סז:
אלמנה לכהן גדול
פרק שביעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
חוששין למיעוטא כו'. הקשה הר"ר שמואל בר' חיים הא כי
אין חוששין למיעוטא. לשמא יהא זכר ויש
לו חלק
בהן דבתר רובא
יט א ב מיי' פ"י מהל'
א) כתובות ק. קידושין מב.
גיטין לד., ב) לקמן קיט.
נחלות הלכה ד סמג
אזלינן ורובא יולדות או נקבות או מפילות כדפרישית לעיל: דעבדינן
הוי נמי נפל פסיל כדמוכח בפ' מי שמת (ב"ב דף קמב. ושם) דלמאן
וש"נ, ג) [צ"ל מאכלת],
עשין צו טוש"ע חו"מ סימן
ליה תקנתא. בוררין לעובר שאר נכסים לחלקו ונמצאו העבדים
דאמר המזכה לעובר קנה זוכה העובר בנכסי אביו עד שתפיל האשה
ד) כתובות קג. סוטה כא:
רפט סעי' א:
כ ג מיי' פי"ט מהל'
דתניא (שם) גבי גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו ושמעו שאשתו מעוברת
כולן לחלק הנולדים אבל היכא דכולן נקבות לא מצינו למיעבד
ב"ב קמ., ה) לעיל לא.,
ו) [כתובות נח.],
אישות הלכה יז סמג
והחזירו ואחר כך שמעו שהפילה
תקנתא שמא יהא העובר זכר ויהא
ז) [כתובות קח:], ח) [לעיל
עשין כו טוש"ע אה"ע
אין חוששין למיעוטא ואיבעית אימא לעולם
הכל שלו: יתומים. קטנים שבאו
והחזיקו החזיק בשניה זכה בראשונה
❖
לה:],
סימן קיב סעי' יא:
כא ד מיי' שם הל' יט
לא זכה ואר"י דהכא יש להסתפק
לחלוק מעמידין אפוטרופוס לכל
קסבר חוששין למיעוטא דעבדינן ליה תקנתא
סמג עשין פא
שמא כבר הוא נפל וא"ת דהכא
אחד ואחד ובורר כל אפוטרופוס
כרב נחמן אמר שמואל דאמר רב נחמן אמר
א)
טוש"ע שם סעיף יד:
גליון הש"ס
חלק אחד יפה לחלקו: הגדילו.
חייש רבי יוסי למיעוטא ובפ' מצות
כב ה מיי' פ"ח מהל'
שמואל א יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם
תוס' ד"ה אין חוששין
חליצה (לקמן דף קה:) קאמר דקטנה
היתומים יכולים למחות ומהניא חלוקה
תרומות הל' א
ב"ד מעמידין להם אפוטרופוס ובורר להם
טוי"ד סי' שלא:
וכו'. וי"ל דחשיב עולה
לפירות דעד מחאה: לימא דרב
חולצת ואמאי הא אין עולה לייבום
כג ו מיי' שם הל' יא:
ליבום. עיין לעיל דף מא
חלק יפה הגדילו יכולין למחות ורב נחמן
נחמן תנאי היא. מדאמר ר' שמעון
כיון דחייש למיעוטא דחיישינן שמא
כד ז מיי' פ"ו מהלכות
ע"ב: בא"ד בסופו ויש
דידיה אומר הגדילו אין יכולין למחות דא"כ
ב
יבום סמג עשין נא
לחלק. עי' בר"ן שבת פ'
תמצא אילונית וכיון דאין עולה לייבום
זכרים יאכלו משום תקנתא דרב
טוש"ע אה"ע סי' קעג
יט דף נט ע"ב ובב"י יו"ד
מה כח ב"ד יפה לימא דרב נחמן תנאי היא
אין עולה לחליצה $וי"ל דחשיב עולה
נחמן מכלל דת"ק דאמר עבדי צאן
סעי' ח:
סי' קצא בשם תשובת הר"ן
❖
לא דכ"ע אית להו דרב נחמן והכא בחוששין
לייבום כיון דאם יבא אליהו ויאמר
ברזל לא יאכלו אפי' בתקנתא קאמר
כה ח מיי' פ"ח מהל'
ב)
וצ"ע:
תרומות הל' ב
דאינה אילונית היתה יכולה להתייבם
ולית ליה דרב נחמן ואינן רשאין
למיעוטא קמיפלגי ר' ישמעאל בר' יוסי אומר
טוי"ד סי' שלא:
לחלוק עד שיגדילו: לא דכולי עלמא
ולא דמיא לחולצת תוך ג' חדשים
משום אביו הבת מאכיל הבן אינו מאכיל
כו ט מיי' שם הלכה ה:
ג)
הגהות הב"ח
❖
אית להו דרב נחמן. ואי דעבד
כז י מיי' שם הלכה ז:
(א) ח) דאפי' יבא אליהו ויאמר דלא
מ"ש בן דלא מאכיל משום חלקו של עובר
(א) תוס' ד"ה אין וכו'
