סט:
אלמנה לכהן גדול
פרק שביעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ונשאת
לעבד.
עיברה לא תאכל. כדילפינן לעיל (דף סז:) עובר פוסל דכתיב ז)
תימה דלא קתני ונכבשה עם העבד כדקתני
מב א מיי' פ"ח מהל'
א) [תוס' ספי"א] לקמן צו:
קיב:, ב) לעיל לג:, ג) סוכה
תרומות הי"ד:
כנעוריה פרט למעוברת: נחתך העובר במעיה תאכל. מיד וה"ה
ונכבש עם השפחה דנישואין לא שייכי בה:
מג ב מיי' פ"ו שם הל' טז
בזנות לא חששו. כדפי' בקונטרס דאשה מזנה מתהפכת כדי
כג: גיטין כח. נדרים ג:,
נמי אם ילדתו ומת: עיברה לא תאכל. שהעובר אינו מאכיל את
ד) [ע' תוס' סוטה כז. ד"ה
טוי"ד סי' שלא:
מד ג מיי' שם הל' יג יד:
שלא תתעבר ושוטה נמי אע"פ שנשאת לו מתהפכת ואין
אמו ישראלית עד שיצא לאויר
העולם כדכתיב (ויקרא כב) ויליד ביתו
רוב בעילות.], ה) קדושין
מה ד מיי' שם הל' טו:
עה., ו) [ע' תוס' שם],
רוצה להתעבר ממנו לפי שיראה שלא
יאכלו ילוד מאכיל שאין ילוד אין
מו ה מיי' פ"ו מהלכות
ז) [ויקרא כב], ח) [לעיל
עיברה לא תאכל בתרומה נחתך העובר
מאכיל ח): גדול משל אב. שהבועל
תוכל לסובלו כדאמרינן בפרק חרש
❖
א
סז.], ט) [לעיל לה.],
יבום הל' ח סמג עשין
לא יכול להאכילה מפני שלא בא
(לקמן דף קיב: ושם) דאין אדם דר עם
במעיה תאכל היה כהן שבא על בת
נא נב טוש"ע אה"ע סי'
(א)
נחש בכפיפה אחת: רב אמר הולד
קעב סעי' טז:
עליה לשם קידושין ולאו קנינו הוא
ישראל לא תאכל בתרומה עיברה לא תאכל
מז ו מיי' פ"ט מהל'
הגהות הב"ח
ממזר כו'. בפ' עשרה יוחסין (קדושין
ובנו מאכילה: העבד פוסל משום
ילדה תאכל נמצא כחו של בן גדול משל אב
תרומות הל' א סמג
(א) גמ' נחתך העובר
ביאה. אם בא על כהנת פסלה
דף עה.) מפרש פלוגתייהו בג' גווני:
לאוין רכח טוי"ד סי' שלא:
העבד פוסל משום ביאה ואינו פוסל משום
אמר ליה אביי לעולם אימא לך
מח ז ח ט מיי' שם פ"ח
ב
במעיה תאכל הרי כהן:
מן התרומה כדאמרינן בגמרא לעיל
(ב) שם ומן הייבום כיצד
הל"ג טוי"ד שם:
זרע כיצד בת ישראל לכהן בת כהן לישראל
אע"ג דלא דיימא מעלמא
(דף סח:): ואין פוסל משום זרע. אם
מט י מיי' פט"ו מהל'
הרי ישראל שבא: (ג) רש"י
וילדה הימנו בן והלך הבן ונכבש על
ד"ה מאכיל את אמו אפי'
אמר רב הולד ממזר. ולהאי לישנא
איסורי ביאה הי"ז
יש לה זרע לבת כהן מישראל כשר
לאחר מיתת אביו: (ד) תוס'
סמג לאוין קכה טוש"ע
השפחה וילדה הימנו בן הרי זה עבד היתה
הא דקאמר בפ"ק דכתובות (דף יג:)
שהוא עבד ומת בעלה ישראל ונשאר
אה"ע סי' ד סעי' כז:
ד"ה אמר וכו' אמר מינאי
❖
אם אביו בת ישראל לכהן לא תאכל
זה לא אמרינן הרי זרע יש לה
ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה
כצ"ל ותיבת אין נמחק:
מישראל ולא תשוב לתרומת אביה
דרב יוסף היא אמרה מיניה והוא
בתרומה בת כהן לישראל תאכל בתרומה
דעבד ודאי לאו זרע הוא. ומפרש
אמר (ד) אין מינאי אמר רב יוסף
ג ממזר פוסל ומאכיל כיצד בת ישראל לכהן
לעזי רש"י
ואזיל היכי משכחת לה שיהא בן
למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודה
ובת כהן לישראל וילדה הימנו בת והלכה
❖
פריש"א. מכבש.
