סח:
אלמנה לכהן גדול
פרק שביעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לימא
קרא היא בקדשים לא תאכל. פי' דאי לתרומה לחודה
האי מיבעי ליה לגופיה. לזר
גמור אבל הך דלאו
זרה היא איצטריכא
לד א מיי' פ"ו מהל'
א) לקמן ע: עא., ב) לקמן
פז., ג) ג"ז שם כתובות כה.
תרומות הלכה ט:
ובת כהן לאסרה: תרי וכל זר כתיבי. וכל זר לא יאכל קדש
אתא א"כ לימא קרא היא בקדשים דכולה פרשתא לתרומה
לה ב מיי' שם הל' ז:
קדושין סט:, ד) [לקמן סט.
קדריש ומדכתיב בתרומת הקדשים שמע מינה דלמורם מן הקדשים
(ויקרא כב) ועוד גבי בת כהן כתיב ושבה אל וגו' מלחם אביה תאכל
❖
לו ג מיי' שם הל' ח:
פז.], ה) [ג"ז שם סט. עב:
נמי אתא ואם תאמר ואימא דכוליה
להכי אתא לומר שאין חוזרת
וכל זר לא יאכל בו (שם) ומהכא תיפוק לאו לבת כהן הנשאת לישראל
סנהדרין כא. נא: יומא מה.
סוטה כח. מנחות נא: פז:],
לחזה ושוק ואמר רבינו יצחק דפשטא
לאוסרה תחת בעלה לתרומה: דרבי
ו) [סנהדרין עו.], ז) לעיל
מוסף רש"י
ההוא מיבעי ליה לגופיה תרי וכל זר כתיבי
דקרא איירי בתרומה דאיירי בה
יוסי בר' חנינא בפרק הערל להתיר
מה. סוטה כו: קדושין עה:,
אונן בתרומה: ואכתי. האי דבת
בכל הפרשה:
ח) [ויקרא כ], ט) [פ' וישלח
ואכתי מיבעי ליה לכדר' יוסי בר' חנינא דא"ר
כשהיא חוזרת. אקרא
רבי עקיבא דדריש ווין. בסנהדרין
סימן כה], י) [וע' היטב
קאי ובת כהן כי תהיה
כהן כי תהיה מיבעי ליה לליקוחין
יוסי ברבי חנינא וכל זר זרות אמרתי לך
א)
אלמנה וגרושה וזרע אין
רש"י לעיל מה. ד"ה חייבי],
פרק ארבע מיתות (דף
גמורים ולאשמועינן כשהיא חוזרת
כ) בס"א אינו, ל) [צ"ל לפני
ולא אנינות דרבי יוסי ברבי חנינא מן זר וכל
לה, כשהיא חוזרת לבית
ד"ה אי הכי], מ) [שייך לדף
לבית אביה במיתת הבעל וזרע אין
נא.) רבי ישמעאל אחי בת ובת
אביה חוזרת לתרומה כו'
זר נפקא ואכתי מיבעי ליה לכדתניא כשהיא
❖
א
סט.], נ) יעב"ץ מ"ז,
(לקמן פז.). במורם מן
לה אינה חוזרת לחזה ושוק של שלמים
אני דורש:
הקדשים. חזה ושוק,
חוזרת ב) חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה
כמאן
כר' עקיבא דדריש ווין.
