עט:
הערל פרק
שמיני יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חלקנו נתיר. דיכולין בית דין להתיר ולהפקיר
התרה ואם היה מופקע מהם
שעבוד
לגמרי שוב לא היה חל עוד
חלקם של ישראל
קא א מיי' פ"ו מהלכות
א) בכורות מב:, ב) [קדושין
עג.], ג) [תוס' פי"א] לעיל
יבום הלכה ד ח סמג
דקי"ל (לקמן דף פט:) הפקר בית דין הפקר: ופליגא דר' חייא.
עליהן וא"ת וכיון דנתיני אסירי מדאורייתא מלא תתחתן מאי שנא
כ:, ד) [עי' תוס' סוטה כו.
עשין נא טוש"ע אה"ע
דמשוחרר מותר בהן ובשפחה אסור משום לא יהיה קדש וי"ל דלאו
האי דקאמר חלק המזבח מי יתיר ואע"ג דמזבח בימי רבי לא הוה
ד"ה אשת], ה) לעיל יח.
סימן קעב סעיף ג:
קאמר דחלק מזבח אסור פליגא דרבי חייא: חלק עדה לעולם אסור.
קב ב ג מיי' שם הל' ב
דלא תתחתן איכא למילף משאר פסולי קהל כגון ממזר עמוני ומואבי
לקמן קט., ו) [דברים כה],
עד שיתירוהו: מתני' והסריס לא
ז) רש"ל, ח) [לקמן קט.],
ח טוש"ע שם ס"א:
דשרו בקהל גרים אבל לאו דלא יהיה
❖
קג ד (מיי' פי"ז מהל'
ט) [ויקרא כא],
בימי רבי בקשו להתיר נתינים אמר להם
חולץ כו'. $ דכתיב ו) לא ימחה שמו
קדש לא שייך למילף דהא לא תפסי
איסורי ביאה) טוש"ע
קדושין בשפחה ולא הוי דומיא דשאר
מישראל פרט לסריס ששמו מחוי:
רבי חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר ופליגא
שם:
קד
ה מיי' פי"ח שם
ואין לי לפרש. איני יודע אי זה
פסולים ואם תאמר ומ"ש דממזר
תורה אור השלם
דר' חייא בר אבא דאמר ר' חייא בר אבא
הלכה ג סמג לאוין
סריס בן חליצה ואי זה פטור: סריס
מותר בשפחה דתנן בהאומר בקידושין
1. לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא
אמר ר' יוחנן חלק עדה לעולם אסור חלק
קפא
טוש"ע שם סי' ו
אדם. שנסתרס לאחר שנולד: סריס
(דף סט.) ממזר נושא שפחה אפי'
סעיף ח:
וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל יְיָ:
מזבח בזמן שבית המקדש קיים אסור אין
קה
ו טוש"ע שם סימן
דברים כג ב
חמה. ממעי אמו: לקיים דברי ר"ע.
לכתחלה כדמוכח התם בגמרא ואמר
בית המקדש קיים שרי: מתני' $ אמר רבי
2. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ
קעב סעיף ג
ר"ת דלא שייך לא יהיה קדש בממזר
עדות זו של רבי יהושע ב"ב לקיים
בהג"ה:
לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה
יהושע שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו
קו ז מיי' פ"ו מהלכות
דברי ר"ע העיד: לא פסלה. מן
דעיקרו בא מקדישות מאיסור דלא
יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל
יבום הלכה ד טוש"ע
והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו ואין לי
הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי
הכהונה שאין חליצתן חליצה: בעילת
תפסי בו קידושין ואין להאריך:
שם סימן קעה סעיף ג:
לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם
בימי
לפרש א"ר עקיבא אני אפרש סריס אדם
ר' בקשו להתיר נתינים.
