הערל פרק שמיני
יבמות
עח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מצרי
שני במה יטהר. וא"ת ישא שתוקית דהא ר' יהודה אית
דאי עבר ונסיב.
גיורת: דאי לא כתב קרא.
או בת ישראל או
פג א מיי' פי"ב מהל'
א) [לעיל י.], ב) [ב"ב קכ.],
ג) קדושין סז., ד) שם סט.,
איסורי ביאה הלכ' יט
מידי דעל ידי עבירה קאתי לא כתב קרא למימר בנים אשר יולדו
ליה בפ' עשרה יוחסין (קדושין עג.) בקהל ודאי הוא דלא
י)
ה) [לעיל עו: סוטה ט.
סמג לאוין קיב טוש"ע
כו' דהא לא שכיח למיתי לידי דור שלישי: והרי ממזר. דאיהו לא
יבא הא בקהל ספק יבא והבן נמי יהא מותר לבא בקהל דממזר
תוספתא קדושין פ"ה],
אה"ע סימן ד סעיף ג:
פד ב מיי' שם טוש"ע שם
ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא ויש לומר דשתוקין לא שכיחי
הוי ממזר אלא ע"י עבירה שבא אביו
על חייבי כריתות וכתביה
ו) לקמן פד:, ז) תמורה
[יוד.] כה. [מנחות פא.],
סעיף ו:
אי נמי דממזרת דלא אפשר אלא
קרא לא יבא ממזרכ) ואע"ג דלא שכיח
פה ג מיי' שם הל' כ
ח) עירובין כב: [וז"ל רש"י
$ מצרי שני במאי יטהר דלמא דאי עבר
באיסור חשיב דאי ודאי לא כתיב
איצטריך קרא למיכתביה דלכי מיתרמי
א)
שם בעל הגולגולת כלומר
טוש"ע שם סעי' ד:
פו ד מיי' שם פט"ו הלכה
לא נטמע ביה: דאי להיתירא.
$וא"ת וישא נתינה והולד כשר לרבי
אדם חשוב], ט) עירובין ד:
ונסיב דאי לא כתיב קרא הרי ממזר דאי
סוכה ו: נדה סז:, י) בס"א
ד סמג לאוין קיז
כגון שלישי יבא וגו' כ): והרי מחזיר
יוחנן דאמר בסמוך מצרי שני שנשא
וכתביה קרא דאי לאיסורא כתב דאי להיתרא
ליתא: למימר, כ) [דברים
טוש"ע שם סעיף כ:
גרושתו. משניסת לאחר דאי הוא
מצרית ראשונה בנה שלישי הוי דבתר
פז ה מיי' שם פי"ב הלכה
כג], ל) בס"א: בניכם,
לא כתב הרי מחזיר גרושתו דאי להיתרא
מ) [דברים כג], נ) [דהאי
דידיה שדינן וי"ל דר' יוחנן דהכא
וכתב קרא להיתירא דכתיב (דברים
כ סמג שם קיב קטז
וכתביה התם משום עיקר איסורא הוא
רש"ל], ס) [וע"ע תוספות
טוש"ע שם סעיף ו:
סבר כאידך דרבי יוחנן דאמר רב
כד) כי תועבה היא ודרשינן (קידושין
❖
פח ו מיי' פ"ד מהלכות
עירובין כב: ד"ה קרקפנא],
דכתביה ת"ר אם נאמר 1 בנים למה נאמר
דימי א"ר יוחנן בנה שני הוי דבתר
ד' עז.) היא תועבה ואין בניה תועבין:
פסולי המוקדשין
דורות ואם נאמר דורות למה נאמר בנים אם
הלכה ו:
התם משום עיקר איסורא כתביה.
