הערל פרק שמיני יבמות
עו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ממולאי.
ממולאי. ממשפחה אומללה מבית עלי דאמרינן בפ"ק דר"ה (דף יח.)
פי' בקונטרס מקוטעים משפחה אומללה וקשה דהוה
עא א מיי' פט"ז מהל'
א) עירובין כה: כתובות
פה. ב"מ קט. ב"ב קלז:
איסורי ביאה הלכה ו
אביי ורבא מדבית עלי קאתו: מבשלה. מתבשל שכבת זרע ונגמר
ליה למימר משום דאתון מולאי ויש לפרש שהוא שם
קנא., ב) [תוספתא פ"י]
סמג לאוין קי טוש"ע
להוליד ולעשות פרי: ניקב. נקב קטן שנסתם בכל שהוא ואין ניכר
מקום כדאמרינן בב"ר מ) ר"מ אזל לממלא חזנהו דהוו שחורי ראש
חולין מח., ג) [חולין עז.],
אה"ע סימן ה סעיף ו:
רואים אם גדול כ"כ שאם נקרי האיש
הזה נקרע ומרחיב הנקב
אמר להו מדבית עלי אתון דכתיב כל מרבית ביתך וגו': עב ב ג ד מיי' שם הלכה
ד) שבת סה., ה) לעיל נט:
שלא ראה קרי מימיו. ונתעברה
סא: סנהדרין נא. תמורה
ה טוש"ע שם סעיף
מחמת דוחק הזרע שמתאסף פסול:
ל., ו) נ"א מישרא, ז) קדושין
ד:
ממולאי אמריתו מילי מוליתא במקומה
היכא אילימא למטה מעטרה כו'.
מביאה ראשונה שמיעכה
א)
א
עג ה מיי' שם פרק כא
סט., ח) [לעיל כד:],
באצבעה כדאמרינן בתמר בפרק ד' הלכה ח סמג לאוין
דהוא בראש הגיד. ולמעלה מעטרה
ט) [ש"ב יט], י) רש"ל מ"ז,
מבשלה שלא במקומה לא מבשלה אמר רב
כ) רש"ל [ועי' יעב"ץ],
קכז טוש"ע שם סימן כ
ליכא לאוקומי דהתם ודאי לא מקרע
אחין (לעיל לד:):
יהודה אמר שמואל ניקב ונסתם כל שאילו
ב
ל) בס"א: בגיותה, מ) [סדר
סעיף ב:
המסוללות. פירש ריב"ן
שאין הזרע דוחה ומתאסף אלא אצל
עד ו ז ח מיי' שם פט"ז
חיי שרה פרשה נט], נ) [צ"ל
נקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר הוי בה רבא
❖
נקב יציאתו: היכי עבדינן. כי אתי
מטילות שכבת
אבוה דשמואל],
הלכה א סמג לאוין
היכא אילימא למטה מעטרה אפי' נכרת נמי
קיח טוש"ע שם סי' ה
לקמן לאורויי היכי מייתינן ליה לידי
זרע שקבלו מבעליהן ולא יתכן דבפ'
סעיף א:
ג אלא בעטרה עצמה איתמר נמי אמר רב
קרי דלחזי אי מיקרע למיבדקיה
במה אשה (שבת דף סה. ושם) אמרי'
עה ט מיי' שם פט"ו
תורה אור השלם
מרי בר מר אמר מר עוקבא אמר שמואל
הלכה לג:
ולאכשוריה: אבי פוקרי. נקב בית
נ)שמואל לא שביק להו לבנתיה דגנין
עו י מיי' שם פי"ג הלכה
1. רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי
ניקב בעטרה עצמה ונסתם כל שאילו נקרי
הרעי ומחמת חמימותו הוא נקרי כך
גבי הדדי משום דרב הונא דאמר
טז:
וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת
❖
ונקרע פסול ואי לאו כשר שלח ליה רבא
שמעתי: ראשית אוני. היא היתה
נשים המסוללות כו' ומשמע דלא היו
עז כ מיי' שם הלכה טו:
וְיֶתֶר עָז: בראשית מט ג
2. לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא
נשואות שהיו עדיין בבית שמואל ולא
טפת קרי שיצאה ממנו ראשון שלא
בריה דרבה לרב יוסף ילמדנו רבינו היכי
וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל יְיָ:
יתכן נמי הא דפירש בקונטרס התם
ראה קרי מימיו. כלומר דמצרכת ליה
עבדינן א"ל מייתינן נהמא חמימא דשערי
דברים כג ב
לעזי רש"י
כולי האי: מעבירין לפניו בגדי
דפסולות לכהן גדול דאע"ג דכהן
3. וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ
ומנחינן ליה אבי פוקרי ומקרי וחזינן ליה אמר
אשגרטינ"א
צבעונים. של אשה והוא מהרהר
גדול לא הוה בימי שמואל מכל מקום
לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא
אביי אטו כ"ע יעקב אבינו הואי דכתיב ביה
תִקַּח לִבְנֶךָ: דברים ז ג
[אישגרטיניי"ר]. לגרד.
