13/14

חמש

עשרה

נשים

פרק ראשון

יבמות

ט.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

מה

ולא בעבודת כוכבים. אין חייבין צבור להביא פר

להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת. אגב שיטפיה

לעולה ושעיר

לד א מיי' פ"א מהל'

א) הוריות ט., ב) [צ"ל וב"ד

מביאים כו' כן איתא במשנה

שגגות הל' א ב ד:

לחטאת: אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.

נקט לישנא דמתני' דהוריות (דף ח.) דאייתי לעיל דשגגתו

לה ב מיי' פ"ד מהלכות

דהוריות ט.], ג) הוריות דף

חטאת לא קים ליה באחות אשה אלא מהכא:

כגון זיבוח וקיטור ונסוך והשתחוואה אבל מחבק ומנשק לא והך

❖

ח., ד) [פסחים ה. קידושין

ע"ז הלכה ב:

בעבודת

כוכבים אתיא

מעיני מעיני. לא מצינו למימר אתיא

דרשא מעליה נפקא כדמפרש ואזיל: ונאמר להלן עליה. בחייה שהוא

יד: ב"מ צה. שבועות י.

זבחים מח. חולין עח.

מופנה לדרשא: לאשמת העם. כלומר

מצות מצות דכל מצות דכתיב בעבודת

כריתות כב:], ה) שבת סח:

תוספות ישנים

ולא בעבודת כוכבים אלא על דבר שחייבין

אשמתו כאשמת צבור: [ולא בעבודת

כוכבים איצטריך לכדדריש בספרי כל

[הוריות ח.], ו) הוריות ח.,

כוכבים]. קרבן עבודת כוכבים

מצות זו עבודת כוכבים ששקולה כנגד

ז) שם, ח) [ברכות טו:

על זדונו כרת ושגגתו חטאת ותנן נמי כל

מאי נחלוק דמשמע קרבן

א)

וש"נ], ט) [מנחות פ:],

משונה לייתי פר צבור

בפרשת שלח לך וכי תשגו ל): מעיני

כל המצות:

מצוה שבתורה שחייבין על זדונו כרת ועל

י) לקמן יג. [ודף כז. עדיות

בשאר מצות הוא דמייתי.

וילמד תחתון מעליון. וא"ת

מעיני. מפר העלם דבר: ואם נפש

פ"ד מ"ח], כ) [ברכות לו:

שגגתו חטאת יחיד מביא כשבה או שעירה

וא"ת ולימא לייתי כבש או

ביצה יא:], ל) [במדבר טו],

אחת. התם כתיב בפרשת שלח לך:

איל דליתיה באינך וי"ל דאין

תיפוק לי דכתיב התם כרת

נשיא מביא שעיר משיח וב"ד מביאין פר

מ) [הוריות ח.], נ) [ויקרא

לנו לבדות מדעתנו קרבן

מעליון. מצבור והתם ילפינן להו

מ)

בהדיא כדדרשי רבנן בסמוך וי"ל

ד], ס) [במדבר טו],

חדש. וא"ת א"כ למה לו

ובעבודת כוכבים יחיד נשיא ומשיח מביאין

מפר העלם : תורה אחת. לענין קרבן

נ)

דלר' ההוא כרת במברך את השם

ע) [שם], פ) [וע"ע תוס'

להאריך כדקאמר לייתי פר

שעירה צבור מביאים פר ושעיר פר לעולה

ב)

יומא פו.], צ) גליון, ק) עיין

כו' הו"ל למפרך מאי נחלוק

כתיב (א) בפר עבודת כוכבים. תורה

דהכי כתיב את ה' הוא מגדף

❖

מהרש"א,

אי לייתי קרבן דאיתיה

ושעיר לחטאת מה"מ ג) דת"ר 1 ונודעה

כל התורה במשמע הוקשה כל התורה

ונכרתה ובפ' מי שהיה טמא (פסחים

במקום אחר אין זה נחלוק

החטאת אשר חטאו עליה רבי אומר נאמר

לענין קרבן לעבודת כוכבים: מה

דף צג:) אית לי' לרבי מגדף היינו

ואי מייתי קרבן דליתיה

בשום מקום אין לנו לבדות

עבודת כוכבים על דבר שזדונו

כאן עליה ונאמר להלן עליה מה להלן דבר

(ב)

מברך את השם:

תורה אור השלם

❖

מדעתנו וצ"ע:

ורבנן האי סברא מנא להו. וא"ת

כרת ושגגתו חטאת. כדכתיב התם

שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף

1. וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר

והנפש אשר תעשה ביד רמה ונכרתהס)

כולה מילתא תיפוק לי

חָטְאוּ עָלֶיהָ וְהִקְרִיבוּ

כאן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו

אלמא כולה פרשתא בדבר שזדונו כרת

הַקָּהָל פַּר בֶּן בָּקָר

מעליה דג"ש ניתנה לידרש לכל מילי מוסף רש"י

חטאת אשכחן צבור משיח מנלן דכתיב

לְחַטָּאת וְהֵבִיאוּ אֹתוֹ

ושגגתו חטאת מישתעי: אשכחן יחיד

וי"ל דעליה דכתיב גבי אחות אשה

תורה אחת יהיה לכם

לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד:

במשיח 3 לאשמת העם הרי משיח כצבור

ונשיא ומשיח. בהך היקישא לא משמע

לעושה בשגגה והנפש

ויקרא ד יד

וגבי חטאת לא מופנה וההוא דיבום

יחיד ונשיא אתיא מצות מצות ולא בעבודת

2. וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא

אשר תעשה ביד רמה.

אלא הני דכתיב והנפש ואלו לבדן

מופנה ור"ת אומר דאפילו מופנה

בעבודת כוכבים משתעי

תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת

כוכבים אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת

במשמע שהן יחידין דהני קראי כתיבי

ההיא דאחות אשה כיון דההוא דחטאת

קרא, דתניא בספרי ר"ש

עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ:

בפרשת ואם נפש אחת ע) בעבודת

ועל שגגתו חטאת צבור בעבודת כוכבים

אומר בעבודת כוכבים

ויקרא יח יח

לאו מופנה שבקינן ליה למופנה מצד

3. אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ

הכתוב מדבר שנאמר כי

כוכבים: אמר קרא. גבי יחיד ונשיא

יליף 6 מעיני 5 מעיני יחיד נשיא ומשיח 7 מואם

אחד ודרשינן ממופנה משני צדדין

דבר ה' בזה שבזה על דבור

יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם

ומשיח: ואם נפש. וי"ו מוסיף על

כדאמרינן בהמפלת (נדה דף כב:

ראשון שנאמר בו אנכי ה'

נפש אחת אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח

וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר

מה

ענין ראשון: וילמד עליון מתחתון.

אלהיך ולא יהיה לך אלהים

חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים

ושם): עבודת כוכבים דבר

במשמע וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד

ד)

אחרים על פני (הוריות ח.).

לַיְיָ לְחַטָּאת: ויקרא ד ג

צבור מיחידים: יליף מעיני מעיני.

שחייבים על זדונה כרת. וא"ת ואימא

4. אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא

הוקשה כל התורה

תחתון מן העליון ורבנן האי סברא מנא להו

שאר מצות מעבודת כוכבים:

כולה לעבודת כוכבים.

מה עבודת כוכבים שחייבים על

וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת

נפקא להו מדמקרי ליה ר' יהושע לבריה

ה)

קרבנות של שגגות של כל

מרובים. עיר הנדחת: יכול נחלק

יְיָ אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא

זדונה סקילה וי"ל דלא גמרינן אלא מה

עבירות לשל ע"ז, מה ע"ז

8 תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה

תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם:

בקרבנותיהם. אם עבדו בני עיר

דכתיב בההוא קרא דלא כתיב התם

קרבן שלה אינו בא אלא על

ויקרא ד כב

והנפש אשר תעשה ביד רמה הוקשה כל

אחת עבודת כוכבים בשוגג יהו

עבירה גמורה שחייב על

אלא כרת דקסבר מגדף היינו עובד

וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא

זדונו כרת, דסמיך ליה

חלוקים בקרבנם שלא יביא כל אחד

בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ

התורה כולה לעבודת כוכבים מה עבודת

עבודת כוכבים וה"נ לרבנן דלא גמרי

והנפש אשר תעשה ביד

בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת יְיָ

קרבנו שעירה כיחיד: ת"ל כו'. אין

כוכבים דבר שחייבין על זדונו כרת ועל

מה עבודת כוכבים שיש בה לאו וכרת

רמה ונכרתה, אף כל

אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה

חלוקים מתורת יחיד אלא רוב ישראל

התורה אין מביאין חטאת

ויקרא ד כז

ולא בעו לאו כיון דלא כתיב בההוא

וְאָשֵׁם:

שגגתו חטאת אף כל דבר שחייבין על זדונו

5. וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל

אלא על דבר שזדונו כרת

או כולן כדכתיב ואם מעיני העדה

פרשה תדע דבפרק בתרא דמכות (ד'

כרת ועל שגגתו חטאת אשכחן יחיד ונשיא

(שבת סט.). אשכחן יחיד

יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי

אבל בני עיר אחת יחידים

(במדבר טו)

יג: ושם) ממעט פסח ומילה משום

נשיא ומשיח. דכתיב

הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל

ומשיח בין בעבודת כוכבים ובין בשאר מצות

הם: בהוראה. היינו העלם דבר

ואם נפש וכתיב תורה אחת

מִצְוֹת יְיָ אֲשֶׁר לֹא

דבעינן דומיא דעבודת כוכבים דאמר

צבור בעבודת כוכבים מנין אמר קרא ואם

יהיה לכם והנפש אשר

תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ:

שהורו ב"ד שהעבודת כוכבים מותרת

רחמנא לא תעביד והני קום עשה

תעשה ביד רמה, דיחיד

ויקרא ד יג

נפש וילמד עליון מתחתון אלא צבור בשאר

ועשו צבור על פיהם: א"נ. אפי' לא

נינהו ולא ממעט להו משום דלית

6. וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה

ונשיא ומשיח בכלל ואם

משכחת לה קרבן לחלק נימא צריכים

מצות מנלן יליף מעיני מעיני ורבי האי תורה

נפש אחת (הוריות ח.).

נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כָל

בהו לאו כמו בעבודת כוכבים ומיהו

וילמד עליון מתחתון.

הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד

הני מרובים חילוק בין יחיד וליכא

אחת מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא

לרבי דנפקא ליה חטאת מעליה בעי

דכתיב בפרשה למעלה וכי

לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ

הלכך אין להם כפרה קמ"ל: אמו

תשגו דהיינו צבור וילמד

לאו וכרת כמו באחות אשה ואתי

לפי שמצינו שחלק הכתוב בין יחידים

וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט

ו)

מתחתון מואם נפש, מה

אנוסת אביו. שנשאה אחיו מאביו

וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד

שפיר דבשבועות (דף יג.) דריש רבי

למרובים יחידים בסקילה לפיכך ממונן פלט

להלן דבר שחייבין על זדונו

לְחַטָּת: במדבר טו כד

אחרי כן ומת בלא בנים ונפלה לפני

דבפורק עול ומפר ברית ומגלה פנים

7. וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא

כרת ועל שגגתו חטאת בין

מרובין בסייף לפיכך ממונן אבד יכול נחלוק

בנה לייבום: בפלוגתא דר' יהודה

בעבודת כוכבים בין בשאר

אית בהו כרת ולא חשיב להו בהדי

בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת

בקרבנותיהן תלמוד לומר תורה אחת יהיה

מצות, דגבי יחיד הוקשה

ורבנן. כדאמרי' לעיל (דף ד.) ורבי

שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת:

ששה ושלשים כריתות משום דלא

כל התורה כולה לעבודת

במדבר טו כז

לכם ז)מתקיף לה רב חלקיה מהגרוניא טעמא

יהודה אוסר באנוסת אביו ולר' יהודה

אשכחן בהו לאו פ):

8. הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל

כוכבים, אף צבור אין חייבין

דכתב רחמנא תורה אחת יהיה לכם הא לאו

צ)ורבנן. לית להו כרת בפורק עול

לא משכחת לה אם נופלת לפני בנה

אלא בדבר שחייבין על זדונו

וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה

כרת ועל שגגתו חטאת בין

ליבום אלא לרבנן ובאנוסה ולהכי לא

אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה

הכי ה"א נחלק מאי לייתו לייתו פר צבור

ומפר ברית ומגלה פנים

ק)