דידה שדינן ליה וא"ת והא כתיב קרא
פט ז מיי' שם הלכה ה:
נאמר בנים ולא נאמר דורות הייתי אומר בן
תורה אור השלם
דאי לרבי יוחנן דדרשי לעיל (דף עז:)
לאשמועינן דאיהי מיהא תועבה הויא:
צ ח מיי' שם הלכה א:
אם נאמר בנים כו'. לכתוב בן
מעמיו לבת גר עמוני הבא על בת
ראשון ושני אסור שלישי מותר לכך נאמר
צא ט מיי' פי"ג מהל'
1. בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם
איסורי ביאה הלכה ז
שלישי יבא וגו' או דור שלישי יבא
ישראל וי"ל דיתורא דקרא אתי שפיר
דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם
דורות ואם נאמר דורות ולא נאמר בנים
סמג לאוין קטז טוש"ע י"ד
בִּקְהַל יְיָ: דברים כג ט
להם ולא לכתוב בנים: בן ראשון
לדאי אבל פשטיה דקרא לא:
הייתי אומר לאותן העומדים על הר סיני
2. לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל
סימן רסח סעיף ו:
ב)
הוה
אמינא מצרית מעוברת
ושני. גר מצרי שנולדו לו שלשה בנים
צב י מיי' פ"א מהלכ'
יְיָ גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא
לכך נאמר בנים להם מהם מנה להם הלך
א
ב
מקואות הלכה יב
לוֹ בִּקְהַל יְיָ: דברים כג ג
לאחר שנתגייר הבן הראשון והשני
שנתגיירה היא ובנה חד הוא
3. אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ
אחר פסולן ואיצטריך למיכתב להם ואיצטריך
סמג עשין רמח טוש"ע י"ד
כתב רחמנא אשר יולדו. וא"ת אי
יאסרו והשלישי מותר: לכך נאמר
❖
סימן קצח סעיף א:
אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ
למיכתב אשר יולדו דאי כתב רחמנא אשר
דורות. לאשמועינן דכל בניו אסורים
סבר כרבי יהודה א"כ לימא דאיצטריך
בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ
יולדו ה"א מבניהם מנה כתב רחמנא להם
ובני בנים מותרים: ואם נאמר דור
תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא
אשר יולדו לומר שהכתוב תלאן בלידה
❖
שמות כא ד
בְגַפּוֹ:
תוספות ישנים
שלישי ולא נאמר בנים. הייתי אומר
ואי כרבי שמעון היכי ס"ד דהיא ובנה
ואי כתב רחמנא להם ה"א מצרית מעוברת
לאותם ישראלים העומדים על הר
חד הוא כיון דקסבר מצרי ולא מצרית
מצרי שני במאי יטהר.
שנתגיירה היא ובנה חד גכתב רחמנא אשר
וא"ת ישא ממזרת
סיני הוא אומר דור שלישי שלכם
וי"ל דקס"ד כיון שהורתו בנכרית
גליון הש"ס
יולדו ואיצטריך למיכתב להם הכא ואיצטריך
א)תשיעית דאיכא מ"ד
חזיתיה
לרישך
יבוא להם בקהל כלומר בכם ובבניכם
חשיב דור ראשון:
גמ' מצרי שני במאי
לקמן ממזרת לאחר עשרה
למיכתב 2לו גבי ממזר דאי כתב רחמנא הכא
ביני עמודי. פירוש רבך דמצינו רבה
יטהר. עי' קדושין סז ע"א
אסורין מצרי ואדומי אבל בבני בניםל)
דורות מותרת וא"כ כי ישא
משום דבא מטיפה פסולה אבל ממזר דבא
תוד"ה בנה שלישי:
ממזרת תשיעית תהיה בתו
