עד:
הערל
פרק
שמיני יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אינה
בחוזרת.
בזרעו של אהרן. בזכרים ונקבות דאילו קדשי
וא"ת תרומה נמי
כשיש לה בן
אינה בחוזרת
קדשים הניתנים
נז א מיי' פ"ו מהלכות
א) פסחים לה. נדה
וי"ל דאם מת חוזרת: הא רחץ טהור. ואע"ג דבההוא
תרומות הלכה ט:
עא: [נגעים פי"ד מ"ג
לכהנים אין נאכלים אלא לזכרי כהונה: ואימא חזה ושוק. דשלמים
(א)
נח ב מיי' שם הלכה ז:
וע"ש בס"פ בהג"ה],
קרא כתיב וטמאה עד הערב איכא למימר דקאי אתרומה וקדשים
הניתן לכהנים ונאכל לנשיהן כדכתיב (ויקרא י) אתה ובניך ובנותיך
נט ג מיי' פ"ג מהלכות
ב) [סנהדרין פג: זבחים
הוי
ומ"מ משמע הא רחץ טהור: אומר זה מעשר. אע"ג דקדשים
והני הוא דאסר רחמנא לטמאים משום דקדשים נינהו אבל תרומה
יט:], ג) [כריתות ז: ע"ש],
מעשר שני הלכה ד
ד) במ"ס אין זה, ה) [ועי'
סמג לאוין רסד:
לא: ומשני ליתא בחוזרת. בת כהן
קלים שוים בכל נפש מסתברא קדשים
ס ד מיי' פ"ז מהלכ'
תוס' פסחים ט. ד"ה
בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה ואימא
דחמירי לא מישתרי בהו עד דמייתי
אלמנה מישראל וזרע אין לה דאמר
תרומות הלכה ב סמג
בשפחתו ותוס' ע"ז מב.
אימא
ה"מ דלאו בר
כפרה:
בפרק אלמנה (לעיל סח:) כשהיא חוזרת
בחזה ושוק אינה בחוזרת תרומה נמי אינה
לאוין רט:
ד"ה לידע ותוס' נדה טו:
א
ב
סא ה מיי' פ"א מהל'
ד"ה בשפחתו וע"ע תוס'
כפרה. אתרומה פריך אבל מעשר
חוזרת לתרומה ואין חוזרת לחזה
בחללה $ חללה לאו זרעו דאהרן היא וממאי
מחוסרי כפרה הלכ'
מנחות סא: ד"ה אין לי וכו'
ושוק: וממאי דהאי עד אשר יטהר
כיון דסגי בטבילה בלא הערב שמש
דהאי עד אשר יטהר עד דאיכא הערב שמש
א ופי"ח מהלכות פסולי
ותוס' סנהדרין פו. ד"ה בני
עד דעביד הערב שמש. ותו לא
ולא בעי שיטהר לגמרי ה"ה במידי
מוקדשין הלכה יד:
ישראל ותוס' סוכה כח:
אימא עד דמייתי כפרה לא ס"ד דתנא דבי
❖
דבר כפרה הוא: ימי טהרה.
סב ו מיי' פ"ד מהל'
ד"ה לרבות הגרים],
דאמר לעיל [ע"א] מחוסר כפורים מותר
❖
איסורי ביאה הל' ב:
ר' ישמעאל בזב בעל שתי ראיות ובמצורע
בתרומה: זב בעל שתי ראיות.
דהוה מצי למכתב ובמלאת לבן או לבת:
הנך נפישן. ה"מ למימר כרת
מוסגר הכתוב מדבר דומיא דטמא נפש מה
לאו בר קרבן הוא כדתניא במסכת
תורה אור השלם
עדיפא: מכלל שהיא
טמא נפש דלאו בר כפרה הוא הני נמי דלאו
תוספות ישנים
מגילה (דף ח.) מנה הכתוב שתים
1. נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ
בני כפרה נינהו ואימא הני מילי דלאו בר
טמאה. תימה דבפ"ב דזבחים (דף
וקראו טמא שלש וקראו טמא הא
גיורת ושפחה משוחררת
וְטָמְאָה עַד הָעָרֶב וְלֹא
מנין גרסינן אבל לא גרסינן
כיצד שתים לטומאה ושלש לקרבן.
