עו:
הערל פרק
שמיני יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ותיפוק
ליה משום דהויא מצרית ראשונה. פי' בקונט' ואפ"ה
ותיפוק ליה. דאפי' (ד) גיירה מצרית ראשונה היא ואפ"ה קרי ליה
עח א מיי' פי"ב מהל'
א) רש"ל, ב) לקמן עח.
איסורי ביאה הלכה
סוטה ט. [תוספ' קדושין
חתנות: הנך אזלי לעלמא. מתו וטבעו בימי פרעה וכי אזהר רחמנא
קרי ליה חתנות וקשה דפשיטא דשייך בה חתנות דהא
פ"ה], ג) [ברכות כה.
יח סמג לאוין קיד טוש"ע
מערב רב: והני אחריני נינהו. אומות אחרים באו וישבו בארצם:
תפסי בה קידושין ונראה דפריך דהיאך נשאה שלמה הא מצרית
ע"ש], ד) נזיר כג: הוריות
אה"ע סימן ד סעיף ב:
וכי
ראשונה הואי ואסורה בקהל א): תימא הנך אזלו לעלמא. פי'
אשיא לבני מצרית שניה. שאם אשיאנו מצרית ראשונה יהא בנה שני
עט ב מיי' שם הלכה יט
י:, ה) [כריתות טו:],
ו) ברכות נח., ז) ב"ק ס:
טוש"ע שם סעיף ג:
אומה של מצרים שאמר עליהם הכתוב
לה דאמרינן בפירקין (לקמן עח.) הלך
פ ג מיי' פ"ה מהלכות
ב"ב ק: סנהדרין כ:,
הא לא צריכא ליה [ותיפוק ליה] דהא מצרית
דור שלישי יבא להם ולא שני הלכו
אחר פסולן אלמא לא אזדו לעלמא
❖
א)
ח) [לעיל סט. וש"נ],
מלכים הלכה ג:
והני מצרים נינהו: לא נסיב מידי.
להתיישב בשאר ארצות והני אחריני
ט) [ע"א], י) [לקמן עז:],
ראשונה היא וכי תימא הנך אזלי לעלמא
כ) [שם], ל) צ"ל התם.
אלא לזנות היה מתכוין: דבק שלמה
נינהו שאומה אחרת נתיישבה שם
והני אחריני נינהו והא תניא א"ר יהודה
ב)
יעב"ץ, מ) [וע"ע תוס'
תוספות ישנים
לאהבה. ולא לאישות: והא אנן לא
והאמר רבי יהודה מנימין גר מצרי
מנימין גר מצרי היה לי חבר מתלמידי
מגילה יב: ד"ה זיל ותוס'
❖
א) ובשלמא אי לאו גיירה
תנן הכי. כי הך מתניתא דקתני
כו' ופשט לו דמנימין בא מארץ
סוטה ט. ד"ה מנימין],
ר"ע אמר אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ט)
ניחא שנשאה שלמה דכל
מצרים דאי מן המצריים שנתיישבו
לעיל פצוע דכא מותר בנתינה:
זמן שלא נתגיירה לא שייך
ראשונה אשיא לבני מצרית שניה כדי
גיורת ומשוחררת אין. דלישראל
בשאר ארצות לא היה קורהו גר
איסור דמצרית ראשונה
תורה אור השלם
שיהא בן בני ראוי לבא בקהל אמר רב פפא
ואיסור הבא על הנכרית
כשר נמי שריא: הא בנתינה אסור.
מצרי שלא היו ידועים בשאר ארצות:
מנימין גר מצרי כו'. וא"ת
1. מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר יְיָ
דחייב משום נשג"א עדיין
אנן משלמה ליקו ונתיב שלמה לא נסיב
כישראל מעליא דבקדושתיה קאי:
לא נתקן עד בית דינו
אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ
מתני'
מידי דכתיב ביה מן הגוים אשר אמר ה'
אם הלכה. שמעת מרבותיך
ולמה לא היה מותר
של חשמונאי (עי' סנהדרין
1
בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם
פב.) וגם קנאים פוגעין
לבא בקהל והלא אין מצריים במקומן
שהנקבות מותרות מיד במצרי ואדומי
אל בני ישראל לא תבואו בהם והם לא
אָכֵן יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם
בו (סנהדרין פא:) ליכא
אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק
נקבל ממך: ואם לדין. שאתה דן
שכבר עלה סנחרב ובלבל כל העולם
יבואו בכם אכן יטו את לבבכם אחרי
דלא שייך רק (בצנעא
שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה:
ומטעם זה התיר ר' יהושע את יהודה
ק"ו מעצמך יש תשובות להשיב ובגמראי)
אבל בפרהסיא) [בפרהסיא
מלכים א יא ב
אלהיהם בהם דבק שלמה לאהבה אלא
2. וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת
אבל בצינעא] לא ושמא
מפרש לה: לא כי. אפילו אני דן
גר העמוני במס' ידים (פ"ד מ"ד) ומייתי
קשיא ויתחתן מתוך אהבה יתירה שאהבה
שלמה בצנעא לקחה אבל
דָּוִד יֹצֵא
לִקְרַאת
לה בפרק תפלת השחר (ברכות דף כח.)