מותרים ומשם והלאה מותרין מצריים
שהלך ללמוד לפני רבי יוחנן בשילהי
שם דאמר קרא האשה
כשרה ב)כי עשירית תהיה
בעלמא
מטיפה כשרה אימא לא ואי כתב רחמנא
בתר
אפילו גר ראשון: מהם מנה. הוא
כתובות (דף קיא.)ס):
וילדיה. לעיל כב ע"ב:
וי"ל דמלתא דלא שכיחא
שם בנה אין צריך
גבי ממזר משום דאין ראוי לבא בקהל לעולם
הוא שיחיו כל כך ושיפרו
אבוה שדינן ליה. דעובר לאו ירך
ראשון בנו שני ובן בנו מותר: להם
טבילה. עי' לעיל מז ע"ב
וירבו עד עשרה דורות
הלך אחר פסולן. תרי להם כתיבי מ)
אמו הוא והא דמשמע בסוף פרק
אבל הכא אימא לא צריכא אמר רבה בר בר
תד"ה מטבילין אותו:
דאינם כל כך ידועים ואי
ומשמע הלך אחריהם דאם נטמעו
שני דגיטין (דף כג: ושם) דאית ליה
תד"ה מצרי וכו' וא"ת
אינם ידועים כל כך לא חיי
חנה א"ר יוחנן מצרי שני שנשא מצרית
ג)
וישא נתינה וכו'. עי' טורי
ועוי"ל דהתינח הבת כשרה
בכשרים כגון מצרי שנשא ישראלית
לרבי יוחנן דעובר ירך אמו הוא גבי
ראשונה בנה שלישי הואי אלמא קסבר
אבן מגילה יד ע"ב ד"ה
לאחר עשרה דורות אבל
וישראל שנשא מצרית הלך אחריהן
הא דקאמר נראין הדברים שעבד
❖
דאגיירה:
הבן שמא לא יוכשר דהא לא
בתר דידיה שדינן ליה מתיב רב יוסף רבי
והולד פסול עד דור שלישי: ואיצטריך
מקבל גט מיד רבו של חברו כו'
אמר לקמן אלא ממזרת
טרפון אומר יכולין ממזרים ליטהר כיצד
ד) ד
דמותרת לאחר עשרה
למכתב להם. דמשמע דמהם מנה
התם אליבא דרבי איירי וגרסינן התם
בסיפא מאי טעמא דרבי: אלא הא
דורות אבל הזכר שמא לא
ממזר נשא שפחה הולד עבד שחררו נמצא
הגהות הב"ח
ואיצטריך אשר יולדו דלא תימא אשר
יוכשר: מצרי שני שנשא
בן חורין אלמא בתר דידה שדינן ליה שאני
דאמר רבא נכרית מעוברת כו'.
יולדו מבניהם מנה וקשו קראי אהדדי
(א) רש"י ד"ה כתב רחמנא
מצרית ראשונה בנה שלישי
וכו' ואילך חשבינן חדא
הוי דהא דאמרינן לעיל הלך
אלא למילתא אחריתי איצטריך:
וא"ת ומאי פריך מרבא הא בהדיא
התם $ דאמר קרא האשה וילדיה תהיה
3
אחר פסוליהם היינו דוקא
דרא הס"ד ותיבת היא
כתב רחמנא אשר יולדו. למימר דכל
❖
אית ליה דעובר ירך אמו הוא בפ' כל
לאדוניה מתיב רבא אמר ר' יהודה מנימין
בעמוני ומצרי שנשא בת
נמחק:
ה)
לידה דמגרות ואילך חדא דרא
האסורין (תמורה ל:) ובפרק שור שנגח
ישראל או איפכא אבל בעם
(א)
גר מצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא
אחד לא איירי לעיל:
היא: לו גבי ממזר. למימרא הלך
את הפרה (ב"ק דף מז. ושם) דקאמר
ואמר אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית
לרישך בי עמודי פ"ה אביי
מוסף רש"י
אחר פסולו שאם
נשא כשרה בנו
היא וולדה נגחו היא וולדה נרבעו
שהיה לפני רבי יוחנן ותימה
ראשונה אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא
מצרי שני. שנתגייר
