הערל פרק
שמיני יבמות
עז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
קודם מעשה אמרה
שומעין לו. אר"ת
אם קודם מעשה.
שבאת הוראה לידו
אמרה ושנאה לתלמידיו בבית
דהיינו דוקא היכא
פא א טוש"ע י"ד סימן
א) [לעיל סט. וש"נ],
ב) קדושין ע: לקמן צח.
רמב סעיף לו
המדרש בשם רבו שומעין לו בשעת הוראה ואם לאו אין שומעין לו
דהוא עצמו נוגע בדבר כגון יתרא שהיה צריך לאותה
בכורות לח:, ג) [לעיל נז.]
בהג"ה:
שמא מחמת מעשה הבא לידו אמרה: דהא שמואל ובית דינו קיים.
הוראה שהרי בת ישי נשא כדכתיב אשר בא אל אביגיל בת נחש
פב ב ג מיי' פי"ט מהלכ'
קדושין עז., ד) ג"ז שם,
בה: הנה באהל. דאין דרך
ואמרינן בפ"ק דבבא בתרא
ומילתא דעבידא לגלויי הוא ולא משקר
(דף יד. ושם) בת מי שמת בעטיו של איסורי ביאה הלכה יג
ה) קדושין עח., ו) [קדושין
כא. וש"נ], ז) [קדושין עז.],
טוש"ע אה"ע סימן ד
אשה לצאת מביתה: כתנאי. דאיכא
נחש וכן בפרק נושאין על האנוסה
❖
❖
ח) [שם], ט) [ע"ב],
סעיף ו:
אקשי להו דואג כל הני קושייתא אישתיקו
דנפקא ליה מעמוני ואיכא דנפקא
(לקמן דף צח. ושם) גבי גר שהעיד על
ליה מעל דבר: מוסרות. הן רצועות
אשתו ושבעה בניו ובפ' עשרה יוחסין
בעי לאכרוזי עליה מיד ועמשא בן איש
1
שקושרין בהן העול: פתחת. שהתרת
(קדושין דף ע:) גבי עובדא דרב יהודה
תורה אור השלם
הגהות מהר"ב
ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת
בכל דוכתא דמייתי לה היו הן צריכין רנשבורג
את הנקבות: נעמה. אמו של
1. וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם
נחש וכתיב 2 יתר הישמעאלי אמר רבא
א] גמ' מלמד שהיה
לאותה הוראה אבל אם אין צריכין
רחבעם וממנה יצאו מלכי בית דוד:
אַבְשָׁלֹם תַּחַת יוֹאָב עַל
מלמד שחגר חרבו כישמעאל ואמר כל מי
רחבעם יושב בחיקו של
הַצָּבָא וַעֲמָשָׂא בֶן אִישׁ
נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. עלי
לאותה הוראה שומעין לו אע"פ שלא
דוד. נ"ב עי' בעשרה
שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב כך
וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי
אמרה עד שעת מעשה:
ועל רחבעם בן בני חשבת לטובה
מאמרות מאמר אם כל חי
אֲשֶׁר בָּא אֶל אֲבִיגַל בַּת
כתנאי עמוני ולא עמונית.
מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי
חלק ב' סי' יו"ד דף מז
כשהתרת את הנקבות: אני אמרתי.
נָחָשׁ אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם
ע"ב ובפירוש יד יהודה
יוֹאָב: שמואל ב יז כה
עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ומי
בשעה שנמשחתי עתה באתי לגדולה
וא"ת לר' יהודה תקשי
א)3
❖
2. וַאֲבִיגַיִל יָלְדָה אֶת
שם:
ומקרוב פסקו לי גדולה זו ולא
ליה מצרי ולא מצרית ואמר ר"י דגבי
מהימן והאמר רבי אבא אמר רב כל
ב) א
עֲמָשָׂא וַאֲבִי עֲמָשָׂא יֶתֶר
ידעתי שמימי אברהם נכתבה עלי
עמוני ומואבי היה לו לקצר ולכתוב
הַיִּשְׁמְעֵאלִי:
תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם
דברי הימים א ב יז
תוספות ישנים
במגילת ספר: בת גר עמוני. קא
עמון ומואב הלכך מדכתיב עמוני
מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין
3. לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי
ומואבי אית לן למדרש דלמעט עמונית
סלקא דעתך עמוני שנתגיירה אשתו
א) עוי"ל דטעמא דר'
בִּקְהַל יְיָ גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי
לו שאני הכא דהא שמואל ובית דינו קיים
יהודה דלא דרשינן ולא
ומואבית קאתי אבל מצרי אם היה
עמו והורתה ולידתה בקדושה: בת
לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְיָ
מצרית משום דכתיב גבי
מכל מקום קשיא (א) הכא תרגמו 4כל כבודה
עַד עוֹלָם: דברים כג ד
כותב מצרים היה מאריך יותר והא
חלל פסולה לכהונה בפ' עשרה יוחסיןז)
4. כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ
מצרי בנים אשר יולדו
בת מלך פנימה במערבא אמרי ואיתימא ר'
דכתיב אדומי ולא כתיב אדום אגב
ופלוגתא דרבי יהודה ור' יוסי בפרק
הכתוב תלאו בלידה א"כ
פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב
הכא
גלי קרא דנקבות אסורות
לְבוּשָׁהּ: תהלים מה יד
יצחק אמר קרא ויאמרו אליו איה שרה
כתיב
עשרה יוחסיןח): מנא ליה. מנא תיתי
מצרי כתיב אדומי א):
5
5. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה
וכן אמרינן לקמן (עז:):
מצאתי דוד. אע"פ שדוד עצמו
לן האי דמשום דאין ראוי לבא בקהל
אשתך וגו' כתנאי עמוני ולא עמונית מואבי
הצד השוה שבהן שאינן
שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה
בתו פסולה יותר משאר גרים הואיל
אמרה ברוח הקודש אמרו:
ברוב קהל. וא"ת כיון דס"ד
בָאֹהֶל: בראשית יח ט
ולא מואבית דברי רבי יהודה רבי שמעון
מכהן גדול באלמנה מה לכ"ג
6. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא
השתא שהדין הזה גמור
ונקבותיהן מותרות: מכהן גדול
אומר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם
אמאי מכשיר ר' יוסי בת גר
6
קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם
כו'. תימה דמייתי לרבי
באלמנה. דהואיל ואינו ראוי בה
וגיורת לכהונה שהרי כמו
וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם
ובמים דרכו של איש לקדם וכו' דרש רבא
בתו חללה ופסולה לכהונה: מה לכ"ג
יוסי האי דינא דכ"ג באלמנה וחלל
כן אינן ברוב קהל שבאים
מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר
מאי דכתיב פתחת למוסרי אמר דוד לפני
מטפה פסולה. דמהאי
עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר
7
שכן ביאתו בעבירה. תאמר בעמוני
דאפילו לרבי יהודה לית ליה האי דינא
טעמא פסיל לה ר' יהודה
מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם
הקב"ה רבונו של עולם שני מוסרות שהיו
שנשא עמונית שאין ביאתו בעבירה:
משום דאיכא למיפרך כדפריך הכא
בפרק עשרה יוחסין ולא
לְקַלְלֶJָ: דברים כג ה
7. אָנָּה יְיָ כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ
עלי פתחתם רות המואביה ונעמה העמונית
פרכינן התם עלה אלא מה
חלל זכר יוכיח. שמותר בבת ישראל
מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד
להצד השוה שבהן שיש בהם
אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ
ואין ביאתו בה בעבירה ובתו פסולה
עבירה כדאמר בפרק בתרא דקדושין
דרש רבא מאי דכתיב 8רבות עשית אתה ה'
צד עבירה ועדיין לא
פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי:
לכהונה: מה לחלל שכן יצירתו בעבירה.
(דף עח. ושם) והוה ליה לאתויי דינא
מסקינן אדעתין עד לקמן.
תהלים קטז טז
אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אלי לא
8. רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה יְיָ
וי"ל דלא חשיב רבי יוסי גר
שביאת אביו ואמו בעבירה תאמר
דדאין מיניה ר' יהודה דבת גר זכר
