אלמנה
לכהן גדול
פרק שביעי יבמות
סח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דקניה בהויה. ומשעת הויה איפסילה כדכתיב ה) ובת כהן כי תהיה
ראשונה דאינה אוכלת היכא דלא אכלה משום דאין חייב במזונותיה
כח א מיי' פ"ח מהל'
א) לקמן צו. [נדה מה.],
ב) קדושין עד:,
תרומות הלכה ט:
לאיש זר: משום דעולא. במס' כתובות בפרק אע"פ (דף נז:) דבר
אלא היכא דעמד בדין וברח כדאמרינן בהחולץ (לעיל דף מא: ושם)
כט ב מיי' פ"א מהל'
ג) [תוספתא נדה פ"ו],
תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה דכתיב ו) קנין כספו הוא
ולא מייחד לה דוכתא ומשום סימפון נמי איכא למיחש דשמא יש
ד) [לעיל נד: וש"נ],
יבום הל' טז ופ"ה
יאכל בו ומה טעם אמרו אינה אוכלת
גזירה שמא ימזגו לה כוס
סימפון ולא היתה אשתו מעולם כיון שלא הגיע זמן בחיי הבעל ולא
ה) [ויקרא כב], ו) [שם],
הל' יח סמג עשין נא נב
ז) בס"א: חמיה, ח) [דף
טוש"ע אה"ע סימן קסז
בבית אביה ז) ותלך ותשקה לאחיה
ברח ואין להקשות לעולא דאמר
סט.], ט) [ד"ה ואפילו],
סעי' א:
דהא קניה בהויה ואי בת ישראל לכהן היא
ולאחותה: בתקנתא דרבנן. דחרש
(כתובות דף נז:) טעמא משום שמא
ל ג מיי' פ"ח מהל'
י) [וע' תוס' עירובין טו:
אע"ג דלאו בר דעת הוא תקינו
תשקה כי אכלה בחיי הבעל נמי לא
ד"ה בכתיבה], כ) נ"א עובר
לא מאכיל לה משום דעולא: והחרש: אי
תרומות הל' יא טוי"ד
א
❖
ויבם מהרש"א וע"ש,
סי' שלא:
ביה רבנן נישואין לקמן בפ' חרש
תיכול כיון דאין יבם חייב במזונותיה
בת כהן לישראל היא פסיל לה דהא קניה
לא ד מיי' פי"ח מהל'
שנשא (דף קיב:): קס"ד בשומרת
לא מייחד לה דוכתא דאיכא למימר
בתקנתא דרבנן ואי בת ישראל לכהן היא
איסורי ביאה הל"ג
יבם לבן ט'. ולא בא עליה. ולמאי
כיון דזכתה זכתה אבל קשה דא"כ
סמג לאוין קב טוש"ע
תורה אור השלם
לא מאכיל קנין כספו אמר רחמנא והאי
1
אה"ע סי' ו סעי' ח וע"ש
מאי פריך בפרק אע"פ (שם דף נז:
הלכתא נקט בן ט' אי למיפסל
1. וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ
בטור ובב"י:
לאו בר קנין הוא: ובן תשע שנים וכו':
לאשמועינן דכיון דחזי לביאה פסיל
ושם) אלא מעתה לקיט כהן בבית
לב ה מיי' פ"ו מהל'
קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ
קס"ד בשומרת יבם לבן תשע ויום אחד
תרומות הל' ז והל'
לה בזיקת יבמין מאי איריא בן ט'
ישראל לא יאכל בתרומה שאני לקיט
וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ
י:
בְלַחְמוֹ: ויקרא כב יא
למאי אי למיפסל קטן נמי מיפסל פסיל אי
אפילו קטן נמי דלא קרינן בה ושבה
דכבר אכל כל ימי חייו וי"ל דכיון
❖
לג ו מיי' שם הלכה ה:
2. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה
לאכולי גדול נמי לא מאכיל אמר אביי
אל בית אביה ולשמעינן בציר מבן
דהגיע זמן וייחד לה דוכתא בבית
לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת
ט': ואי לאכולי כו'. ואי להכי נקט
אביה שוב אינה זזה משם ולא דמיא
הכא ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על
הַקּ¢ דָשִׁים לֹא תֹאכֵל:
ויקרא כב יב
תוספות ישנים
ללקיט כהן בבית ישראל וא"ת ומאחר
בן ט' לאשמועינן רבותא דאע"ג
יבמתו עסקינן דמדאורייתא קניא ליה סד"א
3. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה
דאכלה מדאורייתא מפני מה אסרוה
דחזי לביאה לא מאכיל יבמתו בזיקתו
ספק בן תשע. וא"ת אמאי
אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין
הואיל ומדאורייתא קניא ליה וביאתו ביאה
פסל אוקמיה אחזקתיה דלא
למשנה אחרונה עד שתבעל אפילו
אפילו גדול ממש לא מאכיל דלאו
לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ
אימא לוכיל קמ"ל עשו ביאת בן ט' שנים
הוה בן תשע וא"ל דמעלה
א)
ב
כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ
נפלה מן הנשואין הא ליכא למיחש
קנינו הוא דהא אשמעי' בגדול ברישא
עשו ביוחסין דהיינו דווקא
תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל
ויום אחד כמאמר בגדול א"ל רבא אי הכי
דמתני': הבא על יבמתו. דאילו
תו לסימפון ויש לומר דכיון דאסורה
לכהונה אבל לתרומה מאי
ויקרא כב יג
בּוֹ:
סיפא דקתני ספק בן ט' שנים ויום אחד
4. וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ
איכא למימר וי"ל כיון
ארוסה בהגעת זמן למשנה אחרונה
גדול הוה אכלי ואשמועינן רבותא
דסופו ליגדל אין החזקה
תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא
ספק שאינו השתא ודאי בן ט' לא מאכיל
אסרו נמי יבמה משום דמיחלפא בה
דאע"ג דביאתו ביאה לא מאכיל
❖
כלום א):
יֹאכַל קֹדֶשׁ: ויקרא כב י
ששתיהן זמן כניסתן לאלתר ומיהו
ופוסלין דקתני במתניתין אשארא
ספק מיבעיא אלא אמר רבא בבן תשע
ג
א)
עי' בתוס' ד"ה רישא
הא דדרשינן לעיל (דף סו.) בת
קאי אעובר ויבם בלא ביאה ואירוסין
שנים ויום אחד דהנך פסולים קתני דפסלי
ובקדושין ע"ט.
