אלמנה לכהן גדול
פרק שביעי יבמות
סט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואימא
מי שיש לו אלמנות וגירושין בה כו'. תימה דבכל דוכתא
אשכחן כהנת. דפסיל לה עבד: כולה ובת קרא יתירא הוא. דהא
לז א מיי' פי"ח מהל'
א) [לעיל סח: לקמן פז.],
ב) [לעיל סח: וש"נ],
איסורי ביאה הל' א
כתיב בקרא דלעיל מיניה ובת כהן ומצי למכתב אבתריה וכי תהיה
לחומרא מקשינן והכא פריך דנקיש לקולא:
אם כן רבויי לויה וישראלית. תימה דהא איצטריך לרבויי
ג) [לעיל י: וש"נ],
סמג לאוין קפא טוש"ע
אלמנה וגרושה: אע"ג דאית לה זרע תיכול. וכבהמה בעלמא
ד) [שזרעו עם הכנוי חשיב
אה"ע סימן ו סעי' ח:
חשיב: אם כן. דהאי קרא לקולא
לח ב מיי' פי"ז שם הל'
כתיב ולאשמועינן דזרע
לויה וישראלית לאשמועינן דחוזרת בשביל בנה כדאמרינן
ב' תיבות דלא הל"ל אלא לא
יחלל זרע בעמיו שבשעת
ג סמג לאוין קכה:
דעובד כוכבים ועבד לא פסיל רבויי
בסוף יש מותרות (לקמן דף פז.) ויש
לט ג מיי' פי"ב שם הל'
הציווי עדיין אינו זרעו
מי שיש לו אלמנות וגירושין בה יצאו עובד
לויה וישראלית דכתיב ביה למה לי
לומר דמשמע ליה דאיצטריך לויה
יט סמג לאוין קיב
שיכונה בו ומדכתיב זרעו
דכתב ובת קרא יתירא השתא כהנת
וישראלית לכל מילי דאיירי קרא
כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין
קטז טוש"ע שם סי' ד
הוא כאילו אמר זרע לו וזהו
סעי' ג:
מקיש זרעו לו כ"כ בעלי
גופה אשמועינן דלא מיפסלא בזרע
ולאשמועינן דכי אית לה זרע נמי
אשכחן כהנת לויה וישראלית מנא לן
מ ד מיי' שם הי"ח
סוגיות ע' של"ה דף שנג
עובד כוכבים ועבד לויה וישראלית
מן העובד כוכבים תיכול בשביל בנה
כדאמר ר' אבא אמר רב בת ובת ה"נ בת
טוש"ע שם סעי' ב:
ד"ה ענין היקש],
א)
מא ה מיי' פ"ח מהל'
ה) קידושין עד:,
מיבעיא ואי משום לאשמועינן דמי
לא איצטריך כיון דאשמעינן בכהנת
ובת כמאן כרבי עקיבא דדריש ווי אפילו
ב)
ו) [קידושין עה.], ז) [לקמן
תרומות הל' יג
שיש לו אלמנות וגירושין אפי' הכי
דקדיש גופה:
❖
עו: עז. עח: קדושין סז:
טוי"ד סי' שלא:
תימא רבנן כולה ובת קרא יתירא הוא
כי
תהיה כי תבעל. ואם תאמר
כי אית לה זרע מיניה לא תיכול
עה. כתובות ז: חולין סב:],
ואימא מי שיש לו אלמנות וגירושין בה
ח) ס"א ל"ג, ט) צ"ל בן
ואיצטריך למיסר לויה וישראלית
לדידיה נמי איכא לאוקומי
❖
רש"ל, י) [לעיל נט:],
כי לית ליה זרע קאכלה כי אית ליה זרע לא
מוסף רש"י
האוכלת בתרומה בשביל בנה כהן
באלמנה לכהן גדול לרבי סימאי
אכלה מי שאין לו אלמנות וגירושין בה אע"ג
דכי תינשא לזר ויהא לה זרע ממנו
ובבעולה לכהן גדול אפי' לרבי ישבב
מי שיש לו אלמנות
וגירושין בה. כגון
לא תשוב לתרומה במיתת בעלה
ויש לומר דכל פסולי כהונה נפקא
דאית ליה זרע נמי תיכול אם כן רבויי לויה
תורה אור השלם
ישראל, הוא דכי מת וזרע
הא פשיטא לן דכיון דכהנת גופה
לן דמיפסלי בתרומה מלא יחלל אי
וישראלית למה לי ולרבי עקיבא דאמר אין
1. וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו
אין לה ושבה אל בית אביה
ג)
מיפסלא בזרע ישראל מתרומה דבי
נמי לא משמע ליה לאוקמי לאיש
וגו' (לעיל מה.) דאינו
כִּי אֲנִי יְיָ מְקַדְּשׁוֹ:
קדושין תופסין בחייבי לאוין ומאי כי תהיה
פוסלה בביאתו מלשוב
ויקרא כא טו
נשא כל שכן ישראלית האוכלת בשביל
זר גבי כהן וא"ת ולוקמא בסוטה
לאיש זר כי תיבעל אלמנה וגרושה למה לי
2. בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם
(קדושין עה: וסוטה כו:).