זנות. שאסורה לו משום אשת אח
קז ח מיי' שם טוש"ע שם
א
בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:
❖
שלא במקום מצוה: גמ' כחייבי
סעיף א וסימן קעג
דברים כה ז
אין זה מבטל דברי ב"ד חברו דהפקר
חולץ וחולצין לאשתו מפני שהיתה לו שעת
❖
בית דין היה הפקר: אי הכי יבומי
סעיף ג:
כריתות דמי. דא"ר עקיבא בהחולץ
הכושר סריס חמה לא חולץ ולא חולצין
א) ב
נמי תתייבם. פי' אא"ב בנשא
(לעיל מט.) יש ממזר מחייבי לאוין
לאשתו מפני שלא היתה לו שעת הכושר
גליון הש"ס
ישראלית איירי אע"ג דהיא שפיר
וסריס אדם מחייבי לאוין הוא דכתיב
תוס' חד מקמאי
ר' אליעזר אומר לא כי אלא סריס חמה
מתני' א"ר יהושע
מתייבמת אז לא תקשי אמאי אין
לא יבא פצוע דכא והיכי
(דברים כג)
הא דתנן א"ר [יהושע]
שמעתי. כעין זה פסחים צו
חולץ וחולצין לאשתו מפני שיש לו רפואה
מייבם שהרי הוא אסור בה דהוי
קאמר ר"ע סריס ז)[חולץ] את אשת
ע"ב: רש"י ד"ה והסריס
שמעתי שהסריס חולץ
סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני
וכו' דכתיב לא ימחה
וחולצין לאשתו דוקא
פצוע דכא ואיידי דקאמר חולץ קאמר
אחיו הא לא רמיא קמיה ואבראי
❖
וכו'. לעיל כד ע"א:
לענין חליצה ויבום דפליגי
שאין לו רפואה העיד ר' יהושע בן בתירא
נמי חולצין לאשתו אבל כיון דאיירי
קיימא כחייבי כריתות וקאי עלה
אבל לבוא בקהל דכ"ע
באיסור אשת אח: ואיידי דאמר ר'
בגיורת איהו גופיה שרי לייבם:
על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם
סריס אדם אסור לבוא
ואיידי דאמר רבי יהושע חולץ
בקהל סריס חמה מותר
יהושע חולץ. דלרבי יהושע יבומי לא מוסף רש"י
ויבמו את אשתו לקיים דברי ר"ע הסריס
לבוא בקהל וסריס אדם
כו'. וא"ת ור' יהושע גופיה אמאי
דאית ליה קהל גרים מיקרי קהל
סריס אדם. שסירסו אדם
לא חולץ ולא מייבם ג וכן איילונית לא חולצת
ופצוע דכא מותרים
נקט חולץ כיון דאיירי בגיורת אי
ומיהו מיחלץ חלצה דחייבי לאוין לר'
ולא מחמת חולי נסתרס
בגיורת דקהל גרים לא
ולא מתייבמת הסריס שחלץ ליבמתו לא
ד
מאליו והויא בלאו, דבכלל
איקרי קהל וסריס אדם
יהושע בני חליצה נינהו: דיקא נמי.
משום דקסבר דקהל גרים איקרי
פצוע דכא וכרות שפכה
מותר לייבם את אשתו אם
פסלה בעלה פסלה ה מפני שהיא בעילת
קהל כדפירש בקונטרס א"כ מאי
דלר' עקיבא יבומי נמי שרי דקתני
הוא ואסור לישא ישראלית
היא גיורת אע"פ שאין
זנות וכן איילונית שחלצו לה אחין לא פסלוה
דכתיב לא יבא פצוע דכא
וכו' ויבמו את אשתו: סריס אדם.
קאמר ואין לי לפרש האיכא למשמע
לו רפואה כיון שהיתה
(לעיל כ:). או מייבמין.
לו שעת הכושר דאי
בעלוה פסלוה מפני שבעילתה בעילת
מדאתניוהו חולץ וחולצין ולא אתניוהו
הואיל והיתה לו שעת הכושר ור"ע
לאו לכתחילה קאמר אלא
לא אזלינן לשעת הכושר
זנות: גמ' מכדי שמעינן לר"ע דאמר חייבי
היא: זקן. נקט ליה בהדי הנך
מייבם ומייבמין ש"מ דבסריס אדם
ייבומן יבום, שאם בעלו קנו
אין לך אשה שכשרה
כדקתני ואזיל (שם).
ליבם (אלא) שלא נעשה
חולץ וחולצין דאי בסריס חמה א"כ
משום דדמי להו דהיתה לו שעת
לאוין כחייבי כריתות דמו וחייבי כריתות
והזקן. שפסק מלידה,
בעלה סריס שעה א'
הכושר והשתא פסק מלידה: ונתנו
אפי' לייבם נמי שרי וי"ל דרבי
לאו בני חליצה וייבום נינהו אמר ר' אמי
והאי לאו מחייבי לאוין
קודם למיתתו וסריס חמה
גט. כלומר או נתנו לה גט: מה
יהושע נקט חולץ וחולצין אגב דבעי
הוא, אלא קמ"ל דאע"ג
דקי"ל כר"ע דאינו חולץ
הכא במאי עסקינן ו כגון שנשא אחיו גיורת
דלאו בר אולודי הוא ביאתו
ולא חולצין לאשתו דוקא
שעשו עשו. וצריכות גט למאמרן או
למימרא לא חולץ ולא חולצין דלא
ור"ע סבר לה כר' יוסי דאמר קהל גרים
ביאה לקנות יבמתו ויוצאה
שהוא לקוי ממעי אמו
ב)
מצי למנקט לא מייבם ולא מייבמין
אם נתנו גט אסורין שוב לייבמן:
ממנו בגט (שם). ונתנו
שלא היתה לו שעת הכושר
לא אקרי קהל אי הכי יבומי נמי מייבם
ואסור לקיימן. לאו אזקן קאי: שנפלה
דהוי משמע יבומי הוא דלא אבל
גט. כלומר או נתנו גט או
ולא חיישי' שמא הבריא
אין הכי נמי ואיידי דאמר ר' יהושע חולץ
חלצו, וגט ביבמה מהני
בינתיים בכוליה גופיה:
לו. והוזקקה לייבום: ולבסוף נפצע.
מיחלץ שרי מיהו רבי עקיבא הוי
למיפסל עליו ועל כל
אמר איהו נמי חולץ דיקא נמי דקתני העיד
מצי למיתני לא מייבם ולא מייבמין
דהשתא בעיא חליצה לאפקועי זיקה:
האחין, דאי בעי ליבומי תו
דכיון דפירש הטעם משום שלא היה
דרבן גמליאל בפרק ב"ש בגדולה
ר' יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה
לא מצי, דקם ליה בשוב לא
ח)
יבנה (שם). ואם בעלו
לו שעת הכושר ממילא הוה ידענא
שנפלה לפני בעל אחות קטנה. אלמא
בירושלים סריס אדם ויבמו את אשתו
קנו. ויוצאה בגט בלא
דמיחלץ נמי לא חליץ אלא אגב דנקט
אתי איסור אחות אשה ודחי אע"ג
חליצה (שם). ואסור
לקיים דברי ר"ע ש"מ מתיב רבה ג) ז פצוע
לקיימן. אסיפא קאי, מתו
דבשעת נפילה איחזיא: אלא אמר
ר' יהושע חולץ נקט נמי ר' עקיבא:
דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן או
אלמא בקהל עסקינן.
