות אפי' בחיי בעלה
אחרים לבד מעובר זה: אוכלים.
דרשא דשאין ילוד אין מאכיל לגבי
ב"ב קמא:). בגדתה. עיר
וכן אם לקח מן האיש וחזר
הוא רב יוסף אמר ג ילוד מאכיל שאין ילוד
העבדים בשביל בנים דעובר לית ליה
עבדים ולית להו נמי דעובר במעי
שבבבל ושמה בגדת, בפסק
ולקח מן האשה מה שלקח
אינו מאכיל מיתיבי אמרו לו לר' יוסי מאחר
סדרו של רב שרירא גאון
זכייה: בשביל משפחה. שאין אחד
זרה זר הוא אלא קבלה היתה בידו
מן האשה הוא בטל מיד
היא נזכרת (כתובות ז:).
שיכולה לומר נחת רוח
שהעדת לנו על בת ישראל לכהן בת כהן
מישראל שאין לו יורשין וכל זמן שלא
דטעמא משום דלא זכי בהו עובר
המזכה. מתנה על ידי
עשיתי לבעלי כיון שנטל
לכהן מהו אמר להם זו שמעתי וזו לא שמעתי
נולד העובר זוכה הקרוב לירושת
וקצת תימה דהא מסתמא מעשה
אחר, לעובר. שבמעי אמו,
הבעל עליו. (אבל נכסי
❖
קנה (שם).
מלוג שהגוף שלה אמרי'
כהן ואוכלים בגינו: זו דברי רבי יוסי
ידיהם עד שיולד הוא לעובר ולא
אי אמרת בשלמא עובר במעי זרה זר הוא
בפ' ח"ה שאינה יכולה
ולא סבירא ליה. לשמואל דעובר אית
לבני משפחה קשה לר"י דתנן בפרק
היינו דקא"ל זו שמעתי וזו לא שמעתי אלא
לומר נחת רוח עשיתי
ליה זכייה: בגדתאה. בעל אגדה.
יוצא דופן (נדה ד' מד.) דבן יום אחד
לבעלי). ואפי' בחיי הבעל
אי אמרת ילוד מאכיל שאין ילוד אין מאכיל
תוספות ישנים
מוציאה מיד הלקוחות
ל"א שם מקום שהוא בבבל ששמו
פוסל מן התרומה ופריך בגמרא
מאי זו שמעתי וזו לא שמעתי איהי היא
רב יוסף אמר ילוד מאכיל
ולכך נהגו בנרבונה לכתוב
בגדד ו): בי עשרה. לפרסם את
מאי איריא בן יום אחד אפי' עובר
שאינו ילוד אינו מאכיל אבל
בכתובה הוא נתן לה קרקע
קשיא אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי
הדבר: הניח בנים. הכהן ולא
נמי ומשני רב ששת מתניתין בכהן
לא ס"ל שיהא הטעם משום
פלוני והיא הביאה לו
ר' יוסי אבל חכמים אומרים יש לו בנים
דעובר במעי זרה זר הוא
בנדונייתה כדי שתוכל
הניחה מעוברת: אלו ואלו. עבדי
שיש לו ב' נשים אחת גרושה ואחת
דא"כ מאי קא מיבעיא להו
לטרוף מן הלקוחות בחיי
אוכלים משום בנים אין לו בנים אוכלים משום
מלוג ועבדי צאן ברזל אוכלין דעבדי
שאינה גרושה ויש לו בנים משאינה
לרבנן מאחר שהעדת מה
הבעל אם מכרן. וכן אם
מלוג אוכלין בשבילה שהיא אוכלת
גרושה ובן יום אחד מן הגרושה
אחים אין לו אחים אוכלים משום משפחה
ענין זה לזה בת ישראל
לקח מן האיש וחזר ולקח
שנשאת לכהן עובר במעי
מן האשה כיון שיכולה
בשביל בניה ועבדי צאן ברזל אוכלין
פוסל בעבדי אביו ולאפוקי מדרבי
כולה זו ולא ס"ל הא א"ל שמואל לרב חנא
זרה [הוא] ולא אכלי אבל
לומר נחת רוח עשיתי
בשביל בנים: הניחה מעוברת.
יוסי דאמר עובר נמי פוסל קמ"ל
במעי כהנת לא פסיל.
בגדתאה ב) פוק אייתי לי בי עשרה דאימא
לבעלי נמי א)שלקח מן
[ורבה אמר לך אי] טעמא
ולא הניח לה בנים: אלו ואלו אין
בן יום אחד אין עובר לא והשתא
האשה היא ותוציא
לך באנפייהו המזכה לעובר קנה אלא זו
ג)
דר' יוסי משום דילוד
מהלקוחות אפלו בחיי
אוכלין. שהעובר אינו מאכיל לא
למה ליה לאוקמי כשיש לו שתי נשים
מאכיל שאינו ילוד אינו
בעלה ולפיכך אמר רשב"ג
וס"ל מאי קמ"ל דפליגי רבנן עליה דרבי
את אמו ולא את העבדים: הניח
אפי' אין לו אלא אחת גרושה ודוקא
מאכיל א"כ מה בעו מיניה
שהבעל מוציא מיד
יוסי ומי פליגי מתיב רבי זכאי זו עדות
(א)
רבנן בכהן במעי כהנת הלא
בנים והניחה מעוברת עבדי מלוג
הלקוחות מכח האשה. ופ'
בן יום אחד אבל עובר לא דאוכלין
ההיא היא כדקאמר
השולח פי' בדין נכסי
העיד ר' יוסי מפי שמעיה ואבטליון והודו לו
אוכלים. שהם שלה ואין לעובר
בשביל כל המשפחה כולה לרבנן ואר"י
תלמודא אלא טעמא משום
האיש והאשה ודין
אמר רב אשי מי קתני וקבלו והודו לו קתני
חלק בהן והיא אוכלת בשביל בניה:
דרב ששת לטעמיה דאית ליה במי
דעובר במעי זרה הוא:
אפותיקי סתם ודין
ואימא קמייהו המזכה
אפותיקי מפורש. ומיהו
עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני
שמתט) המזכה לעובר קנה ולא אכלי
דמסתבר טעמיה ת"ר הניח בנים אלו ואלו
ד) ד
לעובר קנה. וא"ת והא
מילתא פשיטא היא דנכסי
חלקו של עובר. שיש לו חלק בהן
בשביל המשפחה ולהכי מוקי בשיש
אוכלים הניחה מעוברת אלו ואלו אין
אמר שמואל הלכה כר'
הבעל אינה מוציאה מיד
דאית ליה זכייה ולא ידעינן הי מתרמי
לו בנים משאינה גרושה ואין העובר
יוחנן הסנדלר דאמר אין
הלקוחות אם מכרם הבעל
אוכלים הניח בנים והניחה מעוברת עבדי
אדם מקנה דבר שלא בא
עד שעת גביית כתובה
לחלקו לפיכך עבדים אסורים
שבמעי גרושה פוסל משום דלא
מלוג אוכלים כדרך שהיא אוכלת עבדי צאן
לעולם וי"ל שאני הכא
והיינו דאמר פ' האשה
לאכול: שהעובר פוסל. בת כהן
חיישינן למיעוטא דסמוך מיעוטא
שהמתנה הויא בעולם ולא
שנפלו לה. אבעי לזבוני מי
ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עובר
המעוברת מישראל: ואינו מאכיל.
דמפילות למחצה דנקבות והוו להו
נהירא דהא אמרינן בגיטין
לא מזבין. ורש"י פי' ל"מ
שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי
(יג:) דלדבר שלא בא לעולם
אם מת הוא או גרשה
בת ישראל המעוברת מכהן ולא את
זכרים מיעוטא כדלקמן ולאפוקי מדר'
לא קנה אף דבר שישנו
שהאשה מוציאה מיד
רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו
עבדיו: הבת מאכלת. לקמן ז) מפרש
יוסי דרבי יוסי חייש למיעוטא ואתי
בעולם. וצ"ל דעובר חשוב
הלקוחות אם מכר הוא
לה: כולן זכרים ל"ג כולן אלא
כדבר שהוא בעולם ומיירי
שפיר דבפרק מי שמת (ב"ב קמב.
הבת מאכלת הבן אינו מאכיל ר"ש בן יוחי
בלא דעתה אלא אפי' מתה
ה
הכא בהוכר עוברה. וא"ת
היא הוא מוציא מיד
ה"ג זכרים יאכלו כולן נקבות לא
ושם) פריך למ"ד המזכה לעובר קנה
אומר זכרים יאכלו כולן נקבות לא יאכלו
ומאי האי דקאמר זו ולא
הלקוחות דשעת מכירה
יאכלו. אם יש זכר בבנים אוכלים
מדתנן ביוצא דופן (נדה דף מד. ושם)
ס"ל וכו' והאמר ליה
שמא ימצא עובר זכר ואין לבנות במקום הבן
לאו מכירה ודאית היא
שמואל וכו' המזכה לעובר
העבדים בשבילו ולא חיישינן לחלקו
בן יום אחד נוחל ומנחיל אבל עובר
שמא ימות הוא ונמצאת
כלום
מאי איריא שמא ימצא עובר זכר
קנה ואת אמרת דהלכה
מכירה שלא כדין
של עובר דשמא נקבה היא ואין לה
לא ולא פריך מרישא דבן יום אחד
כחכמים דאין לעובר זכיה
והראב"ד פי' מכרו שניהם
תיפוק
ליה דנקבה נמי פסלה חדא ועוד
חלק במקום בן ואת"ל זכר הוא שמא
פוסל דאיכא לאוקמא בשתי נשים כו':
דלמא דגם רבנן [ס"ל]
לפרנסה כגון שמכר האחד
קאמר
חדא דנקבה נמי פסלה ועוד שמא
זו
דמזכה לעובר קנה דאית
וסבירא ליה. אע"ג דשמואל פסיק
בפני חברו וקא' רשב"ג
תפיל שכל היולדות מחצה ח) זכרים
ליה זכיה לעובר ובחוששין
שאם מכרה האשה בפני
ימצא
עובר זכר ואין לבנות במקום הבן
באע"פ (כתובות דף נט.) כרבי יוחנן
ומחצה נקבות ויש שמפילות סמוך
למיעוט קמיפלגי דהרבה
בעלה הבעל מוציא מיד
כלום
זכרים יאכלו והאיכא עובר קסבר
מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות
הסנדלר דאין אדם מקנה דשלב"ל
תנאי פליגי בהא ונפרש דר'
הלקוחות. זהו לשונו מה
יוסי סבר חוששין למיעוט
שפסק הרב אלפס דרבנן
שמואל חשיב עובר כבא לעולם:
הוו להו זכרים הראוים לירש מיעוטא
אין
שמא יהיה (לה) זכר קיים
דאמרי עובר לית ליה
ולמיעוטא לא חיישינן. כולן נקבות
אין ורבנן לא חיישי דסמוך
זכייה מסתברא כוותייהו
לא יאכלו שמא יהא עובר זכר כו': תיפוק ליה. דא"נ הויא נקבה פסלה דכיון שכל אותן שלפנינו נקבות יש לעובר חלק בהן אפילו היא נקבה:
מיעוטא דמפילות למחצה
דרבא קאי כרבנן בפ' מי
זכרים ומחצה נקבות והו"ל
שמת ואביי פליג עליה וכו'
אין
זכרים מיעוטא וי"ל דא"א
וקי"ל אביי ורבא הלכה
לומר כן מדקאמר שמואל לעיל אליבא דרבנן אין לו אחין אוכלין בשביל כל המשפחה א"כ טעמייהו משום דאין מזכה לעובר קונה
כרבא וכבר כתבתי דבר זה בפרק מי שמת. מצאתי כתוב בחדושי שחדשתי לפני אבא מארי ז"ל שמעשה היה בלוניל לפני
דאין לומר משום דאין חוששין למיעוט דהא לאו מיעוט איכא דבין יהיה הולד זכר או נקבה יהיה לולד חלק בעבדים שאף נקבה
הראב"ד ז"ל ולפני זקני הרב ר' משולם ולפני הרב ר' שמואל ב"ר משה ע"ה באחד שנתן מתנה לבנו קודם ארבעים יום
תירש קודם לאחיו ולמשפחה: כולם זכרים יאכלו. הקונטרס לא גריס כולם זכרים דאפי' אי ליכא אלא חד זכר יאכלו בגללו ולא
ליצירתו והיה מחלוקת ביניהם יש מהם שאמרו שהמתנה מתנה הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל העובר ויש מהם שאמרו
חיישינן למיעוט שמא ימצא עובר זכר. אבל בנקבות לא יאכלו צ"ל כולם נקבות דאי איכא חד זכר אכלי ודוחק הוא למחוק גרסת
שאין המתנה מתנה דכיון דארבעים יום קודם ליצירתו מיא בעלמא הוא וכמו דלא עיברה כלל דמיא ונגמר הדין ע"פ רובם
הספרים. ונראה לה"ר נתנאל ליישב גרסת הספרים כולם זכרים יאכלו פי' כולם בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל יאכלו כיון
שהמתנה מתנה ולאבא מארי ז"ל היה מסתברא כדברי היחיד שאין המתנה מתנה:
דאיכא זכר אבל נקבות לא יאכלו כולם. פי' עבדי צאן ברזל אלא עבדי מלוג בלבד לפי שמכח האשה הם באים ולא מכח הבנות:
א) נראה דצ"ל נמי שלה שלקח מן האשה בטל הוא ותוציא מן הלקוחות.