נאמר אלא אלינו מלמד שהיה רחבעם יושב
א]
וגיורת אינן ברוב קהל כיון
אֱלֹהַי
נִפְלְאֹתֶיךָ
בעמוני שאין יצירתו בעבירה: כ"ג
כבת חלל זכר מחלל ומצרי ראשון
דלית בהו צד פגם כמו
בחיקו של דוד אמר לו עלי ועליך נאמרו
וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ אֵין
יוכיח. שאין יצירתו בעבירה ובתו
כדאמר התם ומיהו לענין שאר בנות
באלמנה לכ"ג שביאתו
עֲרֹךְ אֵלֶיךָ אַגִּידָה
שתי מקראות הללו דרש רבא מאי דכתיב
בעבירה וחלל יצירתו
מאלמנה פסולה: הצד השוה שבהן
גרים איכא למימר לית ליה לרבי יוסי
וַאֲדַבֵּרָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר:
בעבירה ועמוני אסור
תהלים מ ו
9 אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב
שאינן ברוב קהל. אינן כשאר רוב
דינא דר' יהודה דלא חשיב ליה צד
9. אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי
בקהל: מה להצד השוה
עלי אמר דוד אני אמרתי עתה באתי ולא
ישראל שהרי יש בכולן צד פגום כהן
השוה שאינו ברוב קהל כיון דגר ראוי
שבהן שכן יש בהם צד
בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי:
עבירה. וא"ת ולימא מצרי
תהלים מ ח
גדול ביאתו בעבירה חלל יצירתו
לקהל וכן פירש בקונטרס התם
ידעתי שבמגילת ספר כתוב עלי התם
01. וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה
ראשון שנשא מצרית
בעבירה עמוני אינו ראוי לבא בקהל:
ארבי אליעזר בן יעקב דפליג ארבי
כתיב הנמצאות הכא כתיב מצאתי דוד
ראשונה יוכיח שאין בהם צד
וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט
01
11
צד עבירה. בת כהן גדול יצירתה
יהודה אבל הכא גר עמוני דחשיב
עבירה שהרי לא ביאתם ולא
לֵאמֹר קוּם קַח אֶת
עבדי בשמן קדשי משחתיו אמר עולא
יצירתם היו בעבירה ואפ"ה
אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ
בעבירה בת חלל יצירת אביה בעבירה
הוא צד השוה כדאמר הכא כיון דאין
בתה פסולה אף לקהל אף
א"ר יוחנן בת גר עמוני כשרה לכהונה א"ל
הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן
תאמר בעמונית שאין עבירה לא
ראוי לבא בקהל קשה אמאי לא נדון
אני אביא גר עמוני שתפסל
הָעִיר: בראשית יט טו
רבא בר עולא לעולא כמאן אי כר' יהודה הא
11. מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי
בתו לכל הפחות לכהונה
ביצירתה ולא ביצירת אביה ופשיטא
לר' יוסי מחלל ומצרי ראשון שתפסל
דהכי נמי אמרינן בפרק
אמר בת גר זכר כבת חלל זכר ואי כרבי
בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו:
שכשרה: אמר ליה אין. ולקמן ט) יליף
בת עמוני שנשא עמונית לכהן אע"ג
ג)
❖
עשרה יוחסין. וי"ל דלא
תהלים פט כא
מעמיו: בת גר עמוני ומצרי שני.
יוסי פשיטא הא אמר אף גר שנשא גיורת
שראויה לבא בקהל וי"ל דקסבר ר'
חשבינן ליה הכא צד השוה
ד)
משום שאינן שוין דחלל
שנשאו בת ישראל וביאתן בעבירה:
יוסי כיון דבת מצרי ראשון אינה
בתו כשרה לכהונה וכ"ת בהנך דראוין לבא
פסולה בתו לכהונה ולא
הגהות הב"ח
דתני
ראויה לבא בקהל אין לעשות צד
בקהל אבל האי דאין ראוי לבא בקהל לא
לקהל ובמצרי פסולה בתו
השוה מפסול כהונה ופסול קהל ללמוד
(א) גמ' הכי תרגמו:
אף לקהל [ואין נראה].
מנא
ליה דיליף מכ"ג באלמנה ה) מה לכ"ג באלמנה שכן ביאתו בעבירה
(ב) שם דלמא בעמוני
ונראה לר"ם דר' יוחנן סבר
מהא בעלמא לפסול כהונה ואין
חלל
יוכיח מה לחלל שכן יצירתו בעבירה כ"ג יוכיח וחזר הדין לא
כרשב"ג דאמר לעיל (סט.)
