ע:
הערל פרק שמיני יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלמא
לא קני ליה רביה. והא דאמר בפ"ק דקידושין (דף טז.
הכא נמי לא קני. גופיה לרביה וישראל מעליא
הוא וחייב בפסח:
ו א מיי' פ"ג מהלכות
א) [צ"ל אליעזר], ב) [לקמן
בכורים הלכה ה ופי"ב
עד. שבת סד. קלא. ב"ק
ושמעינן ליה לר' אליעזר דאמר מופנה מצד אחד למדין. אם אין
ושם) דעבד עברי גופו קנוי היינו לענין שצריך גט
כה: נדה כב:], ג) [טעות
מהל' אבות הטומאה הלכה
שחרור ואין יוצא באמירה בעלמא אבל לענין מצות לא והא דשרי
להשיב ואם יש להשיב משיבין וכאן יש תשובה מה לפסח שכן חייבין
וכן לעיל סח: ולקמן עא.
טו:
ז ב מיי' פ"א מהלכות
בשפחה כנענית היינו משום שצריך שיעבוד את רבו בין ביום בין
עליו כו' כדלעיל. ולקמן בפרק מצות חליצה (דף קד.) שמעינן לרבי
ליתא], ד) [לעיל סח: לקמן
עא.], ה) פסחים צו., ו) שם,
מילה הלכה א סמג
בלילה כדכתיב (דברים טו) כי משנה
אליעזר דאמר מופנה מצד אחד למדין
ז) [ויקרא יד], ח) [שם],
עשין כח טוש"ע י"ד סימן
אלמא לא קני ליה רביה הכא נמי לא קני
שכר שכיר עבדך דשכיר קרייה
ומשיבין דקתני חלצה בשמאל פסולה
ט) צ"ל ונוקים. יעב"ץ,
רסא:
ח ג מיי' פ"ה מהלכות
רחמנא וא"ת דמשמע דמטעמא דקני
ור' אליעזר מכשיר ואמרינן מ"ט דתנא
י) [צ"ל לתרומה], כ) [ועי'
ליה רביה אלא לאפנויי ואכתי מופנה מצד
קרבן פסח הלכה ה
היטיב תוספות כתובות לח:
ליה רביה יש לו ליפטר והלא עבד
קמא יליף רגל רגל ממצורע דכתיב
אחד הוא ושמעינן ליה לר' אלעזר דאמר
❖
א)
ד"ה מי אתיא], ל) [ושם
ופ"ט הלכה ט:
כנעני גופו חייב בפסח למ"ד (פסחים
ביה על בהן רגלו הימנית ז) וקרא
ב) מופנה מצד אחד למדין ומשיבין כיון
ד"ה ומה מעשר וכו' הניחו
בתימה], מ) [בזבחים ז:],
דף צא:) נשים בראשון חובה ואפילו
יתירא הוא דכיון דכתיב על דם
דלגופיה לא צריך שדי חד אלמד ושדי חד
❖
נ) בס"א אינו,
למאן דאמר (שם) רשות מכל מקום
האשם ובדם האשם כתיב ברגל ימנית
תוספות ישנים
ח)
אמלמד והוה ליה גזירה שוה מופנה משני
שרי לאכול פסח והכא כתיב לא יאכל
$ ולא הוי בעי למיהדר ומכתביה
א) ועוי"ל אגב דכתיב
צדדין אי מה פסח אונן אסור בו אף תרומה
בתרומה לא יאכל בו
בו וי"ל דאי הוה קני ליה רביה לא
בשמן ואמרינן במנחות בפ"ק (דף י.)
