הערל פרק
שמיני יבמות
עב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום
דלא נשיב להו רוח צפונית. בספרי אומר דבגנותן של
רוח צפונית. נוחה
לא חמה ולא צוננת וחמה זורחת: לא נשבה
יט א ב מיי' פ"ז מהל'
א) [גירסת הערוך מסוברינן
ועי' במס' ע"ז כט. חלא
תרומות הלכה י
להם רוח צפונית. ביום ולא זרחה חמה עליהם: איבעית אימא
ישראל סיפר הכתוב שלא עשו אלא פסח אחד במ' שנה
לסבורי], ב) [ברכות ח.
טוי"ד סימן רסב:
משום דנזופים היו. ממעשה העגל ולא היו ראויין לאור נוגה:
שהיו במדבר שלא מצינו שעשו פסח אלא בשנה שניה ותימה וכי
כ ג מיי' שם הלכה יא:
תענית כד:], ג) [תוספתא
ואיבעית אימא. משום הכי לא נשבה
כא ד מיי' שם הלכה יד:
במזיד היו נמנעים ואי משום מילת זכרים שהיו מעכבים וחשיב גנות
כי היכי דלא ניבדרו ענני
דשבת פט"ז], ד) [ע'
כב ה ו מיי' שם הלכה
פרש"י בכתובות לו. ד"ה
לפי שגרמו הם דבר זה והא כיון דלא
כבוד שהיו מקיפין ולא היתה חמה
ודקארי], ה) [תוספתא
יא:
ואיבעית אימא משום דלא נשיב להו רוח
יכולה ליכנס: יומא דעיבא. יום
אפשר לא היתה מעכבת כדאמר
כג ז ח מיי' פ"י מהלכות
פ"י], ו) [תוס' פי"א]
המעונן: יומא דשותא. (א) שרוח
לעיל (דף עא.) המול לו אמר רחמנא
בכורות מב:, ז) [חגיגה ד.],
צפונית דתניא כל אותן ארבעים שנה שהיו
מעשה קרבן הלכה ט:
כד ט מיי' פ"ד מהלכות
ח) [תוס' דשבת פט"ז],
דרומית מנשבת והיא קשה מכל
ואז יקרב וגו' ואמר רבינו יצחק
ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית
ט) רש"ל מ"ז, י) בס"א:
אישות הלכה יא סמג
הרוחות: עת רצון מילתא היא.
דעשו פסחים אבל לא עשו כתקנן
ונקביו, כ) [ברכות ג:],
מאי טעמא איבעית אימא משום דנזופים הוו
עשין מה טוש"ע אה"ע
אלא אחד : לא נשבה להם רוח
ל) [רש"ל], מ) רש"ל מ"ז,
וכיון דחצות הלילה עת רצון הואי
סימן מד סעיף ה:
ס)
ואי בעית אימא דלא נבדור ענני כבוד א"ר
כה י מיי' פ"ז מהלכות
נ) [ועי' רש"י שבת קלה:],
צפונית. פי' בפני עצמה אבל אין תרומות הלכה יב
למכת בכורות הואי נמי עת רצון
ס) [וע"ע תוס' קדושין לז:
פפא הלכך יומא דעיבא ויומא דשותא לא
לרוח צפונית ואין לך יום שרוח
לפרש דלא נשבה כלל דהא אמר
ד"ה הואיל], ע) כ"ה
טוי"ד סימן שלא:
מהלינן ביה ולא מסוכרינן ביה והאידנא
❖
כו כ מיי' פ"א מהל'
א)
בדפו"י,
צפונית אין מנשבת בו בחצי הלילה.
בסוף כל הגט (גיטין דף לא: ושם) ד'
מילה הלכה ז סמג
דדשו בה רבים 1 שומר פתאים ה': ת"ר כל
וזה היה סימן לדוד כנור תלוי לו
רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית
עשין נז טוש"ע י"ד סי'
❖
אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא
מנשבת עם כולן שאלמלא כן אין רסב סעיף ג:
למעלה ממטתו ונקבעי) כלפי צפון כיון
תורה אור השלם
העולם מתקיים: נזופין היו. אמר
שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת
היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי
1. שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְיָ דַּלּוֹתִי
רבינו יצחק ממעשה מרגלים ולא
בו ומנגן מאליו והוא נעורכ). והאי דנקט
הלילה שנא' ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל
2
וְלִי יְהוֹשִׁיעַ:
תוספות ישנים
הכא ארבעים שנה לומר לך שאפילו
כמו שפירש בקונטרס ממעשה העגל
תהלים קטז ו
בכור וגו' מאי תלמודא הא קמ"ל ב)דעת רצון
2. וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיְיָ
השתא ספק ערל לא אכיל
אותן מ' שנה דנזופים היו ולא נשבה
שהרי מחל להם הקב"ה ואמר להם
מילתא היא א"ר הונא דבר תורה משוך
ודאי ערל מיבעיא. וא"ת
א
הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ
להו בימים נשבה להו בחצות לילה
סלחתי שאחר כך נעשה משכן והשרה
ולימא דרישא מיירי בודאי
מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה
אוכל בתרומה ומדבריהם גזרו עליו מפני
דלא
ניבדור
משום דעת רצון הוא: משוך. מהול
שכינתו ביניהם:
ערל וסיפא מיירי טומטום
הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר
שנראה כערל מיתיבי משוך צריך שימול
ממש דהיינו ספק ערל וי"ל
ענני כבוד. לא משום דתקיפה דנוחה
ג)
הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר
שנמשכה ערלתו וכסתה את העטרה:
דא"א לומר דרישא בערל
וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה:
מדרבנן ודקארי לה מאי קארי לה הא
הא צריך קתני. מדרבנן מדלא קתני
היא וטוב לנחבלים אלא שמפזרת
ב
ד)
ודאי דא"כ לא הוה קרי ליה
שמות יב כט
משוך הרי זה ערל: שסכנה היא לו.