דלא מצינו שעלה אביי לארץ
ממזר: מן טפה כשרה. מישראל
ואמר ר"י שרוצה ליישב דברי רבא
אביו, שנשא מצרית
ישראל. ונראה דר"ל לרישך
בן בני ראוי לבא בקהל ואי ס"ד בתריה
טהור: שאני התם. גבי שפחה גזירת
דהכא אפילו כרבי יוחנן:
ראשונה. שנתגיירה היא,
רבה שהיה רבו של אביי
רובו
דידיה שדינן ליה אפילו ראשונה נמי הא
ומקפיד עליו חוצץ. לא כמו
הכתוב היא דולד שפחה כשפחה:
בנה שלישי. ומותר לישא
והוא למד לפני ר' יוחנן
כדאיתא פרק שני דייני
ישראלית, כדכתיב דור
אפי' ראשונה נמי. ישיא לבנו: רצה
שפירש בקונטרס בפ"ק
אמר ליה רבי יוחנן לתנא תני ראשונה כי
גזלות ששלח אליו אחיו של
שלישי יבא להם, דכיון דיש
בה מתכפר. והולד ירעה: רצה
דסוכה (דף ו: ושם) דהיינו דוקא בשערו
אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מצרי שני
רבה יש לך רב ומנו רבי
קידושין ואין עבירה, לבית
ו)ה
מתכפר בולדה. והיא תרעה: אי אמרת
אבל בגופו חוצץ אפילו מיעוטו שאין
יוחנן ואפשר שעלה ללמוד
אבותם קרינא ביה כישראל,
שנשא מצרית ראשונה בנה שני הואי אלמא
והא דאמרינן להם הלך
בפניו: משום דר' יצחק
בשלמא עובר לאו ירך אמו הוא.
מקפיד דא"כ למה לי קרא לשערו
בתר אימיה שדינן ליה אמר ליה אביי אלא
דאמר ר' יצחק [ד"ת] רובו
אחר פסולן, היינו לענין
משום הכי רצה בולדה מתכפר דהוי
דדרשינן (שם) את בשרו את הטפל
ישראל שנשא מצרית או
ומקפיד עליו וכו' וזה אינו
הא דאמר ר' יוחנן הפריש חטאת מעוברת
ז)ו
חשוב בשעת הפרשה כבהמה באנפי
לבשרו כיון דהלכה למשה מסיני
מצרי שנשא ישראלית, דיש
מקפיד ואע"ג דאמרינן
וילדה רצה מתכפר בה רצה מתכפר בולדה
התם (ערובין ד:) גזרו על
קדושין ויש עבירה עד
נפשה והוה ליה כמפריש ב' חטאות
נאמרה לו בפירוש שערו רובו
שלשה דורות הולד הולך
רובו שאינו מקפיד משום
אי אמרת בשלמא עובר לאו ירך אמו הוא
באחריות שאם תאבד האחת יתכפר
ומקפיד עליו כו' ועוד מדקדק ר"ת
אחר המצרי, דוילדו להם
רובו המקפיד מ"מ איכא
בחברתה. וכי אמרינן ולד חטאת
דאי בשערו דוקא ה"ל למימר הכא
כתיב ואחריהם הולכים
למימר דמשום מעלת גירות
הוה ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות
הולדות, אבל לענין מצרי
אוקמוה רבנן אדאורייתא:
למיתה היכא דאפריש בהמה ריקנית
אימור דאמר רבי יצחק שערו בשרו
ואמר רב אושעיא הפריש שתי חטאות
ז
ומצרית לא מגמר לן האי
ונתעברה וילדה: והשניה תרעה.
מי אמר ומיהו בלאו הכי פריך שפיר:
להם מידי, דהא בתרוייהו
א) בתוס' הרא"ש כתוב
לאחריות מתכפר באחת מהן והשניה תרעה
מי
להם קרינא ביה, והוא
וכי אמרינן (תמורה דף טז.) חטאת
עשירית וכן לקמן. ב) לפי
אלא אי אמרת עובר ירך אמו הוא הוה ליה
מצרי והיא מצרית (קדושין
ההערה לעיל מהתוס' הרא"ש
שכפרו בעליה למיתה אזלא כגון
❖
סז.). יכולין ממזרים
צ"ל אחרי עשירית.