יט:) דרשי דמחוסר כפרה מחלל
כפרה אבל דבר כפרה עד דמייתי כפרה ותו
יֹאכַל מִן הַ¢קּדָשִׁים כִּי אִם
שפחה ומשוחררת דא"כ
רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם:
ומצורע מוסגר נמי לאו בר קרבן
עבודה מוטהרה מכלל שהיא טמאה
הא דתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב
מאי קא מתמה לקמן גיורת
א)ג
ד
ויקרא כב ו
הוא כדתנן התם אין בין מצורע
וטבול יום דריש התם (דף יז.) חלול
2. וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר
ושפחה בני מיכל תרומה
שמשו אוכל בתרומה ה הביא כפרה אוכל
נינהו לישני אה"נ דשפחה
טהור מתוך הסגר לטהור מתוך
חלול מתרומה דפסול בתרומה מיחל
וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקּ¢ דָשִׁים
בקדשים מנא לן אמר רבא אמר רב חסדא
אוכלת בתרומה כדכתיב
כִּי לַחְמוֹ הוּא:
החלט אלא תגלחת וצפרים וכיון
עבודה כו' ואמאי לא יליף בטבול יום
קנין כספו (ויקרא כב)
ויקרא כב ז
תלתא קראי כתיבי כתיב 1 ולא יאכל מן
דתגלחת ליכא קרבן נמי ליכא דבהדי
נמי מובא השמש וטהר מכלל שהוא
3. וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ
ועוד שהרי הוקשה לאשה
הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ
מדגמרינן לה לה מאשה
תגלחת כתיב קרבן: אבל דבר כפרה.
דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי
טמא כדאמר גבי מחוסר כפורים
(חגיגה ד.) אלא ודאי
תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה
טהור וכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל
ותירץ הרב רבינו חיים דובא השמש
כגון זב בעל שלש ראיות ומצורע
2
גרסינן שפחה משוחררת
אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד
מוחלט: הד"ס ט"ב. הבאת מקום
וטהר היינו טהר יומא ולא טהר
מן הקדשים וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה
וניחא שפיר שאינה אוכלת
לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ
3
בתרומה כיון דשחררה
הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה:
גברא כדאמר בריש ברכות (דף ב.)
וידוי אסור לאונן ולבער ממנו בטומאה
הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה כאן
ולכהן לא חזיא א"נ אגב
ויקרא יב ח
ואע"ג דגבי יולדת כתיב ובמלאת ימי
ואוכלו בטומאת עצמו לוקה וחייב
4. וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת
גיורת נקט שפחה. וגם צ"ל
לקדשים ואיפוך אנא מסתברא תרומה
טהרה דמשמע מכלל שהיא טמאה
בביעור. ה' הבאה ד' וידוי ס' אסור
דמיירי בנתגיירה גדולה
יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָה¢ רָה
עדיפא שכן מחפ"ז אדרבה מעשר עדיפא
דאי בפחותה מג' שנים ויום
בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל
יולדת מחוסרת כפרה היא ולא גמרי
לאונן ט' טומאה ב' ביעור וכולהו
א' שפיר אכלה בתרומה
שכן הד"ס ט"ב אפי' הכי מיתה עדיפא רבא
הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד
ליתנהו בתרומה: אמר קרא נפש.
מינה לטבול יום בעלמא וקרא
(ב)
לרשב"י (לעיל ס:)
מְלֹאת יְמֵי טָה¢ רָהּ:
❖
אמר בלא מיתה עדיפא נמי לא מצית אמרת
שמכשירה לכהונה:
דלא יאכל מן הקדשים עד אשר יטהר
בקרא דכי אם רחץ בשרו כתיב
ויקרא יב ד
5. וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל
אמר קרא נפש איזהו דבר ששוה בכל נפש
איכא למימר נמי דתנא דזבחים מוקי
נפש כי תגע בו אלמא קרא קמא
טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ
הוי אומר זה מעשר ואכתי הני מילי היכא
במעשר משתעי: ואכתי. אימא הני
לה בזב בעל ג' ראיות דהוי מחוסר
יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר
מוסף רש"י
ויקרא ז יט
כפרה כדתנא לקמן (דף עה.) ומיהו
מילי דסגי בהערב שמש לתרומה
יֹאכַל בָּשָׂר:
דלאו בר כפרה אבל היכא דבר כפרה עד
ששוה בזרעו של
6. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
תימה דגבי נגיעה כתיב וטמא עד
היכא דלאו בר כפרה הוא דהא אמרת
דמייתי כפרה אמר אביי תרי קראי כתיבי
אהרן. באנשין ובנשים,
לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ
הערב וטהר מכלל שהוא טמא ונראה
בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר
אבל קדשים אינן נאכלין
וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה
ביולדת כתיב 4 עד מלאת ימי טהרה כיון
אלא לזכרים, וכי תימא
משתעי קרא: אבל היכא דבר כפרה.
לר"י דאי לאו דגלי לן בטבול יום מולא
שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת
שמלאו ימיה טהרה וכתיב וכפר עליה הכהן
איכא חזה ושוק, ליתא
דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:
יחללו דחשיב כטמא אע"ג דקלישא
לא סגי ליה בהערב שמש ולא אכיל
❖
בחוזרת, כגון אלמנה
ויקרא יב ב
וטהרה הא כיצד כאן לתרומה כאן לקדשים
בתרומה עד דמייתי כפרה: תרי
טומאתיה לא הוה דרשינן לא בטבול
וגרושה וזרע אין לה,
ואיפוך אנא מסתברא קדש חמור שכן
דאמר מר חוזרת לתרומה
קראי כתיבי ביולדת. דבת כפרה
יום ולא במחוסר כפורים מכלל שהיא
ואינה חוזרת לחזה ושוק
גליון הש"ס
פנקעכ"ס אדרבה תרומה חמורה שכן
היא: כיון שמלאו ימיה. ארבעים
טמאה כיון דקלישא טומאתייהו והא
. מכלל שהיא
(מכות יד:)
גמ' חללה לאו זרעו
דקאמר התם לא לכתוב רחמנא בטבול
לזכר ושמונים לנקבה טהרה והוא
טמאה. קודם כפרה
מחפ"ז הנך נפישן רבא אמר בלא הנך
(סנהדרין פג:) עד עכשיו
דאהרן. עי' קדושין דף סו
. יום ותיתי מהנך אע"ג דאיצטריך
הערב שמש שלה דמשעת טבילה
נפישן לא מצית אמרת אמר קרא וכפר עליה
❖
ע"ב תוס' ד"ה ולזרעו:
(זבחים יט:)
למכתב טבול יום לגלויי אמחוסר
לסוף שבעה לזכר ושבועים לנקבה
הכהן וטהרה מכלל שהיא טמאה ואי ס"ד
ב)
כפורים ה"ק לא לכתוב בטבול יום
עד אור הבאת קרבנותיה ליום מחר
בקדשים איקרי כאן 5 והבשר אשר יגע בכל
ובמחוסר כפורים יכתוב בפירוש וא"ת
היא נקראת טבולת יום ארוך במסכת
הגהות הב"ח
טמא לא יאכל אלא שמע מינה בתרומה
בפרק ג' מינין (נזיר דף מה.) דדרשי'
נדה (דף עא.) דומיא דכל מחוסרי
(א) רש"י ד"ה
מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי ומי
ואימא בחזה ובשוק
טמא יהיה לרבות טבול יום עוד
כפרה הנקראים טבולי יום ארוך
דשלמים הניתנים לכהנים
מצית אמרת תרומה כתיבא הכא והתניא ג)
טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים
משעת טבילתם עד הערב שמש דליל
ונאכלים: (ב) תוס'
דבר אל בני ישראל אין לי אלא בני ישראל
לענין ביאת מקדש למה לי קרא כיון
הבאת קרבנותיהם למחרת ד)(הכא נמי
ד"ה מכלל וכו' וקרא
ו
6
דבקדשים לא יאכל עד
דאיקרי טמא ויש לומר משום דבטמא
הוי טבולת יום ארוך משעת טבילה
גיורת ושפחה משוחררת מנין תלמוד לומר
אשר יטהר: (ג) ד"ה קרי
עד סוף יומי הבאת קרבנותיה): כאן
הנכנס למקדש כתיב בטומאת מת
אשה ואי סלקא דעתך בתרומה גיורת ושפחה
וכו' קיימינן וי"ל:
לתרומה. בהערב שמש וליכא למימר
ולא יתחטא וה"א דבחיטוי תליא
בנות מיכל תרומה
נינהו אמר רבא ולא
מילתא ומכי הזה שלישי ושביעי תו לא
כאן למעשר בהערב שמש דהא אמרן
והכתיב
מחייב אביאת מקדש ואע"ג דאיתקוש
לעיל הא רחץ טהור דלא בעי הערב
קודש ומקדש אהדדי לא הוה גמרינן להכי וא"ת ולישתוק מוטהרה
שמש ולענין טבול יום מה לי בר כפרה מה לי לאו בר כפרה:
מכלל שהיא טמאה. עד השתא ואי סלקא דעתך קרא קמא
דהכא ומלא יחללו דזבחים ונילף קדש ועבודה מדאיקרו טמאים
דשרי למיכל מאורתא בקדשים: קרי כאן והבשר אשר
לענין ביאת מקדש ואר"י דאי לאו קראי דהכא לא הוה דרשינן
יגע בכל טמא לא יאכל. והאי מחוסר כפורים טמא מקרי
התם טמא יהיה לרבות טבול יום כו' אלא הוה מוקמינן ליה
לדרשא אחריתי: קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא כו'.
כדכתיב וטהרה מכלל שהיא טמאה: אל בני ישראל אשה
כי תזריע. אין לי אלא בנות ישראל מטמאות בלידה:
תימה לר"י דה"ל למימר איקרי כאן וטומאתו עליו ונכרתה
והכתיב
דבטומאת הגוף (ג) קיימין וי"ל דלרבותא נקטיה דאפילו טומאת
בשר איכא: ושפחה מנין. אית ספרים דגרסי משוחררת וכן
נראה מדפריך גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו ואי כשאין
משוחררת בת מיכל תרומה היא אם היא של כהן ומיהו שאינה משוחררת נמי טמאה לידה דאמר בפרק ר' אליעזר דמילה (שבת
קלה:) לקח שפחה מעוברת וילדה אצלו זהו יליד בית שנימול לח' והתם משמע שאין נימול לח' אלא אותו שאמו טמאה לידה ובפרק
קמא דכריתות (דף ז:) נמי תנן וכן שפחה דמביאה קרבן ונאכל ובתורת כהנים בהדיא גרסינן גיורת ושפחה בין משוחררת
בין אינה משוחררת מנין ת"ל אשה ומיהו תימה היכי מתרביא שפחה מקרא דאשה כיון דאיצטריך לגיורת ומשוחררת
ושפחה
בנות מיכל תרומה נינהו. הך
ונראה דשאינה משוחררת אתיא לה לה מאשה כדמשמע בכריתות (ג"ז שם) ה):
סוגיא דלא כרבי שמעון דשרי לעיל
בפרק הבא
על יבמתו (דף ס:) גיורת פחותה מבת ג' לכהן:
והכתיב