מיעברא לא משגחינן ביה וא"ת
להו תקנתא הכי נמי דאכלי אפילו
בת נמי לא תאכיל מפני חלקו של עובר אמר
דאפילו יבא אליהו. נ"ב ע"ל
דבפ"ק דכתובות (דף יד:)
לא חייש ר'
לתנא קמא והכא בדלא עבוד
❖
בפרק החולץ דף מא ע"ב:
אביי הכא בנכסים מועטים עסקינן וכגון
תורה אור השלם
יוסי למיעוטא בתינוקת שנאנסה
תקנתא פליגי וקאמר רבי שמעון
דאיכא בן בהדי בת מה נפשך אי האי
1. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה
ואר"י דברובא דאיתיה קמן כ"ע מודו
יאכלו ולא חייש למיעוטא ותנא קמא
אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין
דמעברא בן הוא לא עדיף מהאי דקאי אי
חייש למיעוטא: הבת מאכיל. מוסף רש"י
דלא חיישינן למיעוטא ומיהו צ"ע בריש
לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ
המוכר פירות (ב"ב דף צג:) דאזיל רבי
קס"ד ה"ק אם יש כאן בת ולא בן
בת היא אמאי אכלה בתקנתא דרבנן כמה
יתומים. קטנים (גיטין
כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ
לד.). ב"ד מעמידין
תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל
יוסי בתר רובא דזריעה להוציא ממון
מאכיל עבדים אבל אם זכרים הם
דלא נפק לאויר העולם לא תקינו רבנן במאי
להם אפוטרופוס. לכל
ויקרא כב יג
בּוֹ:
לא יאכלו העבדים: בנכסים
ואייתי מינה ראיה לרב דאמר הולכין
2. וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ
אחד ואחד מן הקטנים
אוקימתא בנכסים מועטים אימא סיפא שמא
מועטים. דתקון רבנן הבנות יזונו
(כתובות ק.). ובורר להם
בממון אחר הרוב אלמא לא חייש
ז)
קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ
ימצא העובר זכר ואין לבנות במקום בן
חלק יפה. לכל אחד, יפה
וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ
והבנים ישאלו על הפתחים: וכגון
רבי יוסי למיעוט לענין ממונא וכל
❖
לזה ויפה לזה
בְלַחְמוֹ: ויקרא כב יא
כלום אדרבה ג נכסים מועטים דבנות נינהו
(קדושין מב.)
דאיכא בן בהדה. דהך בת דהוו
שכן לענין איסורא $ ויש לחלק:
כל אפוטרופוס לתינוק
יתומים שבאו לחלוק כו'.
סיפא אתאן לנכסים מרובין ונכסים מועטים
שלו (כתובות ק.) כל
כולהו בחזקת הבן מדאורייתא
אפוטרופוס יברור חלק
דבנות נינהו ד) והאמר רבי אסי א"ר יוחנן
תוספות ישנים
מפורש בהשולח (גיטין דף לד.):
דהשתא ממה נפשך אי עובר זכר
יפה שלו, שמתוך כך יהיו
מועטים
יתומין שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה
עסקינן. אע"ג דפסקינן
הוא לא עדיף מהאי דשקלינהו רבנן
יתומים שקדמו ומכרו
חלקים שוים (גיטין לד.).
ד
מה כח ב"ד. שמינו
בנכסים מועטים מה
בפ' נערה בכתובות
מיניה ואוקמינהו ברשות בת ואי
שמכרו מכרו ואלא מאי בת דקתני אם א"ה
שמכרו מכרו. פ"ה
להם אפוטרופוס (שם).
עובר בת היא כיון דיש בן זכר לפנינו
(דף נא.) דמזון האשה והבנות ממקרקעי
היינו ר' יוסי כולה ר' ישמעאל בר' יוסי קתני
יתומין שקדמו ומכרו
(בכתובות קג.) קדמו קודם
לה: מתני' ה העובר והיבם והאירוסין והחרש
ולא ממטלטלי סוגיא דהכא סברא
אין לעובר נקיבה חלק בהן אלא
בנכסים מועטים. דתנן
שהגבו ב"ד לבנות ולא
נהירא דא"כ מה פריך
(כתובות קח:) מי שמת
דעבדא כמקרקעי דמי כרבי אלעזר
בתקנתא דרבנן וכמה דלא נפק כו'.