ולד חטאת ח וולד חטאת למיתה אזיל אישתיק א"ל דלמא שאני התם דכתיב
שהפריש חטאת ואבדה והקריב אחרת
ליטהר. מפסול זרעם,
אשר יולדו הכתוב תלאו בלידה א"ל קרקפנא חזיתיה לרישך ביני עמודי
שלא יהו בניהם ממזרים
תחתיה ואחר כך נמצאת ראשונה:
ח)
(שם סט.). הולד עבד.
מוסף רש"י (המשך)
כי אמר רבי יוחנן להא שמעתא טעמא דכתיב אשר יולדו הא בעלמא בתר
בלידה. הלך אחר האם: קרקפנא.
ואין ממזר דהא ולדה כמוה
אדם חשוב: בי עמודי. היכא דגרסי:
אבוה שדינן ליה אלא הא דאמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה $ בנה אין
אי אפרשה מעוברת חשיב
(שם). שחררו נמצא בן
ט
עובר כבהמה אחרת וחיילא
חורין. ומותר בישראלית
כי אמר ר' יוחנן. ומפי השמועה
צריך טבילה אמאי אין צריך טבילה וכי תימא משום דרבי יצחק דאמר רבי
ט)
עליה קדושה באנפי נפשיה
(שם). אני מצרי ראשון.
אמרת ולא מדעתך: אין צריך טבילה.
והויא ליה כמפריש שתי
יצחק ידבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ רובו שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ
הוא עצמו נתגייר (סוטה
לשום גירות דסלקא ליה טבילה דאימיה:
חטאות לאחריות דמתכפר
ט.). אשיא לבני מצרית
והא
באיזו שירצה והשניה תרעה
שניה. בת מצרית גיורת
משום דר' יצחק דאמר דבר תורה רובו
וגר מצרי, שתהא היא
(תמורה י. וכעי"ז שם כה.
ומקפיד עליו חוצץ. והכא לא קפיד בהאי חציצה האינ) ולדא דרביתיה הוא ואע"ג דאמר התם גזרו על רובו שאין מקפיד כו' הכא אוקימנא אדאורייתא:
ומנחות פא.). קרקפנא.
שניה לגירות, כדי שיהא בן
והא בעל הגולגולת, כלומר אדם
בני שלישי וראוי לישא בת
חשוב (ערובין כב:). ביני
ישראל, דכתיב (דברים כג)
עמודי. של בית מדרש של ר' יוחנן (שם). דבר תורה. הלכה למשה מסיני בתורה שבעל פה (ערובין ד: סוכה ו: ונדה סז:)
בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה', שאם הייתי משיא לבני מצרית ראשונה, היה בן בני שני מצד האם, דאמר
דאמר מר שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני (נדה שם). רובו. רוב שערו, שאם יש בו דבר החוצץ כגון דם יבש
בנים אשר יולדו להם, הלך אחר פסולן, מנימין לית ליה הא דאמר בברכות (כח.) שהעמונים והמצרים מותרין לבא בקהל
ודיו וטיט יבש וזפת יבש או שקשור רובו אחת אחת (ערובין ד: וכעי"ז סוכה שם ונדה שם). ומקפיד עליו. שמצטער על
שכבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות, והכא נמי קתני בתר דהך מילתא בתוספתא דקדושין אמר לו ר"ע מנימין טעית
לכלוך זה שבראשו (ערובין שם). רובו שאינו מקפיד עליו. הוה ליה כגופיה הואיל ואין סופו ליטלו ובטיל לגביה ולא חייץ
שכבר עלה סנחריב ובלבל כו' (סוטה ט.). רצה מתכפר בה רצה מתכפר בולדה. דכי אמרינן וולד חטאת למיתה אזיל,
(סוכה שם וכעי"ז ערובין שם).
היינו היכא דמפריש חטאתו ונתעברה וילדה, דהלכה למשה מסיני נינהו חמש חטאות מתות ובהכי גמירי לה דמתה, אבל