ד)
אחין ובעלו הן את יבמתן,
רב יוסף. שנפצע ואח"כ נפלה לו
וכרבי
ואפצוע דכא וכיוצא בו ולאו
חולצין או מייבמין כיצד מתו ולהם נשים
עקיבא אתיא דסריס
ודקאמרת הא אית ליה לר"ע חייבי
אזקן (שם). ר"ג אומר
ולהם אחין ועמדו אחין ועשו מאמר
כו'. שני אחין נשואין שתי
אדם בר חליצה וייבום הוא ותימה
לאוין כחייבי כריתות האי תנא
אחיות, אחת גדולה ואחת
בנשותיהן ונתנו גט או שחלצו מה שעשו
דלמא בהא לא סברה כרבי עקיבא
דמתניתין הך תנא דבי ר"ע הוא
קטנה ומת בעלה של גדולה
עשו ואם בעלו קנו מתו אחין ועמדו הן
דמשוי חייבי לאוין כחייבי כריתות:
דאמר בהחולץ ליבמתו (לעיל מט.) אי
ונפלה לפני בעל הקטנה,
מלמדים את הקטנה למאן
אכל
זהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא
ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט או חלצו
בבעלה ולעקור נשואיה כדי
יבא ודלא כרבי סימאי דאמר (כתובות
מה שעשו עשו ואם בעלו קנו ואסור לקיימן משום שנאמר לא יבא פצוע
לייבם את זו שזיקתה של זו
ח
1
דף כט:) מן הכל היה עושה רבי
חמורה לאסור הקטנה
דכא וכרות שפכה בקהל ה' אלמא בקהל עסקינן אלא אמר רבה כגון שנפלה
עליו, שלא היו נישואיה
עקיבא ממזר חוץ מאלמנה לכ"ג שהרי
לו ולבסוף נפצע אמר ליה אביי וליתי איסור פצוע ונידחי עשה דייבום מי
גמורים שמא תמאן ולכך
אמרה תורה ט) לא יקח ולא יחלל אבל
לא תוציא את זו משום
לא תנן ר"ג אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא
ה)
מכל חייבי לאוין גרידי אפילו ליכא
אחות אשה, ר"ג אומר אם
הלזו משום אחות אשה אלמא אתי איסור אחות אשה ודחי הכא נמי
מיאנה מיאנה, ותתייבם
קורבה הולד ממזר: ופרכינן ואמאי
הגדולה ואם לאו תמתין
ניתי איסור פצוע ונידחי אלא אמר רב יוסף האי תנא הך תנא דבי רבי
סריס חולץ ואפילו היתה לו שעת
גדולה עד שתגדיל קטנה
הכושר איקרי כאן להקים כו': אמר
ויבעול ויהיו קידושין
עקיבא היא דאמר מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר מחייבי לאוין גרידי לא הוי
גמורין ותצא גדולה משום
רבא אם כן. דשעת הכושר דמעיקרא
ממזר איקרי כאן 2 להקים לאחיו שם והא לאו בר הכי הוא אמר רבא אם כן
אחות אשה
אבל
(לעיל יח.)
לאו מלתא היא הואיל ובשעת מיתה
מיחלץ לגדולה לא, דפסל
אין לך אשה שכשרה ליבם שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם
את הקטנה עליו משום
לא חזי אין לך אשה כו': סמוך
למיתתו לר' אליעזר פירוקא דרבא פירכא היא התם כחישותא דאתחילה
אחות חלוצה (לקמן קט.).
למיתתו. ייסורי מיתה מתישים כחו.
ביה היכי דמי סריס חמה אמר רב יצחק בר יוסף
אמר רבי יוחנן כל
אלא אמרינן הואיל ומעיקרא בר
שלא
הקמה הוה בת חליצה היא הכא
נמי לא שנא: לרבי אליעזר פירוקא דרבא פירכא היא. גמרא
פריך. כלומר האי פירוקא דרבא פירכא היא לרבי אליעזר
דהא ודאי חזינן דשעת הכושר מילתא היא ואמאי קאמר רבי
אליעזר סריס אדם אין חולץ דלא מהניא ליה שעת הכושר
הכי מתייבמת האשה משום שעת הכושר דמעיקרא: כחישותא הוא
דמעיקרא הא ודאי סריסות
של מיתה אין לו רפואה אפילו
דאתחילה ביה. ולאו סריס
היכי דמי סריס חמה. דקאמרת שלא היתה
הוא אלא מיתה מכחשת כחו:
לו שעת הכושר:
שלא