ובן תשע שנים ויום אחד פוסלין ולא מאכילין
הכא לוקמה כשכבר הגבו
והניח בנים ובנות, בזמן
דאמר בפ"ק דב"ק (דף יא: ושם)
הלכה
ולהכי נקט בן בהדה דאי לא הוה בן
ב"ד הנכסים לבנות ולכן
שהנכסים מרובין הבנים
וספק שהוא בן ט' שנים ויום אחד ספק שאינו
גובין מן העבדים ומיהו אין הלכה
אית ליה זכייה לעובר נקבה
נ"ל קדמו ומכרו קודם
ירשו והבנות יזונו, נכסים
ספק הביא ב' שערות וספק שלא הביא נפל
שאכלו הבנות הנכסים:
מועטין הבנות יזונו והבנים
ה)
כן אלא כרב נחמן דפליג עלי' דקי"ל
מדאורייתא בנכסים בתורת ירושה
א) ור' יצחק בר' אברהם
ישאלו על הפתחים, וקדמו
הבית עליו ועל בת אחיו ואין ידוע אי זה
ככל הני שמעתתא דשלח ליה ר' אבא
בהדי הך בת והכי מפרש מילתא
ומכרו קודם שבאו הבנות
פי' דודאי דרשה גמורה
לרב יוסף בר חמא פרק יש נוחלין
דר' ישמעאל הבת עם הבן מאכלת
מת ראשון צרתה חולצת ולא מתייבמת:
לב"ד והעמידום ב"ד
היא והאי דמשמע התם
ז
לנכסים בחזקת בנות (סוטה
דלמשנה ראשונה אוכלת כי
גמ'
(ב"ב דף קכח.) דמסיק התם דשלח ליה
אבל אם יש בן בלא בת אינו מאכיל:
העובר: ח אי בת כהן לישראל היא
הגיע זמנה בפני הבעל
.
כא: וכעי"ז כתובות קג.)
מה שמכרו מכרו. וכיון דלענין
אין גובין אבל אין לומר דחשיב עבדא
מה שמכרו מכרו.
היינו דווקא בתרומ' דרבנן
פסיל לה 1 כנעוריה פרט למעוברת אי בת
אבל בתרומה דאורייתא לא
אפילו בנכסים מועטים מה
כמטלטלי וסבר כרבי דאמר בפרק
מכירה ברשותייהו קיימי היכי אכלי:
ישראל לכהן היא לא מאכיל לה ילוד מאכיל
אכלה אפי' למשנה ראשונה
שמכרו מכרו, דאין מוציאין
אלא מאי הבת דקתני אם. והכי
נערה (כתובות דף נא.) מזון האשה
דקנין כספו אמרה רחמנא
למזון האשה והבנות
שאינו ילוד אינו מאכיל: היבם: ט אי בת
והבנות בין ממקרקעי בין ממטלטלי
קאמר האם מאכלת עבדי מלוג שלה
והאי קנין דאחיו הוא.
מנכסים משועבדים, וכ"ש
כהן לישראל היא פסיל לה ושבה אל
וכן משמע פרק נערה
בנכסים מרובין (רשב"ם
1
דא"כ בסמוך דפריך במאי אוקימתא
כדרך שהיתה אוכלת והבן אינו
ב"ב קמ.). נפל הבית
המאורסה (נדרים דף עג:)
בית אביה פרט לשומרת יבם אי בת ישראל
בנכסים מועטים ודוחק לומר דסיפא
מאכיל את עבדי צאן ברזל מפני חלקו
עליו ועל בת אחיו.
גבי בוגרת ששהתה י"ב
מתני'
לכהן היא לא מאכיל לה
קנין
כספו אמר
העובר פוסל.
אתא לנכסים מרובין ה"ל למימר
של עובר:
והיא אשתו, צרתה
חדש וכו' וקאמר ר' אליעזר
ו) 2
חולצת. לא מיפטרא בולא
ומשנה ראשונה אמרו דבר
דסבר לה ר"ש בן יוחאי כר"ש בן
בת כהן שניסת לישראל ומת והניחה
רחמנא והא קנין דאחיו
הוא:
והאירוסין:
אחד דתנן היבם אינו
כלום משום צרת ערוה,
מעוברת: ואינו מאכיל. בת ישראל
אלעזר דקי"ל (שם) כוותיה דמזוני
אי בת כהן לישראל
היא
פסיל לה
מאכיל וכו' וקאמר אביי
שמא היא מתה ראשונה
י
שקדמו
מקרקעי ולא ממטלטלי:
שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת:
ודלמא לא היא עד כאן
ואח"כ מת הוא, ותנן
דהא
לא אשמעי' משנה ראשונה
וכולן אם מתו העריות
ומכרו כו'. מלשון קדמו משמע
והיבם. בת כהן שומרת ליבם
אלא להאכילה בתרומה
קודם לבעליהן צרותיהן
דאיירי שקדמו למכור קודם שהחזיקו בהן בית דין לצורך בנות אבל
ישראל פסלה מתרומת אביה
ובת ישראל שומרת ליבם כהן אינו
מותרות בפ"ק (ב:) ולא
דרבנן משמע דבכתובות
מאכילה: והאירוסין. בת כהן
מאורסת לישראל פסלה ובת ישראל
אין נראה לר"י דא"כ הוה ליה לאוקמי כגון שכבר החזיקו בהן
מתייבמת. שמא הוא מת
בתרומה דרבנן מיירי: אי
בת כהן לישראל פסל לה
ראשון והויא לה הך
מאורסת לכהן אינו מאכילה: ובן ט' שנים. בגמרא [סח.] מפרש לה:
בנות ע"פ ב"ד אלא אין שום חזקה מועלת אלא קדמו קודם
דהא קניה בהאי הויה.