באשה ונקרי: ברזילי הגלעדי. שטוף
מכוער הדבר כיון שנפסלות בכך
4. וַיִתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת
אופל"א [אינפל"א].
1כחי וראשית אוני שלא ראה קרי מימיו אלא
❖
לכהן גדול דהכא משמע דפסולות אף
בזימה היה דכתיב ביה אם יטעם
ט)
נפוח.
פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח
אמר אביי מעברינן קמיה בגדי צבעונין אמר
אֶת בַּת פַּרְעֹה וַיְבִיאֶהָ
לכהן הדיוט משום זונה מדקאמר
עבדך ואמרי' במסכת שבת בפ' שואל
אֶל עִיר דָּוִד עַד כַּøתוֹ
רבא אטו כ"ע ברזילי הגלעדי הוא אלא
אפילו לרבי אלעזר דאמר פנוי כו'
אדם (דף קנב.) שטוף בזימה היה
לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית
תוספות ישנים
מכלל דרב הונא משום זונה פסיל להו:
לפיכך קפצה עליו זקנה דההיא אמתא
מחוורתא כדשנין מעיקרא ת"ר ניקב פסול
יְיָ וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם
ב)
❖
בהיותן עובדי כוכבים לית להו
ורבנן הוא דגזרו בהו.
סָבִיב: מלכים א ג א
דהויא בי רבי בת צ' ותרתין שנין
מפני שהוא שותת ד נסתם כשר מפני שהוא
וא"ת והא קא חשיב באלו
חתנות. והא דפריך
וטעמה קידרא: מפני שהוא שותת.
הן הלוקין (מכות יג.)
מוליד וזהו פסול שחוזר להכשירו זהו למעוטי
שמחמימות התאוה יוצא דרך הנקב
בפ' אין מעמידין (ע"ז דף לו. ושם)
נתינה. וי"ל דמכת מרדות
גליון הש"ס
מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה
קאמר ואגב ממזרת נקטה
י) (וכשהזרע יוצא דרך הנקב יציאתו)
בנותיהן דאורייתא נינהו דכתיב לא
❖
רש"י ד"ה כהן וכו'
ולקמן אפרש בעז"ה:
דאינו קרום שלח ליה רב אידי בר אבין
אין יורה כחץ וקי"ל (חגיגה דף טו.)