בעבודת כוכבים בין בשאר

בִּשְׁגָגָה: וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר

תנא לה דבפלוגתא לא קא מיירי: והרי

בשאר מצות הוא דמייתו כשבה יחיד בשאר

מצות (שם). יכול נחלוק

אלא מוקמי ג' כריתות בעבוד' כוכבים

תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן

איסור מצוה ואיסור קדושה. לקמן

בקרבנותיהן. דכי היכי

הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת יְיָ

מצות הוא דמייתי שעיר נשיא בשאר מצות

בסוף פרק ארבע מיתות (סנהדרין דף

דחלוק צבור מיחידים

הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה

בפרק כיצד כו' (דף כ.) כל שאיסורה

מאי

סד:) ע"כ גליון: לייתו לייתו פר

הוא דמייתי פר לעולה ושעיר לחטאת

דקרבן צבור בעבודת

הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב

איסור ערוה לא חולצת ולא מתייבמת

❖

כוכבים לא דמי לשום קרבן

כו'. קסבר דכיון שחלקם מכל חייבי

עַמָּהּ: במדבר טו כט-ל

צבור בעבודת כוכבים הוא דמייתו ואלא

איסור מצוה כגון שניות מד"ס

יחיד, ה"נ נחלוק

מיתות ב"ד דממונן פלט חלקינן להו

מאי שעירה יחיד נמי היינו קרבנו איצטריך

בקרבנותיהם דלהוי חלוק

כדמפרש לקמן בפ"ב (כא.) או איסור

מכל מתכפרים וקשיא דליתו כבש או

דמרובין שעשו שוגגין דעיר

הגהות הב"ח

ס"ד אמינא הואיל וצבור בהוראה מייתו פר

קדושה כגון שנפלה לפניו ממזרת או

הנדחת דלא להוי דמי

איל ואפי' איכא שום מתכפר דמייתי

(א) רש"י ד"ה תורה וכו'

לעולם לשום קרבן לא

נתינה שהיא בלאו חולצת ולא

לעולה ושעיר לחטאת אינהו נמי ניתו איפכא

מ"מ הוה ליה לאקשויי:

לצבור ולא ליחיד, תלמוד

כתיב בפרשת עבודת

מתייבמת חולצת דלא אלים איסור לאו

והרי איסור מצוה ואיסור קדושה

א"נ ח) צריך ואין לו תקנה קמ"ל א"ל לוי לרבי

כוכבים: (ב) ד"ה מה

לומר תורה אחת. דעיר

בלא כרת לאפקועי ייבום לגמרי ולא

עבודת כוכבים דבר כצ"ל

הנדחת דשוגג כיחידים דמו

מאי איריא דתני ט"ו ליתני ט"ז א"ל ט)כמדומה

דפליגי ר"ע ורבנן. בכל

ותיבת על נמחק:

ומייתי כל חד וחד שעירה

מתייבמת דהא אסורה לי'. ופליג ר"ע

לי שאין לו מוח בקדקדו מאי דעתך אמו

דוכתי פשיטא ליה להש"ס דחייבי

כיחיד (שם). מאי לייתו.

דאמר בפ' החולץ (לקמן דף מט.) חייבי

אנשי עיר הנדחת רבים

לאוין לר"ע דאמר אין קידושין

אנוסת אביו אמו אנוסת אביו פלוגתא דרבי

לאוין כחייבי כריתות דקתני איזהו

דבסייף, לייתו פר צבור

תופסין בחייבי לאוין לאו בני

יהודה ורבנן היא ובפלוגתא לא קא מיירי

בשאר מצות הוא

ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא

חליצה וייבום נינהו כמו חייבי כריתות

דמייתו. ולא הוי חלוק,

ולא והרי איסור מצוה ואיסור קדושה דפליגי

דיש ממזר מחייבי לאוין ולר"ע אלים

וכ"ש דבעינן חלוק בין

הכא ובהערל (לקמן דף עט:) גבי

רבי עקיבא ורבנן וקתני בפרקין קא אמרינן

לאו למיפטרה בולא כלום כערוה גמור':

אנשי עיר הנדחת לצבור

פצוע דכא וכרות שפכה ובפרק ד'

דהא אין צבור נעשין עיר

את הצרות. צרת ערוה

מתייבמת:

והא בית שמאי מתירין את הצרות

י)

מיתות (סנהדרין דף נג:) ותימה

הנדחת כלל (שם). יחיד

רבי

לאחין ובית הלל אוסרין בית שמאי במקום

נמי היינו קרבנו. ולא

כ)

לר"י דאמאי לא אמרינן נמי לר"ע

הוי חלוק (שם). אצטריך.

בית הלל אינה

משנה

והרי אשת אחיו

שלא היה בעולמו

דליתי עשה ולידחי לא תעשה:

תורה אחת דס"ד וכו' אי

דפליגי

בתו

נמי צריך. לחלוק בקרבן,

ואין לו תקנה. לעיר

הנדחת בשוגג דאי אפשר לחלוק, קמ"ל, תורה אחת, דמייתי כל חד שעירה כיחיד (שם).