13/153

עח:

הערל פרק

שמיני יבמות

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

והא אמר רב כהנא כו' אבל כולו חוצץ. אע"ג דלא מקפיד והכא

כולו הוא מכוסה: דהיינו רביתיה.

ולאו חציצה היא: באומות. בשבע

צג א מיי' פ"ט מהל'

א) קדושין סז., ב) ג"ז שם:

סוטה ג:, ג) [לעיל סט.

עבדים הלכה ג סמג

אומות לענין לא תחיה כל נשמה הלך אחר הזכרים וכדמפרש לקמן: נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם. לענין יוחסין וכדמפרש: לאחד

ז)

וש"נ], ד) [ב"ק כה:

עשין רב:

מן האומות. שאינו משבעה אומות ואינו בכלל לא תחיה כל נשמה: שאתה רשאי לקנותו בעבד. ואי אתה מצווה להמיתו דשדינן ליה בתר

צד ב מיי' פי"ב מהלכ'

סנהדרין עה: שבועות לא.

אבוה: ת"ל מבני התושבים. שבאו מאומות אחרים ונעשו אבותם תושבים במקומכם: מן הנולדים

בארצכם. שאמו מארצכם וילדתו שם

איסורי ביאה הל' כא

זבחים צא: מנחות סב. קז.

טוש"ע אה"ע סימן ד

חולין קכ: נדה מג:],

ולא מן הגרים בארצכם שנולד במקום

מי יתן לי דור שלישי ואטהרנו.

ה) [עי' תוס' לקמן עט.

סעיף ז:

והא אמר רב כהנא לא שנו אלא רובו אבל

אחר שאמו מן שאר אומות ואח"כ

צה ג מיי' פט"ו מהלכ'

ד"ה ונתינים ותוספות

איסורי ביאה הל' כא סתמא בעו מיניה והשיב להם

בא לגור אצל אביו בארצכם. דרך

כולו חוצץ שאני עובר דהיינו רביתיה כי

כתובות כט. ד"ה אלו],

ו) ב"ק קיט., ז) [דברים כ],

סמג לאוין קיז טוש"ע שם

כן ואם היה בידוע היה משיב להם

אשה להיות במקומה ודרך איש לגלות

אתא רבינא א"ר יוחנן באומות הלך אחר

א)

ח) [דברים כג], ט) [תצא כג

סעיף א:

דמותרת דסבירא ליה לרבי אליעזר

הלכך הנולדים בארץ ודאי אמו

צו ד מיי' שם פי"ב הלכה

ג], י) [רש"ל מ"ז], כ) [לעיל

הזכר נתגיירו הלך אחר פגום שבשניהם

❖

דון מינה ומינה בפרק העור והרוטב

עו:, ל) [דברים כג],

משבעה אומות אבל הנולדים במקום

כב כג סמג שם טוש"ע

באומות הלך אחר הזכר כדתניא ב) א מנין

❖

שם:

ולא רצה לברר להם

אחר ודאי אמו משאר אומות

(חולין דף קכ:)

לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד

תשובתו שכן היה דרכו לדחות

ומסתברא כי מעטינהו קרא היכא

תורה אור השלם

בן שאתה רשאי לקנותו בעבד שנאמר 1וגם

עצמו מן השואלים כדאשכחן בפ'

דאביו כנעני: אילימא במצרי שנשא

תוס' חד מקמאי

1. וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים

מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו

הישן (סוכה דף כח.):

עמונית. וקאמר דשדינן זרעם אחר

אר"ל ממזרת לאחר

הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ

ארמוני יכול אפי' אחד מן הכנענים שבא על אחת

האב דאפילו ילדה נקבה אסורה עד

עשרה דורות מותרת יליף

וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם

עשירי עשירי מעמוני

ג' דורות ולא שדינן לה בתר אמה

מן האומות והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד ת"ל 1אשר הולידו בארצכם

אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם

מה להלן נקבות מותרות

וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה:

למישרייה לאלתר דעמוני ולא עמונית:

מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם: נתגיירו הלך אחר פגום

אף כאן נקבות מותרות.