תורה אור השלם
כתיב נמי בפסח לא יאכל
אונן אסור בה א"ר יוסי בר חנינא אמר קרא
הוה אכיל אלא בהמנאת רבו כעבד
מופנה הוא למדרשיה יד יד לקמיצה
1. וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ
בו. א"נ מכיון שהג"ש
(זר) וכל זר זרות אמרתי לך ולא אנינות
מלמדת איסור לומר דערל כנעני ולא בהמנאת אחרים:
רגל רגל לחליצה אוזן אוזן לרציעה
ג)
ד)
א
1
תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא
אלא לאפנויי. וא"ת וכי בשביל
אסור בתרומה כתבה בלשון
יֹאכַל קֹדֶשׁ: ויקרא כב י
ורבי אליעזר מכשיר חליצה בשמאל
אימא ולא ערלות הא כתיב 1 תושב ושכיר
2. וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת
איסור ולהכי כתיב
לא
דלא גמר ממצורע דאיכא למיפרך
לאפנויי כתב שקר דכתב לא
ומה ראית מסתברא ערלות הו"ל לרבויי שכן
יאכל בו:
כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז
מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב
יאכל בו והם אוכלין ואמר ר"י
יֹאכַל בּוֹ: שמות יב מד
(מעשי"ם כרותי"ם בדב"ר העב"ד) מחוסר
3. וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר
ושני תולעת ומקשינן התם (ולקמן דף
דאיכא לאוקמי קרא בשכיר ותושב
מעשה ומעשה בגופו וענוש כרת וישנו לפני ורבי אליעזר לא יליף רגל רגל
ב
וְעָשָׂה פֶסַח לַיְיָ הִמּוֹל לוֹ
עובד כוכבים ומכל מקום לגופיה לא
קד.)
כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ
הדבור ג ומילת זכריו ועבדיו מעכבת אדרבה
איצטריך דלא עדיף מערל ובן נכר
ממצורע והתניא מנין לרציעה שהיא
וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל
אנינות הוה ליה לרבויי שכן ישנה בכל
עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ:
ובהדיא דריש במכילתא הכי תושב זה
בימין כו' ומשנינן אוזן אוזן מופנה
שמות יב מח
שעה ונוהגת באנשים ונשים ואין בידו לתקן
גר תושב שכיר זה העובד כוכבים
רגל רגל לא מופנה. ואע"ג דג"ש
4. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
וא"ת כיון דלעובד כוכבים לא
מופנה מצד אחד הוא דרגל
את עצמו הנך נפישן רבא אמר בלא הנך
כ)
וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח
כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ:
איצטריך לכתוב תושב ושכיר יאכל
דמצורע מופנה הואיל ורגל דחליצה
נפישן נמי לא מצית אמרת שבקינן ערלות
❖
שמות יב מג
לא מופנה פרכינן: כיון דלגופיה לא
בו ונוקמיה בישראל ולאפנויי ואמר
דכתיב בגופיה דפסח וילפינן אנינות מפסח
צריך. לא תושב ולא שכיר דלא
רבינו יצחק דאם כן הוה משמע
דפסח גופיה ממעשר גמרינן אי מה פסח
גזירה שוה להקל והוה דרשינן גזירה
אפשר לאוקמינהו כפשטייהו כלל הוה
גליון הש"ס
מילת זכריו ועבדיו מעכבת אף תרומה מילת
ליה תרי קראי יתירי: שדי חד אלמד
שוה להתיר אונן בפסח והא דילפינן
רש"י ד"ה ושמעי' ליה כו'
זכריו ועבדיו מעכבת אמר קרא ומלתה אותו
2
ולא הוי בעי למיהדר. עיין
וחד אמלמד. ומופנה משני צדדים
לקמן (דף עג.) דאונן אסור בפסח
לקמן קד ע"א ברש"י ד"ה
אז יאכל בו ה) מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו
מגזירה שוה דממנו ממנו ממעשר לא
דברי הכל למדין ואין משיבין אפילו
אוזן אוזן וכו' ובשבת דף
מלאכול בפסח ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת
יש להשיב: מה פסח אונן כו'.
