עז:
הערל פרק שמיני יבמות
תוספות ישנים
מסורת הש"ס
מצרי
שני שנשא בת ישראל מנא ליה. תימה מהיכי תיתי לה
דתני רבי זכאי כו'. כלומר
מהאי כללא שמעינן ליה לרבי יוחנן
א) [שבת קו. ב"ק לד:
פוק תני לברא. וא"ת היכי
סנהדרין סב.], ב) [לעיל ס.
מצי פסיל ריש לקיש בת
דמכשיר: גיורת מכנה. ממכונה כלומר שאביה ואמה מעם אחד
דתיפסל אילימא מחלל ואלמנה מה להנך שכן לאו תאמר
לקמן פה:], ג) [גיטין מח.],
גר עמוני ובת מצרי שני
במצרי שכן עשה ואמר רבינו יצחק דאתי מחלל דחייבי עשה כגון
ונולדה בקדושה לאפוקי גר עמוני שנשא בת ישראל דלאו מכנה היא
ד) רש"ל מ"ז, ה) [דברים
הא לעיל משמע דליכא מאן
פסולה: עמיו מעמיו. מדמצי למכתב
בעולה לכהן גדול וכראב"י דאמר
יש חלל מחייבי עשה:
הואיל וביאתה בעבירה בתו
כג], ו) [לעיל נט: ס.],
דפסיל בסוף פ' אלמנה
❖
שכן יש בהן צד כרת. ותימה
ז) בס"א: למימר,
(סט.) דקאמר מאי איכא
בתולת עמיו יקח וכתיב מעמיו אפי'
בין ת"ק לר' יוסי וכו'
דתני רבי זכאי קמיה דר' יוחנן כי אם בתולה
דאליבא דרבי יוחנן קיימינן
ממקצת עמיו ועם אחר להביא בתולה
1
לאפוקי מצרי שני דאין
ולדידיה אשכחן ממזר בלא צד כרת
הבאה משני עממין ומהכא שמעינן
מעמיו יקח אשה להביא גיורת מכנה שהיא
זרעו פסול. ולבתר כן נמי
תורה אור השלם
קאמר לאפוקי גר עמוני
ליה לרבי יוחנן דמכשיר: מאי שני
דקסבר דיש ממזר מעובד כוכבים
כשרה לכהונה ואמר ליה אני שונה עמיו
1. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה
דאין כל זרעו פסול שהבנות
עממין דקאמר אילימא כו': איכא
ועבד הבא על בת ישראל ועוד תימה
מעמיו להביא בתולה הבאה מב' עממין ואת
כשרות. ואין לומר דלעיל
וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא
דאמרי. הכי קאמר ליה בהדיא
דהוה מצי למימר מה להצד השוה שכן
מיירי במצרי ומצרית עמוני
יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה
אמרת גיורת מכנה ותו לא מאי שני עממין
ועמונית אבל בת עמוני
מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה:
לאו תאמר במצרי דליכא אלא עשה:
להביא בתולה הבאה משני עממין
וישראלית כי הכא איכא
אילימא עמוני שנשא עמונית ומאי משני
ויקרא כא יד
מחלל
דחייבי עשה. הקשה ר"י
מישראלית וגר ואותו גר הוי מעם
2. בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם
למימר דפסולה אי אפשר
עממין דזכרים אסורין ונקבות מותרות היינו
לומר כן שהרי לעיל קאמר
ברבי מאיר מכל מקום איכא למיפרך
שיש בו שני עממין דהיינו עמוני:
דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם
❖
יליף מכ"ג באלמנה והיינו
בִּקְהַל יְיָ: דברים כג ט
גיורת מכנה אלא בעמוני שנשא בת ישראל
ולהאי לישנא. דקתני בהדיא דלא
מה להצד השוה שכן לאו שאף באיסור
דאינסיב באינן מינן כמו
ואיכא דאמרי אמר ליה אני שונה עמיו
חלל דחייבי עשה איכא לאו דחללה
מרבי אלא בת עמוני דקתני מעם
כן מיירי במצרי ועמוני
דאינסיב בלא מינייהו וי"ל
שיש בו שני עממין: בת מצרי שני.