בנה אלא ודאי כי רבי קרא לויה
שבא עליה בעלה בדרך $ דליכא אלא
שאין לו אלמנות
דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם
אלמנה להחמיר עליה וגרושה להקל עליה
❖
וישראלית להכי רבייה שאם אוכלת
עשה דונטמאה ויש לומר דזר אצלה
וגירושין. שלא תפסו לה
בִּקְהַל יְיָ: דברים כג ט
וצריכא דאי אשמעינן אלמנה אלמנה הוא
בה קדושין, וכשמת אין שם
בשביל בנה ונבעלה לעובד כוכבים
מעיקרא בעינן אפילו לרבי עקיבא
אלמנות עליה (סוטה שם).
דכי לית לה זרע אכלה משום דחזיא לכהונה
ועבד אפי' אין לה זרע נפסלה דלא
כיון דלא הוי ממזר ומיהו קשה
ולר' עקיבא דאמר אין
גליון הש"ס
נפקא לן מכהנת כדאמרינן לעיל
דלמה ליה למימר מאי כי תהיה כי
אבל גרושה דלא חזיא לכהונה אימא אע"ג
קדושין תופסין בחייבי
תוס' ד"ה כי תהיה וכו'
לאוין. אין קדושין תופסין
(דף סח:) כהנת היא דקדיש גופה
תבעל בפשיטות הוה מצי למיפרך
דלית לה זרע לא אכלה ואי אשמעינן גרושה
דליכא אלא עשה. עיין
לאשה האסורה על
כו': ולרבי עקיבא דאמר אין קידושין
דאמאי איצטריך קרא לרבי עקיבא
לעיל דף יא ע"ב תד"ה מאי
המקדשה בלאו ורבנן פליגי
גרושה הוא דכי אית לה זרע לא אכלה
❖
תופסין. לאדם פסול והאי כי תהיה
לעובד כוכבים ועבד דהשתא ממזר
נסתרה:
עליה ואמרי בחייבי כריתות
משום דלא חזיא לכהונה אבל אלמנה דחזיא
הוא דלא תפסי אבל בחייבי
לאיש זר דלעיל לאו משום הויה נקט
הוי מיפסלא בביאתו מיבעיא כדאמר
לאוין תפסי
.
לכהונה אימא אע"ג דאית לה זרע נמי תיכול
(סוטה יח:)
ולמימרא דאין ביאת פסול פוסלת
בפרק עשרה יוחסין (קדושין עה: ושם):
בהחולץ (מד:) בברייתא
הגהות הב"ח
כהן גדול באלמנה בביאה לחודה.
צריכא ואימא נבעלה לפסול לה אף מחזיר
המחזיר גרושתו ר"ע אומר
אלא במי שראוי לקדש דהא אין
(א) גמ' אי הכי חלל דלאו זר
אין לו בה קדושין (כתובות
גרושתו לאיש זר אמר רחמנא מי שזר אצלה
קידושין לשום פסול והאי כי תהיה
כדאמר בפ' עשרה יוחסין
הוא לא ליפסול כצ"ל ותיבת
, או: דקתני (לעיל נ:)
כט:)
מעיקרא לאפוקי האי דלא זר אצלה מעיקרא
אם בא ללמד על ביאת פסולין אינו
(שם דף עח. ושם) בעל לוקה משום
מעיקרא נמחק: (ב) במשנה
חלץ ועשה בה מאמר אין
כיצד הרי ישראל:
לאחר חליצה כלום כלומר
אלא לשון בעילה וכל הזרים אצלה
לא יחלל ואם תאמר היא גופה מנלן
הוא אי הכי חלל דלאו זר הוא (א) מעיקרא
אין המאמר תופס בה דקם
במשמע שתהא ביאתם פוסלת אפילו
דלא בעינן תרתי הא כתיב לא יקח
לא לפסול אמר קרא לא יחלל זרעו בעמיו
ליה השתא בלא יבנה, ואמר
1
עובד כוכבים ועבד: אלמנה וגרושה.