מעצמי אין לכם תשובה כדמפרש
כיון דגיירה קשה היכי
הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר
מעלה עליו הכתוב כאילו נתחתן בה א"ל
שאמר לו ר' יהושע מותר אתה שכבר
בגמרא כ) ומ"מ הלכה אני אומר:
נשאה דהא הויא לה מצרית
שַׂר הַצָּבָא בֶּן מִי זֶה
רבינא לרב אשי והא אנן תנן פצוע
גמ' ולא ידע ליה. שאול לדוד:
ראשונה: כדי שיהא בן בני
הַנַּעַר אַבְנֵר וַיֹּאמֶר אַבְנֵר
(א)
עלה כו' ובסוטה (דף ט. ושם) פי'
ראוי לבא בקהל. ותימה
חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם
דכא וכרות שפכה מותרים בגיורת ומשוחררת
באוכלוסא. שר על ס' רבוא:
בקונטרס דתניא בתוספתא שאמר
שהרי גם בנו מותר לבא
יָדָעְתִּי: שמואל א יז נה
שהמלך פורץ. גדרות של אחרים
לו ר' עקיבא מנימין טעית שכבר
הא בנתינה אסירי א"ל וליטעמיך אימא
3. וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל
בקהל דהא אמרינן בא
סנחריב ובלבל כל העולם
וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ
עלה סנחריב ובלבל כל העולם ובה"ג
לעשות לו דרך קצר מביתו לפרדסו
סיפא ואינן אסורין אלא מלבא בקהל הא
כולו. וי"ל שאני הכא
מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא
או לכרמו: חשיבא בעלמא הוי.
תירץ דמצרים שבו למקומן דנתן להם
משום (דאמרינן כה"ג)
בנתינה שרו אלא מהא ליכא למשמע
כֵלִים: שמואל א טז כא
ג)
4. וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי
הכתוב קצבה כדכתיב (יחזקאל כט)
כדמפ' דחזא ביה סימני מלכות הלכך
[דכתב בה"ג] שמצרים חזרו
מינה: מתני' עמוני ומואבי אסורים
ד) א
למקומן דכתיב (יחזקאל
הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה
לא אפשר דלא הוי רישא: מאי
מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים
כט יג) מקץ ארבעים
ואיסורן איסור עולם אבל נקבותיהם מותרות
וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה
טעמא אמר ליה שאל. מאי חזא
מן הגוים אשר נפוצו שם
(ה)
שנה אקבץ את מצרים
בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל
מיד מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד
ב
ואע"ג דגבי עמון נמי
דמסתפי מיניה ממלכותא: ממזר
ואע"ג דגבי עמון כתיב ואחר כן
זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים:
כתיב (ירמיה מט ו) ושבתי
שמואל א יז יב
שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקבות ר"ש
כתיב מום זר. כל שיש בו מום זרות:
אשיב את שבות בני עמון לא נתן
5. וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד
את שבות בני עמון התם
מתיר את הנקבות מיד א"ר שמעון ק"ו
אם
להם קצבה כמו שאמר רבי יהושע
לא כתיב שום זמן ושמא
מַדָּיו וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת
עדיין לא בא אבל גבי
לר"ג במס' ידים (פ"ד מ"ד) אמר ליה
עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ
הדברים ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות
מצרים כתוב מקץ ארבעים
שִׁרְיוֹן: שמואל א יז לח
ר' יהושע והא כתיב ושבתי את שבות
מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין
6. וְלוֹ הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ
שנה וא"כ מסתמא שבו
ישראל ויהודה ועדיין לא שבו והכי
למקומן. ובתוספתא קאמר
שָׁאוּל בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין
שנתיר את הנקבות מיד אמרו לו ה) אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה
בהדיא אמר לו ר"ע מנימין