שנשא כצ"ל ותיבת ודאי
ו)
להקשות דנילף שפוסל גר בביאתו
❖
דגר עמוני אין פוסל אשה
נמחק:
ראי
זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שאינו ברוב
מחלל ומצרי ראשון דהשתא יש לעשות
בביאתו וא"כ איכא למפרך
מה להצד השוה שבהן שכן
קהל ובתו פסולה אף כאן שאינו ברוב קהל ובתו פסולה מה להצד השוה
צד השוה כיון שאין אנו באין לעשות
פוסלין אשה בביאתם תאמר
מוסף רש"י
צד השוה ממנה ממה שבנותיהן
שבהן שכן יש בהן צד עבירה דלמא (ב) ודאי בעמוני שנשא בת
בגר עמוני. וא"ת ומנא ליה
פסולין זו לקהל וזו לכהונה אלא ממה
כל תלמיד חכם שמורה
לתלמודא הך טעמא וי"ל
ישראל קאמרת ב אע"ג דביאתו בעבירה בתו כשרה א"ל אין דכי אתא
הלכה ובא. הלכה חדשה
דמדמכשיר ר' יוחנן בת גר
שאינו ברוב קהל דגר חשוב ברוב
רבין א"ר יוחנן בת גר עמוני ובת מצרי שני רבי יוחנן אמר כשרה ור"ל
עמוני ולא קפסיל לה מהך
שלא שמענוה מאחר
ג
קהל לרבנן כדפרישית ועוד דמה
(בכורות לח:). אם קודם
דינא על כרחך צריך לנו
אמר פסולה ר"ל אמר פסולה דיליף לה מכ"ג באלמנה ר' יוחנן אמר כשרה
מעשה אמרה. קודם
לומר דסבר כרשב"ג דלעיל
להנך שכן זרעם פסול תאמר בגר
דתני
דאי לאו הכי הוה פסיל לה
שבא מעשה לידו היה רגיל
שבתו כשרה אבל קשה דמחזיר
ר' יוחנן מדינא דחלל ומצרי
לשנותו לתלמידיו (לקמן
גרושתו ויבמה לשוק נילף שיפסלו בביאתן מחלל ומצרי ראשון וצ"ל כמו שפירשנו בספ"ק (דף טו: ושם ד"ה מה) דלרבנן לא ילפינן מאיסור
והא דקאמר הכא ואי כר'
צח.) קודם שבא מעשה
יוסי ר"ל אי סבר כר' יוסי
ההלכה לידו (בכורות
כהונה לעשותה חללה דאין חללה אלא מאיסורי כהונה ואפילו בהצד השוה מעלמא ומפסול כהונה ורבי יהודה ודאי יליף במה הצד
אפילו לפסול בביאתו כדאמר בקידושין (דף עח.): רבי יוחנן אמר כשרה. תימה לר"י היכי ילפינן לעיל בהחולץ (דף מה.)
דבת גר וגיורת כשרה
לח:) אמרה להאי שמועה
פשיטא דבת עמוני כשרה
לתלמידיו בשם רבו (קדושין
מק"ו דאלמנה דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד פגום הא איכא למימר לרבי יוחנן בת גר עמוני שנשא בת ישראל יוכיח
ע:). שומעין לו. נאמן
דמהיכא נוכל לפוסלה אי
מכ"ג באלמנה וכו' אבל
לאומרה בשעת מעשה
שאיסורו שוה בכל ובתו כשרה ולרבן שמעון בן גמליאל דקאמר בפרק אלמנה (לעיל דף סט.) דגר עמוני אינו פוסל בביאתו אתי
שפיר אבל לת"ק ורבי יוסי קשיא ומיהו ממצרי שני אין להקשות תוכיח דמה למצרי שכן עשה: ריש לקיש אמר פסולה. הקשה
כרבי יוסי ממש לא סבר
(שם) ועושין מעשה
(בכורות לח:). ואם לאו
דהא ר' יוסי פליג לעיל
הר' משה כהן דלעיל (שם) משמע דלכולי עלמא בת עמון ומצרי שני כשרה לכהונה דאמר מאי איכא בין תנא קמא לר' יוסי א"ר
אין שומעין לו. אינו
(סט.) אדרשב"ג ור' יוחנן
ס"ל כרשב"ג כדפרישית:
נאמן להעיד בשם רבו,
יוחנן מצרי שני איכא בינייהו כו' לאפוקי מצרי שני דאין זרעו פסול כמו כהן גדול באלמנה וגבי גר עמוני קאמר דאין כל זרעו
שמא מחמת מעשה הבא
פסול אלמא בתו כשרה לכהונה ואמר ר"י דסוגיא דהתם ר' יוחנן קאמר ליה דאמר הכא כשרה אבל ריש לקיש דפוסל הכא יאמר
לידו הוא אמר כן (קדושין
דתנא קמא דפסיל התם היינו משום דזרעו פסול ולא יפרש מילתיה דת"ק כמו שמפרש ר' יוחנן מה כהן גדול שביאתו בעבירה כו' דא"כ
ע:) הואיל ודבר חידוש
הוא, שמא בשביל מעשה
הוה משמע דמודה לר' יוסי דמצרי שני אין זרעו פסול אלא לתנא קמא נמי הוה נקט במילתיה מה כהן גדול באלמנה שזרעו פסול כו'
שבא לידו אומרה (לקמן
דסבירא ליה דבת גר עמוני ומצרי שני זרעו פסול ור' יוסי דקאמר כל שזרעו פסול כו' וממעט מצרי שני אליבא דנפשיה נקיט האי לישנא:
צח.). בת גר זכר. ואפילו
מצרי
מישראלית, כבת חלל
זכר. ופסולה לכהונה, אבל
בת גיורת מישראל כשירה (קדושין עז.). שכן ביאתו בעבירה. באלמנה זו לפיכך בת הנולדה מהן פסולה לכהונה שהרי יצירתה בעבירה (שם עח.). חלל יוכיח. שנשא ישראלית שאין ביאתו בעבירה (שם).