הוי דרשי הכי אלא הוה מוקמינן
קלא ע"א ד"ה מצד אחד
ובקדושין דף טו ע"א ד"ה
לאסור ערל במעשר כדלקמן (דף עד.):
דילפינן (לקמן דף עג.) לכולהו קדשים
בתרומה אי הכי אימא 3כל ערל לא יאכל בו
❖
שדי חד אלמד וחד אמלמד. והוי
ונאמר להלן אוזן:
ק"ו ממעשר: מעשים כרותים בדבר
בו אינו אוכל אבל אוכל הוא בתרומה הא
העבד. סימנא הוא ומפרש ליה:
כאילו כתיב הכא תושב שלא לצורך
כתיב תושב ושכיר ומה ראית מסתברא
וענוש כרת. על המילה: ומילת
והכא שכיר שלא לצורך ואע"ג דהכא
הגהות הב"ח
ערלות דגופיה הוה ליה לרבויי שכן מעשה
זכריו ועבדיו. אם יש לו בן ראוי
תושב והכא שכיר הויא שפיר ג"ש
(א) גמ' השתא דאמרת
בגופו וענוש כרת אדרבה מילת זכריו ועבדיו
כדתני דבי ר' ישמעאל (לעיל דף יז:)
למול או עבד למול אסור האב או
בו לדרשא הוא דאתא כל
אי
הוה ליה לרבויי שכן ישנה בכל שעה הנך
ערל לא יאכל בו כל בן
זו היא שיבה זו היא ביאה א): מה
האדון לאכול בפסח אא"כ מלו דכתיב
נכר לא יאכל בו למה לי
נפישן ואב"א בלא [הנך] נפישן נמי לא
פסח אונן אסור בו. אר"י אע"פ
(שמות יב) המול לו כל זכר ואז יקרב
כל ערל לא יאכל בו בו
דתנן בפ' האשה בפסחים (דף צא:)
וגבי עבד כתיב ומלתה אותו אז יאכל
אינו אוכל אבל אוכל
מצית אמרת מי איכא מידי דערלות דגופיה
הוא במצה ומרור כל
דאונן טובל ואוכל פסחו לערב
בו (ב) האיש בעליו דאי משום עבד
לא מעכבא ביה ערלות דאחריני מעכבא ביה
בן נכר לא יאכל בו
ומוקמינן ליה בגמרא כמ"ד אנינות
הא כתב כל ערל לא יאכל בו:
בו המרת דת פוסלת
השתא דאמרת בו לדרשה הוא דאתא
ואין המרת דת פוסלת
אדרבה אנינות. פסל טפי מערלות
לילה דרבנן ולא העמידו דבריהם
כל בן נכר לא יאכל בו למה לי בו
ו)
(א) 4
במעשר ואיצטריך למכתב
במקום כרת הכא מצי למימר דאתיא
דהא אית ביה חומרא שנוהג כל שעה
ערל כצ"ל: (ב) רש"י
המרת
שמת לו מת אבל ערלות דגופיה
אפי' אליבא דמ"ד אנינות לילה מדרבנן
ד"ה ומילת זכריו וכו' אז
יאכל בו היינו בעליו:
משמל פעם אחת שוב אינה חוזרת עליו: לא מצית אמרת. דנילף
דלא הוי דרבנן אלא כשמת ביום או נקבר ביום למאן דאזיל בתר
(ג) ד"ה שבקינן וכו' לה
קבורה דלא תפיס לילו עמו מדאורייתא אבל אם מת בלילה הוי אונן
תרומה מפסח לענין אנינות ט) ומוקי קרא דמיעוטא לערלות:
❖
אתרומה בג"ש:
שבקינן ערלות דכתיב בגופיה דפסח. ולא מגמרינן לה (ג) י)מתרומה
כמת ביום דהיינו כיום מר והא דפריך בפרק טבול יום (זבחים צט: ושם)
בג"ש דתושב ושכיר וילפינן אנינות כו': ממעשר גמר. לקמן
וסבר רבי שמעון אנינות לילה דרבנן והתניא רבי שמעון אומר
מוסף רש"י
בפרקין (דף עג.): ה"ג מסתברא ערלות דגופיה הוה ליה לרבויי כו':
שלמים כשהוא שלם הוא מביא ולא כשהוא אונן מנין לרבות תודה
המרת מופנה מצד אחד
כו' מנין לרבות פסח כו' קתני מיהא פסח התם לא מצי לשנויי
למדין ומשיבין. גזרה
כשמת בלילה דמשמע ליה דמרבי ליה לענין הבאה דאין יכול להביא כשהוא אונן ולהכי פריך כי הוי אונן בשעת הבאת פסח
שוה שאינה מופנה משני
יפסוק האנינות עד הלילה שהוא התחלת זמן אכילתו ואמאי אסור להביא: אף תרומה אונן אסור בה. בלא גזירה שוה הוה מצי
צדדיה אלא מצד אחד,
למיפרך דליתסר אונן בתרומה מדאיתקש תרומה לבכורים לקמן (דף עג:) ובכורים למעשר ומיהו בכמה מקומות יכול לומר וליטעמיך
למדין ממנה אם אין
ולא קאמר: שכן מעשים כרותים. הוה מצי למימר שכן נכרתו עליה י"ג בריתות: הנך נפישן. בלא הנך נפישן נמי ה"מ למימר
להשיב, אבל אם יש להשיב
משיבין
.