ולא יחלל ויש לומר דלגבי ט)כהן אין
בגמרא (נב:) תניא רבי
ד) מקיש זרעו לו מה הוא פוסל אאף זרעו נמי
אומר אין הדברים הללו
לאשמועינן עובד כוכבים ועבד למה
להצריך קידושין דכ"ש בלא קידושין
פוסל ואימא משעת הויה דומיא דכהן גדול
אמורים אלא לדברי ר"ע
לי: אלמנה להחמיר כו'. כלומר
וכיון שהבן נפסל גם היא נפסלת:
שהיה עושה חלוצה כערוה
באלמנה מה כהן גדול באלמנה בביאה אף
ושניהם
לא למדוה אלא מאלמנה
לאו למעוטי מי שיש לו אלמנות
(קדושין סח.). מה הוא
האי נמי בביאה ואימא עד דאיכא הויה
פוסל. דכהן גדול הבא על
לכהן גדול. עיקר
וגירושין אלא לגופיה איצטריך אלמנה
האלמנה פוסל מן הכהונה
וביאה דומיא דכ"ג באלמנה מה כהן גדול
כדי להחמיר עליה דאי לא כתיב ה"א
טעמא הוי מלאיש זר אלא דמכ"ג
ב
ומן התרומה, דיליף לה
אלמנת ישראל והיא בת כהן תיכול
באלמנה ילפינן במאי מסתבר לאוקמי
באלמנה בביאה לחודה אף האי נמי בביאה
מלא יחלל, שני חילולין
במשמע, שמחלל אותה ואת
ואע"ג דאית לה זרע וגרושה איצטריך
קרא ואי לאו קרא דלאיש זר ליכא
לחודה ורבי יוסי אומר כל ה)שזרעו פסול פוסל
. מצרי
הולד (סנהדרין נא.)
לכתביה רחמנא להקל עליה ולמימר
למילף מקל וחומר דאלמנה שתתחלל
שני ואדומי שני איכא
וכל שאין זרעו פסול אינו פוסל ו) מאי איכא
בינייהו. לתנא קמא כל
(דכי נתגרשה מישראל להקל) דכי
כדפירשתי לעיל (דף טו: ד"ה מה):
בין ת"ק לרבי יוסי אמר ר' יוחנן מצרי שני
והמפתה והשוטה. הא דלא
מצרי סתם האסור בקהל
לית לה זרע מישראל תיכול דאי לא
קאמר ואפילו שני, ומיהו
ואדומי שני איכא בינייהו ושניהם לא למדוה
כתביה ה"א אע"ג דלית לה זרע לא
תנן קטן בהדייהו
שלישי לאו מצרי קרי ליה
אלא מכהן גדול באלמנה ת"ק סבר מה כ"ג
דישראל מעליא הוא
תיכול דכיון דאיפסלה מכהונה
דלא תקינו ליה רבנן נישואין כדקתני
(קדושין עה.). מכהן גדול
באלמנה שביאתו בעבירה ופוסל אף האי
מתרומה נמי מיפסלה: ואימא
בגמרא (לקמן דף צו:) שוטה וקטן
באלמנה. שמצינו שמחללה
נמי פוסל ורבי יוסי סבר ככהן גדול מה
נבעלה לפסול לה אף מחזיר גרושתו.
שנשאו כו' אמר רבי יצחק דהיינו
בביאתו כדילפינן לה מלא
יחלל, שני חילולין במשמע
משנישאת לאחר דהא זר הוא אצלה
משום דבעי למיתני בסיפא וילדה
כהן גדול שזרעו פסול ופוסל אף כל שזרעו
מדלא כתיב לא יחל, אחד
ותפסי לו בה קידושין אלמה תניא
דלא מיתני ליה בקטן:
פסול פוסל לאפוקי מצרי שני דאין זרעו
לה ואחד לזרעו, ופוסל את
ג
לא
פוסלין ולא מאכילין. לא
בהחולץ (לעיל מד:) היא כשרה וולדה
אשה בביאתו (שם). אף
פסול דכתיב 2 בנים אשר יולדו להם דור
האי נמי פוסל. ומצרי
כשר ואוקימנא כשרה לכהונה וכ"ש
איצטריך לאשמועינן באונס
שלישי יבא להם בקהל ה': רשב"ג אומר
שני ביאתו בעבירה הוי
לתרומה: ה"ג חלל דלאו זר אצלה
ומפתה דאין מאכילין ומשום לא
(שם). גר עמוני ומואבי
כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו
הוא לא ליפסול. דהא חלל מותר
פוסלין נקטיה ואפילו לרבי אלעזר
איכא בינייהו. לר' יוסי
וכו': מאי איכא בין ר' יוסי לרבן שמעון בן
פוסל דהא יש מזרעו שהוא
אפילו בכהנת: מקיש זרעו. של כהן
דאמר י) פנוי הבא על הפנויה שלא
פסול, שהזכרים אסורים
גמליאל אמר עולא גר עמוני ומואבי איכא
גדול מן האלמנה לו מה הוא פוסל
לשם אישות עשאה זונה נראה דלא
איסור עולם, ולר' שמעון
הואיל ובתו כשרה, דעמוני
האלמנה בביאתו מן התרומה כדיליף
מיפסלה בתרומה דאין זה לאיש זר:
בינייהו ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול
ולא עמונית, אלמנתו נמי
ונשאת
בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עז.)
באלמנה רבי יוסי סבר מה כהן גדול באלמנה
כשרה (שם).
ולא יחלל מי שהיה כשר ונתחלל וזו
שזרעו פסול ופוסל אף כל שזרעו פסול פוסל רשב"ג סבר מה כהן גדול באלמנה
היא האלמנה אף זרעו החלל פוסל
שכל זרעו פסול ופוסל אף שכל זרעו פסול ופוסל לאפוקי עמוני ומואבי דאין
אשה בביאתו מן התרומה: ואימא.
כל זרעו פסול דאמר מר ז)דעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית: מתני'
מדאפקה רחמנא בלשון כי תהיה
ההאונס והמפתה והשוטה לא פוסלין ולא מאכילין ואם אינן ראויין לבא בישראל
משעת הויה אי קידש פסול את האשה
הרי אלו פוסלין כיצד (ב) ח) (היה) ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה
פסולה עולמית ואפי' מת כאילו בא
עיברה
עליה: כהן גדול בביאה הוא דפסיל
כדכתיב (ויקרא כא) לא יחלל זרעו כשיש זרע חילל והכי נמי תנן בהבא על יבמתו (לעיל דף נו:) נתארמלו או נתגרשו מן הנישואין
פסולות מן האירוסין כשרות: מצרי שני. פסול וזרעו כשר לת"ק כיון דהוא פסול פוסלה בביאה לרבי יוסי לא פסיל:
הכי גרסינן מה כהן גדול באלמנה ביאתו בעבירה ופוסל כו': מצרי ואדומי שני ביאתן בעבירה דכתיב (דברים כג) שלישי
ולא שני: כל שאתה. כהן נושא בתו אתה כהן נושא אלמנתו: גר עמוני. הוא ובנו ובן בנו עד סוף העולם פסולין אבל
בתו כשרה דקיימא לן (לקמן דף עו:) עמוני ולא עמונית. לרבי יוסי דתלי טעמא בכל שזרעו פסול הואיל ויש בזרעו פסול פוסל
פסיל: מתני' והשוטה.
ולרבי שמעון דתלי טעמא בבתו לא
אפי'
על ידי חופה וקדושין לא פוסל ולא מאכיל דאין קנינו
קנין: הרי אלו פוסלין. שהרי נתחללה בביאת פסול לה: הרי
ישראל
שבא על בת כהן. באונס או בפיתוי שלא לשם קידושין:
עיברה