לאכול כשאר אחיות האוכלות כדכתיב
מדהוי מצי למכתב בקדשים
ושוק ואמר רב חסדא אמר רבינא בר רב שילא
וכתב בתרומת, למורם
אתה ובניך ובנותיך (ויקרא י): אשכחן
הק' הר' משה מריגנשבור"ג
תורה אור השלם
הוא דאתא, והאי לא
מאי קרא דכתיב 1 ובת כהן כי תהיה לאיש
כהנת. דמיפסלא לתרומה בביאת
דמאן תנא דפליג עליה דר' עקיבא
1. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה
תאכל לעולם הוא, ולא
זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל לא
פסול: כדא"ר אבא. בפ' יש מותרות:
התם גבי בת ובת בפ' ארבע מיתות
תימא ביושבת תחת בעלה
לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת
ישראל כדמשמע קרא ובת
(שם דף נא:) רבי ישמעאל והתם
ר' עקיבא דורש ווין בסנהדרין
תאכל במורם מן הקדשים $ א"כ לכתוב
הַקּ¢ דָשִׁים לֹא תֹאכֵל:
ג)
כהן כי תהיה לאיש זר
ויקרא כב יב
בההיא שמעתא גופא אמרינן ור'
בפרק ד' מיתות (ד' נא:) ישמעאל
קרא היא בקדשים לא תאכל מאי בתרומת
2. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה
היא בתרומת הקדשים
אחי בת ובת אני דורש: כוליה ובת
ישמעאל האי בת ובת מאי דריש ביה
כו', דהא אוקימנא להאי
אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין
הקדשים ב שמעת מינה תרתי אשכחן כהנת
קרא בנבעלה לפסול לה
קרא יתירא הוא. דהא כתיב לעיל
לרבות בת בעלי מומין אלמא דר'
לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ
לויה וישראלית מנלן כדא"ר אבא אמר רב
כגון נתין וממזר וחלל
ד)
כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ
ישמעאל נמי דריש ווי ותירץ דה"פ
מיניה וכהן כי יקנה נפש וגו' ויליד
שפסיל עולמית, וכהנת
תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל
בת ובת הכא נמי בת ובת כמאן כר"ע
❖
כמאן כרבי עקיבא דדריש ווי דמוקי
ביתו ומצי למכתב אבתריה וכי תהיה
דמינסבא לזר דלא אכלה
ויקרא כב יג
בּוֹ:
דדריש ווין אפילו תימא רבנן כוליה ובת
מושבה אל בית אביה
ה)
לאיש זר: לכהונה מנלן. שלא
ויו דובת לרבות נשואה ולא מצריך
ילפינן, מכלל דמעיקרא לא
קרא יתירא הוא אשכחן לתרומה לכהונה
לרבות בת בעלי מומין והוא הדין
תנשא עוד לכהן משבא עליה פסול:
אכלה, ומילתיה דרב חסדא
גליון הש"ס
אלמה לא. בתמיה. והא משכחת לה
דמרבה הכא לויה וישראלית אבל רבי
מנלן אטו לויה וישראלית לא לכהונה מרבינן
מבתרומת נפקא, דא"כ
גמ' א"כ לכתוב קרא
דכולה קרא לנבעלה לפסול
ישמעאל דמצריך התם לרבות בת
דקאכלה בשביל בנה ואיצטריך
להו דאי לתרומה בנות מיכל תרומה נינהו
לה אתא, ליכתוב בקדשים
היא. עיין לעיל דף ח ע"ב
בעלי מומין כדקאמר לפי שמצינו
לאשמועינן דאם תיבעל לפסול לה
תד"ה ויבמה: שם
לא תאכל, מאי בתרומת,
אלמה לא משכחת לה דקאכלה בשביל
תיאסר: ק"ו. ולא איצטריך ובת
שחילק הכתוב בין תמימים לבעלי
שמע מינה הכי קאמר
גלוי מילתא בעלמא הוא.
בנה בשביל בנה ק"ו ומה כהנת דבקדושה
יש לך אחרת שאוכלת
עיין בר"ש פ"ב מ"ג דטבול
לרבויה: והיא הנותנת. קושיא היא
מומין יכול נחלוק בבנותיהן ה"נ יהא
בקדשים כגון תרומה ואינה
יום ועיין סנהדרין דף עו
דנפשה אכלה פסיל לה לויה וישראלית
❖
צריך כאן לרבות בת בעלי מומין ולא
כלומר איצטריך לרבויה דק"ו ההוא
אוכלת במורם, ואיזו זו,
ע"א:
דלא אכלה אלא בשביל בנה לא כ"ש והיא
זו חוזרת דסמיך לה ובת
נוקמיה לרבות לויה וישראלית וק"ק
דקילפת מיניה איסורא היא המדה
כהן כי תהיה אלמנה (שם).
הנותנת כהנת דקדיש גופה פסיל לה הא
בסמוך דקאמר ר' יוחנן משום ר'
נותנת הדין להתיר ולא לאסור כהנת
מנין לעובד כוכבים כו'
הגהות הב"ח
דלא קדיש גופה לא פסיל לה אלא לכהונה
דקדיש גופה כו': וכי מזהירים מן
ישמעאל מנין לעובד כוכבים ועבד
שפסלוה. כהנת מתרומת
(א) רש"י ד"ה עבד וכו'
אביה, ולויה וישראלית כגון
הדין. מדין ק"ו לאוקמיה בלאו גמור
שבאו על כהנת לויה וישראלית כו'
ק"ו מגרושה ומה גרושה ג שמותרת בתרומה
פרט לאשת עובד כוכבים
שנישאו לכהן וילדו לו
ומרבינן נ)(ליה) לויה וישראלית מובת
הא קיי"ל (מכות דף יז:) דאין מזהירין
אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו
ובשאלתות וכו': (ב) בא"ד
בנים וכשמתו בעליהן היו
מן הדין: גלוי מילתא בעלמא הוא.