העננים והעת יפה כדאמר (מגילה דף
צריך קתני קטעי בסיפא ר' יהודה אומר לא
3. הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ
טומטום דא"ל דאגב סיפא
נקטיה שאין דרך למתני
וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה
שמא יעשה כרות שפכה: בימי בן
כח:) בעיא שמעתתא צילותא כיומא
ימול מפני שסכנה היא לו אמרו לו והלא
רישא אגב סיפא אבל סיפא
בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית
כוזיבא. שמשכום עובדי כוכבים
דאסתנא וכתיב נמי (איוב לז) מצפון
מצי לאוקומי בודאי ערל
הרבה מלו בימי בן כוזיבא והולידו בנים
עוֹלָם: בראשית יז יג
4. וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא
באונס בכרך ביתר וגברה יד בן
זהב יאתה זהב לשון אורה כמו
והאי דנקט טומטום אגב
ובנות שנאמר המול ימול אפי' מאה פעמים
3
רישא נקטיה דמיירי
יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ
כוזיבא ונלחם בהם ונצחם ומלך על
המריקין זהב (זכריה ד) וכן פירש
בטומטום ממש תני סיפא
ואומר 4 את בריתי הפר לרבות את המשוך
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא
ישראל שתי שנים ומחצה וחזרו ומלו
מנחם ואף לפי המדרש כן הוא
טומטום אע"ג דטומטום
מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר:
❖
מאי ואומר וכי תימא האי המול ימול לרבות
הוי ערל ודאי:
בימיו: הוא סבר. ההוא דאותיב
דדרשינן (בב"ב דף כה:) שמזלת הזהב
בראשית יז יד
ציצין המעכבים את המילה ת"ש את בריתי
לעיל לרב הונא מרישא סבר מדנסבי
לפי שמפזרת את העננים והגשמים
הפר לרבות את המשוך הוא סבר מדקא
לה רבנן לימוד' למילתייהו מדאורייתא
נעצרים והתבואה ביוקר ולכך הזהב
הגהות הב"ח
בזול: ומדבריהם גזרו עליהם.
אלמא מדאורייתא הוא: ה"ג מיתיבי
נסיב לה הש"ס קרא דאורייתא היא ולא
(א) רש"י ד"ה יומא דשותא
טומטום אינו אוכל בתרומה כו'
והא דאמר בנגמר הדין (סנהדרין דף
היא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא מיתיבי
יום שרוח: (ב) ד"ה קתני
ובסיפא גרס קתני מיהא משוך
מד.) עכן משוך בערלתו היה ומפיק
מיהת וכו' לישנא אחרינא
ה) ג טומטום אין אוכל בתרומה נשיו ד ועבדיו
גרסי' תניא דמסייעא ליה
תיובתא דרב הונא תיובתא: טומטום
ליה מקרא אסמכתא בעלמא היא והא
❖
אוכלין משוך ונולד כשהוא מהול הרי אלו
לרב הונא טומטום:
ה
אינו אוכל בתרומה. שמא אם היה
דאמר בפרק קמא דשבועות (דף יג.)
אוכלים אנדרוגינוס ו אוכל בתרומה ז ואין
נקרע ימצא זכר והרי הוא ערל:
דמשוך ערלה בכרת היינו שלא מל
כלל: מיתיבי כו'. דמשוך אוכל
אוכל בקדשים טומטום אינו אוכל לא
נשיו ועבדיו. לקמן מפרש נשים
מוסף רש"י
בתרומה ולא בקדשים קתני מיהת משוך
לטומטום מנא ליה: אנדרוגינוס.