צרת בתו (לעיל לא.).
ספק שהוא בן ט' ספק שאינו. הוי נמי כבן ט' ופוסל ואמילתא
שיאכלו הבנות קאמר ומיהו אר"י דיש לדחות דמשמע ליה דבת
והא קנין דאחיו הוא.
לא נהירא לגרוס כן שהרי
דלעיל קאי: ספק שהביא שתי שערות כו'. לעיל קאי לענין
אצטריך כי תהיה לומר בת
וכי מיית ליה פקע ליה
אוכלת מיד אחר מיתת הבעל בלא החזקה על פי ב"ד:
מה שמכרו מכרו. והדמים שלהם דאם לא כן בחזקת הבנות הן
כהן שנבעלה לפסול לה
קנינו, אבל כנסה הרי היא
האירוסין דקתני פוסלין והכי קאמר קטן שקדש האשה ספק הביא
פסלה וצ"ל דטעמא משום
אשתו לכל דבר והכתוב
וכן משמע בסוטה (דף כא:) דחשיב ליה רשע ערום זה המשיא
שתי שערות וקדושיו קדושין ספק שלא הביא פוסל בת כהן המאורסת
דכתיב ושבה אל בית אביה
קראה אשתו דכתיב ולקחה
עצה למכור בנכסים מועטים: קנין כספו אמר רחמנא והאי
וזו עומדת בבית בעלה
לו לאשה דקנייה בביאה
לו מן התרומה: נפל הבית עליו ועל בת אחיו. שהיא אשתו ספק
ואיגררא ביה:
וכי היכי דקידושי ביאה
קנין דאחיו הוא. אמר ר"ת דאסמכתא בעלמא הוא דמדאורייתא
הוא מת תחלה ונפלו שתיהן לפני אחיו ופוטרת צרתה משום צרת
מאכילין בארוסה דאיתקוש
מיכל אכלה דהא למשנה ראשונה דפרק אף על פי (כתובות דף נז. ושם)
הבת ספק בת אחיו מתה ראשונה ובשעת נפילה ליבם לא הואי
הוויות להדדי, כך מאכילין
ביבמה (כתובות נח.).
היכא דאכלה בחיי הבעל אכלה נמי בחזקת היבם ודייק ר"ת
צרתה צרת ערוה דתנן (לעיל דף ב:) וכולן אם מתו או מיאנו צרותיהן
מותרות: צרתה חולצת ולא מתייבמת. איידי דאיירי בספק
מדקתני התם ואפילו כולם בפני הבעל חסר יום אחד משמע
לחומרא תני לה בהדייהו: גמ' ושבה אל בית אביה
הא כולן בפני הבעל אוכלת ועוד דתניא בתוספתא (דכתובות פ"ה)
כנעוריה. משמע בזמן שהיא דומה לנעוריה: ילוד מאכיל.
זו משנה ראשונה אבל רבותינו אמרו אין האשה אוכלת בתרומה
עד שתיכנס לחופה ולא היבמה עד שתיבעל משמע דלמשנה
ישראלית האוכלת בשביל בנה אינה אוכלת אלא אם כן ילוד. בן מאכיל
ראשונה אוכלת א) ובירושלמי דפרק אע"פ הגיע זמן ולא נישאו או
את אמו נפקא לן בתורת כהנים [אמור פרק ד] מויליד ביתו הם
שמתו בעליהן אוכלות משלו ואוכלות בתרומה והיינו בלא ביאה
יאכלו בלחמו (ויקרא כב) קרי ביה יאכילו ומהכא ילוד הוא דמשתמע:
ושבה
פרט
לשומרת יבם. שאינה ברשותה
דאי אחר ביאה פשיטא דאשתו גמורה
היא והיינו טעמא דמשנה
לשוב
דהא אגידא ביה:
ראשונה
דקניה