תתחתן בם אסיפא דקרא סמיך דכתיב
שנבעלה מקודם. עיין
לאביי היכי עבדינן מייתינן שערתא ומסרטינן
תוס' לעיל סא ע"א ד"ה
שכבת זרע שאין יורה כחץ אינו
בתו לא תקח לבנך וכן בשילהי האומר
❖
אין זונה:
ליה ומייתינן תרבא ושייפינן ומייתינן
תוס' חד מקמאי
מזריע: למעוטי קרום שעלה מחמת
בקדושין (דף סח: ושם) לא גרסינן
שומשנא גמלא ומנכתינן ליה ופסקינן ליה
מכה בריאה דאינו קרום. משום
התם לא יהא לך חיתון בהם דלשון
משום דאתי ממולאי
אמריתו [מילי] מוליתא
דהדר מיפחת והיינו הנך סירכי
זה משמע דמלא תתחתן דריש ור"ת
לרישיה ודוקא שערתא אבל ג) פרזלא מזרף
הגהות הב"ח
במקומה מבשלה שלא
דריאה דמיטרפא בהו חיותא: היכי
הגיה לא יהא לך ליקוחין בהן דמלא
זריף וה"מ קטן אבל גדול מיקפולי מיקפל
(א) גמ' פלח לעבודת
במקומה לא מבשלה. אמר
עבדינן. רפואה לסתום גיד שניקב:
תקח דריש כדפרישית ואיירי בנכריותן
כוכבים הוא והני מילי:
רב יהודה אמר שמואל
אמר רבה בר רב הונא המטיל מים משתי
(ב) שם הכי נמי דאסיר
ניקב ונסתם כל שאילו
שערתא. שעורה: ומסרטינן ליה.
כדדרשינן כי יסיר לרבות כל המסירים
מקומות פסול אמר רבא לית הלכתא לא
(והא תנן) תא"מ. ונ"ב
נקרי פי' רואה קרי ונקרע
כל סביבות הנקב כדי (ד) שיגליע
דלא שייך בגירות:
ס"א אלמה תנן: (ג) שם
פסול ואי לאו כשר.
כברא ולא כאבא ברא הא דאמרן אבא
ותיפוק הוו בה רבה אילימא
ויוציא דם ומתוך כך הוא מעלה
לאו מילתא היא דאמרי
דא"ר הונא נשים המסוללות זו בזו פסולות
בגיותן לית להו: (ד) רש"י
למטה מעטרה אפלו
ד)
ארוכה ובשר עולה: שומשנא גמלא.
ד"ה ומסרטינן וכו' כדי
נקרע נמי אלא למעלה
לכהונה ואפילו לרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות
נמלה גדולה: ומנכתינן ליה. מניחין
ה)
שיגליע. נ"ב פי' לשון
מעטרה: היכי עבדינן
עשאה זונה ה"מ איש אבל אשה פריצותא בעלמא: מתני' פצוע דכא
מוגלא: (ה) ד"ה בפסולין
ראשה שם ונושך ונדבק ראשו בנקב:
מייתינן נהמא חמימא
ה
ו
וכו' שלא היתה גזירה זו
דשערי ומנחינן ליה אבי
ופסקינן ליה לרישיה. להיות סתומה
וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת ואינן אסורין אלא מלבא בקהל
❖
משום:
פוקריה ומקרי וחזינן ליה:
שנאמר 2 לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה': גמ' בעו מיניה
וכל זמן שהוא הולך ובלה הבשר
בעו מיניה מרב ששת
עולה ומתחבר: מזרף זריף. עושה
פצוע דכא מהו בגיורת
מרב ששת פצוע דכא כהן מהו בגיורת ומשוחררת בקדושתיה קאי ואסיר
בקדושתיה קאי ואסור
חבורה אשגרטינ"א בלע"ז. לישנא
מוסף רש"י
או דלמא לאו בקדושתיה
או דלמא זלאו בקדושתיה קאי ושרי א"ל רב ששת תניתוה ח פצוע דכא ישראל
אחרינא מזרף זריף מעלה נפח
ממולאי. מקוטעים, מבית
קאי ושרי אמר להו רב
מותר בנתינה ואי ס"ד בקדושתיה קאי אקרי כאן לא תתחתן בם אמר רבא
עלי, דאביי אבוה דרב ביבי
3
אופל"א בלע"ז: איקפולי מיקפל.