ישראל כשר עבד: ונכבש על השפחה.
ועוד האמר רב יהודה כו' לאביי
הבת ונישאת לעבד או לעובד כוכבים
דאית ליה הכא דלרב הולד ממזר
נדחק ונדבק עליה לשון מכבש פריש"א
וילדה הימנו בן הרי זה ממזר היתה אם אמו
בלע"ז ולשון גנאי הוא: הרי זה
אע"ג דלא דיימא מעלמא לא סגי
מוסף רש"י
בת ישראל לכהן תאכל בתרומה בת כהן
עבד. שולד שפחה כמוה דכתיב
התם בטעמא קמא בלא ועוד:
מפרישין אותן ג'
איכא
לישראל לא תאכל בתרומה כהן גדול
דאמרי בבא עליה כ"ע
האשה וילדיה (שמות כא): היתה אם
ד
חדשים. שלא לחזור
לא פליגי כו'. פירוש
אביו. בת כהן לישראל תאכל
פעמים שהוא פוסל כיצד בת כהן לישראל
לבעליהן, שמא מעוברות
הן. ובניהם ממזרים ובעינן
היכא דלא דיימא מעלמא מודה
בתרומה אם מת אביו והוא קיים
וילדה הימנו בת והלכה הבת וניסת לכהן
הבחנה בין זרע כשר
אביי דאין הולד ממזר אלא הכי
אע"ג דולד ולד בעלמא פסיל כדאמרן
לזרע פסול שלא יתלו
וילדה הימנו בן ה"ז ראוי להיות כהן גדול
איתמר כו' ופליגי אביי ורבא
(לקמן דף ע.) זרע זרעה מנין כו'
העוברים בבעליהן (לעיל
עומד ומשמש על גבי המזבח מאכיל את
לג:). הרי זה גיטך שעה
בדיימא מיניה ודיימא מעלמא:
האי לא פסיל דהא לאו בתר אבוה
אחת קודם למיתתי.
אבל אמו ופוסל אם אמו זאת אומרת לא כבני
אזיל ולאו זרעו הוא. בת ישראל לכהן
ירא שמא ימות פתאום
כ"ג שהוא פוסלני מן התרומה: גמ' תנינא
או בעיר אחרת ותיזקק
ומת בנה מכהן ובנו בן בנה קיים
אשתו לחליצה ונותן לה גט
להא דת"ר א)ה שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן
והוא עבד לא תאכל בתרומה דלאו
כשהוא בריא ואומר לה גט
הייבום: כיצד היה ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה עיברה לא
זרע הוא: כ"ג פעמים שהוא פוסל.
זה יהא לגרשיך שעה אחת
(ב)
קודם מיתתי (סוכה כג:).
את בת כהן מן התרומה משום זרעה
תאכל: כיון דעיברה לא תאכל ליחוש שמא עיברה מי לא תנן ב) מפרישין
אסורה לאכול בתרומה
מישראל: מאכיל את אמו. (ג) לאחר
אותן ג' חדשים שמא מעוברות הן אמר רבה בר רב הונא ליוחסין חששו
מיד. בת ישראל הנשואה
מיתת אביו: ופוסל את אם אמו.
לכהן שאוכלת בשבילו,
לתרומה לא חששו ולתרומה לא חששו והתניא ג) ו הרי זה גיטיך שעה אחת
אסורה מיד, דכל שעתא
אפילו לאחר מיתת אמו דאי לאו הוא
קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד אלא אמר רבה בר רב הונא
חיישינן עכשיו ימות (גיטין
הוה הדרה אם אמו לתרומה דבי
כח.) דשמא זו היא השעה
בנישואין חששו בזנות לא חששו ובנישואין מי חששו והתניא ז בת כהן
נשא לאחר מיתת בתה כדאמר ביש
שקודם למיתתו והרי היא
שנישאת לישראל ומת טובלת ואוכלת בתרומה לערב אמר רב חסדא
מגורשת ממנו (סוכה כג:).
מותרות (לקמן ד' פז.) מת בנה מישראל
ארוסה שעיברה. ואין
טובלת ואוכלת עד ארבעים דאי לא מיעברא הא לא מיעברא ואי מיעברא
תאכל בתרומה: וזאת. האשה אומרת
ח
ידוע אם מארוס אם מאיש
לא כבני כ"ג כלומר לא ירבו כמותו:
אחר (קדושין עה.). הולד
עד ארבעים מיא בעלמא היא אמר ליה אביי אי הכי אימא סיפא הוכר
ממזר. ודאי, דאמרינן
גמ' נשותיהן פטורות. אלמא אין
עוברה במעיה תהא מקולקלת למפרע מאי ט מקולקלת עד ארבעים איתמר
מרובא דעלמא הוא והכל
קנין לשוטה: כיון. דאי פשיטא
פסולין אצלה (שם). הולד
הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי
שתוקי. שמא מארוס
לן דעיברה אמרינן לה לא תאכל
אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דדיימא מעלמא אבל לא דיימא מעלמא
וכשר, שמא מאחר ופסול
אמאי קתני מתניתין ישראל הבא על
.
