הערל פרק שמיני יבמות
עא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בו
המרת דת פוסלת כו'. בו דכל ערל לא בעי למדרש הכי דאין
המרת דת פוסלת.
דאם המיר דתו ונתנכרו מעשיו לאביו שבשמים
ט א מיי' פ"ט מהלכות
א) פסחים כח: צו., ב) שם
צו. זבחים כב:, ג) [עי'
קרבן פסח הלכה ז:
אמר רחמנא לא יאכל בו: ה"ג כל ערל לא יאכל בו למה לי. בו מאי
ערלות פוסלת במעשר דלחומרא דרשינן ומוקמינן ליה לחייב
י ב מיי' שם הלכה ח:
תוספות פסחים קכ. ד"ה
ממעט. ולא גרסינן תושב ושכיר כלל דהא אוקימנא כולי קרא לג"ש
במצה ומרור ומבו דבן נכר לא שייך למדרש הכי בו אינו אוכל אבל
יא ג מיי' פ"ט מהלכות
כל בן], ד) פסחים צו. [לקמן
ועקרינן ליה מפשטיה לגמרי: ממנו. אל תאכלו ממנו נא. כיון דאמרת
אוכל הוא במצה ומרור דלאשמועינן דלא אסור במצה ומרור לא
עד. ע"ש], ה) ס"א וגבנוני,
נדרים הלכה כב
ו) ע"ז כז. נדרים לא:,
טוש"ע י"ד סימן ריז סעיף
איצטריך דאטו מצה ומרור קדושה
בו למעוטי ממנו נמי למעוטי משמע:
ז) שבת קלה., ח) [לעיל
מא:
המרת דת פוסלת ואין המרת דת פוסלת
לכדרבה כו'. לקמן בפרקין (דף עד.)
אית בהו ואי בעי למימר אבל חייב
א
יב ד מיי' שם טוש"ע שם
מו.], ט) [ברכות לא: וש"נ],
תלתא ממנו כתיבי בפסח כו': ורבי
במצה ומרור פשיטא הוא דחייב
י) [צ"ל רבה ולקמן ע"ב
במעשר כל ערל לא יאכל בו למה לי בו
סעיף מב:
א)
1
יג ה מיי' פ"א מהלכות
אמר רבא כגון שהיו אביו
עקיבא האי תושב ושכיר דפסח מאי
לעשות תשובה ולקיים כל המצות ובו
אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור
ב
ואמו כו' אבל הכא רבה הוא
מילה הלכה ז סמג
עביד ליה. הא ליכא לאוקמי בעבד
דתושב ושכיר פי' בקונטרס דלא דריש
ואיצטריך למכתב ערל ואיצטריך למכתב
דמסיק כגון שחלצתו חמה],
עשין כח טוש"ע י"ד סימן
ב)
ג)
כ) שבת קלז. ובס"א כל זה
עברי כלל: לאיתויי ערבי וגבעוני
מידי משום דאוקימנא (לעיל דף ע.)
רסח סעיף א וסי' רסג
ל)
כל בן נכר דאי כתב רחמנא ערל משום
אינו, ל) ס"א וגבנוני,
סעיף ד:
מהול. שלא יאכל בפסח: גבעוני. שם
כולה קרא לגזירה שוה ועקרינן ליה
יד ו מיי' פ"ט מהלכות
מ) [שמות יב], נ) [תהלים
דמאיס אבל בן נכר דלא מאיס אימא לא ואי
אומה שמוהלין עצמן: והני מולין
מפשטיה לגמרי ונראה שר"ל דאיידי
קט], ס) [ע"ב], ע) [וע"ע
קרבן פסח הלכה ט:
כתב רחמנא כל בן נכר משום דאין לבו
טו ז מיי' פי"א מהל'
תוס' ע"ז כז. ד"ה ה"ג
נינהו. בתמיה ול"ל למעוטינהו הא
דכתביה רחמנא בערל ובן נכר כתביה
❖
קונם],
תרומות הלכה ז:
לשמים אבל ערל דלבו לשמים אימא לא
ערלים נינהו ומכל ערל מ) מימעטי:
נמי בתושב ושכיר וכה"ג אמר לקמן
טז ח מיי' פ"ט מהלכות
צריכא ממנו ממנו למה לי לכדרבה א"ר
בערלי ישראל. לענין נדר מולין נינהו
(דף עד.) איידי דכתיב והנותר כתיב
ד)
קרבן פסח הלכה ט:
2
יז ט י מיי' פ"א מהלכות
דהלך אחר לשון בני אדם וישראלים
נמי ממנו ומיהו לא הוי ממש כי הכא
יצחק אמר מר ר"ע אומר אינו צריך הרי הוא
תורה אור השלם
מילה הלכה טז סמג
לא קרי להו ערלים ועובדי כוכבים
דהתם הוי כמו פרשה שנאמרה ונשנית
אומר איש איש לרבות את הערל ואימא
1. וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר
עשין כח טוש"ע י"ד סימן
3
❖
לא קרי להו מולין: וקטן שנולד
בשביל דבר שנתחדש בה ור"ת מפרש
רסב סעי' ב:
וְעָשָׂה פֶסַח לַיְיָ הִמּוֹל לוֹ
לרבות את האונן א"ר יוסי בר' חנינא אמר
מהול. וקסבר ר"ע קטן שנולד מהול
דבו דתושב ושכיר לגופיה כדאמר
כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ
קרא וכל זר זרות אמרתי לך ולא אנינות
4
וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל
עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ: צריך להטיף ממנו דם ברית: ור"א.