ויקרא כה מה

מאי פגום שבשניהם איכא. דמשמע

2. לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי

אי מה להלן מיד אף

שבשניהם: במאי אילימא במצרי שנשא עמונית מאי פגום שבשניהם אית

כאן מיד כי גמירי

דשניהם פגומים אלא שזה פגום מזה

בִּקְהַל יְיָ גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי

בה עמוני ולא עמונית אלא בעמוני שנשא מצרית אי זכר הוי שדייה

[ג"ש] מעשירי ואילך ולית

ג) 2

לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְיָ

הא עמונית לא פגומה מידי דעמוני

בתר עמוני אי נקבה הוי שדייה בתר מצרית: מתני' ג ממזרין ד ונתינין

הלכתא כר"ל דס"ל דון

עַד עוֹלָם: דברים כג ד

כתיבח) ולא עמונית: אלא בעמוני שנשא

3. לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל

מינה ואוקי באתרא אלא

אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות: גמ' אמר ריש

כסתם מתני' דתנן ממזרים

מצרית. דשניהם פגומים דמצרית

יְיָ גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא

נתינים אסורים ומסיק

לוֹ בִּקְהַל יְיָ: דברים כג ג

לקיש ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת יליף עשירי עשירי מעמוני

ראשונה אסורה: אי זכר הוא. אם

4. וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ

דאסור לעולם אחד זכרים

❖

יולד להם זכר: שדייה בתר עמוני.

ומואבי מה להלן נקבות מותרות אף כאן נקבות מותרות אי מה להלן

ואחד נקבות:

לַגִּבְעֹנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם

וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי

ויאסר לעולם: ואם נקבה היא שדייה

מיד אף כאן מיד כי אהני גזירה שוה מעשירי ואילך והאנן תנן ממזרים

יִשְׂרָאֵל הֵמָּה כִּי אִם

בתר מצרית. ותהיה מצרית שניה

ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות לא קשיא

מִיֶּתֶר הָאֱמֹרִי וּבְנֵי

מוסף רש"י

ואסורה לישראל ולא תשדייה בתר

יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם

הא כמאן דאמר דון מינה ומינה הא כמאן דאמר דון מינה ואוקי באתרא

ד)

באומות הלך אחר

וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּתָם

עמוני לאישתרויי לאלתר משום

הזכר. איש ואשה הבאים

שאלו את רבי אליעזר ממזרת לאחר עשרה דרי מהו אמר להם מי יתן

בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל

מתני'

נתינים. גבעונים

עמונית:

משני אומות כדלקמן

וִיהוּדָה: שמואל ב כא ב

לי דור שלישי ואטהרנו אלמא קסבר ממזרא לא חיי וכן אמר רב הונא

(קדושין סז.). נתגיירו.

5. וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד

שנתגיירו בערמה בימי יהושע ונתנם

דיש קדושין ואין עבירה

ממזרא לא חיי והא אנן תנן ממזרין אסורין ואיסורן איסור עולם אמר רבי

שָׁלֹשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי

עבדים לחוטבי עצים ושואבי מים:

(שם). מנין לאחד מן

שָׁנָה וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי

גמ' גמר עשירי עשירי מעמוני.

זירא לדידי מפרשא לי מיניה דרב יהודה דידיע חיי דלא ידיע לא חיי דידיע

האומות. שבעולם שאינן

יְיָ וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל שָׁאוּל

מן אומות של ארץ ישראל,

בספריט) מה עשירי האמור בעמוני עד

וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל

ולא ידיע עד תלתא דרי חיי טפי לא חיי ההוא דהוי בשבבותיה דר' אמי

שאמר הכתוב עליהם לא

אֲשֶׁר

הֵמִית

אֶת

עולם אף עשירי האמור בממזר עד

אכריז עליה דממזרא הוה בכי ואזיל אמר ליה חיים נתתי לך אמר רב חנא

תחיה כל נשמה (שם

הַגִּבְעֹנִים:

עולם הלכך מה להלן זכרים ולא

סז:). שבא על הכנענית.

שמואל ב כא א

בר אדא ה) נתינים דוד גזר עליהם שנאמר 4 ויקרא המלך לגבעונים ויאמר

6. (טז) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן

שיהא (צ"ל שהיא) בכלל

נקבות אף כאן כו': מעשירי ואילך.