בתרומה אע"ג דצריך שימול מדרבנן
ח
לא נשבה להם רוח
מהול מותר לאכול בתרומה ממה
מפני שנראה כערל לא אסרוהו
צפונית. ולא היה להם
ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלין תיובתא
יום נוח לימול (יהושע
נפשך בין שהוא איש בין שהוא אשה
בתרומה ולפי הספרים דגרסי לימא
דרב הונא תיובתא אמר מר טומטום אינו
. ודקארי לה מאי
ה ב)
בין שהוא בריה בפני עצמה זרעו של
מסייע ליה צ"ל דמשמע ליה אוכל מן
קארי לה. מי שהשיב
אוכל בתרומה נשיו ועבדיו אוכלים נשיו
תשובה זו בבית המדרש מה
כהן הוא: ואין אוכל בקדשים.
התורה אבל מדרבנן אסור כדמוכח
לטומטום מנא ליה אילימא דקדיש דתניא
עלתה על רוחו (כתובות
בקדשי קדשים קמיירי כגון חטאת
[ברייתא] דקתני צריך שימול:
ע)
. טומטום שקידש
ו) ט טומטום שקידש קדושיו קדושין נתקדש
לו.)
מבחוץ.
ואשם ושירי מנחות שאין נאכלין
וא"ת אכתי היאך
קדושיו
קדושין.
קדושיו קדושין אימר דאמר לחומרא לקולא
לחומרא וצריכה גט
אלא לזכרי כהונה וזה ספק אשה
מאכיל את אשתו
שמא זכר הוא (בכורות
מי אמרינן ספק אשה הוא ואין אשה מקדשת
הוא: טומטום אינו אוכל. לקמן
דכיון דאינו בן ביאה לא הוי חופתו
. נתקדש קדושיו
מב:)
אשה אמר אביי כשביציו ניכרות מבחוץ
מפרש אמאי הדר נקט ליה: קתני
חופה כמו פחותה מבת ג' לעיל בפרק
קדושין. וזה שקדשו אסור
ז)
בקרובותיו של טומטום
מיהת משוך אוכל. אלמא לא גזור
הבא על יבמתו (דף נז:) וי"ל דכיון
רבא אמר מאי נשיו י אמו אמו פשיטא מהו
כגון באמו ובאחותו, דשמא
עליה תיובתא דרב הונא דאמר
דראוי לקרוע הוי בר חופה:
דתימא מוליד מאכיל שאין מוליד אינו
נקבה הוא (שם). כשביציו
אין
מדבריהן גזרו עליו תיובתא. לישנא
ניכרות מבחוץ. אלא
מאכיל קמ"ל ת"ש טומטום אינו אוכל לא
שהגיד טמון דהא ודאי זכר
אחרינא גרסי' (ב) [לימא] מסייע ליה
בתרומה ולא בקדשים בשלמא לאביי תנא רישא ערל ודאי וקתני
הוא (חגיגה ד.).
ל)[לרב הונא] טומטום אינו אוכל כו'
סיפא ספק ערל אלא לרבא טומטום דסיפא ל"ל מאי טומטום ערל השתא
והאי אוכלין דמשוך ונולד מהול
ספק ערל לא אכיל ודאי ערל אכיל מה טעם קאמר מה טעם
טומטום
מדאורייתא קאמר וסייעתא דרב
אינו אוכל בתרומה מפני שספק ערל הוא וערל אינו אוכל לא בתרומה
הונא וזו שמעתי והיא נראית עיקר
מדקאמרינן לקמן לימא כתנאי כו'
ולא בקדשים לימא כתנאי משוך (ונולד כשהוא מהול) וגר
שנתגייר
ח)
ט)
מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר
כשהוא מהול וקטן שעבר זמנו ושאר כל הנימולים לאיתויי מי
שיש לו
דאורייתא ומר סבר דרבנן אלמא
שתי ערלות אינן נימולין אלא ביום רבי אלעזר בר' שמעון אומר בזמנו
כ
ליכא למאן דמכשיר לגמרי: אי נימא
אין
דקדיש. שקידש אשה ושמא זכר הוא
וקדושיו קדושין דהא תניא טומטום שקידש קדושיו קדושין מספק וצריכה גט: נתקדש קדושיו קדושין. ונפקא מינה לאיתסורי האי דקדשיה
באחותו של טומטום ובאמו שמא אשה הוא: לחומרא. דבעינן גט מיניה: לקולא מי אמרי'. דניחזקיה כזכר ודאי ויאכיל בת ישראל בתרומה:
מוליד מאכיל. את אמו בתרומה דדייקינן לה ויליד ביתו (ויקרא כב) בראוי להוליד קמשמע לן: מאי טומטום. דקתני בסיפא ערל גמור: מה
טעם קאמר. סיפא לפרושי רישא אתא והכי קאמר מה טעם טומטום אין אוכל מפני שהוא ספק ערל וערל אין אוכל לא בתרומה ולא
בקדשים: נימא כתנאי. מילתא דרב הונא תנאי היא אי הוי משוך דאורייתא או דרבנן: מ)(ונולד כשהוא מהול. שצריך להטיף ממנו דם ברית):
וגר שנתגייר כשהוא
מהול. כגון ערבי
להטיף ממנו דם ברית: שתי
ערלות. ב' עורות זו על
וגבעוני שנתגיירו וצריך
גבי זו נ):
מר