גבי תלתא ממנו חד
לקמן (שם)
אימא ולא ערלות הא כתיב איש איש ומה
מוסף רש"י
דלא ממעט להו אזיל לטעמיה דאמר
לגופיה ואית ספרים דגרסי הכא בו
שמות יב מח
ראית מסתברא ערלות הוה ליה לרבויי שכן
2. אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא
קונם שאני נהנה
בהחולץ גר שמל ולא טבל גר מעליא
דערל ובן נכר בו אין אוכל אבל
לערלים. מה שאני נהנה
וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי
(מעשי"ם כרותי"ם בדב"ר העב"ד) מחוסר
הוא ובקטן מהול סבירא ליה א"צ
אוכל במצה ומרור ובו דתושב ושכיר
מן הערלים אסור עלי
אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל
להטיף ממנו דם ברית: קטן ערל.
בו המרת דת פוסלת וכן בכל הספרים
מעשה ומעשה בגופו וענוש כרת וישנו לפני
בקונם, וקונם הוא לשון
כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ:
הקדש (ע"ז כז.). צריך
שמות יב ט
תוך שמנה: מהו לסוכו שמן של
בסוף מי שהיה טמא (פסחים דף צו.
הדבור ומילת זכריו ועבדיו מעכבת אדרבה
3. אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן
להטיף ממנו דם ברית.
תרומה. דקיימא לן (שבת דף פו.)
ושם) וכן משמע בפרק כל שעה (שם דף
חיישינן שמא ערלה כבושה
אנינות הוה ליה לרבויי שכן ישנה בכל שעה
וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב
היא (שבת קלה.). דברה
דסיכה כשתיה דנפקא לן מותבא
כח:) ובערבי פסחים (שם דף קכ.)
בַּקּ¢ דָשִׁים לֹא יֹאכַל עַד
ונוהגת באנשים ונשים ואין בידו לתקן עצמו
תורה כלשון בני אדם.
אֲשֶׁר יִטְהָר וְהַנֹּגֵעַ בְּכָל
כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו :
דמתרוייהו בו דערל ובן נכר דרשינן
נ)
הכי משתעו בני אדם
הנך נפישן רבא אמר בלא הנך נפישן נמי
טְמֵא נֶפֶשׁ אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר
מעכבא. מאכילת תרומה: אין לי.
אבל אוכל במצה ומרור ומיישב ר"י
(נדרים ג.). חלצתו חמה.
תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע:
לא מצית אמרת אמר קרא איש איש איזהו
נשלף ממנו החולי ויצא
לעכב בפסח אלא מילת זכריו שיש
הגירסות דשייך שפיר מבו דבן נכר
ויקרא כב ד
4. וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ
מגופו (שבת קלז.).
דבר שישנו באיש ואינו באשה הוי אומר זה
לו בשעת עשיה דגבי מילת זכריו
לידרוש אבל אוכל במצה ומרור
תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא
ערלות ורבי עקיבא האי תושב ושכיר מאי
כתיב (שמות יב) ואז יקרב לעשותו
לאשמועינן דחייב לאכול במצה ומרור
5
יֹאכַל קֹדֶשׁ: ויקרא כב י
5. תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא
והיינו שחיטה וגבי עבדיו כתיב [שם] אז
אם עשה תשובה אע"ג דבפסח אין
עביד ליה אמר רב שמעיא לאתויי ערבי
יֹאכַל בּוֹ: שמות יב מה
יאכל בו דאפילו לא הוה ליה עבד
אוכל שהיה מומר בשעת עשיית פסח
מהול וגבעוני מהול והני מולין נינהו והא
6. וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת
ה)
בשעת עשיה והיה לו בשעת אכילה
ובו דתושב ושכיר נמי שייך למדרש מיניה
כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז
תנן ו) ג קונם שאני נהנה לערלים מותר בערלי
❖
יֹאכַל בּוֹ: שמות יב מד
מעכבו מן אכילת פסחו: מנין ליתן
בו המרת דת פוסלת דבתושב ושכיר
ישראל ואסור במולי עובדי כוכבים ד קונם
כו'. דגבי בנים נמי אם ראוי לימול
עובד כוכבים איירי כדפרישית לעיל:
ואין המרת דת פוסלת במעשר.
שאני נהנה למולין מותר במולי עובדי כוכבים
בשעת אכילה ולא היה לו בשעת
הגהות הב"ח
ואסור בערלי ישראל אלא לאתויי גר שמל
עשיה מנין שמעכבו מאכילת פסחו:
בסוף מי שהיה טמא (פסחים
(א) תוס' ד"ה דאי וכו'
ולא טבל וקטן שנולד כשהוא מהול וקסבר
תלמוד לומר אז אז. אז יקרב לעשותו
דף צו. ושם) גרסי' בכל הספרים ואין
ז)
בתרוייהו היה ליה
אז יאכל בו: אלא זכריו. דמרבינן
המרת דת פוסלת בתרומה ושפיר
צריך להטיף ממנו דם ברית ור' אליעזר
לכותבם:
ה
להו בשעת אכילה אלמא דלא הוו
ממעטינן תרוייהו מחד בו דבו משמע
לטעמיה דאמר ח) גר שמל ולא טבל גר
בשעת עשיה היכי דמי לאו דאיתילוד
בו ולא בדברים אחרים ואיצטריך
מעליא הוא וקסבר קטן כשנולד מהול אין
ביני ביני: אלא הכא כשחלצתו חמה.
למעוטי תרוייהו תרומה דלא נילף
צריך להטיף ממנו דם ברית ור' אליעזר האי
בגזירה שוה דתושב ושכיר ומעשר
שהיה חולה ונתרפא ונתחלצה ונשתלפה
איש איש מאי עביד ליה ט) דברה תורה בגזירה שוה דממנו ממנו:
ממנו חמה: וניתוב ליה כל שבעה.
דאי כתב רחמנא ערל כו'. אע"ג
כלשון בני אדם בעי רב חמא בר עוקבא
ואי ביני וביני איתפח אמאי מעכב ליה
קטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה
מאכילה אכתי לא מטא זמניה דתניא
דאיצטריך למכתב תרוייהו
ערלות שלא בזמנה מעכבא או לא מעכבא
משום בו דאיצטריך למכתב בתרוייהו
לקמןס) יום הבראתו כיום הולדו דעד ז'
יומי לא מהלינן ליה: דיהבינן ליה.
(א) דהיה לכותבם בקראי דצריכי:
א"ר זירא ת"ש אין לי אלא מילת זכריו
ו
שאני נהנה כו'. לא גרס שאיני דאם
שכבר נתרפא זה שמונה ימים וחל
בשעת עשיה ועבדיו בשעת אכילה מנין
שמיני שלו להיות ערב הפסח: ונימהליה
כן לא הוי נדר דהיינו דבר שאין בו ממש
ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור
מצפרא. וכיון דמצפרא בר מהילא
שאין אוסר על עצמו כלום כמו שאיני
של זה בזה ת"ל 6 אז אז לגזירה שוה בשלמא
הוא אשתכח דמעכב ליה מעשיה
ישן דלא אמר כלום אי לא אמר קונם
עבדיו משכחת לה דאיתנהו בשעת אכילה
ולמה לי קרא לרבויי שעת אכילה:
עיני בשינה כדאמר בריש אלו מותרין
מעת וליתנהו בשעת עשיה כגון דזבנינהו ביני
(נדרים טו.) אלא אומר ר"ת דגרס שאני
ביני אלא זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה היכי
נהנה כלומר מה שאני נהנה יהא עלי
קונם ומיהו גרס שפיר שאיני דאין
משכחת לה לאו דאתילוד בין עשיה לאכילה ש"מ ערלות שלא בזמנה
דרך התנא לדקדק בלשונו כדאשכחן
הויא ערלות אמר י) רבא ז ותסברא 1 המול לו כל זכר אמר רחמנא ואז
בפ' בתרא דנדרים (דף פא:) קונם
יקרב לעשותו
והאי לאו בר מהילא הוא אלא הכא במאי עסקינן
שלא אתן תבן לפני בהמתך ובשבועות
כגון ח שחלצתו חמה וניתוב ליה כל שבעה כ) (דאמר שמואל ט חלצתו חמה
בפ"ג (דף כ.) הרי עלי שלא לאכול
נותנין לו כל
שבעה) דיהבינן ליה כל שבעה ונימהליה מצפרא י בעינן
בשר ושלא לשתות יין דכהאי גוונא לא
חל הנדרע): והני מולין נינהו והתנן
מעת
קונם שאני נהנה. אין להקשות היכי פריך מנדרים ללישנא דקרא דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם דבסיפא דמתני' דהכא מפיק
ליה מקרא שנאמר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב ואין להקשות מוכל ערל לא יאכל בו דההוא לא איצטריך אלא
לישראל ויש מקומות שהתנא לומד נדרים מלישנא דקרא כגון הכא ובריש פסחים (דף ב.) גבי הללוהו כל כוכבי אור דקאמר הא
קמשמע לן דאור כוכבים אור הוא למאי נפקא מינה לנודר כדתנן הנודר מן האור אסור באורן של כוכבים והיינו דוקא היכא שאין
הלשון ידוע מייתי שפיר ראיה מלישנא דקרא אבל במקום שלשון בני אדם חלוק מלישנא
דקרא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם
כדאמר בפרק האומר
משקלי (ערכין דף יט:) דאורייתא
היד עד הפרק בנדרים
הלך
אחר לשון בני אדם:
ואיבעית