בתרא דידיה שדינן ליה אמר רבא מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל
(שם)
בת כהן באונס ופיתוי תאכל ליחוש
היכי דמי אילימא דדיימא מעלמא ילדה אמאי תאכל אלא לאו מיניה
שמא עיברה: מי לא תנן. בפ' ד'
דיימא ולא דיימא מעלמא ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא בתרא
אחין גבי נשים שהוחלפו בשעת
דידיה שדינן ליה הכא דלהאי איסורא ולהאי היתירא לא כל שכן א"ל
כניסתן לחופה מפרישין אותן מבעליהן
ג' חדשים שמא מעוברות הן והולדות
אביי לעולם אימא לך כל היכא דדיימא מיניה אע"ג דלא דיימא
ממזרין ובעינן הבחנה בין ולד כשר
מעלמא אמר רב הולד ממזר מ"ט דאמרינן מדאפקרא נפשה לגבי ארוס
לולד פסול אלמא לחדא ביאה חיישינן:
אפקרא נפשה לעלמא ומתני' שהיו שניהם חבושים בבית האסורין איכא
ליוחסין חששו. מעלה עשו ליוחסין
דאמרי ד) בבא עליה כ"ע לא פליגי דבתריה דידיה שדינן ליה והכי
לחוש לביאה אחת ולספק: הרי זה
איתמר ה) ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר י הולד שתוקי
גיטיך. כהן לבת ישראל: אסורה
אמר רבא ו) מסתברא מילתיה דרב דלא דיימא מיניה ודיימא מעלמא
לאכול בתרומה מיד. דכל שעתא
אבל
אמרינן השתא מיית אלמא אסרי לה
מספק: אלא אמר רבה. לא תימא לתרומה לא חששו דודאי חיישינן לספיקא אלא תריץ לפירכא דלעיל הכי: בנישואין. כגון שנתחלפו
בכניסתן לחופה חששו לשמא נתעברו דהא לא הפכו: אבל בזנות לא חששו. כדקיימא לן ט) אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר
הלכך ליכא ספק: ומת. בעלה בו ביום: טובלת. משום ביאה דכתיב ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע וגו' (ויקרא טו): יצירת
הולד ארבעים יום: תהא מקולקלת למפרע. לשלם תרומה שאכלה קרן וחומש דאשתכח דזרה הויא ואכלה תרומה בשוגג ואי כדקאמרת מאי
מקולקלת הא ודאי כל מ' לאו זרה הויא: עד מ'. אם אכלה לאחר מ' תהא מקולקלת למפרע עד יום ארבעים. ומדמתרץ רב חסדא אוכלת עד
ארבעים שמע מינה מת בעלה דקתני בברייתא הוי דמת בו ביום שנשאה דאי שהה אצלה זמן מרובה לאלתר אסורה דלמא מעוברת היא דהרי
כבר ארבעים יום: הולד ממזר. אע"פ ששניהם מודים שבא עליה חיישינן הואיל ופרוצה היא אחר נמי בא עליה ואיעברה מיניה: שתוקי. ספק
ממזר דהא מספקא לן אי מארוס הוא וכשר אי מאיניש אחרינא הוא הלכך ממזר ספק הוא: מסתברא מילתיה דרב. דמשוי ליה ממזר ודאי:
דדיימא מעלמא. שחשודה מאחרים דליכא לאכשורי כשאר בני דומה שהם כשרים דהתם כיון דנשואה היא רוב בעילות הלך אחר הבעל אבל הכא
לאו אורחיה למיבעל כולי האי בלא חופה: דקתני במתני' ילדה. אנוסה ומפותה בת ישראל מכהן תאכל בתרומה משום בנה דמחזקינן ליה בכהן:
היכי דמי אי דדיימא. נמי מעלמא אמאי תאכל אלא לאו דדיימא מיניה לחודיה וקשדינן ליה אבתריה ואע"ג דלדידיה אסירא ככולי עלמא דגזרו
על יחוד של פנויה וכל שכן ארוסה דלגבי ארוס היתר ולעלמא באיסורא ודאי היכא דדיימא מיניה לחודיה אמרינן בתריה שדינן ליה לולד: בבא
עליה כולי עלמא
לא פליגי. היכא דמודה שבא עליה: הולד ממזר. ודאי דבתר רובא דעלמא שדינן ליה ומאיניש אחרינא הוי:
הכי