דכרת עדיפא ליה כדלקמן (דף עג:): דפסח גופיה ממעשר גמר. פירוש בגזירה שוה דממנו ממנו וא"ת ושאר כל הקדשים
(שבת קלא.)
מנלן דכל הקדשים אסורים לאונן כדאמר בזבחים בפ' טבול יום (דף קא.)ל) מק"ו ממעשר ואק"ו איכא למיפרך מה למעשר שכן טעון
כסף צורה דהכי פריך רבא גופיה בפ' בתרא דמכות (דף יז:) גבי הא דיליף מלקות באוכל תודה ושלמים חוץ לחומה בק"ו ממעשר
וי"ל דשאר קדשים גמרינן מפסח בהיקשא דזאת התורה דהתם איתקוש כל הקדשים כדאמר בפ"ק דזבחים (דף ד:) ובמנחות בסוף
התודה (דף פב:) ובההוא קרא כתיב נמי פסח דדרשינן מ) ביום צוותו זה בכור ומעשר ופסח ואע"ג דבההוא קרא נמי כתיב ולמילואים
שהם קדשי שעה וקדשי שעה נאכלים באנינות כדמוכח בפ' טבול יום (זבחים קא.) לאו בכל קדשי שעה קאמר דנאכלין באנינות אלא
בהנהו דאיירי בהו התם דוקא והא דמשמע בפרק איזהו מקומן (שם דף נ.) דהוי פלוגתא בדבר הלמד בגזירה שוה אם חוזר
ומלמד בהיקשא היינו היכא דמלמד קודש ואיכא למ"ד התם דוקא דכי הוו שניהם קודש דאין חוזר ומלמד אבל הכא דמעשר דגן
חולין הוא לכולי עלמא חוזר ומלמד בהיקש כדאשכחן התם בהדיא שלמדנו לתודה שבאה מן המעשר מדאתקש לשלמים ושלמים
גופייהו גמרי שם שם ממעשר (שם): אי מה פסח מילת זכריו ועבדיו מעכבתו כו'. תימה דהא הך סוגיא כר' אליעזר ור' אליעזר
גופיה דריש במכילתא דמילת עבדיו אין מעכבת אדם מלאכול בפסח ודריש אז יאכל בו העבד ואמר רבינו יצחק דגמ' לפום רהיטא
נקט כר' עקיבא דדריש אז יאכל בו האדון ולר"א מזכריו פריך: בו אינו אוכל אבל אוכל הוא בתרומה. אבל מילת זכריו ועבדיו
מעכבת בתרומה בג"ש דתושב ושכיר ובו דכתיב ביה אתא למימר דאינה מעכבת במצה ומרור:
(הכי
נ) גרסינן כל ערל לא יאכל בו למה לי. ולא גרסינן תושב ושכיר דהא אוקימנא קרא כו' לגזירה שוה ועקרנא ליה מפשטיה לגמרי):
בו