לא יקח ותירץ דשמא חללה הבאה
מעמיו להביא בתולה הבאה משני עממין
גליון הש"ס
דסוגיא דלעיל אתיא כר'
מחייבי עשה ליכא לאו אלא עשה
שנשא ישראלית וביאתו בעבירה
ומעם שיש בו שני עממין ואת אמרת גיורת
גמ' אמר רב יוסף היינו
יוחנן דמכשיר הכא דהיינו
הלכה
אני
מנא ליה לר' יוחנן דכשרה: מה לעמוני
לכהן הבא עליה א):
רבי יוחנן דאמר לעיל מצרי
דשמענא. כעין זה שבת דף
מכנה ותו לא ולהך לישנא בת מצרי שני
❖
ואדומי איכא בינייהו. אבל
כח ע"ב לקמן דף פ ע"א:
אומר. לאו הלכה למשה מסיני
שכן נקבות. עמוניות מותרות מיד
דכשרה לכהונה מנא ליה וכי תימא דיליף
ריש לקיש מצי סבר דפליגי
קאמר א] דאם כן אמאי פליג עליה
תאמר במצרי שני שהחמיר בהם
בהא. והא דקאמר ר' יוסי
מעמוני שנשא בת ישראל מה לעמוני שנשא
רבי יהודה אלא הכי קאמר הלכה
הכתוב לעשות נקבות כזכרים עד
לעיל כל שזרעו פסול (אינו)
הגהות הב"ח
בת ישראל שכן נקבות מותרות מצרי שני
פוסל וממעט מצרי [שני ר'
שלשה דורות: מצרי שני שנשא מצרית
אני אומר כך קבלתי מרבותי:
(א) רש"י ד"ה אמר ליה
יוסי] אליבא דנפשיה קאמר
שנשא מצרית שניה יוכיח מה למצרי שני
מצרי
שניה יוכיח. שבתו כשרה שהרי
❖
וכו' פסול לקהל נמי דהא:
אבל ת"ק סבר דבת גר
שלישית היא ואע"פ שיש בהן צד
שנשא מצרית שניה שכן אין ביאתו בעבירה עמוני שנשא בת ישראל יוכיח
מצרי שני ובת גר עמוני
פסולות לכהונה וריש לקיש
חמור כדקאמר ואפילו הכי שריא אף
וחזר הדין וכו' אמר רב יוסף היינו דשמענא ליה לרב יהודה דאמר עמיו
$
יסבור כמותן: מה להצד
הגהות מהר"ב
אני אביא את זו הואיל והרי היא
השוה שבהן שכן יש בהן
מעמיו ולא ידענא מאי קאמר כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר הכי תנא
רנשבורג
שלישית כשרה לכהונה: וחזר הדין.
צד כרת ה"נ הוה מצי
קמיה אשה עמונית כשרה בנה מעמוני פסול ובתה מעמוני כשרה במה
א] תד"ה הלכה כו' דא"כ
למיפרך אפילו לית בהו
הצד השוה שבהן שאינו ברוב קהל
כרת מה להצד השוה שבהן
אמאי פליג עליה רבי
דברים אמורים בעמוני ועמונית שנתגיירו אבל בתה מעמוני פסולה אמר ליה
ובתו כשרה: ולא ידענא מאי
שיש בהן צד לאו וא"ת לר'
יהודה וכו'. נ"ב עי' יבין
פוק תני לברא מאי דאמרת אשה עמונית כשרה עמוני ולא עמונית בנה
א)
יוחנן דאמר (לעיל מה.)
שמועה דף כז ע"א ובשו"ת
קאמר. מה הוה דריש בה אבל
❖
עובד כוכבים ועבד הבא
חוות יאיר סי' קנב:
מעמוני פסול דהא עמוני הוא ובתה מעמוני כשרה למאי אילימא לבא בקהל
השתא ידענא דלאכשורי בת עמוני
על בת ישראל הולד ממזר
השתא אמה כשרה היא מיבעיא אלא לכהונה במה דברים אמורים בעמוני
שנשא בת ישראל קאתי: הכי תנא
א"כ מצינו ממזר שאין בו
צד כרת. וי"ל דמ"מ ממזר
קמיה. רבי זכאי קמיה דר' יוחנן:
ועמונית שנתגיירו אבל בתה מעמוני פסולה מאי בתה מעמוני אילימא עמוני
מוסף רש"י
דקרא בחייבי כריתות איירי.
אשה עמונית כו'. מפרש לה לקמיה:
שנשא עמונית היינו גיורת מכנה אלא עמוני שנשא בת ישראל א"ל פוק תני
פוק תנא לברא. דטעות
א"נ נראה לומר דמ"מ
אמר ליה פוק תני לברא. דמאי
איכא למיפרך מה לעריות
הוא (סנהדרין סב.).
לברא: מצרי ואדומי אינן אסורין וכו': מאי תשובה אמר רבה בר בר חנה א"ר
שיש בהן לאו תאמר במצרי
דקאמר אשה עמונית כשרה לקהל
יוחנן משום דאיכא למימר עריות יוכיחו שלא אסר בהן אלא עד שלשה
שאין בו רק עשה: א) אכן
שפיר קאמר דעמוני ולא עמונית
תימה אמאי אין לאו בחללה
דורות אחד זכרים ואחד נקבות מה לעריות שכן כרת ממזר יוכיח מה לממזר
ובנה מעמוני פסול לקהל (א) דהא
בבעולה לכ"ג דהא כתיב כי
שכן אינו ראוי לבא בקהל לעולם עריות יוכיחו וחזר הדין לא ראי זה כראי זה
אם בתולה מעמיו דמשמע
עמוני הוא: בתה מעמוני כשרה
ולא בעולה וסמיך ולא יחלל.
ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שאסורין ואחד זכרים ואחד נקבות אף
למאן אילימא לקהל השתא אמה. שלא
וצ"ל דקאי אחייבי לאוין
נולדה בקדושה אמרת כשרה בתה
אני אביא מצרי ומצרית שיהיו אסורין אחד זכרים ואחד נקבות מה להצד
דכתיבי בקרא [א]אלמנה
וגרושה וגו':
שנולדה בקדושה מיבעיא אלא לכהונה.
השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת ורבנן ב) מחלל דחייבי עשה וכר' אליעזר
והדר תני במה דברים אמורים
בן יעקב ומאי לא כי הכי קאמר להו לדידי לא סבירא לי דר' אליעזר בן
בעמוני ועמונית שנתגיירו וילדה לו
יעקב לדידכו דסבירא לכו כר"א בן יעקב הלכה אני אומר תניא אמר להן
בת דאין יצירתה בעבירה והיא גיורת
ר"ש הלכה אני אומר ועוד מקרא מסייעני בנים ולא בנות ת"ר בנים ולא בנות
מכנה אבל בתה מעמוני פסולה ומאי
דברי ר"ש אמר ר' יהודה הרי הוא אומר 2 בנים אשר יולדו להם דור שלישי
היא אילימא בתה של עמונית מעמוני
הכתוב תלאן בלידה א"ר יוחנן אי לאו דאמר ר' יהודה הכתוב תלאן בלידה
היינו גיורת מכנה והא אכשרת לה
לא מצא ידיו
ורגליו בבית המדרש כיון דאמר מר
קהל גרים איקרי קהל
דהא תני רישא בתה מעמוני כשרה
ג)
מצרי אלא ודאי סיפא דקא פסלת בעמוני
שנשא בת ישראל משום דביאתו
בעבירה: פוק תני לברא. דהא נמי כשרה שהרי אני שונה עמיו מעמיו: עריות יוכיחו. שלא אסר בהן אלא שלשה דורות בת בתו
אסורה לו והוא בכלל ד) (דהויא דור שלישי) ועשה בהן נקבות כזכרים בת בתו כבת בנו: שכן כרת. תאמר במצרי ואדומי שאינו אלא
עשה דור שלישי יבא להם ה) ולא ראשון ושני ולאו הבא מכלל עשה עשה הלכך לא נעשה בו נקבות כזכרים: ממזר יוכיח. שאין כרת
בביאתו ועשה בו בתו כבנו דאחד ממזרת ואחד ממזר אסור: עריות יוכיחו. שכשרים לכל ישראל חוץ מקרובים: צד כרת. שהרי
ממזר אע"פ שאין כרת בביאתו מ"מ יש כרת ביצירתו שנולד מאשה שהיא לאביו בכרת: ורבנן. דאמרי יש תשובה פרכין ליה לרבי
שמעון מחלל דחייבי עשה כגון כ"ג שנשא אנוסה או מפותה שהיא עליו בעשה בתולה יקח ולא בעולה ואין כאן לאו דזונה דליכא למ"ד
ביאת פנויה זנות היא אלא רבי אלעזר ולית הלכתא כוותיה כדאמר בפרק הבא על יבמתו (לעיל סא:) וקאמר ר' אליעזר בן יעקב התם ו)
הולד חלל. והכי פרכי ליה רבנן לרבי שמעון עריות יוכיחו מה לעריות שכן כרת חלל דחייבי עשה יוכיח שאין בו כרת ואסורה הבת
כבן מה לחלל שכן יצירתו בעבירה לפיכך עשה נקבות כזכרים עריות יוכיחו שאין יצירתם בעבירה ואסר בת בתו כבת בנו: מאי לא כי.
דמשמע דאין תשובתכם תשובה: לא סבירא לי דר' אליעזר בן יעקב. דאין חלל מחייבי עשה. ומחלל דחייבי לאוין לא מציתו למיפרך דאיכא
למפרך ז) מה להנך שכן לאו תאמר במצרי ואדומי שהן עשה ואין חמור: לדידכו נמי דסבירא לכו. יש חלל הלכה אני אומר שהנקבות
מותרות: אשר יולדו. כל הנולדים להם אפילו נקבה במשמע: לישנא אחרינא תלאן בלידה. תלה הבנים באם שיולדת אותם דאם היא ראשונה
הבן שני ואי לאו דנקבות אסורות למאי הלכתא תלאן בלידה: אי לאו דאמר ר' יהודה הכתוב תלאן בלידה. ונקבות נמי אסורות: לא
מצא ידיו ורגליו בבית המדרש. כלומר לא היה יכול לעמוד בדבריו: כיון דאמר מר קהל גרים איקרי קהל. במס'
קידושין (דף עג.)
אי
איתא דנקבות
שריין לאלתר הוו
להו קהל ואסורות מצרית ראשונה ושניה למצרי ראשון ושני
במה יטהרו ויבואו
לידי דור שלישי:
דאי