הגהות הב"ח
וחרש אבל בן ט' לא נקט ליה אלא
ישראל לכהן דאכלה בתרומה מקנין
בביאתן וכדתניא ב) ד בן תשע שנים ויום אחד
(א) גמ' וישראלית פסלוה
משום ואין מאכילין: אי הכי.
כספו דרשא גמורה היא דהא לעיל
גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין
ר' יוסי: (ב) רש"י ד"ה
דמשום אינו מאכיל נקט ליה למה לי
(דף נז.) דרשינן מהתם פצוע דכא
כותי וכו' דקסבר כותים
חלל וממזר שבאו על כהנת לויה וישראלית
❖
למיתני סיפא דקתני ספק שהוא בן
כהן שנשא בת גרים שמאכילה
גירי:
פסלוה והא מדקתני סיפא אם אינן ראוין
תשעה ספק שאינו הוי נמי כבן
בתרומה ואע"ג דבפ"ק דקדושין (ד'
לבא בישראל הרי אלו פוסלים מכלל דרישא
ט' השתא ודאי בן ט' כו': פסולין.
י: ושם) מייתי לה מק"ו דבן בג בג
מוסף רש"י
לאו בפסולים עסקינן רישא פסולי קהל
כגון ממזר ונתין ומשום פוסלין נקט
ונשואה דריש בספרי מכל טהור
בן ט' שנים ויום אחד.
ליה ולא מאכילין לא אבן ט' קאי
בביתך ואית דמפיק לה מאתם
סיפא פסולי כהונה: גופא ג) בן ט' שנים
שהוא גר עמוני וכו' דבכי
אלא אשארא עובר ויבם אירוסין
וביתכם ההיא דספרי אסמכתא הוא
ויום א' גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי
האי זימנא חזי לביאה,
וחרש: בן תשעה. שהוא גר עמוני
וכמה דרשות יש בגמרא שדורש
פסלוה. לכהנת מן
נתין חלל וממזר שבאו על כהנת לויה
התרומה ומן הכהונה ולויה
ומואבי וכו' דאסורין לבא בקהל:
בתורת כהנים ובספרי מפסוקים
וישראלית פסלן רבי יוסי אומר כל שזרעו
וישראלית מלינשא עוד
(א)
מצרי ואדומי. עד דור שלישי בעשה:
אחרים ומיהו לא יתיישב הא דמייתי
לכהן (קדושין עד:). כל
פסול פוסל כל שאין זרעו פסול אינו פוסל
כותי ונתין. בלא תתחתן בם
הך אסמכתא דהאי קנין דאחיו הוא
שזרעו פסול. מן
רשב"ג אומר כל שאתה נושא בתו אתה
הכהונה, פוסל. את אשתו
דקסבר (ב) גירי אריות הן: חלל.
התם בפרק אע"פ (כתובות דף נח.
(שם). כל שאתה נושא
נושא אלמנתו וכל שאין אתה נושא בתו אי
פסול לכהונה: פסלוה. אם בת כהן
ושם)ט) דמייתי לה על משנה ראשונה
בתו. לכהן קאמר (שם).
מן התרומה ולויה וישראלית לינשא
דקתני היבם אין מאכיל לפי מה
אתה נושא אלמנתו: מנא הני מילי אמר
לכהונה עולמית: מדקתני סיפא.
שפירשנו דהיינו דוקא היכא דלא
רב יהודה אמר רב אמר קרא 2 ובת כהן
דמתניתין: סיפא פסולי כהונה.
אכלה דמהך דרשא אפי' אכלה בחיי
כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול
ה
חלל. ואע"ג דקתני שאינן ראוין לבא
הבעל לא תאכל בחיי היבם ואמר
לה פסלה האי מיבעי ליה דקאמר רחמנא
בישראל לא מיירי אלא בכהונה
רבינו תם דהתם ה"פ קנין כספו אמר
בת כהן דמינסבא לזר ו לא תיכול ההיא
דמרישא הוה אמינא פסולי קהל הוא
רחמנא שאוכלת בתרומה ורבנן הוא
3מושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה
דפסלי אבל ביאת חלל לא להכי תני
דתקון משנים עשר חדש ולהלן
תאכל נפקא מדקאמר רחמנא ושבה אל
סיפא משנה יתירא לאשמועינן חלל:
דאוכלת והאי קנין דאחיו הוא ולא
בית אביה תאכל מכלל דמעיקרא לא
פסלוה. כהנת מתרומה דבי נשא
תקון רבנן שתאכל מחמת היבם אלא
ומן הכהונה לויה וישראלית מן
עד שתבעל אם לא שכבר אכלה
אכלה
אי מההיא
הוה
אמינא ד) לאו הבא
הכהונה: רבי יוסי אומר כו'.
בחיי הבעל:
מכלל
עשה עשה כתב רחמנא האי ללאו
אי בת כהן לישראל היא פסיל לה
טעמא דרבי יוסי ורבן שמעון מפרש
4 מוכל זר
לא
יאכל קדש נפקא
[לאו]
דהא קניה בהא הויה. מתוך
לקמן בשמעתין ח) מאי קאמרי ומאי
ההוא
פלוגתייהו: לאו מוכל זר נפקא.
הלשון משמע דמקרא דמכי תהיה
וכל זר לא יאכל קדש והשתא סלקא
דעתך דקסבר לאיש זר נפקא כדפירש בקונטרס ומיהו לקמן מפיק לה מושבה
דהך בת כהן נמי משתמע מיניה
הואיל
וניסת לישראל:
אל בית אביה מכלל דמעיקרא לא אכלה וכי תהיה לאיש זר מוקמינן
האי
לנבעלה לפסול לה פסלה והכא הך דרשא הפשוטה נקט דאי לאו
דנפקא לן מושבה הוה מוקמינן לאירוסין דפסלי וכן דרך הגמרא בכמה מקומות י) ועוד אמר ר"י דמשום דמהאי קרא דכי תהיה דרשינן
נמי דאינה חוזרת בהויה דאירוסין לחזה ושוק להכי נקטיה נמי הכא: קניא ליה. לאו דוקא אלא כלומר זקוקה לו דביאת בן תשע
לא הוי אלא כמאמר בעלמא ובפרק קמא דקדושין (דף יט.) ממעטין ליה דלא קניא מקרא דאשת איש פרט לאשת קטן ויש ספרים
דגרסי חזיא ליה והכי פירושו כיון דמדאורייתא זקוקה וביאתו ביאה ולא בעינן כוונה ביבמה קס"ד דקני לה מדאורייתא ולוכיל קא משמע
לן דלא משום דלא קני לה:
רישא פסולי כהונה סיפא פסולי קהל. וכן גירסת ר"ח ולא כספרים דגרסי איפכא דהא קתני סיפא ואם אינו ראוי לבא
בישראל וא"ת וכיון דתנא רישא פסול כהונה למה לי למיתני בסיפא פסול קהל דכ"ש הוא ויש לומר דתנא סיפא לגלויי
ארישא שלא תאמר רישא פסולי קהל דוקא ואם תאמר וספק בן ט' היאך פוסל בביאתו נוקמיה אחזקה קמייתא דהוה פחות
מבן תשעה ונוקי איתתא בחזקת כשרות ומיהו לכהונה ניחא דלא אזלינן בתר חזקה ליוחסין כדקאמר רבי יהושע בפרק קמא
דכתובות (דף יג.) לא מפיה אנו חיין אלא היא בחזקת בעולה לנתין וממזר ואפי' ברוב כשרים אצלה כדאמר התם ולא מוקמינן
לה אחזקה ואפילו לרבן גמליאל ורבי אליעזר דמכשרי היינו משום דאמרה לכשר נבעלתי אבל הכא דלא ידעה אם הוא בן תשעה לא
אבל לתרומה קשיא אמאי לא מוקמינן להו אחזקה דאפילו לענין תרומה איירי כמו לענין כ) עבדים ולתרומה מוקמינן אחזקה דהא
בכתובות בפ"ב (דף כו. ושם) גבי מוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה הוא כו' ומוקי לה בתרי ותרי משמע דאי
לאו משום זילותא
דבי דינא הוה מסקי ליה לכולי עלמא והיינו לענין תרומה דאי לכהונה לא מסקינן ליה בתרי ותרי כדמוכח בקידושין
בהאומר (דף סו.)
גבי עובדא דינאי המלך ויש לומר דהכא כגון דהשתא דאתי קמן הוי ודאי בן תשעה אף על פי שהיה ספק
כשבא עליה לא
מוקמינן ליה אחזקה
קמייתא אלא אזלינן
בתר
השתא שהוא ודאי בן תשעה דחזקה קמייתא איתרע ליה:
לימא