ששת תניתוה הפצוע דכא
מבית עלי אתא, כדאמרינן
מותר בנתינה ואי ס"ד
אטו התם משום קדושה ולאו קדושה הוא דלמא מוליד בן ואזיל פלח
לאחר שעלה ארוכה חוזר ונקלף
במסכת ר"ה
בקדושתיה קאי קרי כאן
(ערובין כה:)
לעבודת כוכבים וה"מ בהיותן עובדי כוכבים כי מגיירי בישראל
ונסתר: המסוללות. דרך תשמיש
ממשפחה רעועה (ב"מ
ו)
(א)
לא תתחתן בם אלא
קט.) בית עלי שהן כרותי
לאו ש"מ לאו בקדושתיה
זכר ונקבה משפשפות נקבתן זו לזו
שרו ורבנן הוא דגזרו בהו וכי גזרו בהו רבנן בהנך דבני אולודי אבל האי
ימים, ולי נראה ממולאי
קאי. וכהן בגיורת ה"ל
וכן המסוללת בבנה קטן דסנהדרין
דלאו בר אולודי לא גזרו ביה רבנן אלא מעתה ממזר דבר אולודי הכי נמי
גבנונים, בעלי מומין שאינן
כישראל בנתינה. וכיון
(דף סט:): פסולות לכהונה. משום
חיין כשאר בני אדם, לשון
דפסק רבה אפי' בגירותן
דאסיר (ב) והא תנן ז)ט ממזרים ונתינים מותרים לבא זה בזה אלא כי גזור רבנן
זנות: מתני' מותרין בגיורת
(ב"ב נד.) שקל מוליא ושדי
אית להו חתנות וכ"ש
בכשרים בפסולים לא גזור רבנן הדר אמר רבא לאו מילתא היא בהיותן
בנצא (כתובות פה.), או:
בגיותן אלמא מסקנא הכי
(ג)
ומשוחררת. דלא איקרו קהל:
על שם מקומן נקראו
דלאו בקדושתיה קאי
עובדי כוכבים לית להו חתנות נתגיירו אית להו חתנות מתיב רב יוסף
גמ' כהן. [אבל כהן] כשר אסור
בני עלי ממולאי, כדאמר
כ)
והא דאמרי' לקמן דוד
ויתחתן שלמה את בת פרעה מלך מצרים גייורי גיירה והא לא קבלו
בבראשית רבה בתחלת
גזר עליהם דנתינים איכא
י
ח) כ
בגיורת ומשוחררת משום זונה
4
פרשה נט ואברהם זקן
למימר דפליג אדרבה וס"ל
גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה מידי הוא טעמא אלא לשולחן מלכים
$שנבעלה מקודם ל): פצוע דכא כהן.
עטרת תפארת שיבה וגו'
דלא תתחתן בם בגיותן
הא
ר"מ אזל לממלא ראה
שאסור בישראלית מהו לישא גיורת:
הוא אבל בגיורותן שרי
אותם שחורי ראש, אמר
ואתא דוד וגזר עליהם
פצוע דכא ישראל. ה"ג פצוע דכא
להם שמא ממשפחת עלי
דאי ס"ל כרבה דבגירותן
מותר בנתינה ולא גרסינן כהן: נתינה. מז' אומות מן הגבעונים: ואי ס"ד פצוע דכא בקדושתיה קאי. היכי שרי ישראל בנתינה הא כתיב
אתם דכתיב ביה וכל
אמרה תורה לא תתחתן
מרבית ביתך ימותו אנשים,
לא תתחתן בם: אטו התם. דקאסר רחמנא להתחתן בעובדי כוכבים משום קדושה ולאו קדושה הוא דליסרינהו אפילו נתגיירו כגון נתינים
בם מה גזר דוד וכ"ת
אמרו רבי התפלל עלינו,
א"כ קשיא מתני' דאלו
שהם גרים התם טעמא דלמא מוליד בר ופלח לעבודת כוכבים הלכך קרא בהיותם עובדי כוכבים כתיב אבל נתגיירו שרו דהא דאמור
אמר להם לכו וטיפלו
הן הלוקין דקתני הבא על
רבנן ישראל כשר לא ישא נתינה גזירה הוא דגזור כדאמרינן בהאי פירקא (לקמן עח:) דוד גזר עליהן וכי גזור רבנן בהני דבני אולודי
לצדקה ואתם זוכים לזקנה
הנתינה ומדקאמר הבא על
כו' וה"נ אמר בר"ה (יח.)