ופריך כמאן כרבי עקיבא דדריש ווי
חייבי כריתות לא כל שכן
אוכלות בתרומה בשביל
דין שפסולה לכהונה וכי מזהירין מן הדין
בניהם, ואם בא עליה
ועוד הא אמרי':
טפי הוה ליה לאקשויי דר' ישמעאל
ולאו מילף מיניה ילפינן לאו לכהונה
$ גלוי מילתא בעלמא הוא ואימא נבעלה
עובד כוכבים ועבד פסלה
ו)
אדר' ישמעאל דהיכי דריש מובת לויה
מתרומה דממילא כיון דאיפסלה
מתרומה וכ"ש מכהונה
לפסול לה חייבי כריתות כי תהיה אמר
(לעיל מה.). וישראלית והא איצטריך לבת בעלי
לתרומה איפסלה לכהונה דתרומה
רחמנא הנך דאית בהו הויה חייבי כריתות
היינו קדושת כהונה: ואימא נבעלה
מומין כדדריש התם ואר"י דלא נקט
לאו בני הויה אי הכי עובד כוכבים ועבד
לפסול לה חייבי כריתות. שאם בא
הכא ר' עקיבא לאפוקי ר' ישמעאל
דהא ר' ישמעאל נמי דריש ווי אלא
עליה אחיה פסלה מתרומה דבי נשא
לא ליפסלו הנך פסלי מדרבי ישמעאל
לאפוקי שאר תנאי דלא דרשי ווי
אבל חייבי לאוין כיון דתפסי להו בה
דא"ר יוחנן ז) משום רבי ישמעאל מנין לעובד
בעלמא תדע דלא קאמר אפי' תימא
קידושי לא פסלי לה וכותי ונתין
כוכבים ועבד שבא על בת ישראל
וממזר דפסלי מנלן: הנך דאית בהו
רבי ישמעאל אלא אפילו תימא
ועל כהנת ולויה שפסלוה שנאמר 2 ובת
הויה. מדאפקה להך ביאה בלשון
רבנן ועוד יש לומר דר' ישמעאל
כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וגו'
לא דריש ווי והא דקאמר בסנהדרין
הויה שמע מיניה בבני קדושין משתעי
מי
קרא ואפ"ה פסלי: לאפוקי חייבי
(שם:) ורבי ישמעאל האי בת ובת
כריתות ל"ג: אי הכי. אימא קרא דוקא בני קידושין נקט ועובד כוכבים
מאי עביד ליה לא מסיק הכי אלא ליישב דרשא דרבי ישמעאל
למאן דדריש ווי:
ועבד לא פסלי. וה"ה דמצי נמי למימר חייבי כריתות לא ליפסלי אלא
עובד כוכבים ועבד דלאו בני הויה נינהו לא ליפסלו. פירש
משום דאיירי בהו לעיל דקתני כותי היינו עובד כוכבים ובמתניתין
בקונטרס דה"ה דה"מ למימר נמי חייבי כריתות לא
(לקמן דף סט:) תנן העבד פוסל משום ביאה: עבד כנעני לית ליה
ליפסלו אלא נקט עובד כוכבים ועבד משום דאיירי בהו לעיל דקתני
קדושין דכתיב (בראשית כב) עם החמור עם הדומה לחמור [לעיל סב.]. עובד
כותי דהיינו עובד כוכבים ובמתני' (לקמן דף סט:) תנן העבד פוסל
כוכבים לית ליה קידושין דאמרינן (סנהדרין דף נב:) אשת רעהוח) פרט
משום ביאה ומשני דפסלי מדר' יוחנן כו' ומהאי קרא משתמעי נמי
לאשת (א) אחרים ובשאלתות דרב אחאי ט) יליף לה מדתני רב חנניא
חייבי כריתות וק' לר"י דכל היכא דקתני כותי לאו בתורת עובד
(שם נז:) בעולת בעל [בראשית כ] יש להן מידי אחרינא לא וגבי ישראל מקיש
הוויות להדדי מאן דאית ליה קידושי כסף ושטר אית ליה בה קידושי
כוכבים נקיט ליה אלא לפסולא בעלמא כי ההיא דתנן (קדושין דף
עד.) אלו הספקות שתוקי ואסופי וכותי ובאלו נערות (כתובות דף כט.
ביאה אבל עובד כוכבים דלית ליה קידושי כסף ושטר לית ליה
ושם) דתנן הבא על הממזרת והנתינה והכותית יש להן קנס ודייקינן
קידושי ביאהי). ומשני פסיל מדרבי יוחנן ומהאי קרא גופיה משתמעי
חייבי כריתות לפסולא: ואית דמפרשי ואימא נבעלה לפסול לה חייבי
בפ' שור שנגח ד' וה' (ב"ק דף לח: ושם) דקסבר כותים גירי אמת הן
כריתות. נמי מ"ש דלא תני להו לעיל. ומשני כי תהיה כתיב מדאפקה
מדיש להן קנס ועוד ר' יוחנן משום ר' ישמעאל דנקט עובד כוכבים
ועבד אמאי לא נקט חייבי כריתות ונראה לר"י דפשיטא ליה להש"ס
רחמנא לבעילה בלשון הויה לא פסיל מתרומה אלא בר קידושי דוקא
דעיקר קרא דלאיש זר איירי בחייבי כריתות כדאמר פ' עשרה יוחסין
דבני הויה לאפוקי חייבי כריתות דלאו בני הויה נינהו כו' וסבירא
(קדושין דף עה:) גבי עובד כוכבים ועבד השתא ממזר הוי מיפסל
להו דחייבי כריתות לא פסלי. וקשיא לי בגוה טובא חדא כ)(דתמיה היא
בביאתו מיבעיא ואפילו לר' יהושע דלא הוי ממזר מחייבי כריתות
דהא חמירי חייבי כריתות מחייבי לאוין ועוד) דתנן בפ' ד' אחין
(לעיל דף לג:) אם היו כהנות נפסלו מתרומה בבעילת אשת איש
מ"מ כיון דחמירי חשיבי לאיש זר ואפי' אותם חייבי כריתות דלא
הוו זר אצלה מעיקרא כיון דעיקר קרא בחייבי כריתות איירי והכי
ועוד ק"ו חייבי לאוין פסלי חייבי כריתות לא (ב) פסלי ועוד הא
אמרינן בעשרה יוחסין (קדושין דף עז:) דכהן הבא על אחותו עשאה
פריך ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות דוקא ולא חייבי לאוין
ומשני כי תהיה אמר רחמנא לרבות חייבי לאוין ומיהו חייבי לאוין
זונה וכיון דזונה היא בעילתו פוסלתה דתניא (לקמן דף צא.) לויה
שנשבית או שנבעלה בעילת זנות נותנים לה מעשר ואוכלת לויה
כיון דלא חמירי בעינן דליהוי זר אצלה מעיקרא כדלקמן ופריך עובד
כוכבים ועבד דלאו בני הויה נינהו לא ליפסלו דלא אתרבו מכי
אין אבל תרומה לכהנת לא ועוד הא תנן במתניתין (לקמן דף סט:)
ממזר פוסל ומאכיל ולא משכחת לה אלא באם אמו ואי חייבי כריתות
תהיה וזרים נמי לא איקרו דאין בהם ממזרות ולא חמירי דאין בהם
אלא לאו בעלמא ומשני דפסלי מדרבי ישמעאל אבל חייבי כריתות
לא פסלי בביאתם משכחת לה דממזר פוסל ומאכיל את אמו כיצד בת כהן
שבא עליה אחיה מאמה והוא ישראל וילדה לו בן פוסל מן התרומה ובת
לא נפקי מהתם דבני אלמנות וגירושין הוו לאחריני אלא מלאיש
זר ועיקר קרא בדידהו משתעי:
ישראל שבא עליה אחיה מאמה כהן וילדה לו בן הרי זה ממזר ומאכילה
עובד כוכבים ועבד. וא"ת והא איצטריך למכתב אלמנה
אלא מדלא נקט אמו ש"מ ביאת אחיה אפי' בלא ילדה נמי פוסלתה:
וגרושה
לומר שחוזרת כשנתאלמנה או נתגרשה וי"ל
ל)חייבי כריתות לאו בני הויה נינהו בקדושין בפרק האומר לחבירו (ד'
סז:): שפסלוה. מן התרומה: מ)מי שיש לו אלמנות וגירושין בה. אני קורא
דא"כ לכתוב חד
מינייהו דלית ליה צריכותא דר' עקיבא דבסמוך
ומדכתב תרוייהו
דריש למי שיש לו
אלמנות וגירושין יצאו כו':
בה ושבה אל בית אביה מלחם אביה תאכל ולא מעובד כוכבים ועבד:
ואימא
אשכחן