תניא בתוספתא דמסכת ידים בתר
אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב
אמר להם לא כי הלכה אני אומר: גמ' מנא ה"מ א"ר יוחנן דאמר קרא
טעית בא סנחריב ובלבל
מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה
עובדא דיהודה גר העמוני שהודה
כל העולם כולו ומ"מ פריך
גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם:
2 וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן
ר"ג לרבי יהושע והותר לבא בקהל
שפיר הכא וכי תימא הנך
שמואל א ט ב
מי זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי ולא ידע
7. לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי
אזלו לעלמא וכו' [ואע"פ]
אמר ליה ר"ג גר מצרי כיוצא בזה
שהרי בימי שלמה עדיין לא
בִּקְהַל יְיָ גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי
ליה והכתיב ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים אלא אאבוה קא משאיל
אמר ליה למצרים נתן להם קצבה
3
בלבל אותם סנחריבא)
:
לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְיָ
ור"ע לא אסיק אדעתיה שנתן להם
ואביו לא ידע ליה והכתיב והאיש בימי שאול זקן בא באנשים ואמר רב
עַד עוֹלָם: דברים כג ד
ו)
4
8. לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל
א) מ"מ פריך שפיר דילמא
קצבה וקשה לר"י על ההיא דברכות
ואיתימא רבי אבא זה ישי אבי דוד שנכנס באוכלוסא ויצא באוכלוסא (ב) ה"ק
בימי שלמה המלך הלכו להם
יְיָ גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא
ומסכת ידים דמשמע דסנחריב בלבל
שאול אי מפרץ אתי אי מזרח אתי אי מפרץ אתי מלכא הוי ז) גשהמלך פורץ
כל המצרים מימי משה והני
לוֹ בִּקְהַל יְיָ: דברים כג ג
❖
9. לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי
עמון דהא כתיב בירמיה (מט) בעמון
אחריני נינהו. ריטב"א.
לעשות דרך ואין ממחין בידו אי מזרח אתי חשיבא בעלמא הוי מ"ט אמר
אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב
גבי חורבן שהחריבן נבוכדנצר מדוע
ליה שאל עליה דכתיב 5 וילבש שאול את דוד מדיו כמדתו וכתיב ביה
מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ
ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב
בְאַרְצוֹ: דברים כג ח
מוסף רש"י
בשאול משכמו ומעלה גבוה מכל העם א"ל דואג האדומי עד שאתה משאיל
01. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא
6
וגו' הלילי חשבון כי שודדה וגו' הרי
אני מצרי ראשון. הוא
עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו
קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם
משמע שבאותה שעה היו יושבים
עצמו נתגייר (סוטה ט.).
וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם
מ"ט דקאתי מרות המואביה א"ל אבנר תנינא עמוני ולא עמונית מואבי ולא
במקומם ובאותה פרשה כתיב ואחר
אשיא לבני מצרית
ח)7
מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר
שניה. בת מצרית גיורת
כן אשיב את שבות בני עמון א"כ לא
עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר
מואבית אלא מעתה ממזר ולא ממזרת ממזר כתיב מום זר מצרי ולא מצרית
8
9
וגר מצרי, שתהא היא
מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם
בלבלם סנחריב ואם בלבלם חזרו
שאני הכא דמפרש טעמא דקרא על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים דרכו
שניה לגירות, כדי שיהא
לְקַלְלֶJָ: דברים כג ה
01 (ג)
קודם שהחריבם נבוכדנצר וכן משמע