הנתינה ולא קתני הבא
נינהו דומיא דאיסור דאורייתא דטעמא משום אולודי: אלא מעתה ממזר דבר אולודי הוא. ומוזהר על כל איסורין שבתורה ומדאורייתא
אם יתכפר עון בית עלי
על העובדת כוכבים אלמא
אסור בעובדת כוכבים ה"נ דאסור מדרבנן בנתינה: בפסולין. כגון פצוע דכא וממזר לא גזור רבנן משום דמילתא דלא שכיחא היא. א"נ
בזבח ומנחה, בזבח ומנחה
לכשנתגיירה עסקינן
שלא היתה (ה) זו גזירה משום איסור אלא לפי שלא היו רחמנים אמר דוד אין ראוין להתערב ישראל בהן לכך לא אסר את הפסולים: לאו
הוא דאין מתכפר אבל
ואפ"ה לוקה אלמא
מתכפר בתורה ובגמילות
נתגיירו אית להו חתנות
מילתא היא דאמרי. דאוקימנא קרא בהיותם עובדי כוכבים דבהיותם עובדי כוכבים לית להו חתנות אלא ודאי קרא בגרים כתיב ומשום
חסדים (רשב"ם ב"ב קלז:
וקשה למ"ד דוד גזר
קדושה היא ומדשרינן פצוע דכא בנתינה שמע מינה לאו בקדושתיה קאי: לא קבלו גרים כו'. קשיא הוא: מידי הוא טעמא. האי
וכעי"ז שם קנא.). מילי
עליהם וי"ל ולטעמיך
דלא קבלו גרים אלא משום דלא הוו מגיירי אלא לשולחן מלכים הא בת פרעה לאו צריכא להכי שהרי בת מלך היתה:
מוליתא. קטועות בלא
לטעמיה דרב' דס"ד
רגלים (ערובין כה:) או:
מעיקרא דבגיותן אסרה
ותיפוק
דברים גבנונים, לשון מוליא
תורה ולא בגירותן קשיא
במוליא במו"ק (י:) גבשושית (ב"מ קט.) או: דברים כרותים שאין בהם ממש, לשון (איוב יח) ימל קצירו (רשב"ם ב"ב שם).
מתני' דאלו הן הלוקין אלא מאי אית לך למימר מאי לוקה מדרבנן ומשום שטפה דממזרת תנא נתינה אע"ג דלא דמיא לה ולא
ניקב. הגיד של אדם, פסול. משום כרות שפכה, מפני שהוא שותת. ואינו יורה כחץ, וקי"ל (נדה מג.) כל שכבת זרע
אתיא מינה דומיא דחלוצה דאגב שטפה דגרושה תניא אע"פ שאינה אלא מדרבנן. ומיהו לא דמי אהדדי דחלוצה מגרושה
שאינו יורה כחץ אינו מוליד (חולין מח.). נסתם. הנקב אחרי כן, כשר. לבא בקהל (שם). מזרף זריף. עושה חריצים
אתיא כדאמרי' בעשרה יוחסין גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה מנין ת"ל אשה ואסיקנא התם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא
בבשר ומכאיב המכה (חולין יז.). המסוללות. מתחככות משום תאות תשמיש, פסולות לכהונה. לכהן גדול, דלא הויא בתולה
אבל נתינה לא מממזרת קאתיא אפ"ה שטפיה בהדי ממזרת. הכא נמי למ"ד דוד גזר עליהם איכא לתרוצי הכי ורבינו יעקב ז"ל פי'
שלמה (שבת סה.). פנוי הבא על הפנויה כו' עשאה זונה. ליפסל מן הכהונה
(סנהדרין נא.) דלבעילת זנות קרי זונה
נתינין דוד גזר עליהם שלא להפקיעם מידי שעבוד ישראל ושלא לשחררם. תניא בספרי לא יבוא ממזר בקהל ה' גם דור
(תמורה ל.).
עשירי אין לי אלא עשירי מעשירי ואילך מנין נאמר כאן עשירי ונאמר בעמוני ומואבי עשירי מה להלן לעולם אף כאן לעולם: