הערל פרק
שמיני יבמות
עד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אונן
מותר בפרה. דלא
ונוהגין. תרומה ובכורים בשאר שני שבוע בכל שנות השמיטה אבל
גרע מטבול יום
ואע"ג
דאונן אסור
נה א מיי' פ"ד מהלכות
א) [לקמן פה: פו. כתובות
כו.], ב) [לעיל ע. וש"נ],
פרה אדומה הל' יד:
מעשר שני אין נוהג בג' ובו': ור' מאיר היא דאמר. בפרק יש
במעשר וטבול יום מותר היינו לאכילה אבל לנגיעה תרוייהו
נו ב מיי' פ"ב מהל'
ג) זבחים יז:, ד) [לעיל עא.
שרי: הכי גריס בקונט' שרפת אונן ומחוסר כפורים כשרה וגריס תרומות הלכה יד
מותרות (לקמן פה:) מעשר ראשון אסור לזרים הלכך לענין ערלות
ע"ש פסחים צו. ע"ש],
נמי תנא דיוסף הבבלי היא. ומדקדק דמדפליג אתנא דלעיל במחוסר
נמי חמור: אונן מותר בפרה. דקדשי
בדק הבית היא ולא קדשי
ה) [לעיל נד: וש"נ], ו) [עי'
ופי"א הלכה א טוש"ע י"ד
❖
תוס' ב"מ נג. ד"ה והן נכסי
סימן שלא סעיף יט:
מזבח ומצינו טבול יום מותר בה
כפורים הוא הדין בערל דכשר וקשה
ותוס' לעיל עג. ד"ה נכסי],
ונוהגין בשאר שני שבוע ואין להם פדיון מה
וכל שכן אונן: מחוסר כפרה.
לר"י דמה ענין זה אצל זה דמשום
ז) [לעיל ע: וש"נ], ח) שבת
דמכשר במחוסר כפורים (ב) לא
טומאה דבעיא קרבן כל שלא הביא
כה. בכורות לד., ט) [שבת
שאין כן במעשר ש"מ ת"ש נשתיירו בו ציצין
תוספות ישנים
כו.], י) מכות יד:,
כפרתו אסור בה דמחוסר מעשה
יכשיר בערל ועוד דלייתי מברייתא
המעכבין את המילה הרי זה אינו אוכל לא
כ) [במדבר יט], ל) [דף
תלתא ממנו כתיבי במעשר
הוא וכמי שטומאתו עליו דמי וכל
דלעיל דמכשרא בהדיא ערל או
❖
בתרומה ולא בפסח ולא בקדשים ולא
עג:],
חד לגופיה למעט מעשר
שכן טבול יום דילה דאיכא תרתי
מדרבי אליעזר בריש פירקין (דף
ראשון שמותר באנינות:
במעשר מאי לאו מעשר דגן לא מעשר
ואימא ליקח לו ארון
אבל טבול יום דטומאת מת ושרץ
ע.) דלא מרבה ערל כי טמא ולספרים
ותכריכין א"ל רב הונא בר
בהמה מעשר בהמה היינו קדשים וליטעמיך
תורה אור השלם
מותר בה דשמשא ממילא ערבא ולאו
דגרסי הכא שרפת ערל ומחוסר
יהושע ממנו מגופו ותימה
מי לא תנן פסח וקתני קדשים בשלמא פסח
1. אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן
דהאמת כך הוא דדרשינן
מחוסר מעשה הוא הלכך כי כתיב
כפורים פסולה יוסף הבבלי אומר
במשניות לא נתתי ממנו
וקדשים צריכי דאי תנא פסח משום דערלות
וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב
כ)והזה הטהור על הטמא טהור מכלל
ערל כשרה מחוסר כפורים פסולה
למת ליקח לו ארון ותכריכין
בַּקּ¢ דָשִׁים לֹא יֹאכַל עַד
בפסח כתיבא אבל קדשים אימא לא ואי תנא
שהוא טמא למישרי טבול יום אתא
וגרסינן יוסף הבבלי היא הוה ניחא
וי"ל דה"ק ואימא ליקח
אֲשֶׁר יִטְהָר וְהַנֹּגֵעַ בְּכָל
לו ארון ותכריכין דוקא.
ולא מחוסר כפורים: ואם איתא.
דמייתי מהכא ולא מההיא דלעיל
קדשים ה"א מאי קדשים פסח אלא מעשר
טְמֵא נֶפֶשׁ אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר
א"ל רב הונא ממנו כתיב
תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע:
דניחא ליה לאיתויי שם התנא דמכשר
דערל מותר במעשר ליתני וערל אסור
בהמה למה לי אלא מעשר ראשון ור'
ואפילו מגופו וכ"ש ליקח
א)
(א)
ויקרא כב ד
בהדיא אבל אמר ר"י דאי אפשר
בתרומה ומותר בפרה ובמעשר
2. אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא
לו ארון ותכריכין דאסור:
מאיר היא דאמר מעשר ראשון אסור לזרים
אחת תרומה טהורה ואחת
לגרוס כן דבפ"ב דזבחים (דף יז:)
כדאמר לעיל (דף עב:) ערל שהזה
וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי
ת"ש מדתני ר' חייא בר רב מדפתי ערל אסור
תרומה טמאה. ותימה
אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל
הזאתו כשרה ומדלא תניה שמע
מוכח דיוסף הבבלי ורבנן פליגי
דהתם בפרק כל פסולי
כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ: וְלֹא
בשתי מעשרות מאי לאו אחד מעשר דגן
מינה משום מעשר הוא דשבקה:
במחוסר כפורים וגרסינן נמי אונן
המוקדשין אמרינן אחת
תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר
ואחד מעשר בהמה הכא נמי מעשר ראשון
תרומה טהורה ואחת
תנא דבי ר' עקיבא היא. דאסר
וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר
במקום ערל ואר"י דאי הוה גרסינן
תרומה תלויה וי"ל דהא
בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ:
ור' מאיר ת"ש אונן אסור במעשר ומותר
ליה נמי בפרה כדתני לעיל (שם)
כגירסת הקונט' והוה גרסינן כאן
והא איתא התם דקאי גבי
שמות יב ט-י
ובזבחים (דף יז:) ערל בהדי אונן
טומטום שקידש קדושו פסול ואוקמינן
בתרומה ובפרה טבול יום אסור בתרומה
3. לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ
משמרת תרומותי דמיירי
הוה ניחא: מה לפסח כו'. ה"מ
בשמירת תרומה קאמר
וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא
כרבי עקיבא: ומאן תנא. דלעיל
ומותר בפרה ובמעשר מחוסר כפורים אסור
אחת תרומה טהורה ואחת
וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת
למימר שכן (ג) פנקעכ"ס: תרומה תלויה דליכא למימר
דאכשר ערל בפרה ופליג עליה דרבי
בפרה ומותר בתרומה ובמעשר ואם איתא
שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהָי
חד לגופיה. אל תאכלו ממנו נא
עקיבא כדקתני לעיל (שם) ערל שהזה
דקאי אטמאה דהא לא שייך
א]
עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר
ניתני ערל אסור בתרומה ומותר בפרה
בטמאה שמור דלשרפה
צִוִּיתָנִי: דברים כו יד
הזאתו כשרה: הכי גרסינן תנא דיוסף
דאי לא כתב ממנו ה"א דאמצות
4. וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל אַהֲרֹן
אזלא. אבל הכא דר"ל
ובמעשר האי תנא דבי רבי עקיבא היא
הבבלי היא. ת"ק דיוסף הבבלי היא
ומרורים דכתב לעיל קאי:
(ד)
דאמר רחמנא להסקה תחת
וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת
מנין למעשר שני שנטמא שמותר
דמרבי ליה לערל כטמא דתניא רבי עקיבא
ב)
תבשילך קא דריש אחת
דאמר מחוסר כפורים כשר בפרה והא
מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל
תרומה טהורה וטמאה יחד
אומר 1 איש איש לרבות את הערל ומאן
קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ
לסוכו. דס"ד דאסור משום
מתניתא דאוקימנא כרבי עקיבא קתני
דאילו תלויה לאו מצותה
נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ
ליקח
תנא דפליג עליה דרבי עקיבא תנא דרבי
לו ארון
מחוסר כפורים פסול בפרה וכי היכי
שמבער בטומאה:
בשרפה אלא תולין לא
[א]
לְחָק עוֹלָם:
❖
❖
אוכלין ולא שורפין:
ותכריכים. אע"ג דבהדיא דרשי' ליה
במדבר יח ח
דפליג אמחוסר כפורים איכא למימר
יוסף הבבלי היא דתניא ג) א שרפת אונן
דאיהו פליג נמי עליה בערל לעיל:
להכי במס' מעשר שני (פ"ה מי"ב)
ומחוסר כפורים כשרה רבי יוסף הבבלי
הכי גרסינן בתוספתא (דפרה פ"ד ה"ב)
הכא (ה) פריך דלמא דוקא להכי
אומר אונן כשרה מחוסר כפורים פסולה ואף
הגהות הב"ח
מוסף רש"י
שרפת אונן ומחוסר כפורים כשרה
הוא דאתא אבל סיכה אסורה לפי
ר' יצחק סבר ערל אסור במעשר דא"ר יצחק
(א) גמ' בהמה למה לי
איש איש. מזרע אהרן
יוסף הבבלי אומר אונן כשרה מחוסר
שמבערו בטומאה ומשני דממנו מגופו
והוא צרוע או זב, לרבות
(אלא) מעשר תז"מ. ונ"ב
מנין לערל שאסור במעשר נאמר ממנו
תהא
להסקה
כפורים פסולה. דכיון דמחוסר מעשה
דמשמע נמי סיכה:
ס"א ודלמא מעשר כו':
את הערל. שהוא כטמא
במעשר ונאמר ממנו בפסח מה ממנו
(ב) תוס' ד"ה הכי גריס
שלא יאכל תרומה אם כהן
תחת תבשילך. אע"ג דבפרק כל פסולי
הוא עדיין טומאה עליו ולא קרינא
וכו' במחוסר כפורים יכשיר
הוא (חגיגה ד:) דבהאי
האמור בפסח ערל אסור בו אף ממנו האמור
ביה טהור: תלתא ממנו כתיבי בפסח.
המוקדשים (בכורות דף לד. ושם) מוקי
כצ"ל ותיבת לא נמחק:
קרא תרומה כתיב, דכתיב
(ג) ד"ה מה וכו' שכן
אל תאכלו ממנו נא (שמות יב) לא
לה בתרומה תלויה דבעיא שימור
במעשר ערל אסור בו מופני דאי לא מופני
ובא השמש וטהר ואחר
פנקע"כ כצ"ל ואות סמ"ך
יאכל מן הקדשים והיינו
תותירו ממנו והנותר ממנו [שם]: ותלתא
במסקנא לא קאי התם הכי א"נ התם
איכא למיפרך מה לפסח שכן חייבין עליו
נמחק: (ד) ד"ה חד וכו'
תרומה דסגי ליה בהערב
ממנו במעשר. לא אכלתי ולא בערתי
דריש ממשמרת
דלא קאי אטמאה
ומרורים דלעיל קאי כצ"ל
שמש (לעיל ע.). שרפת
משום פיגול ונותר וטמא לאיי אפנויי מופני
אונן ומחוסר כפורים.
ותיבת דכתב נמחק:
ולא נתתי (דברים כו): בא הכתוב.
אבל לך קאי
אכולהו תרומות:
מאי מופני אמר רבא א"ר יצחק תלתא
ד)
(ה) ד"ה ליקח וכו' הכא
בפרה אדומה קאי,
אינה
באש תשרופו (שמות יב) ליתן עשה
❖
הכי פריך:
כשרה. דקדשי בדק הבית
2 ממנו כתיבי בפסח חד לגופיה וחד לגזירה
אחר ל"ת לומר שאין לוקין עליו:
היא ואין אונן אסור בה,
שוה וחד למאן דאמר בא הכתוב ליתן לך עשה אחר לא תעשה איידי
ה)
דלא כתיבי הנך קראי אלא
בקר שני. דמצי למכתב והנותר
בקדשי מזבח (זבחים יז:).
דכתיב נותר כתיב נמי ממנו ולמאן דאמר ליתן לו בקר שני לשריפתו איידי
הגהות הגר"א
ממנו באש תשרופו מאי עד בקר
למדין ומשיבין. גזרה
דכתיב עד בקר כתיב נמי ממנו תלתא ממנו כתיבי במעשר חד לגופיה וחד
הא כתיב ברישא דקרא לא תותירו
[א] גמ' (דפליג עליה דר'
שוה שאינה מופנה משני
3
עקיבא) תא"מ (וכמה דחקו
צדדיה אלא מצד אחד למדין
ממנו עד בקר אלא הכי קאמר
לדרבי אבהו א"ר יוחנן וחד לדריש לקיש דאמר ריש לקיש א"ר סמיא מנין
❖
בזה המפרשים):
ממנה אם אין להשיב, אבל
והנותר לבקר הראשון שהוא יו"ט
למעשר שני שנטמא שמותר לסוכו שנאמר ולא נתתי ממנו למת למת הוא
אם יש להשיב משיבין (שבת
3
המתן עד בקר שני שהוא חול ושורפו
קלא. ולעיל ע:).
דלא נתתי הא לחי דומיא דמת נתתי איזה דבר ששוה בחיים ובמתים הוי
ללמדך שאין שורפין קדשים ביו"ט.
הגהות מהר"ב
אומר זו סיכה מתקיף לה מר זוטרא ו) ואימא ליקח לו ארון ותכריכים
רנשבורג
ותרוייהו בכיצד צולין (פסחים דף פג:)
:
אמר רב הונא בריה דרב יהושע ממנו מגופו רב אשי אמר לא נתתי
לכדרבי אבהו. דאמר לעיל ל) למישרי
א] תוס' ד"ה חד לגופיה
דומיא דלא אכלתי מה להלן מגופו אף כאן מגופו ואכתי מופנה מצד
וכו'. נ"ב עי' מנחות נח
הדלקה בשמן של תרומה שנטמאה:
ע"ב תוס' ד"ה אין לוקין
אחד הוא הניחא למאן דאמר למדין ואין משיבין אלא למ"ד למדין
וכו' ודו"ק: שמותר לסוכו. ואע"ג דקיימא לן
ז)
(שבת דף פו.) דסיכה כשתיה והוה
ומשיבין מאי איכא למימר הך דרבי אבהו מדרב נחמן אמר רבה בר
ליה כמאן דשתי ליה בטומאה: לא
אבוה נפקא ח) דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מאי דכתיב 4 ואני
נתתי ממנו למת. לעיל מיניה כתיב
הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת
ט) ב
לא בערתי ממנו בטמא וכתיב בתריה
תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא לך שלך תהא להסקה
ולא נתתי ממנו למת כלומר מן
תחת תבשילך: וכל הטמאים כו': מנא הני מילי א"ר יוחנן משום ר' ישמעאל
המעשר טמא לא נתתי ממנו למת הא
אמר קרא 1 איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב וגו' י) אי זהו דבר ששוה
לחי דומיא דמת נתתי ואי זו נתינה
בזרעו
משכחת במת הוי אומר זו סיכה
וקדייקינן דכוותיה בחי שרי: ואימא.
לא נתתי ממנו למת לא בסיכה קאמר אלא כך הוא מתודה לא קניתי ממנו ארון ותכריכים
למת אפילו כשנטמא דלא יכולתי לאוכלו ולא שניתיו לדבר שאינו לאכילה והוא צרכי המת הא לחי דומיא דמת נתתי
ואשמועינן דאף על גב דמעשר טהור לא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה אם נטמא מותר לחללו לקנות ממנו חלוק: מופנה
מצד אחד. דההוא דפסח
תלתא אצרכת להו: הניחא
למאן דאמר. פלוגתא דרבי ישמעאל
מופנה לגזירה שוה אבל דמעשר כולהו
נדה (דף כב:): הך דרבי אבהו. דמפיק
ורבנן היא בהמפלת
במס'
חד
ממנו למישרי הדלקה בשמן
תרומה שנטמאת
מדרב
נחמן נפקא:
בזרעו