בן בני שלישי וראוי לישא
11. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁאַל
של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם היה להם לקדם אנשים לקראת
בת ישראל דכתיב (דברים
אַתָּה בֶּן מִי זֶה הָעָלֶם:
נמי בחלק שבמקומם היו בימי
❖
אנשים ונשים לקראת נשים אישתיק מיד ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם
כג) בנים אשר יולדו להם
שמואל א ז נו
11
נבוכדנצר דאמר התם (סנהדרין דף
דור שלישי יבא להם בקהל
התם קרי ליה נער הכא קרי ליה עלם הכי קא אמר ליה הלכה נתעלמה ממך
צו:) עמון ומואב שכני בישי דישראל
ה', שאם הייתי משיא לבני
צא ושאל בבית המדרש שאל אמרו ליה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית
מצרית ראשונה, היה בן
הוו שלחו לנבוכדנצר תא (ו) עלייהו
הגהות הב"ח
בני שני מצד האם, דאמר
אקשי (א) גמ' והא אנן לא
ונראה לר"י דגבי יהודה גר עמוני
ביבמות (עח.) ובקדושין
תנן הכי פצוע: (ב) שם
(סז.) בנים אשר יולדו להם,
אחורבן דנבוכדנצר סמיך דנבוכדנצר נמי בלבל אע"ג דאין מזכיר בסוטה (דף מו: ושם) אלא סנחריב דקאמר עלה סנחריב ולא
הלך אחר פסולן, מנימין
ויצא באוכלוסא (ה"ק שאול)
בלבלה נבוכדנצר ולא החריבה היינו משום דסנחריב לא היה מחריב אלא מעביר אותם לערים הגלת שלומים ולכך לא הזכיר בו
לית ליה הא דאמר בברכות
תא"מ. ונ"ב ס"א ה"ק
חורבן אבל נבוכדנצר בלבל והחריב ואינו תולה הבלבול בסנחריב בברכות ובמסכת ידים אלא משום שהתחיל הבלבול ומשום דבלבל
זיל שאל: (ג) שם
(כח.) שהעמונים והמצרים
מותרין לבא בקהל שכבר
טעמא דקרא על דבר
כל העולם כתיב סתם (ישעיה י) ואסיר גבולות עמים דמשמע בכל האומות ועיקר מילתא אנבוכדנצר סמיך וא"ת הא דאמר במגילה
ל)
אשר: (ד) רש"י ד"ה
עלה סנחריב ובלבל את כל
(דף יב:) דאמרו לו סנהדרין לאחשורוש זיל לגבי עמון ומואב דיתבי אדוכתייהו דכתיב שאנן מואב וגו' והלא כבר החריבן נבוכדנצר
האומות, והכא נמי קתני
ותיפוק ליה וכו'. נ"ב
שהיה הרבה קודם אחשורוש וי"ל במילתא בעלמא הוא דאוקמוהו כי לא מואבים היו אותם שנתיישבו שם אלא שאר אומות ושמא
בתר דהך מילתא בתוספתא
ס"א דאפילו הוי גיורת
דקדושין אמר לו ר"ע
הא הוי מצרית ראשונה
גם ממואב היו מעורב בהם והיו קורין להם מואבים כמו בימי חכמים שהיו קורין ליהודה גר עמוני ועוד שלא היה הדבר
ואסירא ליה: (ה) תוס'
מנימין טעית שכבר עלה
ברור אם שבו ואם לא שבו ואף על פי שהגלם נבוכדנצר מ"מ לפי שלא גלו בימי סנחריב כשאר אומות אמרו לאחשורוש שעמד
סנחריב ובלבל כו' (סוטה
ד"ה מנימין וכו' את מצרים
טעמם בם : שלמה לא נסיב מידי. דבהם דבק שלמה לאהבה כתיב שלא היה אלא דרך אהבה ולא דרך חתנות:
ט.). אלא מהא ליכא
מ)
מן העמים אשר נפוצו
שמה ואע"ג: (ו) בא"ד
למשמע מינה. דודאי
אם
מתני' לאו כולה דוקא, אלא
תא אסיק עלייהו:
חדא מנייהו דוקא, או רישא או סיפא, ותנא אידך אטו ההוא ולא ידעינן הי מנייהו דוקא דנגמר מניה (שבת קכא.). שהמלך פורץ. גדרות אחרים, לעשות דרך. לשדהו ולכרמו (סנהדרין כ:) או: פורץ גדר שדה אחרים
לעשות לו דרך ולאוכלוסין שלו, דאמרינן בב"ב (צט:) דרך המלך אין לה שיעור (ב"ק ס:). שהמלך פורץ בתים וגדר מלפניו לעשות לו דרך ולא יטה ימין ושמאל, ובספרי בפרשת המלך נפקא לן מקראי, ונראה בעיני
דמדכתב (דברים יז) לבלתי רום לבבו מאחיו קדריש גדלהו משל אחיו, כדדרשינן נמי והכהן הגדול מאחיו (רשב"ם ב"ב צט:). מדיו כמדתו. נהפכו להיות כמדת דוד משנמשח בשמן המשחה, אף שהיו של שאול שהיה גבוה
מכל העם משכמו ומעלה (שמואל א יז לח).