עה:
הערל פרק
שמיני יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וחרזיה סילוא בביצים. נקבו
ואמר רבינו תם דיש לחלק בין ניטלה הביצה לפציעה דכשניטלה לגמרי
קוץ בביציו. לשון מחרוזות של דגים
סו א מיי' פט"ז מהל'
א) [צ"ל פציע פי' פציע בידי
איסורי ביאה הלכה ט
שמים אבל פצוע כמו פרוע
(ב"מ דף כא.): ונפק מיניה. שכבת זרע: כחוט דמוגלא. כמין
מוליד מידי דהוה אניטול הטחול (חולין דף נה.) דכשרה וניקב בסומכיה
סמג לאוין קי טוש"ע
כדכתיב כי פרעה אהרן
ליחה ואפי' הכי אוליד בתר הכי: מאין הם. זנתה אשתו: בידי
טריפה והא דאמר לקמן בין שנכרתו ביצים בין חוטי ביצים היינו
אה"ע סימן ה סעיף י:
והוא דבר שנעשה בידי אדם
שמים. ע"י רעמים וברד או
סז ב מיי' שם הלכה ג
דוקא שניהן אבל נכרת אחת מן הביצים כשר ואף אם תמצי לומר
ממעי אמו: אי הוה כתיב הפצוע הוי
ערוך ערך פצע בשם רבינו
חננאל], ב) גי' יעב"ץ רבה,
טוש"ע שם סעיף ב:
דר' ישמעאל לפלוגי אתנא קמא אתי
משמע הפצוע מעיקרו כגון ממעי
סח ג מיי' שם הלכה ה
ג) [דברים כג], ד) [לעיל
וחרזיה סילוא בביצים ונפק מיניה כחוט
אמו: בכולן. ביצים וגיד וחוטי
הלכתא
כוותיה כיון ששמע מפי
❖
ע.], ה) במ"ס אין זה,
טוש"ע שם סעיף ה:
סט ד מיי' שם הלכה ד
חכמים
בכרם ביבנה דהוה סמכא
ביצים שהביצים תלוין בהן בתוך
דמוגלא ואוליד הא שלח שמואל לקמיה
טוש"ע שם סעיף ב:
הכיס: מדלא מנה ביה דורות שמע
כדאמר בהחולץ (לעיל מב:) ממתני'
דרב ואמר ליה צא וחזר על בניו מאין הם
ע ה מיי' שם טוש"ע שם
תורה אור השלם
מינה. מדלא כתיבא ביה עד דור
דכרמא
הדר ביה ובירושלמי נמי
❖
סעיף ג:
אמר רב יהודה אמר שמואל א פצוע דכא
משמע דהלכה דכשר אבל משמע
שלישי או עשירי כמו שנאמר בממזר
1. לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא
בידי שמים כשר אמר רבא היינו דקרינן פצוע
וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל יְיָ:
דאין מוליד דא"ר זירא שמעתי שהלכה
ועמוני ומואבי ומצרי ג) ש"מ משום
דברים כג ב
ולא קרינן א) הפצוע במתניתא תנא נאמר
תוס' חד מקמאי
דלאו בר אולודי הוא: אימא משפתיה.
כרבי ישמעאל ואמר נמי שמואל התם
2. לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל
לא יבא פצוע ונאמר לא יבא ממזר מה
ששופכים רוק: כרות שפכה .
אם יבא לפני בעל ביצה אחת אני
1
2
נקב (למעלה) [למטה]
(ב)
יְיָ גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא
❖
מעטרה שכנגדו למעלה
לוֹ בִּקְהַל יְיָ: דברים כג ג
להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם אמר רבא
מכשירו א"ר יודן בר חנינא ובלבד
ופיו אינו שופך אלא זורק למרחוק:
מעטרה סבר ר' חייא
מי כתיב כרות בשפוך. ממקום
שלימין אר"י שיש לפרש בתרי גווני
פצוע בכולן דך בכולן כרות בכולן פצוע
לאכשורי. א"ל ר' אבא
הרגיל לשפוך קודם לכן: שופך.
הכי אמר ריב"ל עטרה
כלומר דוקא שנטלה האחת והאחת
בכולן בין שנפצע הגיד בין שנפצעו ביצים
הגהות הב"ח
ב
כל שהוא מעכבת: הא
שותת: אידי ואידי. קודם כריתה
שלימה כשר אבל נפצעה אפילו אחת
(א) גמ' משום דאתיתו
בין שנפצעו חוטי ביצים דך בכולן בין שנידך
דתנן אם נשתייר מעטרה
ולאחר כריתה: ניקב למטה מעטרה.
גרע טפי כדפי' אבל יותר נראה
ממולאי: (ב) רש"י ד"ה
כחוט (בשר) [השערה
הגיד בין שנידכו ביצים בין שנידכו חוטי
כרות שפכה כתיב ופיו:
כשר] אמר עלה בגמ' יתיב
לר"י לפרש שהם שתי תיבות ובלבד
בסוף הגיד כלפי קרקע והולך הנקב
(ג) ד"ה ואם נשתייר וכו'
ביצים כרות [בכולן] בין שנכרת הגיד בין
רבינא וקא מבעיא ליה
בשל ימין וחומרא גדולה וטוב להזהיר
באלכסון ויוצא כנגדו למעלה מן
קאי (פי' אכרות וכו' דכא)
מלא החוט שאמרו ע"פ
שנכרתו ביצים בין שנכרתו חוטי ביצים אמר
העטרה כלפי הגוף: לאכשורי. הואיל
לרופאים לחתוך של שמאל אם אפשר
תא"מ. ונ"ב בס"א אינו
כולה או ע"פ רובה. א"ל
ושום תלמיד הגיהו לפרש
רבה תוספאה מלא החוט
ליה ההוא מרבנן לרבא ממאי דהאי פצוע
ומסיים דעובדא הוה קמיה דרבי אמי
ואין שני ראשי הנקב למעלה מעטרה
ד) ❖
דברי רש"י:
ע"פ רובה וכלפי ראשה
א"ל אין כרתי את שריי ליה אלא
דכל למטה מעטרה בשר בעלמא
דכא באותו מקום אימא מראשו אמר ליה
אמר מר זוטרא משמיה
הוי ידעה דלא מוליד משמע דלכולהו
הוא כדקתני מתניתין אם נשתייר מן
דרבינא הלכתא בין
מדלא מנה ביה דורות ש"מ באותו מקום
כקולמוס בין כמרזב כשר
הלכה כרבי ישמעאל דמכשר ומשמע
העטרה מלא החוט כשר. עטרה
הגהות הגר"א
ודלמא האי דלא מנה בו דורות דאיהו הוא
מיהא קא מיבעיא ליה
התם מתוך המסקנא דאיירי בידי
שורה גבוה המקפת סביבות הגיד:
[א] גמ' רובה. נ"ב גי'
למטה מעטרה או למעלה
דאסור בריה ובר בריה כשר דומיא דכרות
אדם: ניקב למטה מן העטרה
כל שהוא. כיון שהנקב עובר דרך
הרא"ש כולה. (ועמ"ש
מעטרה פשיטא דלמעלה
שפכה מה כרות שפכה באותו מקום אף האי
רבינו באה"ע סי' ה'
מעטרה דאי למטה
שכנגדו למעלה מן העטרה. ואר"י
על פני כל העטרה אפי' נקב כל
סק"ו):
מעטרה אפילו נכרת. ההוא
נמי באותו מקום וכרות שפכה גופיה ממאי
שהוא מעכבת תולדתו ופסול: ואם
דעל גב גיד העטרה מארכת
עובדא דהוה בפומבדיתא
דבאותו מקום הוא אימא משפתיה שפכה
נשתייר מעטרה כו'. מתני' היא
ובתחתונו של גיד הולכת ומתקצרת
דאסתתם גובתא דשכבת
זרע ואפיק במקום קטנים
לראש הגויה וקאמר ניקב למטה
(לעיל דף ע.) ואכריתה קאי (ג) ה)(פירש
כתיב במקום ששופך ואימא מחוטמו מי
סבר רב ביבי בר אביי
מן העטרה בעליונו של גיד והנקב
אכרות שפכה ולא אפצוע דכא):
לאכשורי אמר רב פפי
כתיב בשפוך כרות שפכה כתיב מי שעל
וכלפי ראשה. לצד גופו נשתייר מלא
מפולש והוי בתחתונו של גיד למעלה
ידי כריתה שופך שלא על ידי כריתה אינו
מן העטרה לפי שמתקצרת שם
השער על פני רוב הקיפה אבל אם
שופך אלא מקלח לאפוקי האי דאידי ואידי
וקאמר סבר רבי חייא לאכשורי כיון
נחתכה כלפי הגוף ונשתייר מלא
שופך הוא במתניתא תנא נאמר לא יבא
דמצד אחד דהיינו בעליונו הוי למטה
החוט מן העטרה על פני היקף כל
פצוע דכא ונאמר לא יבא ממזר מה להלן
מעטרה ומסיק דעטרה כל שהוא
הגיד בצדה כלפי קרקע פסול:
באותו מקום אף כאן באותו מקום ניקב
כקולמוס. כחיתוך קולמוס שמחתכין
מעכבת ופסול כיון שמצד אחד הוא
למעלה מן העטרה ונראה דנקב
את חודו באלכסון לכתוב בה:
למטה מעטרה שכנגדו למעלה מעטרה
כמרזב. שנחקק כסילון ויש לו דפנות
מפולש בעינן דאין לומר אפילו לא
סבר רבי חייא בר אבא לאכשורי א"ל רבי
ניקב אלא עד חלל הגיד ואפילו
מב' צדדים והחקק באמצע כמין צנור:
אסי הכי אמר ריב"ל ג עטרה כל שהיא
כמרזב שליט בה אוירא. הרוח
למטה מעטרה פסול כיון שאם היה
מעכבת: ואם נשתייר מעטרה כו': יתיב
נקב מעבר אל עבר היה בצד אחד
נכנס לתוך הדפנות ומתקרר הגיד
רבינא וקמיבעיא ליה מלא החוט שאמרו דעל
לתוכו ואין הזרע מתבשל: כקולמוס
למעלה מעטרה דהא מכשרינן
פני כולה או על פני רובה אמר ליה רבא
לא שליט אוירא. בתוך הגיד ומתבשל
בסמוך כקולמוס וכמרזב וכיון דאפי'
ב)
תוספאה לרבינא מלא החוט על פני [א] רובה
הזרע בחימום כהלכתו: האי גריד.
נחתך לגמרי כשר כל שכן ניקב:
ממולאי
כמרזב גריד שכבת זרע מן הגוף
וכלפי רישא א"ר הונא כקולמוס כשרה
ה
בשעת תשמיש ומזריע שהרי לא נחסר
כמרזב פסולה האי שליט בה אוירא והאי לא שליט בה אוירא ורב
הגיד מעוביו ונוגע בצידי הרחם
חסדא אמר כמרזב כשרה כקולמוס פסולה האי גריד והאי לא גריד אמר
ומתחמם ומוציא ויורה כחץ: והאי לא
רבא כוותיה דרב הונא מסתברא האי לא שליט בה אוירא והאי שליט בה
גריד. כקולמוס ע"י שנחסר עוביו
אוירא אי משום גרידותא מידי דהוה אברזא דחביתא אמר ליה רבינא למרימר
ואינו נוגע בכותלי הרחם אין מתחמם
הכי אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא הלכתא בין כקולמוס בין כמרזב כשרה
כל כך ואין נמשך מתוך הגוף בקילוח
אלא שותת: מידי דהוה אברזא
מיהו מיבעיא ליה למטה מעטרה או למעלה פשיטא דלמעלה מעטרה דאי
דחביתא. שקצר ודק מלפניו ואינו
ס"ד למטה מעטרה אפילו נכרת הגיד נמי ורבינא לשבושי למרימר הוא דבעי
נוגע בכותלי נקב החבית בפניו
ההוא עובדא דהוה במתא מחסיא שפייה מר בר רב אשי כקולמוס ואכשריה
וכשהוא תוחבו ובא עד עביו נוגע
ההוא עובדא דהוה בפומבדיתא איסתתים גובתא דשכבת זרע ואפיק במקום
כך אע"ג שאין ראש הגיד נוגע מפניו
קטנים סבר רב ביבי בר אביי לאכשורי אמר רב פפי משום (א) דאתו
מתחמם הוא מחמת נגיעת אחוריו.
ממולאי
אית דאמרי כקולמוס גריד שכבת
זרע ממעי אשה ומוציאו ואין נקלט. ברזא דחביתא שאין שיפוע ראשו נוגע בדופני החבית שבפנים: ואפילו נכרת נמי. כל הגיד
דהא תנן אם נשתייר מעטרה מלא החוט כשר אע"פ שנחתך כל שמעטרה ולמטה: לשבושי למרימר. לידע אם מחודד הוא
להשיב על שאלתו: ההוא עובדא. דהוה כמרזב: שפייה. חתך הבשר מכל צד ונטל דופני מרזב ועשאו כקולמוס ואכשריה כרב
הונא: גובתא. קנה. נקב שראוי להוציא בו זרע נסתם והיה מוציא קרי דרך מי רגלים דתניא בבכורות (דף מד:) שני נקבים יש באדם
וביניהן כקליפת השום: קטנים. מי רגלים: לאכשורי. שהרי אין כאן לא פצוע ולא דך ולא כרות:
אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע
ממולאי