אליהם והגבעונים לא מבני ישראל המה וגו' מאי טעמא גזר עלייהו

לא תחיה, והוא הדין

יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם

דעד עשרה דורות דאיסורא י)(בגופיה)

לחוית וליבוסית אלא שכולם

וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים

דכתיב 5 ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה שנה ראשונה אמר

דממזר כתיב ליכא למגמר מעמוני

נקראין על שם כנעני,

וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם

לָהֶם:

להם שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם דכתיב ועבדתם אלהים אחרים

דכתיב ארץ כנען (שם).

(יז) וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם

דנקבות מותרות דהא ממזר מום זר

והוליד בן שאתה רשאי

וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא

והשתחויתם להם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו' בדקו ולא מצאו

משמע כ) ואפילו נקבות אבל מעשירי

לקנותו בעבד. דשדינן

יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא

ואילך דאיסורא בג"ש דעמוני ומואבי

שניה אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם דכתיב וימנעו רביבים ומלקוש

ליה בתר זכר ומותר

תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם

לחיותם (שם). וגם מבני

מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ

יליף דהא לאו בממזר כתיבא הלכך

לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו' בדקו ולא מצאו שלישית אמר להם שמא

התושבים וגו'. ולעיל

הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְיָ נֹתֵן לָכֶם:

היתירא נמי לנקבות מיניה יליף דאמר

מניה כתיב ועבדך ואמתך

פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין דכתיב 8 נשיאים ורוח וגשם אין

דברים יא טז-יז

7. וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים

אשר יהיו לך מאת

דון מינה ומינה כדלקמן: הא כמאן

איש מתהלל במתת שקר בדקו ולא מצאו אמר אין הדבר תלוי אלא בי מיד

הגוים אשר סביבותיכם,

וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה וּמֵצַח

דאמר דון מינה ומינה. פלוגתא דר'

שאינן מז' אומות, מהם

ויבקש דוד את פני ה' מאי היא אמר ריש לקיש ששאל באורים ותומים מאי

אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ מֵאַנְתְּ

אליעזר ור' יהושע בהעור והרוטב

תקנו עבד ואמה, וסמיך

ירמיהו ג ג

הִכָּלֵם:

משמע א"ר אלעזר אתיא פני פני כתיב הכא ויבקש דוד את פני ה' וכתיב

8. נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם

ליה וגם מבני התושבים,

(חולין קכ:): דון מינה ומינה. כי גמרינן

כלומר ולא משאר אומות

התם 9ושאל לו במשפט האורים לפני ה' 5ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים

אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת

מילתא ממילתא בג"ש גמרינן לה כולה

לבדם שאין בהם מערבוב

משלי כה יד

שָׁקֶר:

על אשר המית הגבעונים אל שאול שלא נספד כהלכה ואל בית הדמים על

מילתא מינה: דון מינה ואוקי

9. וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן

שבע אומות, אלא אף

מבניהם שמולידים אותם

באתרא. למאי דצריכי גמרינן למאי

יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט

אשר המית הגבעונים וכי היכן ו) מצינו בשאול שהמית הגבעונים אלא מתוך

תושבין הבאים לגור עמכם

הָאוּרִים לִפְנֵי יְיָ עַל פִּיו

דלא צריכינן מוקמינן באתרא. והכא

שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב

ומולידין מן הכנעניות,

יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא

מאי גזרה שוה איכא בממזר לא

מהם תקנו (שם) וגם

וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל

כאילו הרגן קא תבע אל שאול שלא נספד כהלכה וקא תבע על אשר המית

מבני התושבים, כל תושב,

הָעֵדָה: במדבר כז כא

כתיב עד עולם ובעמוני ומואבי

הגבעונים אין דאמר ריש לקיש מאי דכתיב בקשו את ה' כל ענוי ארץ

01. בַּקְּשׁוּ אֶת יְיָ כָּל עַנְוֵי

היינו שבא ממקום אחר

כתיבל) עד עולם וילפינן ממזר מעמוני

ונתיישב כאן, וקאמר קרא

הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ

אשר משפטו פעלו באשר משפטו שם פעלו אמר דוד שאול נפקו להו

בג"ש כדתני בספרי דבי רב נאמר

שמותר לקנות מבניהם

פָּעָלוּ בַּקְּשׁוּ צֶדֶק בַּקְּשׁוּ

אשר יהיו להם מבנות

תריסר כאן עשירי ונאמר למטה עשירי

עֲנָוָה אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם

❖

ארצך (סוטה ג:). מן

צפניה ב ג

אַף יְיָ:

מה עשירי האמור למטה עד עולם אף עשירי האמור כאן עד עולם: ר"ל סבר כמאן דאמר דון מינה ומינה מה להלן עד

הנולדים בארצכם. בנים

הנולדים בארצכם, והם בני

עולם אף כאן עד עולם ומינה מה להלן זכרים ולא נקבות אף כאן זכרים ולא נקבות מדור עשירי ואילך הוא דגמרינן דהא כל עשרה לא

התושבים, דהיינו אחרים

איצטריכו לן למילף בג"ש: ותנא דידן סבר לה כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא דון מינה מה להלן עד עולם אף ממזר עד עולם ואוקי באתרא

מוסף רש"י (המשך)

שנשאו בארצכם נשים אתה

כדמעיקרא י' דורות דקרא אחד זכרים ואחד נקבות דכתיב ממזר מום זר הכי נמי עד עולם דמייתינן בג"ש אחד זכרים ואחד

וכעי"ז שבועות לא.). דון

רשאי לקנות (שם) אשר

מינה ואוקי באתרא. דון

הולידו בני שאר אומות

נקבות. כך שמעתי וכן עיקר ויש שמפרש לה בלשון אחר: מי יתן לי דור שלישי. כלומר דבר שאי אפשר הוא: לא חיי.

מבנות ארצכם, שלידתן

עיקר הדבר ללמדו מחבירו,

שלא יטמעו כשרים בדורותיו: ממזר דידיע. לכל בברור חיי הוא ודורותיו דלא מיטמעי ביה: דלא ידיע. כלל לא חיי אפילו הוא

בארצכם דהיינו אימותיהם

אבל לשאר דבריו שאתה

שלא ישא כשרה: דידיע ולא ידיע עד תלת דרי. דזהירי אינשי חיי טפי לא חיי דכיון דלאו דבר ברור הוא משתכחא מילתא:

(קדושין סז:). ולא מן

מוצא דינו מפורש בו ואתה

הגרים בארצכם. ולא

יכול ללמוד מיניה וביה,

דוד גזר עליהן כדכתיב והגבעונים לא מבני ישראל המה. כלומר אינם ראויין לבא בקהל: איש מתהלל במתת שקר. שפוסק

דבר מדבר ואינך צריך

מן הבנים הנולדים לבני

ואין נותן גורם לעצירת גשמים: כהנים היו מספיקין להם מזון לגבעונים שהיו חוטבי עצים ושואבי מים למזבח כדכתיב

ללמד מחבירו, העמידנו

ארצכם במקום אחר מבנות

ביהושע (ט) ולא יכרת מכם חוטבי עצים ושואבי מים לבית אלהי: קתבע. הקדוש ברוך הוא בכבוד שאול שלא נספד

שאר אומות והביאום

במקומו ואל תשווהו

לבניהם לגור שם (סוטה

לחבירו (סנהדרין עה:)

כהלכה והדר קתבע בפורענותיה דשאול אשר המית כו': באשר משפטו. במקום שדנים האדם שם מזכירין פועל צדקותיו:

ג:) שהולידו בני ארצכם

כלומר לאחר שלמדתו משם

תריסר והבאתו לכאן העמידהו

במקומות אחרים מבנות

שאר אומות ובאו הבנים לגור כאן אצל אבותם, ובתורת כהנים גרסינן ולא מן הכנענים שבארצכם, כלומר שנולדו מן הכנענים

כאן בתורת שאר דברים המפורשים בו (שבועות לא.) מה שהדבר צריך ללמוד מחבירו, שאין יכול ללמוד מגופו, ילמד מחבירו,

(קדושין סז:). דון מינה ומינה. כל דבר שאתה למד מחבירו, בגזרה שוה או בהיקש, הוי למד ממנו בכל דבריו (זבחים צא: וכעי"ז

ולשאר דברים שאתה יכול ללמד מגופו העמידהו על מקומו (זבחים צא: וכעי"ז חולין קכ:). שהיו מספיקין להם מים ומזון.

ב"ק כה: וחולין קכ:) לכל דבריה נלמוד ממנה מאחר שעיקרו של דבר למדתי מחבירו אף לכל דבריה נלמוד ממנה (סנהדרין עה:

שהמית כהני נוב שהיו מספקין מים ומזון לגבעונים, שהגבעונים היו משמשין למזבח חוטבי עצים ושואבי מים (ב"ק קיט.).